אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » קדושת ספר תורה פסול

קדושת ספר תורה פסול

"ויהי בנסע הארן ויאמר משה" (י' ל"ה).

"בעא מיניה רב הונא בר חלוב מרב נחמן ספר תורה שאין בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסע הארן מצילין אותה מפני הדליקה או אין מצילין אמר לו ותיבעי לך פרשת ויהי בנסע הארן גופה. היכא דחסר פרשת ויהי בנסע לא קמיבעיא לי דכיון דאית ביה הזכרות אף על גב דלית ביה שמונים וחמש אותיות מצילין כי קא מיבעיא לי ספר תורה שאין בו ללקט מאי אמר ליה אין מצילין". (שבת קט"ו ע"ב). 

א

קדושת ס"ת וכבודו

"ספר תורה כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול" (רמב"ם פ"י מהלכות ס"ת ה"ב).

 

הנה יש לעיין במקור הלכה זו דיש לנהוג כבוד גדול בספר תורה, האם מה"ת הוא או מדרבנן, ומה טעמה. ונחלקו בזה האחרונים.

ראש המדברים בשאלה זו הוא המבי"ט בקרית ספר שם ה"ד שכתב "ומדאורייתא צריך לנהוג כבוד בתורה בכל מה שהוא כבוד לה". אמנם סתם ולא פירש טעם הדברים וביאורם.

ובפמ"ג במש"ז בהקדמה לסימן קנ"ג כתב שמקור הדברים בקידושין (ל"ג ע"ב) שם אמרו דצריך לקום מפני ס"ת מק"ו דאם מפני לומדיה קמים וכדכתיב מפני שיבה תקום מפניה לא כל שכן. ומק"ו זה יש ללמוד גם שיש לכבד ס"ת דאם את לומדיה חייבים לכבד ק"ו לס"ת. וכ"כ בבני יונה בהלכות ס"ת יו"ד סימן רפ"ב, עי"ש.

ובספר גידולי הקדש שם (סימן רפ"ב סק"ד) דחה את דברי הפמ"ג וכתב דאין זה ק"ו גמור אלא אסמכתא כעין מה שמצינו בברכות (ל"ה ע"א) לגבי ברכות הנהנין דק"ו הוא דאם לאחר האכילה נצטוינו לברך לפניה לא כ"ש, אף שברכה"נ מדרבנן. וחיליה דיליה ממה שהקשו הראשונים דבמס' מכות (כ"ב ע"ב) אמרו היפך ק"ו זה, "כמה טפשאי שאר אנשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי קמי' גברא רבה" הרי דכבוד ת"ח עדיף מכבוד ס"ת ומ"מ דעתו דאין מצות כבוד ס"ת אלא מדרבנן.

אמנם אי בדידי תליא נראה דאין בזה כל סתירה דאף אם כבוד ס"ת גדול מכבוד ת"ח עדיין טפשאי הם אנשים שקמים מפני ס"ת ואינם קמים בפני ת"ח דקדושה אחת הן התורה ולומדיה הא בהא תלי' וכשני צדדים של מטבע אחת, ופשוט הוא.

אך לולי דבריהם היה נראה פשוט דהלכה זו דאורייתא היא וסברא פשוטה היא דיש לכבד את התורה וזה שכתב הכסף משנה שם "פשוט הוא ובפ"ד מאבות (משנה ו') רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות", ואין לך סברא פשוטה מזו.

וראיתי בשו"ת אמרי ישר (ח"ב סימן קצ"ט) שדחה את דברי הפמ"ג מתוך מה שהוכיח דהנוהג שלא בכבוד במזוזה אינו אלא אסור מדרבנן. אך לדרכנו אין לדמות מזוזה לס"ת דכבוד ס"ת עצם כבוד התורה הוא, דס"ת מסמל את כללות התורה ושלימותה, וכבוד ס"ת ככבוד התורה ממש הוא, משא"כ מזוזה שאינה אלא מצות מסויימת ואין מצוה דאורייתא לכבדה. ודו"ק בכ"ז.

ועיין עוד בשו"ת נודע ביהודה (תניינא יו"ד סימן קע"ד) שכתב דממה שנוהגין כבוד גדול בס"ת יותר מבתפילין אין הכרח דקדושת ס"ת גדולה מקדושת התפילין ואפשר דקדושת תפילין כקדושת ס"ת היא, עי"ש.

