אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת תרומה – אורים ותומים וארון העדות

פרשת תרומה – אורים ותומים וארון העדות

"ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים" (כ"ח ל').

"ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך" (כ"ה ט"ז).

א

הנה נחלקו הראשונים במהות האורים ותומים, מה היו וכיצד נעשו, ושלש מחלוקות בדבר:

א. דעת רש"י והרמב"ן (שם) דהאו"ת היו כתב של שם המפורש המונח בין כפלי החשן, וכ"כ הריטב"א ביומא ע"ג ע"ב וכן דעת הראב"ד בבית בחירה פ"ד ה"א לפי דעת הכסף משנה שם. והרמב"ן הוסיף דאין הכתוב מפרש מעשה האו"ת משום שלא נמסר כלל לבעלי המלאכה אלא סוד ה' ליראיו שנמסר למשה רבינו מפי הגבורה.

ובבעל הטורים שם כתב שהיה בו שם בן ע"ב אותיות, אך בזוה"ק ח"ב (רל"ד ע"ב) איתא שהאורים היה שם בן מ"ב אותיות והתומים שם בן ע"ב, עי"ש היטב.

ב. באבן עזרא שם (כ"ח ה' וע"ע בדבריו ויקרא ח' ג') כתב שהאו"ת היו מעשה ידי אומן מכסף וזהב, והאריך בזה מאד ברמזי הקבלה, והרמב"ן דחה פירושו וכתב שלא אמר כלום, עי"ש.

ג. דעת הרלב"ג בפירושו לתורה שאבני החשן גופא היו האו"ת וכך דעת הגאונים רבינו נסים ורבינו האי כמובא באוצר הגאונים סימן ד' – ו'.

והנה כתב הרמב"ם בפ"ד מבית הבחירה ה"א "ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש ולא היו נשאלין בהן. שנ' עד עמוד כהן לאורים ותומים. ולא היו עושין אותן אלא כדי להשלים שמונה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים". והרמב"ם חזר על דבריו בפרק י' הלכה י' מהלכות כלי המקדש "עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואע"פ שלא היו נשאלין בהן. ומפני מה לא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקודש וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו". וכ"כ התוס' (יומא כ"א ע"ב) והרשב"ם (ב"ב קל"ג ע"ב).

ותמה הראב"ד דמה ענין או"ת לחיסור בגדים והלא אין או"ת בגד כלל ולא נמנו בין שמונה בגדים דכהן גדול.

ב

והנה לכאורה ראוי לשים על לב מה טעם לא כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה את מצות עשיית הארון פרטיה ושיעורי מידותיה, ופליאה גדולה היא, וכבר עמד בזה המנחת חינוך (מצוה צ"ה) וכתב דלפי שנגנז הארון והלוחות ולא נמצאו עוד במקדש שני עד ביאת הגואל ולא עשו מעולם עוד ארון אחר, לכך לא חש הרמב"ם לפרש מצותו וענינו, ואין הדברים מתיישבים על הלב דהלא כתב הרמב"ם בספרו הגדול את כל המצוות וההלכות שיש בתורה, ולא רק אלה שנוהגים למעשה.

והנראה לענ"ד דלא הביא הרמב"ם מצוה זו משום דס"ל דעשיית הארון לשעתה נאמרה ואינה מצוה לדורות, לפי שאין ענין הארון אלא בלוחות העדות המופקדות בו, ומשנגנז הארון ולוחות העדות שוב אין מצוה בעשיית ארון באין עדות ליתן בו. והרי חזינן דאף בספר המצות (מצות עשה כ') שם הזכיר הרמב"ם דהמזבח השולחן והמנורה נכללו במצות בנין בית המקדש נתעלם מן הארון ולא הזכירו, ודו"ק בזה. ונראה עוד דאין הארון בכלל שאר כלי המקדש דהנה במנחות (צ"ו ע"א) שנינו במשנה "כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית", והרי הארון ארכו לרחבו של בית, וכן מבואר להדיא שם צ"ח ע"א, וע"כ דארון איננו בכלל כלי המקדש, ודו"ק.

וראיתי שכבר כתב כדברינו במגילת אסתר (מצות עשה ל"ג) דאין עשיית הארון מצוה לדורות, והביא דבזוהר הרקיע (מצוה ק"כ) כתב דגם עשיית הארון היא מצוה לדורות.

