אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת חיי שרה – יפה שיחתן של עבדי אבות

פרשת חיי שרה – יפה שיחתן של עבדי אבות

"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו… ואשביעך בה' אלקי השמים ואלוקי הארץ אשר לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני…כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק"

 על פרשת שליחות זו של אליעזר עבד אברהם אמרו חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים" (ב"ר ס' ח').

 ומן הראוי להתבונן, אברהם אבינו מצווה לאליעזר "לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אני יושב בקרבו", בנות הכנעני שכניו של אברהם אבינו אינם מוצאים חן בעיניו, הם אינם ראויים לבנו יחידו ליצחק ואברהם אבינו מצווה לאליעזר להרחיק נדוד לארץ מולדתו ליקח אשה ליצחק, ומוטל עלינו להבין מה חרדתו הגדולה של אברהם אבינו בציווי זה. ובפרט יקשה הדבר מאחר שכתב הרמב"ם [פ"א מהל' עכו"ם ה"ט]: "משהגיע אברהם אבינו לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו סביביו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בליבם העיקר הגדול הזה".

 מדוע א"כ לא יקח אברהם אבינו אשה לבנו מתוך כל האלפים ורבבות בני ביתו, ותחת זאת אברהם אבינו שולח את אליעזר לקחת אשה לבנו מחרן לאור כשדים מקום עבודת אלילים מקום אשר ביקשו להורגו כאשר קרא שם בשם ה' כמבואר ברמב"ם שם.

 בכלי יקר עמד על שאלה זו וכתב:

 "מסתמא צוה שלא יתחתן בבנות הכנעני פן ילמד ממעשיהם וכו' וא"כ מה ירויח אם ישא אשה מבנות לבן ובתואל אשר גם הם עובדי ע"ז כמו הכנעני וכו' אמנם יש חששא אחרת והוא שטבע האבות נמשך גם לבנים זה דוקא באותם עבירות הבאים מפאת החומר באכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המידות הרעות וכו' אבל עבודה זרה דבר התלוי בשכלו של אדם אינו מתפשט מאבות לבנים וכו' ע"כ היה מרחיק הכנענים שהיו שטופים בזימה ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם כי אם פחיתת הע"ז בלבד".

 וכבר קדמו בדברים אלו בדרשות הר"ן [דרוש החמישי] וז"ל "עם היות לבן עובד ע"ז בחר יצחק להתחתן בו יותר משיתחתן עם בנות כנען וכו' מאשר היו בני כנען מוטבלים בתכונות רעות היו בוחרים האבות להתרחק מהם ולהדבק במי שאינו מוטבע באותן התכונות הרעות גם כי היה עובד ע"ז לפי שאותם התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם והם כמו חולי הנקראים בספרי הרפואה חלאים ירושיים".

 כשאברהם אבינו בא לנטוע את כרם ישראל ולבנות את ביתו הוא אינו מתיירא כלל מע"ז, בביתו של אברהם אבינו אין כלל מקום לע"ז, אורו של אברהם אבינו מכהה ומבטל כל שביב וזיק של אמונה בטלה, ברם ממידות רעות ותכונות פסולות אברהם אבינו חושש ומתיירא, אי אפשר להשתית ולהקים את כרם בית ישראל כאשר יש אפילו תערובת קלה של תכונות ומידות רעות, וכמאמרו של גאון המוסר ר' ישראל סלנטר דקל לו לאדם להניע הרים ולעקור גבעות ממקומם מאשר לתקן מידה אחת רעה הטבועה בנפשו, ועל כן שולח אברהם את אליעזר אל ארצו ומולדתו למשפחתו לקחת אשה לבנו ולא מאנשי ארץ כנען המקולקלים במידותיהם.

 וכבר אמרו חכמים במשנה (אבות ה' י"ט):

 "כל מי שיש בו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע, עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע, מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של א"א אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב שנאמר להנחיל לאוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנום ויורדין לבאר שחת שנאמר 'ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת וכו'"

 וברבינו יונה כתב שם "היה אפשר לתנא לקצר ושלא להאריך בכלל ופרט והיה יכול לומר כל מי שיש בו וכו' מתלמידיו של בלעם הרשע ולמה תני דרך כלל והדר מפרש אלא בא ללמדנו שג' דברים אלו כוללים כל השלימות וכן מעשה ההפכיים להם כוללים כל הפחיתות, וזהו כי אם היה מקצר היה נשמע שמי שיהיו בו הג' דברים הנזכרים הוא מתלמידיו של א"א, אך לתלמידיו של א"א היו לו שלמיות רבות לאלפים ולרבבות זולת אלה, אשר על כן אמר שמי שיהיו לו שלשה דברים האלה וכו' כלומר כל השלמתם על שעליהם היו נקראים תלמידיו היו אלה וכו' שאלה הג' דברים היו הגורמים ביותר מתלמידיו של א"א וכן להיפך לזה בתלמידי בלעם הרשע כלומר שכל עצמות הלמוד שלמדו מבלעם הרשע היו ג' דברים הללו".

 והדברים מפליאים ברוממות המדות ושגב תורת השלמתם הלא אברהם אבינו היה זקן ויושב בישיבה (יומא כ"ח ע"ב) ולפניו היו ו' מאות או ז' מאות סדרי משנה (חגיגה י"ד ע"א) שכך היתה משנת הראשונים, וכמה גדולים היו המסכתות של אאע"ה שאמרו חכמים מסכתא דע"ז דאברהם אבינו ד' מאות פירקי הוי (ע"ז י"ד ע"ב), ולא עוד אלא שא"א השיג כל מצוה ודין שחידשו חכמים דהלא קיים אף מצות עירוב תבשילין (יומא כ"ח ע"ב וע"ע קידושין פ"ב ע"א), ועוד אמרו חז"ל דהקב"ה מחדש בכל יום חידוש בתורה ואף חידוש זה השיג א"א בכל יום ויום (ב"ר וירא מ"ט), וכל התורה העצומה והרחבה הזאת הארוכה מארץ מדה והרחבה מני ים לימד את תלמידיו, ואעפ"כ לא נקראו תלמידיו של אברהם אבינו אלא מי שיש בו שלשה דברים הללו שהם יסודות המדות הטובות כולן, ואף תלמידיו של אברהם אבינו שלמדו אצלו כל התורה כולה שבכתב ושבע"פ לא נקראו תלמידיו כי אם על שם שלשה דברים האלה כמו שביאר רבינו יונה, כי המדות הן הם יסוד כל התורה כולה.

 ושלש מדות אלו שעל שמם נקראים אנו תלמידיו של א"א, הן הם יסודות עיקריים בתורת המדות והם מכוונים כנגד הקנאה התאוה והכבוד המוציאין את האדם מן העולם (אבות ד' כ"ח). עין טובה היא ההיפך של הקנאה, רוח נמוכה היא היפוכה של הגאוה וההתנשאות, ונפש שפלה היא ביטול כח התאוה, הרי ששלשת מדות אלה יסוד הם לשלימות האדם בתיקון המדות והדביקות בהקב"ה, עיקר משנתו ומורשתו של אבינו אברהם.

תיקון המדות כסגולה לקנין תורה

הנה אמרו חכמים (תענית ז' ע"א) "תורה נמשלה למים מה מים מניחין מקום גבוה ויורדין למקום נמוך אף תורה אינה מתקיימת אלא במי שדעתו שפלה", וכבר כתב רבינו יונה (אבות ג' כ"א) "לעולם לא תשכון התורה אלא בגוף שהוא מתוקן במדות טובות".

 ונראה בדרך זו לבאר את מה שמצינו במנחות (ז' ע"א), "רבי אבימי תני מנחות בי רב חסדא, ורבי אבימי בי ר"ח תני והאמר רב חסדא קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעתא וכו' (וכי רבי אבימי תלמידו של ר' חסדא היה והלא א"ר חסדא הכאות טובות בלעתי מאבימי אמתני' דשום היתומים), אבימי מסכתא אתעקרא אתעקר ליה ואתא קמיה דרב חסדא לאדכוריה גמריה, ולישלח ליה וליתי לגביה, סבר הכי מסתייעא מילתא טפי" וברש"י "מסתייעא מילתא, משום יגעתי ומצאתי", ונראה דאין הכונה ליגיעה של עצם ההליכה לביתו של רבי אבימי ואפשר שלא היה בזה שום יגיעה, אלא כונת חז"ל ליגיעת הנפש בעבודת המדות ורבי אבימי התכוין להשריש בנפשו את מדת הענוה וההשתוות בביטול ישותו שהלך לביתו של תלמידו ע"מ לקבל תורה מפיו וביטול זה סגולה גדולה היא להצלחה בתורה.

 ובאמת מצינו בכמה מקומות בגמרא שגדולי אמוראי נהגו להשפיל עצמן בפני חבריהם לפני שקבלו מהם תורה, בב"ק כ' ע"א אמר רב חסדא לרמי בר חמא שבביהמ"ד נסתפקו בדין זה נהנה וזה לא חסר וא"ל רמב"ח מתניתין היא ושאלו ר"ח "הי מתניתין א"ל לכי תשמש לי" ורק לאחר שר"ח שימשו וקיפל את סודרו א"ל איזה מתניתין היא, ובודאי לא התכוין רמב"ח להשתמש בר"ח שימוש חול בעלמא אלא נראה דכך היתה דרך החכמים בזמן חז"ל דכשבאו לקבל תורה והלכה מחבריהם עשו מעשה של שימוש והכנעה כדי שקבלתם תהי' שלימה והקדימו קבלתם במעשה של עבודת המדות, וכעי"ז מצינו עוד בחולין נ"א ע"א "א"ל ר' ספרא לאביי חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר רב עוירא שמני ואמר מעשה ובא לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד וטרפה שלח ליה לא אתא לגביה, אזל הוא לגביה, הוה קאי אאיגרא אמר ניחות מר לא נחית סליק הוא לגביה" וכו', ולכאורה מעשה זה תמוה ביותר, למה הטריח ר' עוירא את אביי לעלות לגג ע"מ לשמוע את מה שקיבל הוא מרבי וכי דרך חכמים היא זו, אלא נראה לפי הנ"ל דר' עוירא ידע שע"מ לקבל הלכה זו קנין שלם יש לטרוח בביטול היש ותיקון המדות (ובודאי שאביי לא יקפיד עליו בזה).

 ובפסחים (ס"ו ע"א):

 "תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא, פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו, אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, שלחו וקראו לו אמרו לו כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת וכו', מיד הושיבוהו בראש ומינהו נשיא עליהם והיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות הפסח, התחיל מקנטרן בדברים אמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, אמרו לו רבינו, שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו, אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי וכו' אמר רב יהודה אמר רב כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו דאמר מר התחיל מקנטרן בדברים וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי".

 והדברים נוקבים וחודרים, הלל הזקן שעליו אמרו חז"ל (שבת ל' ע"ב) לעולם יהיה אדם ענותן כהלל, כאשר לרום מדרגתו הוא מקנטר את בני בתירא על שלא שמשו את גדולי הדור שמעיה ואבטליון מיד חכמתו מסתלקת והוא נאלץ לומר הלכה זו שמעתי ושכחתי כי אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה.

 וכיוצ"ב אנו מוצאים בבראשית רבה [וישלח פרשה פ"א]:

 "רבינו הוה עבר על סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לקראתו אמרו לו: רבי תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו נתן להם רבי לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה, נתעלמה דברי התורה מפיו שאלו אותו שלושה שאלות, אמרו לו גדמת יבמה האיך חולצת ולא השיבן, רקקה דם מהו ולא השיבן כלום, אמרו דלמא דלית בר אולפן בר אגדה הוא נשאלה קראי, אמרון ליה מהו דין דכתיב [דניאל י'] "את הרשום בכתב אמת" אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ולא השיבן, וכיון שראה צרתו השכים בבוקר והלך לו אצל רבינו אמר לו [רבי] מה עבדון לך אנשי סימוניא, אמר לו אל תזכירני צרתי שלושה שאלות שאלו אותי ולא יכולתי להשיבן א"ל ומה אינון, אמר ליה גידמת במה היא חולצת א"ל והא לא היית יודע להשיב א"ל אין אפילו בשיניה אפילו בגופה, רקקה דם מהו א"ל [רבי] ולא היית יודע להשיב א"ל אם היה בו צחצוחית של רוק הרי הוא כשר ואם לאו הרי הוא פסול, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת א"ל ולא היית יודע להשיבם א"ל, רשום עד שלא נגזרה גזירה אמת משנגזרה גזרה וכו', אמר לו ולמה לא השיבות אותם כשם שהשיבות אותי, א"ל עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה וטפח רוחי עלי ונתעלמו ממני דברי תורה, וקרא עליו המקרא הזה "אם נבלת בהתנשא". וכעין זה בירושלמי יבמות סט ע"א.

 לוי תלמידו הגדול של רבינו הקדוש בהתנשאו נתעלמו ממנו דברי תורה "אם נבלת בהתנשא" אם נתעלמו ממך ד"ת אין זה אלא משום יוהרא מפני שנתנשאת.

 ומאידך דרשו חז"ל (נדה כ"ז ע"א) על פסוק זה "אם נבלת עצמך על ד"ת סופך להתנשא" סופך לעלות מעלה מעלה בתורה, מדת הענוה והשפלות היא היא המדה הנצרכת לקנין תורה ובלא מידה זו אי אפשר לזכות לכתרה של תורה.

 וכעין דברים הללו מסופר על רבינו החת"ס שבאחד משיעוריו דחה את דברי הגאון ר' משולם איגרא (שהיה רבה של פרשבורג לפניו) בחריפות יתירה ובתוך כך שכח את המשך הדברים עד שנאלץ להפסיק את שיעורו, מיד לקח החת"ס עשרה מתלמידיו ועלה על קברו של ר' משולם איגרא לבקש מחילתו ורק לאחר מכן יכול היה להמשיך בשיעורו.

 ואם בענקי הדורות עסקינן מה נענה אנן אבתרייהו מדוע אנחנו איננו שוכחים את תלמודנו למרות שאנחנו מתנשאים יום יום, מדוע אין מתקיים בנו המקרא "אם נבלת בהתנשא". אין זאת אלא מפני שסגולה זו קיימת רק במי שתורתו זכה וצלולה אבל אנו שאין תורתנו זכה וצלולה לא נרגיש במעלה גדולה זו של תורה, יין ישן ומשובח תערובת כ"ש של חומץ תפגום את טעמו, לא כן מים דלוחים, טעמם לא יפגם ע"י קיתונות של שופכין.

 יה"ר שנזכה כולנו ללמוד תורה מתוך שפלות וענוה ויתקיים בנו כל המשפיל עצמו על ד"ת סופו לעלות מעלה מעלה וזכות התורה תגן עלינו ועל כל ישראל אכי"ר.

הגב על הנושא


לתחילת הדף