אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » עלית קטן לתורה

עלית קטן לתורה

שאלה.

בני הקטן בן ה – 9 למד מזה כשנה את טעמי המקרא, לאחרונה ביקש ממני להראות את כוחו בבית הכנסת. אבקש לדעת האם להלכה ולמעשה ניתן להעלות קטן לתורה, או לכל הפחות למפטיר ולקריאת ההפטרה?

תשובה.

אף שבשולחן ערוך פסק שקטן עולה בכל עליה שירצה, מכל מקום מאחר ונחלקו הפוסקים אם רשאי רק לעלות או גם לקרוא בתורה, ומטעמים נוספים, נהגו שלא להעלות קטן אלא למפטיר.

גם למפטיר והפטרה, בקהילות ישראל נהגו שלא להעלות קטן למפטיר והפטרה, בכדי שלא לפתוח פתח למי שאינו יודע. אכן, ישנן קהילות ובתי כנסיות שנהגו להעלות אפילו קטן לקריאת מפטיר והפטרה, ואין בכך כל איסור, שכן פסק  בשולחן ערוך.

מקורות.

כתב בשולחן ערוך (או"ח סימן רפב ס"ג) "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור".  וכן פסק עוד (סימן רפד סעיף ד) "קטן יכול להפטיר".

אלא דאף שכתב בשו"ע כן, מ"מ כתב המגן אברהם (סי' רפב ס"ק ו) מתשובת משפט צדק (ח"ב סי' מג) דמה שאמרו "קטן עולה למנין שבעה", היינו שהקטן מצטרף בלבד למנין שבעה עולים, "אבל להיות הוא מקרא, אינו יכול עד שיביא ב' שערות". לדבריו יש לבאר, דודאי שקטן אינו יכול להוציא ידי חובה, ולא אמרו שיכול לעלות למנין שבעה, אלא רק לעלות ולברך, אך הקריאה עצמה תהיה על ידי גדול. וכן פסק בשו"ע הרב (סימן רפב סעיף ה): "וכן אין הקטן יכול להיות מקרא את העולים, דהיינו שהוא יקרא בקול רם בספר תורה והעולים אומרים אחריו בלחש וכל הצבור יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו, הואיל והוא אינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן, עד שיתחייב כמותם דהיינו משיביא שתי שערות". ע"כ. ובשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ב סימן כא) הוסיף עוד, "שהרי הקטן אית ביה תרתי דרבנן [חיובו מדין חינוך דרבנן, וחיוב קריאת התורה מדרבנן], ולא אתי תרתי דרבנן ומפיק לחד מדרבנן [חיוב גדול בקריאת התורה]".

הרי שכל מה שהותר לקטן לעלות למנין שבעה, אין זה אלא לעלות לתורה ולברך את ברכותיה, אך לקרוא בתורה, שבזה צריך להוציא אחרים ידי חובה, אינו רשאי לעשות כן.

אמנם, בפרי מגדים (סימן רפב משבצות זהב ס"ק ג) כתב לדייק מלשון המשנה לא כן, שהרי במשנה אמרו ש"קטן עולה למנין שבעה", והלא מנהג ישראל לא היה כזמנינו שאחד קורא את הפרשה כולה, אלא כל אחד העולה מברך וקורא לעצמו. וא"כ גם מה שאמרו שקטן עולה למנין שבעה "בימי הש"ס היה הקטן עולה וקורא בעצמו".

ובאמת שכן מבואר להדיא בשו"ת הריב"ש (סימן שכו), דעיין שם שנשאל דכיון שקטן אינו מצטרף לעשרה, מדוע מצטרף הוא למנין העולים, וביאר "דכאן נמי אינו מצטרף לעשרה שצריך לקריאת התורה, אלא צריך שיהו בבית הכנסת עשרה כלם גדולים, אלא מפני שאין הכל בקיאין בקריאת התורה, לא הטריחו הצבור להביא שבעה גדולים היודעים לקרות בתורה. וכשהתקינו שיהיו שבעה קורין בתורה, היתה התקנה שהקטן היודע לקרות יעלה למנין ז', כדי שלא להטריח הצבור להיות כל הז' גדולים, ואולי לא ימצאום יודעים לקרות. ואפי' אשה התירו מטעם זה, אם לא מפני כבוד הצבור; ומכל מקום, בכלן קטנים לא התירו". הרי שלדעתו אף שאין הקטן יכול להוציא ידי חובה בכל קריאת התורה, מכל מקום יכול הוא לקרוא את עלייתו ולהוציא בה ידי חובה, שכן בכלל התקנה הוא.

והפרי מגדים, מכח הוכחתו הנ"ל, כתב שבשעת הדחק – כשאין שם גדול, הקטן יכול לעלות ולקרות אף את כל הפרשה. אך בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' עב) כתב לדחותו, ולבאר שהעולה המברך והקורא המשמיע להצבור "הוא מדין שליחות – דהמקרא הוא שלוחו להשמיע לצבור. וכיון שהוא מדין שליחות, אין קטן יכול להקריא לעולין האחרים, משום שקטן לא נעשה שליח – שאינו בדין שליחות כמו לכל דיני התורה ויתחשב שהוא רק קריאתו דהקטן ולא קריאת מספר הקרואים העולין, ובקריאת האחד הרי אין יוצאין ידי קריאת התורה, וגם הא קריאתו היא בלא ברכה, דהא אחרים ברכו ולא הקטן הקורא, וגם אולי ברכתם דעולין הויא לבטלה, כיון דכל ברכתם עתה הוא רק על קריאת התורה שבצבור, דהא כבר ברכו ברכת התורה בשחרית, וכיון שהקריאה לא נחשב שהוא שלהם, לא שייך שיברכו אף שקראו בלחש. ולכן אף שקטן כשעולה בעצמו יכול לקרוא פרשתו בעצמו ויוצאין בזה הציבור, מ"מ להיות מקרא לקרואים אחרים אינו יכול, כדסובר המג"א בשם כנה"ג. … ולכן אף בשעה"ד אין להקל לפ"ז, כי טעמם מוכרח, וטעם הפמ"ג ועוד אחרונים המקילין בשעת הדחק תמוה וצ"ע".

עוד שיטה מצאנו, והיא שיטת המאירי (מגילה כד, א) שביאר הטעם שקטן מצטרף למנין שבעה משום "שאין הכוונה אלא להשמיע לעם, ואין זו מצוה גמורה כשאר מצות שנאמר בה כל שאינו מחויב וכו'. ואף על פי שהוא מברך הרי מ"מ יש לו שייכות בתלמוד תורה עד שאחרים מצווין ללמדו". וכן כתב הרא"ש (ברכות פרק ז סימן כ) בשם רבינו תם, "משום דספר תורה לשמיעה קאי".

לדבריהם, אפשר שקטן יכול לקרות את כל הפרשה, שהרי אין הקריאה בתורה אלא כדי להשמיע לעם. וכן פסק הפרי מגדים (סימן רפב משבצות זהב ס"ק ג) "וכן כל השנה קורא קטן שעדיין לא הביא ב' שערות יכול לקרות להעולים כמנהגינו ויוצאין בשמיעתו השומעים, דתיקון נביאים הוא שיקראו בתורה, ואתי דרבנן מפיק דרבנן". הרי שבכלל התקנה שהקטן יכול להוציא את השומעים בקריאתו. וכן כתבו עוד מהאחרונים, וכמו שהיטיב להגדיר זאת בשבילי דוד (או"ח סימן קמא ס"ק א, ובסי' רפב ס"ק ב): "דיש חילוק בין מגילה לקריאת התורה, וכמו שביארתו בע"ה בכללים (כלל שומע כעונה פ"ג ס"ק ס) דבמגילה כל אחד מחויב לקרות, והשמיעה בתורת שומע כעונה, משא"כ בקריאת התורה לא בתורת שומע כעונה, דעיקר התקנה לא היה רק השמיעה, כמ"ש הרא"ש להדיא בברכות פ"ז וכו'".

על פי זה כתב בשו"ת לב אריה (ח"א סימן טז) להשיב במעשה שאירע ב"נער אחד שנולד בכ"ט אדר בשנה פשוטה, ונעשה לבר מצוה בכ"ט אדר שני בשנה מעוברת, והמלמד טעה והכינו לקרוא מפטיר של פרשת שקלים, ואי אפשר עכשיו ללמדו קריאת המפטיר של אדר שני, מה דינו, אם בשעת הדחק כזו אפשר להתירו לעלות לקרות פרשת שקלים שהיא באדר א' [א"ה, כאשר הינו עדיין קטן] או לא". ואחר שהביא דברי הפוסקים הנ"ל, סיים דאם אין קורא גדול אחר, אפשר לסמוך על דעת הסוברים ש"קריאת התורה, השמיעה היא העיקר". אלא דמה שדימה דין עלית הקטן לשבעה, לעלית קטן להפטרה, צ"ע מנ"ל הא, שהרי אף שנתבאר דין קריאת התורה, לא נתבאר דין הפטרה, אם גם היא אינה אלא "להשמיע לעם".

ומ"מ למעשה, כתב המגן אברהם (סימן רפב ס"ק ו) "והאידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר". וכדבריו פסקו האחרונים, כמו שכתב במשנה ברורה (סימן רפב ס"ק יב) "ויותר מזה נוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים אלא למפטיר [אחרונים]". וכן כתב בחיי אדם (כלל לא סעיף לט) ד"קטן שהגיע לחינוך ויודע לחתוך האותיות בטוב, מנהגינו שאין קורין אותו אפילו לאחר שהשלימו מנין הקרואים, ואפילו אין שם כהן אלא קטן, אין קורין אותו. דמצות עשה "וקדשתו" אינו אלא בגדול, אלא קורין אותו למפטיר, ואפילו בד' פרשיות. אבל להיות הוא מקרא, אינו יכול עד שיביא ב' שערות (סימן רפב במגן אברהם)". וכן כתב בערוך השלחן (סעיף י). הרי שמכח המנהג אין מעלים קטן לתורה למנין ז' עולים, אלא רק להפטרה.

אלא דגם להפטרה, כתב בספר הליכות שלמה (הלכות תפילה פי"ב סעיף לד בדבר הלכה ס"ק מה) משמו של הגרש"ז אויערבאך, ש"לא נוהגים ליתן גם מפטיר לקטנים [בשנים שלפני הבר מצוה, אלא קריאת ההפטרה בלבד]", וביאר טעמו "מפני שאף קטנים שלא הגיעו לחינוך ג"כ יודעים לברך את הברכות בלבד, וזה כבר יכול לגרום מחלוקת, שיהיו הורים שידרשו ויקנו בדמים "מפטיר" בשביל קטן שלא ברור אם כבר הגיע לחינוך, והוא רק יברך, והקריאה תהא כרגיל ע"י זה שקורא תמיד. משא"כ זה [א"ה, חתן בר מצוה] שכבר יודע לקרוא את ההפטרה, כבר הגיע ודאי לחינוך, וסומכים ע"ז שבנוגע להפטרה מספיק גם קטן שהגיע לחינוך". הרי שאין זה מעיקר הדין וההלכה, אלא בכדי שלא יווצר מצב שמכח זה יעלה גם מי שאינו יודע.

הגב על הנושא


לתחילת הדף