ולכאורה אין לדבריו פשר דאם קדושתן שוה מהי"ת דיש לנהוג כבוד בס"ת יותר מבתפילין. ולדברינו נראה פשוט כדברי הנוב"י, דכבוד ס"ת משום כבוד התורה הוא ואין המצוה לכבד את התורה תלויה בגדר קדושת הס"ת, ודו"ק בכ"ז. 

ב

אם יש קדושה בס"ת פסול

והנה בג' מקומות כתב הרמב"ם דאין קדושת ס"ת אלא בספר כשר ולא בספר פסול:

א. בהלכות ס"ת (פ"י ה"ב) "ספר תורה כשר יש לנהוג בו קדושה יתירה וכבוד גדול וכו'". הרי דרק בספר כשר יש לנהוג ק"י וכ"ג ולא בספר פסול.

ב. שם הלכה א' "נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה, ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה".

ג. שם (פ"ז הי"א) "וכל הדברים האלו למצוה מן המובחר ואם שינה לא פסל, אבל אם כתב המלא חסר או החסר מלא, או שכתב מלה שהיא קרי וכתב כקריאתה כגון שכתב ישכבנה במקום ישגלנה ובטחורים במקום ובעפולים וכיוצא בהן, או שכתב פרשה פתוחה סתומה או סתומה פתוחה, או שכתב השירה כשאר הכתב, או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול ואין בו קדושת ספר תורה כלל אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בה התינוקות".

ויש לעיין לגבי אילו הלכות נאמר כלל זה דס"ת פסול אין בו קדושת ס"ת, ולגבי אילו הלכות יש לנהוג קדושה אף בס"ת פסול.

והנה נשאל הנוב"י (קמא או"ח סימן ט') אם מותר להחזיק ס"ת פסול בתוך ארון הקודש לצד ספרי התורה הכשרים, והשואל הביא ראיה ממה שאמרו חז"ל (ב"ב י"ד ע"ב) "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון", הרי לן ששברי לוחות היו מונחים בארון לצד הלוחות, ודומיא לכך ס"ת פסול לצד הכשר בארון הקודש.

הנוב"י דחה ראיה זו דאין לדמות שברי לוחות מכתב אלקים לס"ת פסול, אך מטעם אחר כתב להתיר וזאת עפ"י מה שדייק מלשון רש"י במסכת שבת שם דגם ס"ת פסול עומד בקדושת ס"ת, דהנה כתב רש"י (בד"ה פ"ה אותיות) "זהו שיעור לספר תורה שנמחק או בלה, להיות עומד בקדושתו". הרי לן דגם ס"ת שנפסל כל עוד יש בו ללקט פ"ה אותיות עומד בקדושתו. ומשו"כ פסק דיכול להחזיק בארון קודש ס"ת פסול עם הכשר.

ובאמת דברי השואל הן הם דברי ספר חסידים (אות תתקל"ד) וז"ל:

"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. אם יש ס"ת במקצתם קרועים ומחוקים ישים עם ס"ת בארון". הרי לן דאכן בא זה ולימד על זה ולא כדברי הנוב"י.

אך ביותר יש לתמוה על הנוב"י, שנסמך על דיוק מדברי רש"י לפסוק הלכה ולא הזכיר שהדברים סותרים את דברי הרמב"ם והשו"ע. שהרי כבר נתבארו דברי הרמב"ם שכתב דס"ת פסול אין בו קדושת ספר תורה כלל, ואינו אלא כחומש שמלמדין בו תינוקות, וכך כתב בשו"ע בעקבותיו באו"ח סימן קנ"ג ס"ג.

וראיתי שכבר תמה בזה על הנוב"י תלמידו הגדול בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סימן ק"ה) ובסימן ק"ו שם הצטדק הנוב"י וכתב דלא לגבי כל מילי כתב הרמב"ם דאין בו קדושת ס"ת, עי"ש.

אמנם עצם הנחת הנוב"י דלא בחדא מחתא מחתינן להו ויש לחלק בין זה דין לדין ודאי הנחה נכונה היא, שהרי אמרו "ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה משום דמעלין בקודש ואין מורידין", הרי דלענין הלכה זו וכן לגבי הא דמצילין מפני הדליקה גם ס"ת פסול עומד בקדושתו, ולכאורה צ"ל דרק לגבי הא דנוהגין קדושה יתירה וכבוד גדול כתבו הרמב"ם והשו"ע דאין קדושת ס"ת בס"ת שנפסל.

