אתה נמצא כאן: דף הבית » מאמרים » קושית הבית יוסף בחג החנוכה והתירוצים העיקריים שנאמרו בקושיא זו

קושית הבית יוסף בחג החנוכה והתירוצים העיקריים שנאמרו בקושיא זו

נאמר בגמרא (שבת כ"א עי"ב, עם פרש"י) מאי חנוכה – על איזה נס קבעוה, דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח  בהצנע, וחתום בחותמו -בטבעתו, של כהן גדול והכיר שלא נגעו בו, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים [כדי שיוכלו באותם ימים לילך לעיר תקוע שממנה היו מביאים שמן למקדש, ולהכין שם שמן חדש ולהביאו למקדש [ר"ן ומאירי ותשובות הגאונים], או כדי שיוכלו להטהר ז' ימים ולכתוש שמן יום אחד [ב"י ורא"ם על הסמ"ג], ובאור זרוע (הל' חנוכה סי' שכא) כתב שהתעסקו שמונה ימים בהכנת וטהרת כלי השרת שנטמאו, וכן משמע במגילת תענית, ועיין דרכי משה הארוך (סי' תרע)]. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים, ואינם אסורים במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות בהלל, ולומר על הנסים בהודאה.  

 והקשה הבית יוסף (או"ח סי' תרע) למה קבעו להדליק שמנה ימים, הרי בשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד, וא"כ נעשה הנס רק בשבעה לילות. וכבר הקשו כן הראשונים, בספר האשכול (מהדורת אויערבאך, הל' חנוכה ופורים), במאירי (שבת כ"א ע"ב ד"ה ונחזור), ובתוס' הרא"ש (שבת שם ד"ה ונעשה, ושתים מתירוציו נכתבו גם בב"י, ראה לקמן ).

קודם שנסדר את עיקרי התירוצים על קושית הב"י, יש לציין שיש שגרסו בברייתא שהבאנו לעיל "ולא היה בו בפך השמן להדליק אפילו יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" שאילתות סוף שאילתא כו, והובא גם האשכול (מהדורת אויערבאך, הל' חנוכה ופורים), וכעין זה ברבינו ירוחם נ"ט ח"א: "ולא היה בו כדי להדליק יום אחד". (ובעמק שאלה על השאילתות שם הגיה: אלא יום אחד, וכן הוא בכל בכתבי היד של התלמוד), ולפי זה אף ביום הראשון היה נס, ולא קשה כלל קושית הב"י, ברכי יוסף או"ח תרע, וכ"כ בשאלת שלום [לר' ישעיה פיק-ברלין] על השאילתות שם.

את התירוצים על קושית הבית יוסף אפשר לחלק למספר קבוצות.

יש שתירצו שההדלקה ביום הראשון אינה לזכר נס פך השמן, אלא מטעם אחר, ונאמרו בזה כמה אופנים: 

א היום הראשון קבעוהו על הגאולה ועל הודאת מציאת הפך הטהור האשכול (מהדורת אויערבאך, הל' חנוכה ופורים) מאירי שבת כא ע"ב, והנס היה שלא מצאוהו הגויים וטמאוהו בהיסט פתח הדביר על העיטור. ויש שכתבו שהדליקוהו בספק נטמא בהיסט, שטומאה הותרה בציבור ומ"מ העדיפו ספק, וכשאירע בו הנס הוכח שלא הוסט, ולכן מדליקים גם בלילי א' שנס דליקתו הוכיח על נס מציאת הפך הטהור אדני פז וברי"ד מבעלז, ופי' עפי"ז "ומנותר קנקנים נעשה נס, בני בינה ימי שמונה" שהבינו מדליקתו ח' ימים שהקנקן שנשאר היה בו נס שנשאר טהור. ויש שכתבו שהנס היה שנתעלם מהם חשש טומאתו בהיסט, אף שבאמת היה טהור ברכת אברהם. ויש שכתבו שהנס היה שמצאו גם את חותם הכהן גדול ליד הפך, וזה הכוונה במה שנאמר "בחותמו של כהן גדול" דהיינו עם חותמו, ולכן היה ברור שלא הוסט, דאם היו רואים הגויים את הפך והחותם, בודאי היו לוקחים אותו מרוב חשיבותו, צמח דוד להרה"ק מדינוב כתב עי"ש.