ודקדוק נפלא כתב בזה המשך חכמה (שמות ל"ז א') "ויעש בצלאל את הארון", דבשאר כלי המשכן לא כתב שבצלאל הוא זה שעשה אותם, דהתורה רמזה בזה לומר דאין ארון מלבד הארון שעשה בצלאל ואחריו לא יהיה, עי"ש.

ועיין עוד רעיון נפלא בחידושי הגרי"ז עה"ת (פרשת עקב י' א' אות קמ"ט) "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים… ועשית לך ארון עץ". ואף שבצלאל עשה את הארון לפני שקיבל את הלוחות, מ"מ בציוויו קדמו הלוחות לארון דכיון שכל ענין הארון בשביל הלוחות היה, כל עוד לא נצטוה על הלוחות אין גדר ארון, ודפח"ח.

וראה עוד במנחת אשר עמ"ס ב"ב סימן ס' שכתבתי במש"כ הרשב"ם שם דף קל"ג דאף בימי בית שני היו אורים ותומים בישראל דאין הכהן משמש בלא שמנה בגדים, והא דאמרו (יומא כ"א ע"ב) דחמשה דברים חסרו בבית שני ואורים ותומים ביניהם, היינו דבטלו מלשאול בהן אבל אורים ותומים עצמן לא בטלו. וכן איתא להדיא ברמב"ם (בית הבחירה פ"ד ה"א) וז"ל "ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקודש ולא היו נשאלין בהן שנאמר 'עד עמוד כהן לאורים ותומים', ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמונה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים" (וכן איתא בתוס' יומא שם). ובראב"ד שם תמה ע"ד הרמב"ם וכתב "והלא אורים ותומים ורוח הקודש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני, ולדבריו אינו אלא אחד, וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים".

ובביאור הדברים נראה דכשיטת הרמב"ם בעניין הארון כן שיטתו גבי החושן, וכבר נתבארה שיטתו דהיכא דאין לוחות ליתנם בתוך הארון שוב לא נצטווינו על עשיית הארון, דאין ענין הארון אלא בלוחות המונחים בתוכו וכדכתיב בקרא (כ"ה כ"ב) "ונועדתי לך שם ודברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על 'ארון העדות'", ומעתה ה"ה גבי חושן המשפט ס"ל להרמב"ם דעיקרו של החושן בהיותו מקום האורים ותומים שבו, אולם אם בטלו אורים ותומים ואינם עוד על לבו של כהן שוב לא ציותה תורה על נשיאת החושן, וע"כ דאף בימי בית שני היו אורים ותומים ומצוותן קיימת הגם שאין נבואה והוראה יוצאת מהן לכל ישראל ולא נשאלו בהם עוד. אולם לשיטת הראב"ד נראה דס"ל דאין ענין הארון והלוחות כענין החושן והאורים ותומים אשר בו, דהחושן בגד הוא בפני עצמו לכבוד של תפארת ומצווה הכהן לנושאו על לוח לבו אלא שאמרה בו תורה עוד שיתן אל תוכו את האורים והתומים, לא כן מצוות הארון, אין ענין הארון אלא לקבל אל תוכו את לוחות העדות, וכדחזינן שקראתו תורה "ארון העדות" (כ"ה כ"ב, כ"ו ל"ג – ל"ד), ומשום שאין עשייתו בעצם אלא בשל היותו חלק ופרט מן העדות שתינתן אל תוכו לכך משנגנזו הלוחות בטל ענינו של ארון. אולם גבי החושן לא מצינו שקראו הכתוב "חושן האורים" דאין עיקרו בשל האורים והתומים, אלא אחד מבגדי הכהן הגדול הוא, ודו"ק.

נמצא איפוא דפליגי הרמב"ם והראב"ד אם כדין הארון דין החושן, דכל שאין האורים ותומים בו שוב אין דין חושן עליו, או שמא מבגדי כהונה הוא כשאר בגדים אלא שציוותה תורה ליתן אל החושן את האורים ותומים אולם אין זה עיקרו של חושן.