וכבר כתב כן בשו"ת חת"ס (יו"ד סימן רע"ט) דבאמת לא קליש קדושת ס"ת שנפסל אלא לגבי מה שאמרו דאסור למכור ס"ת שנפסל.

אך באמת מבואר מפשטות לשון הרמב"ם דס"ת שנפסל אין בו קדושת ס"ת כלל (כמ"ש בפ"ז מהלכות ס"ת כנ"ל) ואינו אלא כחומש, וצ"ע.

ולענ"ד נראה טפי ביאור הדברים, דאף דאין בו קדושת ס"ת מ"מ אין להורידו מהקדושה שהיתה לו מעיקרא וכמו בגדי כה"ג שבלו, דאף דשוב אינם ראויים לעבודה מ"מ אמרו דאין מורידין מקדושתן, וזה דין מעלין בקודש ואין מורידין.

וכן מה שמצילין מפני הדליקה אף שאין בו מעתה קדושת ס"ת מ"מ בזיון הוא לס"ת שלאחר שבלה אין מצילין אותו.

ומ"מ חידש בספ"ח דיש לכבד ס"ת שנפסל ולהניחו לצד ס"ת כשר אף דקליש קדושתיה כמו שמצינו בשברי לוחות המונחים בארון.

תמצית הדברים אף דאכן ס"ת שנפסל שוב אין בו קדושת ס"ת, לגבי הלכות מסויימות יש לנהוג בו כבכל ס"ת כשר, ודו"ק בזה.

ג

אם מותר למכור ס"ת פסולים על מנת לתקנם

והנה נשאלתי כמ"פ בענין מכירת ס"ת פסולים, ונעלה שתי שאלות על שלחן מלכים:

א. בכותל המערבי הצטברו ס"ת רבים, וכל הזמן מוסיף והולך, שהרי בכל העולם יש רבים שרואים זאת כזכות גדולה שיקראו בס"ת שלהם ע"י שריד בית מקדשנו. וס"ת רבים נפסלו במשך השנים. מנהלת הכותל אין לה שום ענין לתקנם כי יש די ס"ת כשרים ואין כל צורך בספרים אלה.

ונשאלה שאלה האם מותר למוכרם לקהילות שונות על מנת שקהילות אלה יתקנום ויקראו בהם.

ב. וכיוצא בדבר נשאלתי ע"י הרבנות הצבאית שיש ברשותה ס"ת פסולים רבים זה עשרות שנים. ספרים אלה הובאו מקהילות הגולה שחרבו, ואין לצבא כל שימוש בהם.

וגם בזה נשאלה השאלה האם מותר למכור ס"ת אלה על מנת שהקונים יתקנו אותם ויקראו בהם. את התמורה מבקשים להקדיש לרכישת תפילין לזכות חיילים שאין להם תפילין במצוה גדולה זו.

והנה אף שאסור למכור ספר תורה אף ס"ת ישן על מנת לקנות חדש, ואף אם יש לו ס"ת רבים, וכמבואר במגילה כ"ז ע"א וביו"ד סימן ר"ע ס"א, מ"מ נראה דבנידון דידן מותר למכור ספרים אלה מחדא ותרי טעמי:

א. כבר כתב הט"ז (באו"ח סימן קנ"ג סק"א) שנהגו בזמן הזה למכור ספרי תורה על מנת לקנות אחרים, והוי ליה כאילו התנו מעיקרא דכאשר לא יהיה צורך בהם יהיו רשאים למוכרו.

ובאליהו רבה שם כתב דסמכינן על השיטה שהובאה בשו"ע שם סעיף י' דס"ת של יחיד מותר למוכרו ואין איסור אלא בס"ת של רבים, עי"ש.

אך כל זה אינו אלא כשקונה במעות ס"ת אחר, אך אסור להורידו מקדושתו, ולקנות בדמיו דבר שקדושתו פחותה, וז"פ.