ויש שחלקו על תירוץ זה שא"א לומר שביום הראשון הדלקת הנר היא לזכר נס מציאת הפך, שמציאת הפך אינה נחשבת לנס הגהות מהר"ץ חיות שבת שם, והעמק שאלה על השאילתות שאילתא כו, וכתבו שמטעם זה גם לא הזכירו בברייתא את נס הנצחון במלחמה, וכמו שלא מברכים על נס שאינו יוצא מדרך הטבע "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" דעת האבודרהם הל' ברכות שער ח בשם הרא"ש מלוניל שהובאה שו"ע או"ח ריח ט בשם י"א, וכך פסקו מג"א שם ס"ק יב ובאור הגר"א ס"ק יא כך א"א לומר שתיקנו להדליק לזכר נס זה נרות חנוכה.  ובמאירי ברכות נ"ד ע"ב חילק וכתב שבנס שנעשה לרבים לא מברכים כשנעשה בדרך הטבע, ועי"ש שבשו"ע מובאת דעה שמברכים גם על נס שאינו יוצא מדרך הטבע, ובבאור הלכה שם כתב ע"פ שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' אלף א (תקעב) שגם לדעה זו מברכים רק כשזימן לו ה' נס ברגע הסכנה, ולא כשהנס היה רגיל בטבע כיולדת וחולה שהבריא, עי"ש.

ב היום הראשון קבעוהו על חנוכת הבית בעבודה, אחרי שביטלוה היוונים ארחות חיים, הובא בשלטי גבורים להגהות מרדכי שבת סי' תנה , וכעי"ז י"א שהיום הראשון היה לכבוד חינוך היכל בית שני שחנכו בימי חגי במור וקציעה, וכמש"כ שם [חגי ב יח] שהיה בכט בכסלו.

ג היום הראשון קבעוהו על הנצחון שנצחו את אויביהם פרי חדש סי' תרע, וראה לעיל מש"כ בשם המהרי"ץ חיות.

ד היום הראשון קבעוהו על הצלת נפשותיהם ממוות במלחמה קדושת לוי, וכשראו שניצלו בזכות מצוות הדלקת המנורה ולכן מדליקים נרות ביום הראשון, ועוד לרמוז שהוא שניצלו בזכות אהרן שקרבנו בחנוכת המזבח היו הנרות כמבואר במדרש בהעלותך.

ה ביום הראשון מדליקים לומר שאף הטבע הוא נס, ולכן אף השמן שדלק ביום הראשון כשהיה בו שיעור, הרי הוא נס, הנעשה ע"פ רצון ה' וכמאמר הגמרא בתענית כ"ה ע"א במעשה בבתו של ר' חנינא בן דוסא שאמר לה "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק" הגאון ר' משה פיינשטיין –קול רם, ומראשי הישיבות [וכ"כ בהרי בשמים], ולפי"ז ביארו מה שאומרים בפיוט "בני בינה ימי שמונה קבעו וכו'", ע"פ הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמות יג טז) "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד". דהיינו שהמבינים דבר מתוך דבר – "בני בינה" –  הבינו שגם הניסים הנסתרים אין בהם טבע ושצריכים להדליק נר נוסף לזכרם, ובסך הכל שמונה ימים, -"ימי שמונה". וכעי"ז יש שכתבו שהדליקו ביום ראשון להורות שגם המקרים הנראים כדרך הטבע, כנצחון במלחמה הרי הוא נס.

יש שתירצו שבאמת אירע הנס רק בשבעה ימים, ולא הדליקו ביום הראשון משום נס שאירע בו, וחייבו להדליק שמונה ימים מטעמים אחרים, וגם בדרך זו, נאמרו אופנים שונים:

ן י"א שקבעו שמונה ימים לפי שהיוונים ביטלו מהם מצות מילה שהיא לשמונה ימים ארחות חיים בשם בעל העתים, וכ"ה בכלבו. ז וי"א שקבעו שמונה ימים כשיעור ימי חג הסוכות שהוא הארוך מכל המועדות ר"י מלוניל שבת שם. ומבארים שנסמכו פסוקי חג הסוכות בפרשת אמור (ויקרא כג לג-מד) לפסוקים בהם נרמז החנוכה "צו את בנ"י ויקחו אליך שמן זית", וכו' (שם כד א-ד), לומר מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים, והבינו כך חכמים רק "לשנה האחרת", וכעי"ז כתב בבני יששכר (מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ב' אור תורה, [ה]), ע"פ בעל הרוקח (סימן רכה)עי"ש.

ח וי"א שלפי שמצינו שעל ידי הגזירות בטלו מלהקריב בחג הסוכות, לפיכך עשו חג שמונה ימים כימי חג הסוכות ערוך השלחן תרע, ע"פ ס' החשמונאים ח"ב פ"א ופ"י.