ועוד נראה לכאורה דפלוגתייהו מיתלא תליא בביאור לישנא דקרא דכתיב (כ"ח ל') "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים" ובכל עיקר השם חשן המשפט, דהנה כתב רש"י שם וז"ל "אורים ותומים הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם על דבריו וכו', ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, ומדרש אגדה שהחשן מכפר על מעוותי הדין נקרא משפט ע"ש סליחת המשפט", וע"ע ברש"י (כ"ח ט"ו) שחזר על שני פירושים אלה, והנה אי נימא דכל לשון חשן המשפט הוא משום שם המפורש שעל ידו מתמם הדיבור ועושה משפט א"כ פשיטא דכל שאינו תוך החושן בטל עיקרו של חשן ואין בו ענין וכשיטת הרמב"ם, אולם אי נימא דקראו הכתוב משפט ע"ש שמכפר על עיוות הדין והמשפט, נמצא דאין עיקרו של חושן תלוי באורים ותומים אשר בו, ואף משנגנזו אורים ותומים עדיין שמו עליו ואינו חשוב כמחוסר בגדים כלל, והיא שיטת הראב"ד, ודו"ק בזה כי נכון הוא.

ונראה עוד לפי דרכנו ביאור נפלא בדברי מאור ישראל אדוננו רש"י דהנה כתב רש"י לפרש קרא דכתיב (כ"ה כ"א) "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" וז"ל "לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר ונתת אל הארון את העדות, ויש לומר שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפורת יתן תחילה העדות לתוכו ואחר כך יתן את הכפורת עליו, וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר 'ויתן את העדות אל הארון' ואח"כ 'ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה".

ולכאורה ישאל השואל מה הו"א איכא שיתן את לוחות העדות אל הארון אחר שכיסהו בכפורת, הלא בוודאי אי אפשר ליתן את הלוחות אלא כשהארון פתוח ואין הכפורת על הארון* והנראה לפי דרכנו דהא גופא השמיענו רש"י בדבריו, דלא תימא דארון וכפורת כלי בפ"ע הוא כשאר כלי מקדש אלא שנצטוינו ליתן לתוכו את לוחות העדות, וא"כ מסתבר שקודם צריך ליתן הכפורת על הארון כדי להשלים צורתו וענינו ורק אח"כ להסיר את הכפורת כדי ליתן בו את הלוחות, אלא לימדתנו תורה שאין הארון כשאר הכלים, ואין הארון כלי בפ"ע אלא כל שאין העדות בתוכו איננו ארון כלל, ולכך בא הציווי בו שלא יתן עליו כפורתו מלמעלה עד שיתן לוחות העדות בתוכו ומעת שיתן הלוחות אל תוכו שוב 'ארון' הוא ויכסהו בכפורת אשר עליו, ודו"ק בזה כי נכון הוא.

וראה עוד בגור אריה למרנא המהר"ל שפירש דברי רש"י דשנה עליו הכתוב לעכב שיהיו הלוחות מעכבים בארון, ואף לפי דבריו יש בפסוק זה מקור שעיקר הארון אינו אלא בשביל לוחות העדות שבו ודו"ק.

ובירושלמי סוטה ל"ז ע"א הקשו במה דכתיב "ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה… ואל הארון תתן את העדות", ומשמע דקודם נותן את הכפרת ואח"כ את העדות, ותי' דעדות היינו ס"ת שנותן בארון רק אחרי מ' שנה, אבל את הלוחות נתנו לפני הכפרת, עי"ש.

ובמרכבת המשנה כתב ביאור שיטת הרמב"ם דס"ל דאבני החשן עצמם הם האורים ותומים ולא כפירוש אבן עזרא רש"י ורמב"ן דהוי דבר נוסף הניתן בין קפלי החושן, ובאמת זה שיטת הרלב"ג והאברבבנאל הביאו וחלק עליו, ומ"מ לפי שיטה זו החשן הוא האורים והתומים, ואם לא היו אורים ותומים נמצא שלא היה חשן והכהן מחוסר בגדים, וניחא פירוש הרמב"ם.

ג

והנה בסוף פרשתנו בציווי על הקמת המשכן בשמונת ימי המלואים (כ"ט ה') נצטוו רק על עשיית החשן ולא הזכירו שם את האו"ת, אך בפרשת צו (ויקרא ח' ח') בלבישת הבגדים בשמונת ימי המלואים כתיב "וישם את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים".