ב. אך עיקר ההיתר משום דס"ת פסול אין איסור במכירתו כמבואר להדיא ברמב"ם ובשו"ע, כמבואר. וכ"כ בשו"ת הריב"ש סימן רפ"ה ובשו"ת חת"ס שם. ולהדיא מבואר בסימן קנ"ג ס"ג דס"ת פסול דינו כחומש ופשוט דמותר למכור חומשין על מנת לקנות תפילין.

אך עדיין יש לעיין בזה דהלא מבואר באו"ח (סימן ר"מ ס"ו) דחומשים העשויים בגלילה קדושתן חמורה מקדושת התפילין, שהרי בחומשים אלה לא מהני שני כיסויים וצריך דוקא מחיצה עשרה, ואם דין ס"ת פסול כדין חומש לכאורה הוי כחומש בגלילה שהרי במציאות הדברים ספר זה בגלילה הוא, וא"כ נראה דאסור למכור ס"ת פסול על מנת לקנות תפילין.

אמנם לכאורה נראה דס"ת פסול אין קדושתו כקדושת חומש העשוי בגלילה אלא כחומש בעלמא. וזה שהאריך הרמב"ם והדגיש דהוי "כחומש מן החומשין שמלמדין בהם תינוקות". וכך כתב הנודע ביהודה תניינא יו"ד סוף סימן קע"ד.

וכיון דבשעת הדחק עסקינן שהרי אם לא נתיר למכור ספרים אלה, מונחים יהיו כאבן שאין לה הופכין וגם אין ביד גופים אלה לתרום את הכסף לאחרים לשם כתיבת ס"ת וכדו' בהיותם גופים ממשלתיים, ומשו"כ נראה להתיר למכור ספרים אלה על מנת שבתמורה יקנו תפילין לזיכוי הרבים.

אמנם כיון שדברי הנוב"י חידוש הם, נכון טפי אם אפשר שהתמורה תוקדש לארגון שיעורי תורה ושיעורי חיזוק שהרי מותר למכור ס"ת ללמוד תורה וק"ו ללמד תורה לרבים.

ואין לדחות דכיון שאפשר לתקן ספרים אלה ולהכזירם לכשרותן שמא לא פקע מהם קדושת ס"ת, דלהדיא כתב הבית יוסף דאף ספר שאפשר לתקנו כל זמן שלא תיקנוהו אין בו קדושת ס"ת וכ"כ המגן אברהם שם (סימן קנ"ג סק"ג).

ואף שראיתי בדעת תורה שם להגאון המהרש"ם שהביא בשם קהילות יעקב לבעל הנתיבות המשפט דס"ת שכבר היה כשר ונפסל ואפשר לתקנו עומד בקדושתו, הדברים חידוש ולא משמע כן מסתימת הרמב"ם והשו"ע, וז"פ.

ד

מכירה פומבית של ס"ת

אמנם ידוע כי כל גוף ממשלתי וציבורי מחוייב בחוק לפרסם מכרז בכל התקשרות ממונית, בין אם מדובר בחוזה לביצוע עבודה ובין אם מדובר במכירת נכסים. וכך גם לגבי מכירת ספרי תורה אלה, ונשאלה השאלה האם מותר למכור ספרים אלו במכירה פומבית.

ונחלקו קמאי בשאלה זו.

החכם צבי בסימן קכ"ג כתב שכך נהגו באמסטרדם למכור ס"ת במכירה פומבית בבית הכנסת לכל המרבה במחיר, והחכ"צ כתב שאסור לעשות כן משום ק"ו, ומה אם אסור למכור עבד על אבן הלקח כמבואר בספרי פרשת בהר משום דדרך בזיון הוא, ק"ו לס"ת שאסור למוכרו בדרך זו.

אך כבר חלקו עליו גדולי דורו, עיין פנים מאירות (ח"ג סימן מ"ג), שבות יעקב (ח"ב סימן צ"א). וגם בשו"ת מהר"י אסאד (או"ח סימן ל"ג ויו"ד סימן ש"ב) פסק שמותר למכור ס"ת בביהכ"נ לכל המרבה במחיר, ובפרט שיש בזה עילוי כדי להרבות המחיר, וכך פסק גם בספר יהושע להגר"י מטארניפול כתבים ופסקים סימן ר"א, עי"ש.

