אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת ואתחנן – תקט"ו תפילות שהתפלל משה

פרשת ואתחנן – תקט"ו תפילות שהתפלל משה

"ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר (דברים ג' כ"ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ואתחנן בגימטריא הכי הוי" (דברים רבה ברכה י"א י').

כאשר לומדים אנו מאמר זה עומדים אנו נרעשים ותמהים, וכי אפשר שמשה רבינו ע"ה מבחר המין האנושי, אב לנביאים כולם, היחיד שהשיג את כל המעלות והשלימויות שנמסרו בידי אדם (הקדמת הרמב"ם למס' אבות פ"ז), התחנן על נפשו באופן מופלא ונשגב עד שתקט"ו תפלות אמר ותפילותיו יצאו לשוא וחזרו ריקם, והלא הקב"ה "שומע תפילות כל פה" הוא, וק"ו לתפילותיו של בנו האהוב שלא קם כמותו מבריאת העולם.

וביותר תגדל התימה כאשר למדים אנו על השתפכות הנפש שבה התחנן משה בבקשתו זו כמו שאמרו (במדרש שם) "באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שהיו מאמינים לשמך, כמה צער נצטערתי עליהן במצות עד שקבעתי להן תורה ומצות. אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה, הרי אתה עושה את תורתך פלסתר דכתיב (שם כ"ד) ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, וזו היא שילום עבודה של ארבעים שנה שעמלתי עד שיהיו עם קדוש ונאמן שנאמר (הושע י"ב א') ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן".

אלא באמת פשוט וברור שתפילותיו של משה לא יצאו לשוא ולא חזרו ריקם מלפניו ית"ש, אלא שלפעמים הקב"ה עונה לתפלתנו בדרך שלא צפינו ובדרך שהוא נשגב ונעלם מבינתנו.

וכבר פירש הבעש"ט את מה שאמרו (ברכות ו' ע"ב) "מאי כרום זלות לבני אדם, א"ל אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלין בהן" ופרש"י "כגון תפלה שעולה למעלה". ואמר הבעש"ט דאחד הסיבות העיקריות שגורמים לבנ"א לזלזל בתפלה הוא משום שלפעמים מתפלל אדם בכל לבו ומבקש מהקב"ה את צרכיו וכשאין הוא זוכה לראות שבקשותיו מתמלאות מתייאש הוא מן הרחמים וחושב הוא בלבו שאין תפלתו נשמעת. אך באמת הקב"ה שומע תפלת כל פה, אלא שהקב"ה הוא לבדו יודע מה טוב לו לאדם ולפעמים תפילותיו של אדם נשמעות ואף נענות בדרך שאין הוא יודע ואין דעתו משגת, והוא שאמרו חכמים "דברים העומדים ברומו של עולם" ופרש"י שהתפלה עולה למעלה, דכל תפלה שנאמרת בכונה ויוצאת מעומק לב המתפלל מתקבלת אלא שלא תמיד בדרך שהאדם ביקש. יש שמתפלל על עצמו והקב"ה מטיב עם בניו ובני בניו, יש המתפלל על עושר וכבוד והקב"ה נותן לו חיים, יש שמתפלל במקום זה והקב"ה עונה לו במקום אחר.

וכך אמרו חז"ל (דברים רבה נצבים ח' א') "גדולה היא התפלה לפני הקב"ה אמר ר"א רצונך לידע כחה של תפלה אם אינה עושה כולה חציה היא עושה קין עמד על הבל אחיו והרגו יצאה גזירה 'נע ונד תהיה בארץ' מיד עמד ונתודה לפני הקב"ה שנא' 'גדול עוני מנשוא', אמר לפניו רבש"ע כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל כתבת 'נושא עון ועבר על פשע' סלח לעוני שהוא גדול, מיד מצא חסד לפני הקב"ה ונמנע ממנו נע מצי הגזירה שכן כתיב 'וישב בארץ נוד' מכאן אתה למד שגדולה התפלה לפני הקב"ה וכן חזקיהו הנביא בשעה שא"ל 'צו לביתך כי מת אתה' מיד 'ויסב חזקיהו פניו אל הקיר' א"ל הקב"ה 'שמעתי את תפלתך וגו' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה' כתיב 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם". הרי שלעולם תפילתו של אדם נשמעת.

וכשנתבונן בדבר זה נתחזק מאוד בעבודת התפלה ובטוהר כונתה.

ראה נא דבר פלא. הנה תולדות ימי עולם הלא הם ששת אלפים שנה כמבואר בר"ה ל"א ע"א, בעבו"ז ט' ע"א ובסנהדרין צ"ז ע"א. אמנם במדרש אותיות דרבי עקיבא (בתי מדרשות ח"ב עמוד שנ"ו וכ"ה ביוצר לשבת שלפני שבועות) איתא דקדוק החשבון ששת אלפים וצ"ג שנים. והנה משה רבינו התפלל תקט"ו תפלות לפני מותו שהיה בשנת שני אלפים תפ"ח שנה מבריאת עולם (כמבואר בסדר עולם לר"י בן חלפתא) ואם נוריד ב"א תפ"ח מששת אלפים צ"ג שנה נמצא שלשת אלפים שש מאות וחמש שנים שהם בדקדוק תקט"ו שמיטין, ונראין הדברים שהקב"ה נטל את תפילותיו הטהורות של אב הנביאים, ובמקום להענות לבקשתו ליכנס לארץ ישראל, האציל הקב"ה תפילות אלה לכנסת ישראל להבטיח כי לא תשכח מפי זרעו ובני ישראל יגיעו בשלום שלמים בתורתם ובאמונתם לקץ הימין.

והן לא נדע את אשר לא גילו לנו חז"ל אך זאת כבר גילו חז"ל והאירו את עינינו (דברים רבה כי תבא ז' י') שמשה ויתר על בקשתו "אעברה נא" כדי לקיים "סלח נא" וכך אמרו שם "א"ל הקב"ה משה אין אתה יודע מה לעשות אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין, אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש לקיים בטל אעברה נא, אריב"ל כיון ששמע משה רבינו כך אמר לפניו רבש"ע ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפורנו של אחד מהם".

ולדרכנו נראה ביאור פשטות הכתוב "ויתעבר ה' בי למענכם (דברים ג' כ"ו), וברש"י "בשבילכם, אתם גרמתם לי וכו'". ולפי המבואר הדברים מתפרשים לפי פשטותן למענכם דבזכות תפילות אלה של משה רבינו ע"ה נתכפר עוונם ויזכו להגיע לקץ הימין.

והדברים מבהילים!

תפילותיו של משה לא יצאו ריקם אלא עלו לרומו של עולם ומשם השפיעו על כל עתידו של כלל ישראל.

הגב על הנושא


לתחילת הדף