ט וי"א שקבעום ח' ימים משום ספיקא דיומא, ותירוץ זה נדחה, שהרי ביו"ט דרבנן לא חיישינן לספיקא דיומא, ולכן לא עושים חנוכה ט' ימים בחו"ל כמו שאמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק בערכין י: ונפסק ברמב"ם חנוכה פ"ג ה"ז, שהם אמרו והם אמרו ולא החמירו בדבריהם בעל העתים שהובא באבודרהם סדר תפלת חנוכה ובאר"ח הל' חנוכה אות ב, פר"ח או"ח סי' תרע, ועי"ש עוד טעמים, ועי' קהלת יעקב תוס' דרבנן אות ס סי' רכא וברכ"י או"ח תרע אות ב, שהוכיחו כן מהגמ'. [ועיין חידושי הרא"ם לסמ"ג הל' חנוכה, שהוכיח מהמרדכי שאף בדרבנן תיקנו]. ולפי"ז י"א כשקדשו על פי הראיה, במקומות הרחוקים שלא ידעו אם חודש כסלו הוא חודש מלא או חסר נהגו מספק להדליק נרות חנוכה ט' ימים טו"א ר"ה יח ב ד"ה בזמן, מנ"ח מצוה שא דאם נאמר ספק דרבנן לקולא א"כ לא נעשה חנוכה לא ביום א' ולא ביום ט', והרי אחד מהם ודאי חנוכה, ובהכרח צ"ל שאיקבע איסורא ועבדינן לחומרא וכן הוכיח בבית לוי (שפירא) ח"א סי' ד ד"ה ובאמת לפום, ויש חולקים מרומי שדה ר"ה יח א ובבית לוי שם. ועיין בזה גם בתולדות יעקב יוסף, ובערבי נחל.

י י"א שהדליקו ביום הראשון, כיון שהנס של היום השני היה ניכר כבר ביום הראשון, שאף אחרי שכבו הנרות האחרים, לא כבה הנר המערבי, שהיו מדליקים ממנו, עד סוף היום הראשון. והרי אם לא יהיה נס למה ישאר דולק שדי חמד ח"ח עמ' 37 ד"ה על, בשם ברית שלום.

יא י"א שחכמים תיקנו שמונה ימים, כדי שלא יצטרכו לעשות מנורה בת שבעה קנים להדליק בה את נרות החנוכה, שבעה ימים, שאסור לעשותה, כיון שהיא דומה למנורת בית המקדש כמו שנפסק ברמב"ם בית הבחירה פ"ז ה"י, ועיין שו"ת חכם צבי סי' ס' , ושואל ומשיב מדורא א' ח"ג סי' עא, ושו"ת מנחת יצחק ח"י עג ואף שהנס היה רק שבעה ימים  ברית משה על הסמ"ג. וראה במקראי קודש בגליון.

יב י"א שבזמן הנס היה חודש כסלו חסר, והמנורה דלקה בנס שבעה ימים מיום כ"ה בכסלו עד ב' טבת, וביום הראשון בו הדליקו בכ"ד בכסלו, ובו היו הנרות דולקים גם לולי הנס, והימים שבהם דלקו הנרות בנס היו כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט בכסלו, וא' וב' בטבת. וכיון שיש ענין שיהיה תחילת יום טוב וסוף יום טוב ביום קבוע כמו שמצאנו בענין פסח "בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחודש בערב" שמות י"ב יח ולכן קבעו שמונה ימים כדי שגם כשיהיה כסלו חודש מלא, יתחיל החג בכ"ה כסלו ויסתיים בב' טבת. ולא רצו לחלק בין שנה לשנה ולכן קבעוהו תמיד לח' ימים דרשות חתם סופר ח"א עי" שהאריך וכתב שהוא התירוץ שיותר נראה לו.

