אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » עריכת חוזה שיש בו ריבית

עריכת חוזה שיש בו ריבית

שאלה:

האם מותר לעו"ד לערוך חוזה מכר או הסכם מזונות בין בעל לאשה הכולל קנסות ותשלום ריביות במקרה של איחור בתשלום, או שיש בזה משום סיוע לדבר עבירה.

תשובה:

איסור ריבית, מהחמורים שבתורה, עד שאמרו חז"ל שהמלוה בריבית, לא יקום בתחית המתים. והמלוה בריבית נכסיו מתמוטטין.

וכתב מרן בשלחן ערוך (יו"ד סימן קס): צריך ליזהר ברבית, וכמה לאוין נאמרו בו. ואפי' הלוה הנותנו והערב והעדים עוברים. ע"כ. ובש"ך שם (ס"ק א) הוסיף בשם הג' דרישה שגם הסופר עובר, וכתב שהוא מוסכם מכל הפוסקים, וכל מי שיהיה סרסור בין שניהם, או שסייע אחד מהן, עובר משום לפני עיור.

הרי מבואר, דודאי שיש איסור גם כלפי עורך הדין לערוך חוזה שיש בו איסורי ריבית. ואף אם אין איסור לפני עיור, מכל מקום בכלל איסור "לא תשימון עליו נשך" הוא.

אמנם אם הוסיפו בסוף השטר פיסקא: "והכל נעשה ע"פ היתר עיסקא", וכ"ש אם חתמו על היתר עיסקא להדיא, י"ל שאין בזה חשש כלל.

אולם יש לציין, שחילוק רב יש בין חיובי קנסות, לבין תשלום ריביות. שכן בקנס קבוע שאינו תלוי במשך זמן האיחור בתשלום, אין איסור ריבית. ואם כי יש בזה אסמכתא, מ"מ בעצם ניסוחו אין איסור. משא"כ בתשלום הריבית.

מקורות:

ראשית יש לבאר שקנס הניתן בכדי שיעמדו בזמני התשלומים, אין דינו כריבית, שכן אינו תלוי במשך זמן האיחור בתשלום. ורק תשלום הניתן מחמת איחור בתשלום, ומתייקר ככל שהאיחור רב יותר, נחשב ריבית. וכן מבואר מדברי מרן בשו"ע (יו"ד סי' קעז סעיף טז, יח). וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' יט), ובספר תורת ריבית (פרק יב סעיף יח).

ואמנם, בקנס ישנו חסרון אחר, והיינו אסמכתא, שכן כאשר הצד השני מתחייב שישלם קנס על איחור בתשלום, בטוח הוא שלא יאחר בתשלום, ולכן מוכן להתחייב כך. וא"כ כל שגובים עפי"ז, לכאו' הוי גזל. ועי' במ"ש בזה באורך בספרנו משיב משפט (ח"א סי' לו) בדעת מרן השו"ע. אך אין זה ענין לנ"ד, שכן אף אם יש איסור לגבות קנסות אלו, מ"מ אין איסור לכותבם בחוזה.

מעתה לנדון שאלתכם, בגמרא (ב"מ עה,ב) מבואר שכל אלו שיש להם יד ורגל בהלואה בריבית, בכלל האיסור הם. ולכן לא רק הלוה והמלוה עצמם עוברים בריבית, אלא גם העדים. וכ"פ מרן בשו"ע (יו"ד סי' קס ס"א). ובמתני' שם תנן עוד, דלדעת חכמים גם הסופר עובר. וכ"פ הרמב"ם (פ"ד ממלוה ה"ב), וכ"ה הש"ך (שם ס"ק א) בשם הג' דרישה. וא"כ, ה"ה נמי שעורך דין יש לו איסור בעצם עריכת החוזה. וכ"פ בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סי' צג). וכ"כ להזהיר בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' שיג). וע"ע שו"ת מהר"י שטייף (סי' ח).

אלא דלכאו' צ"ב, דהרי מאחר וישנם סופרים אחרים רבים שיוכלו לעשות כן, חשיב כתרי עברי דנהרי. ואף לדעת המשנ"ל דס"ל דכאשר גם האחר שיעשה כן, יעבור על איסור, לא חשיב כתרי עברי דנהרי. הרי ישנם גם סופרים גויים שאינם מצווים על איסור זה. ובאמת עי' בכנה"ג (הגה"ט ח) שכתב דהשו"ע ס"ל דהסופר אינו עובר. [וע"ע זבחי צדק (שם ג) שכתב דמ"מ יש להחמיר.] אולם עי' בשו"ת אגרות משה (שם) שהרגיש בזה וכתב דמש"ה לא הזכיר מרן השו"ע דין סופר, שכן אינו בכלל איסור לפני עיור. אלא דמ"מ ישנו בכלל איסור לא תשימון עליו נשך, כמ"ש התוס' והרא"ש בב"מ שם, וכמ"ש הרמב"ם שם.

אמנם אם הוסיפו בסוף השטר פיסקא: "והכל נעשה ע"פ היתר עיסקא", וכ"ש אם חתמו על היתר עיסקא להדיא, עי' בספר תורת ריבית (פי"ב סי"ז) שכתב שאין בזה חשש כלל. וכן יעצו האחרונים להלכה ולמעשה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף