אתה נמצא כאן: דף הבית » מאמרים » פירוש ברכת חכם הרזים

פירוש ברכת חכם הרזים

בגמרא, ברכות דף נח עמוד א, נאמר: "ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים. אוכלוסי נכרים אומר: בושה אמכם וגו'.

תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני".

ומפרש רש"י: ש'אוכלוסי' הוא "חיל גדול של ששים רבוא", וברכת חכם הרזים פירושה שבח לה' שהוא "חכם הרזים – היודע מה שבלב כל אלו".

על דברי בן עזאי שאמר ברכת חכם הרזים וגם "שברא כל אלה לשמשני" מפרש רש"י: "לשמשני – שהם חורשים וזורעים, ואני מוצא מוכן".

מהרש"א מבאר את הקשר בין שתי הברכות שברך בן עזאי, ומדוע אחרים אינם מברכים את הברכה השניה: כדי להפיק את כל הדברים שיש בעולם, כל ההמצאות, והסחורות, והחפצים, והגידולים, ושאר דברים שבעולם, יש צורך בריבוי הדעות וסוגי האנשים השונים שכל אחד מהם מביא משהו אחר לעולם. בן עזאי שהיה תלמיד חכם ועסק בתורה ולא עסק במלאכה, חש עצמו כאורח בעולם של הקב"ה, והודה לה' על שברא גיוון גדול כל כך של תכונות ומחשבות ודעות, שבאמצעותן יש בעולם כ"כ הרבה דברים, שמאפשרים לבן עזאי לחיות בעולם[1].

על כל פנים, על פי רש"י השבח בברכת חכם הרזים הוא על כך שה' יודע מה בלב כל אחד ואחד מהרבים המכונסים במקום. המאירי מפרש באופן אחר: כלל כ"כ גדול של בני אדם, כשנחבר את כולם ביחד, כלל זה כולל את ידיעת כל החכמות שידועות למין האנושי. בהתכנסות כזו, נגלה לעין מצד אחד החכמה העצומה שיש בעולם, ושבני האדם יודעים, ומצד שני עולה הפליאה על חכמתו של הקב"ה שהוא "חכם הרזים" – כלומר יודע בחכמתו את הדברים שאין שכל אנושי מסוגל להעלות על דעתו. וז"ל של המאירי: "…והוא שהכונה אצלם בחכם הרזים שכל הסודות והחכמות נודעות בין כלם ומצד שיש דברים נמנעים מהשגת השכל האנושי אמר ברוך חכם הרזים"[2].

במהרש"א מחבר בין שישים ריבוא לבין מתן תורה שהיה בשישים ריבוא. שישים רבוא דעות שונות כוללות את כל סוגי החשיבה והידיעה. התורה נתנה לשישים ריבוא משום שהיא כלולה מכל סוגי הדעות והחכמה וכל צורות החשיבה שקיימות בעולם. הנה לשון מהרש"א: "חכם הרזים כו'. למאי דמסיק דאין אוכלוסא פחות מס' רבוא יש בהן ג"כ ששים רבוא דעות מחולקין והוא כלל כל הדעות שע"כ נתנה התורה לס' רבוא במדבר להיות התורה כלולה מכל דעה וחכמה ואין להוסיף עליה ומה שאחז"ל כל מה שמחדש כל חכם בדורו מסיני הוא לפי שזה הדבר כבר היה בדעת אחת מאותן ששים רבוא שהיו בסיני כי אי איפשר שיהיה עוד דעת אחרת על ששים רבוא וק"ל:

מהרש"א ממשיך לבאר שההתפעלות היא לא רק משינוי הדעות שבכלל הגדול, כי אם גם בשינוי החיצוני ביניהם, וז"ל: "ואין פרצופיהן דומין כו' דכשם שהן מחולקין בדעות עד ששים רבוא שהיא צורה הפנימית כך הן מחולקין בצורה החיצונה ויש לברך על שרואה כ"כ צורות ופרצופין משונין זה מזה עד ששים רבוא שהוא קצה האחרון שאין עוד צורה אחרת מכאן ואילך וק"ל".

ונראה להרחיב ולפרש בדבריו: שש מאות אלף איש הם רבים, ציבור גדול מאד. רשות הרבים מן התורה לעניין שבת מוגדרת כמקום שעוברים בו שש מאות אלף ביום.  שש מאות אלף איש הוא מניין יוצאי מצרים. כשכולם נמצאים ביחד, ההכרה שעולה באדם היא שחכמים לא ויתרו על הפרט בהתכנסות של הכלל. האינדיבדואל לא נמחק ולא הטשטש בתוך הציבור. דבר מיוחד הוא שהנוסח של הברכה הוא "חכם הרזים" כלומר ה' היודע את הרז, הסוד, של כל אחד ואחד מהציבור. נוסח הברכה אינו מדבר על "דעות שונות", או על "תפיסות עולם שונות", אלא על סוד, על הרז המסתתר באישיותו של כל אדם. יופי רב יש בהכרה שבכל אדם יש סוד. כל אדם הוא רז מיוחד הידוע רק לה' ולפעמים גם לו עצמו. ברכת חכם הרזים היא ההתפעלות והשבח להקב"ה שלא נמחה ולא הטשטש סוד האישיות של כל אדם – בתוך הכלל הענק הזה.


[1] לשון מהרש"א: בן זומא ראה כו' דודאי שאר בני אדם שעוסקין במלאכה לא היו מברכין רק ברוך חכם הרזים על רבוי הדעות ושינוי פרצופין כ"כ כדקתני ברישא אלא בן זומא שהיה ת"ח ולא היה עוסק כלל במלאכה הוסיף בברכה זו על שברא רבים כ"כ לשמשני להיות כל מיני המלאכות נעשים על ידם כפי ריבוי הדעות וכדמסיק אדם הראשון יחידי היה וכמה יגיעות יגע עד שמצא פת כו' ואני מוצא כל אלו מתוקנים כו' בלי שום יגיעה והיינו על ידי אוכלוסין זו והוסיף בזה כל אומות כו' דודאי המדינות צריכות זו לזו דמה שחסר בזו יוכל למצוא באחרת והסוחרים מביאים ממקום המצוי למקום החסר וז"ש גם מה שאני חסר במקומי הם שוקדות ובאות לפתח ביתי כו' להיות לי מצוי לקנות ואמר הוא היה אומר אורח טוב כו' ועוד הוסיף בזה מחסד אלוקים באורח בדרך שהוא חסר מדברים הצריכים לו ובעל הבית טורח בשבילו ואורח טוב אינו כפוי בטובה זו ואומר שכל הטרחות בשבילו שהוא חסר מזה בדרך ומייתי ליה מקרא זכור כי תשגיא פעלו וגו'. ר"ל שיזכור האורח וישגיא ויגדיל פעלו של בעה"ב שהכל עשה בשבילו ועליו שררו אנשי ב"ב שעשו והכינו כ"כ. עי"ל כפשטיה כי תשגיא פעלו וגו' ר"ל שתזכור חסד אלוקים שהגדיל חסדו ופעלו עמך אשר הזמין לך אשר שוררו עליך אנשים להכין לך כל צורכך אבל אורח רע הוא כפוי טובה בכל זה דלאו בשבילו טרח בעה"ב:

[2] בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף נח עמוד א הרואה אכלוסי ישראל מברך ברוך חכם הרזים ופירשו למטה שאין אכלוסא פחותה מס' רבוא ואם היתה אכלוסא נכבדת חשובה בעיני הכל כששים רבוא או אפי' ב' תלמידי חכמים שלמים יש מי שאומר שמברך עליה חכם הרזים וממה שאמרו למטה חשיבותו עלאי כס' רבוא והוא שהכונה אצלם בחכם הרזים שכל הסודות והחכמות נודעות בין כלם ומצד שיש דברים נמנעים מהשגת השכל האנושי אמר ברוך חכם הרזים ומפרשים שבהמצא חכם שלם בכל החכמות ובכל הסודות שיהא ראוי לברך עליו כן ובלבד שיהא אותו המברך מכיר בשלמות אותו החכם ומ"מ נראה שאין הלכה כן שהרי דרך כלל אמרו הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ואפי' יונתן בן עוזיאל במשמע ואף בברייתא פרשו טעם לברכת חכם הרזים לפי שאין פרצופותיהן דומות זו לזו ולא דעתם שוה זה לזה:

ראה אכלוסי אומות העולם ר"ל כתות של עובדי האלילים אומר בושה אמכם חפרה יולדתכם אחרית גוים מדבר ציה וערבה:

הגב על הנושא


לתחילת הדף