יש שתירצו שאירע נס בשמן שבו הדליקו גם ביום הראשון של חנוכה, וגם בדרך זו, נאמרו אופנים שונים: וכ"כ הב"י  והרא"ש בג' התירוצים שכתבו, ראה לקמן,

יג י"א שחילקו את השמן שבפך לשמונה חלקים, ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבקר, ונמצא שבכל הלילות נעשה נס תוס' הרא"ש (שבת כ"א ע"ב ד"ה ונעשה), ב"י תרע, וכ"ה במאירי שבת כא. בשם יש שפירש, ובארחות חיים הל' חנוכה, ובבאור הרא"ם על הסמ"ג. ויש שדחו תירץ זה שהרי אין סומכין על הנס, והיה אסור להם לחלקו מאירי שם. ועוד דחו שהרי צריך לתת שמן במנורה כדי מידתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר, ולמדוהו בתורת כהנים מהפסוק מערב עד בוקר (ויקרא כד ג) והובא בברייתא במנחות פט., ונפסק ברמב"ם תמידין ומוספין פ"ג הי"א, -מהר"ל בספר נר מצוה ובפירושיו לאגדות הש"ס שבת שם, וכ"כ הפרי חדש בסי' תרע. ויש שיישבו קושיא זו שלא אמרו תן לה כדי מדתה אלא למצוה ולא לעכב, באור הרא"ם לסמ"ג, וכעין זה כתב בתוס' הרא"ש שם.   ועיין באור תורה להגה"ק מאוסטרובצה שביאר בכמה אופנים את התירוץ הזה של הב"י

יד י"א שלאחר שנתנו שמן בנרות כשיעור, נשאר הפך מלא כבתחילה, וניכר הנס אף בלילה הראשון האשכול ובאור הרא"ם וב"י שם, וכעי"ז באר"ח. וכ"כ במדרש שהובא בס' בית המדרש (ילינק) [ח"א עמ' 141] "ואלקי השמים אשר שיכן שמו שם הניח ברכה בו והיו מוצאים כל לילה  ולילה  אחר  עריכת  הנרות האסוך מלאה שמן". והקשו על זה שא"כ לא היה נס בלילה האחרון -פרי חדש שם ותולדות יעקב יוסף, ויש שיישבו שתיקנו את היום האחרון משום ספיקא דיומא -ערבי נחל, ועיין לעיל. עוד יישבו שהיה ספק איך היה הנס אם לא נחסר מהפך, וא"כ לא היה נס ביום א', או שאחרי שדלק השמן נתמלא שוב, וא"כ לא היה נס ביום ח', ועושים ח' ימים מספק אמרי נעם, וכעי"ז כתב בחכמת שלמה על השו"ע עי"ש.

טו י"א שבלילה הראשון נתנו את כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה, ובבקר מצאו את הנרות מלאים שמן, וכן בכל לילה בית יוסף שם, וכ"כ בתוס' הרא"ש (שם כא: ד"ה נעשה) שכתב "אי נמי לאחר שהדליקו השמן מן הפך בלילה ראשונה נשאר הכלי מלא וניכר הנס אף בלילה ראשונה". ולא כיבו אותם שהרי אסור לכבות הנרות עי' זית רענן על הילקוט ר"פ בהעלותך ע"פ הספרי, והיו דולקים ח' ימים וח' לילות, ולכן היה הנס ח' ימים, וגם ביום האחרון. ויש שביארו שהשמן לא נתמעט ונחסר כלל, ואף מהרגע הראשון שדלק בן פורת ח"א [ב] למהר"י ענגיל והוכיחו כתירוץ זה, שהרי א"א לומר שהשמן כלה ונגמר כבר בלילה הראשון, שבכה"ג לא היה מקום לנס לחול, לפי שאין הקב"ה עושה נס ליתן ברכה אלא בדבר שישנו בעולם, ואפילו הוא דבר מועט, ובהכרח נשאר שמן כדי שעל אותו השיור תבוא הברכה ויעשה בו נס להרבות אותו ט"ז ס"ק א, ע"פ הזהר. ועוד כתבו שכיון שרק שמן זית כשר להדלקת הנרות, צריך היה להישאר מעט שמן בלילה הראשון, כדי שיתרבה שמן הנס מהשמן זית, ויהיה חשוב גידולו כעיקרו שבחנוכה היתה ברכה ולא נס וכיון שבא מכח השמן המועט נקרא שמן זית, כלי חמדה פרשת ויקהל בשם הרי"ם מגור, והקשו מדברי הרד"ק מלכים ב ד ז, שכתב בשם תוספתא לתרגום, ששמן הנס של אלישע היה פטור ממעשרות. ותירצו שאע"פ שיכול היה להיות נס שיווצר שמן יש מאין, מ"מ כיון שהשמן צריך להיות משל ציבור מתרומת השלכה היה צריך להשאר מעט שמן שממנו יתרבה, להראות חביבות הציבור שהקב"ה רוצה בתרומת הלשכה חידושי הרי"מ.

טז וי"א שנתנו את כל השמן במנורה ובכל לילה נדלק שמינית ממנו, וניכר הנס בין בלילה הראשון ובין בלילה האחרון מהר"ל שם בנר מצוה, תוס' הרא"ש שם, פרי חדש סי' תרע.