ובאמת מסתבר כדברי האחרונים החולקים על החכ"צ, דאין לדמות מכירת עבד המרגיש בעלבונו לס"ת. ועוד דזה פשוט דכל האיסור במכירת עבד אינו אלא משום שמעמידים אותו בבזיון וכל הלקוחות מסתכלים עליו ובודקים אותו כאילו חפץ היה או כלי, ויש בזה עלבון ובזיון. אבל במכירת ס"ת המונחים בארון בדרך כבוד וגדולה אין כל בזיון. ובפרט בזמנינו שדוקא חפצי ערך היקרים ביותר הם הנמכרים במכירות פומביות ודאי שאין בזה כל דרך בזיון.

ה

האם מותר למסור ס"ת פסול למוזיאון לתצוגה ברבים

ועוד נשאלתי האם מותר למכור ס"ת פסול למוזיאון על מנת שיוצג לראוה בתיבת זכוכית כמנהגם, או שמא מצווים דוקא לגונזו, ושמא מנהג בזיון הוא להציגו בפומבי.

לגבי עצם השאלה אם מותר למכור או ליתן ס"ת לנכרי, אם ס"ת כשר הוא ודאי שאסור לעשות כן שהרי אין לך בזיון ופגם גדול מזה שבמקום שיקראו בתורה ברבים ימסרוהו למקום שיהיה מונח כאבן שאין לה הופכין.

ועוד דהרי סוגיא ארוכה בגיטין (מ"ה ע"א) דחייבין לפדות ספרי תורה מידי הנכרים וא"כ ק"ו שאסור למכור או ליתן להם ס"ת, וכ"כ בהגהות הגרעק"א (או"ח סימן קנ"ג ס"י). אך יש לעיין אם מותר למכור ס"ת פסול לנכרים, במקום שאין חשש שינהגו בו מנהג בזיון.

והנה מאחר שנתברר דס"ת פסול אין בו קדושת ס"ת ומותר למכרו דדינו כחומש מן החומשין, יש לעיין אם מותר למכור או ליתן לגוי חפצא דקדושה וכתבי הקודש. וידועים דברי הירושלמי (פאה ד' ע"א) דרבי שלח לארטבון מזוזה, הרי דמותר לתת לנכרי מזוזה. ואף דכתב הרמ"א ביו"ד סימן רצ"א דאסור ליתן מזוזה לנכרי, ויתירא מזו מבואר שם דהמוכר ביתו לנכרי יוריד את המזוזות ולא ישאיר אותם ברשות הגוי.

אלא שמקור הלכה זו במהרי"ל בהלכות מזוזה, ולהדיא כתב שם לאסור משני טעמים, או משום דחיישינן שמא יהא המזוזה בזיון, או משום דהגוי יקבענה בפתח ביתו ויבואו לטעות שישראל הוא, עי"ש. הרי לן דלולי חששות אלה אין איסור בעצם מסירת המזוזה לרשותו של גוי.

וכתב בשו"ת שאילת יעבץ (ח"ב סימן קכ"א) דבמקום שאין חשש בזיון אין בזה איסור, ומשו"כ שלח רבי לארטבון מזוזה, כמבואר.

אמנם הפני משה בירושלמי שם פירש דארטבון היה מחשובי היהודים, וברור שפירש כן משום שקשה היה לו לומר דרבני נתן מזוזה לגוי. אך באמת דבריו רחוקים וידוע שארטבון היה מלך פרס לפני חורבן הבית וכמבואר בסדר הדורות (האלף הרביעי תת"ד) וכנראה שארטבון חבירו של רבי היה מבני בניו של המלך הנ"ל.

אך במס' יומא (י"א ע"א) מבואר שארטבון אחד היה בודק ס"ת תפילין ומזוזות, ורש"י פירש שזה היה שם האיש או שמא על שם אומנותו. ועיין שם במהר"ץ חיות שהאריך לבאר שארטבון שבירושלמי היה מחשובי מלכות רומי, והיה חבירו של רבי ואינו ענין לארטבון אחד שבמס' יומא. ומ"מ אין ראיה מדברי הירושלמי דאפשר שאכן ארטבון יהודי היה.

ועכ"פ מבואר במהרי"ל דאילולי החששות הנ"ל אין איסור בנתינת מזוזה לנכרי.