ולכאורה יש לתמוה למה אין הכתוב מתייחס לאו"ת בציווי אלא בלבישה בפועל. ואם לא נצטוו לעשות או"ת בימי המלואים למה נתנוהו בחשן בפועל.

ולדרכנו ניחא דללא או"ת אין כאן חשן ומשו"כ בהכרח ליתן את האו"ת בחשן כדי שלא יהיה הכהן מחוסר בגדים. וראיתי שוב שכבר כתב כעי"ז באור שמח שם בהלכות ביהב"ח, עי"ש.

ד

בגדר ארון העדות

והנה יש לעיין אם הארון היה מ"כלי המקדש", דלכאורה אין דין כלי המקדש אלא בכלי עבודה שעל ידם עושים את עבודת המקדש, אבל בארון לא עשו עבודה, ונראה לכאורה דאכן אין גדר הארון ככלי המקדש אלא מתבנית המקדש ויסודו הוא, ונראה דמשו"כ לא מנה הרמב"ם את הארון בין שאר כלה"מ בסהמ"צ שם, וגם הרמב"ן (מצות עשה ל"ג) נקט דעשיית הארון היא מצוה בפנ"ע כי מחד אינו כלי ואין בו עבודה, ומאידך אינו בנין ובהכרח דמצוה בפנ"ע הוא.

ועיין רש"י במדבר ד' ט"ו "'וכלה אהרן ובניו לכסות את הקדש' הארון והמזבח 'ואת כל כלי הקדש' המנורה וכלי השרת". הרי הארון והמזבח בכלל הקדש הם ולא בכלל כלי הקדש, ונראה דס"ל כהראב"ד לגבי המזבח דאינו כלי ובכלל עצם הבית הוא (ואף במשכן), ולגבי הארון ראיה מדבריו לדברינו ודו"ק כי קצרתי.

ה

ועוד רגע אדברה בשאלה הגדולה למה לא עשו ארון בבית שני, ושני פנינם נוספים מצינו בזה בדברי רבותינו האחרונים.

א. בשו"ת חתם סופר (יו"ד סוס"י רל"ו) כתב דעיקר תכלית הארון לא היה אלא התגלות הקב"ה ית"ש במראות הנבואה וכמ"ש "ונודעתי לך שמה מעל הכפורת מבין שני הכרובים" וכיון שבבית שני בטלה הנבואה ורוה"ק, לא היה צורך בארון.

והדברים פלא לענ"ד לומר דזה תכלית הארון.

ב. בחידושי היעב"ץ בפ"ד ה"א מהלכות בית הבחירה (ספר הליקוטים בהוצאת ר"ש פרנקל) תמה על מש"כ הרמב"ם דשלמה המלך בנה מטמוניות עמוקות ועקלקלות ושם גנזו את הארון דמה נפ"מ יש בזה להלכה. וכתב חידוש עצום דכיון שפסק הרמב"ם דאף בזמה"ז קדושת הבית לא בטלה אין זה אלא משום שהארון עדיין קיים ומונח בביהמ"ק דללא ארון הברית אין קדושת המקדש וכיון שמטמוניות אלה נבנו מעיקרא ע"י שלמה המלך ברוח קדשו הרי זה כמקום הארון, עי"ש.

והדברים מופלאים ונפלאים.


* וזכורני ששמעתי בימי חורפי ממו"ר כ"ק בעל ה"דברי יציב" זלה"ה שהקשה כן והאריך לבאר במהות הארון וענינו שכל כולו בדרך נס היה משא"כ בשאר כלים, וכדאיתא (סוטה ל"ה ע"א) שהיה הארון נושא את נושאיו וכן אמרו (מגילה י' ע"ב) אין מקום הארון מן החשבון, וכבר איתא בדברי הנביאים (שמואל ב' ו') כמה חרדו לכבוד הארון, ולפי שכל הנהגתו בדרך נס היתה, ע"כ אלמלא אמרה תורה לשום את הלוחות אל הארון קודם שיכסהו בכפורת אפשר היה ליתן את הלוחות אל הארון אף בעוד הכפורת עליו, עכ"ד, ודפח"ח.

הגב על הנושא


לתחילת הדף