ובברכי יוסף יו"ד סימן רפ"א אות ד' – ה' כתב בשם הרדב"ז ומהר"י זיין שמותר למכור לקראים ס"ת פסול כשניכר פסולו ואין חשש שישראל יקנה את הספר מהם ויקרא בו, עי"ש.

ואף שבשו"ת גנת ורדים (יו"ד כלל ב' סימן ל"א) אסר למכור ס"ת לקראים אף בס"ת פסול, המעיין בדבריו יראה בעליל שלא אסר אלא משום שיש להרחיקם ולנדותם ולא לקרבם ולשתפם, עי"ש.

ובשדה חמד (כללים אות א' כלל ע"א) הביא בשם ישועת יעקב שהתיר למכור ס"ת לערכאות של נכרים שרצו על ידי הצגתו לכבד את ערכאותיהם, כאשר בטוחים שינהגו בו דרך כבוד, עי"ש.

ואף דמבואר להדיא בשו"ע (יו"ד סימן רפ"א ס"א) דצריכין לפדות מיד נכרי אף ס"ת שלא ידוע מי כתבו וצריך גניזה ולכאורה ה"ה ספר פסול, וכ"כ להדיא המשנ"ב סימן ל"ט ס"ק י"ז אין זה אלא מחשש שיזלזלו בו וכמבואר להדיא בשו"ע שם.

ובענין השאלה אם אין זה בזיון לס"ת כאשר הוא מוצג לראוה במקום להיות ספון בארון הקודש וכל כבודה בת מלך פנימה, עיין באגרות משה (או"ח ח"ד סימן ל"ח) בענין ס"ת שחולל ע"י הנאצים ימ"ש והוצג לראוה שהאריך לבאר דאין חיוב דוקא לגנוז ס"ת פסול בקבורה, ועוד כתב דאין זה דרך בזיון, וכ"כ בשו"ת שרידי אש (ח"ב סימן ע"ט) שמותר להציג ס"ת בתערוכה ואף ס"ת כשר אם יש בזה כבוד לתורה ולישראל, עי"ש.

אמנם בספר ישעיהו (פרק ל"ט) מבואר שהמלך חזקיהו נענש על שהראה למלך בבל מראדן בלאדן בן בלאדן את כל אוצרותיו, וברש"י (שם פסוק ב') שהראה לו ס"ת. ולכאורה יש להוכיח מכאן שאף להראות לגוי ס"ת אסור וק"ו להציגו בפני כל.

אך בפרקי דרבי אליעזר (פרק נ"א) מבואר שפתח לו את ארון הברית והראה לו את הלוחות ועל זה יצא הקצף ואמר לו הקב"ה ע"י הנביא "וכעס הקב"ה עליו ואמר לו לא דייך שהראת להם את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים אלא שפתחת להם את הארון והראית להם את הלוחות מעשה ידי". וכ"ה באליהו רבה (פרק ח') ובילקוט מלכים (רמז רמ"ה). ולכאורה מסתבר שזה גם כונת רש"י דהיינו שהראה לו את ספר התורה המונח בארון, וכ"כ רש"י להדיא בספר מלכים ב' (כ' י"ג) "ואת כל אשר נמצא באוצרתיו לא היה דבר אשר לא הראם – את הארון והלוחות וספר התורה". וכדי שלא יסתרו דברי רש"י זא"ז מסתבר לפרש כן גם דבריו בספר ישעיהו, דהיינו שהראה להם ס"ת שהיה בארון.

ועוד דאפשר שאין בזה קפידא אלא בס"ת כשר ולא בספר שאין קדושתו אלא כחומש. ומ"מ חוכך אני בזה, דכמה יש להיזהר בכבוד ס"ת דהלא נהגו להתענות בס"ת שנפל לארץ, ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סימן נ"ב) כתב דאף בספר פסול יש להתענות. ועם רשות עכו"ם פגם מסויים יש בו כדחזינן מטבילת כלים, ובירושלמי סוף עבו"ז (ל"ז ע"ב) אמרו "לפי שיצאו מטומאת נכרי ונכנסו לקדושת ישראל", ונראה דמשום קדושת ס"ת שהיא למעלה מבינתנו יש להמנע ככל האפשר מלתתו לנכרים ולהציגו לראוה, מנהגים שלא שערום אבותינו, וכל כה"ג שב ואל תעשה עדיף.

הגב על הנושא


לתחילת הדף