יז י"א כעין הנ"ל רק אמרו שלא נוצר שמן חדש, אלא שנתעצם כח השמן ודלק שמונה ימים, והנס לא היה בכמות בתוספת שמן אלא באיכות שהנס לא היה בכמות בתוספת שמן אלא באיכות, שנתעצם  כח  השמן  ודלק  שמונה  ימים. המועדים בהלכה לרש"י זוין, בשם ר"ח מבריסק.

יח וי"א שכשנתנו מעט שמן במנורה היא נתמלאה וא"כ היה נס גם ביום הראשון וביום האחרון פר"ח שם, וכ"כ המהר"ל והשל"ה.

יט י"א שהיה בו כדי הדלקת לילה אחד, ולדעת הרמב"ם תמידין ומוספין פ"ג ה"י ויב, ועי"ש בכ"מ ולח"מ, ובמאירי שבת כב: בד"ה ולמדת בשם יש מפרשים שצריכים להדליק את נרות המנורה בלילה וביום עיין בשו"ת בנין שלמה סי' נב שסובר בדעת הרמב"ם שבבוקר אין מצוה חיובית להדליק כל הנרות, ורק כשמצאם כבויים הוא שמדליקם, ודלא כבבין הערבים שצריך מ"מ לכבות כולם ולחזור ולהדליקם [ודלא כמשמעות הרמב"ם], וחלק על המאירי שם שכתב שגם ביום מ"מ מכבם ומדליקם כבבין הערבים, ועיין חזו"א קדשים סי' לו אות ח שמ"מ עיקר ההדלקה בלילה היה נס שיכלו להדליק בשמן שמצאו גם ביום ראשון בתי כהונה י"א, וכל זה בדעת הרמב"ם והמאירי אבל רוב הראשונים  חולקים וסוברים שצריך להדליקו רק בבין הערבים, ושידלק רק בלילה חוץ מנר המערבי שו"ת הרשב"א ח"א סי' עט ושט. וזו שיטת רש"י שבת כב: וחגיגה כו: ותוס' מנחות פו: ד"ה ממנה ורמב"ן שבת שם ופי' הראב"ד תמיד פ"ג מ"ט והרע"ב תמיד שם בשם רבנו ברוך, (הרא"ש בפי' לתמיד פ"ג מ"א), והמאירי שם בדעה ג', ולעיל בדעה א'.

כ י"א שכיון שהמנורת בית המקדש היתה טמאה, וגם מנורה מעץ א"א היה לעשות כיון שבעת עשייתה היתה מטמאת ועוד שלת"ק פסולה אף מנורת עץ, ודלא כרא"ם,  לכן הם הדליקו בשברי כלי חרס גדולים שמחזיקים סאה עד סאתים שהם טהורים, המחזיקים שיעור של פחות מחצי לוג שמן, והיה נס גם ביום הראשון שדלקו בו כל הלילה אף שבלילי טבת צריך חצי לוג ברייתא במנחות פט. ורש"י, ורמב"ם תמידין ומוספין פ"ג הי"א כדי שידלק כל הלילה מהרש"א חולין נה. ויש שכתבו כעין זה שא"א היה לעשות נרות עם בית קיבול למנורה מחמת שכלי עץ עם בית קיבול נטמאים, ולכן נטלו פתילות והספיגו אותם בשמן והדליקו אותם כך על המנורה, וחשבו שיצטרכו להחליף אותם כשיגמר השמן הספוג בהם, והיה נס שלא היו צריכים להחליפם כל הלילה. חת"ס לפרשת  וישב.

כא י"א שרצו לחלק את השמן, ולהדליק בכל יום נר אחד משבעת נרות המנורה, ולבסוף דלק הכל חדושי הרי"מ.

כב י"א שעשו פתילות דקות שהרי אין שעור בפתילות שיספיק להם השמן לשמונה ימים ונעשה להם נס ודלק באור יפה וגדול כאילו  היו הפתילות עבות הפלאה בס' פנים יפות פרשת תצוה, חדושי הרי"מ.

כג י"א שהדליקוהו בעזרה -בחצרות קדשך כיון שלא סיימו לפנות את ההיכל משיקוצי היוונים, והיו צריכים לכמות שמן גדולה יותר כדי שידלק ברוח, והיתה להם רק כמות שמן שידלק בלילה הראשון במקום סגור, ואעפ"כ דלק כל הלילה וא"כ אף בלילה הראשון היה נס חת"ס בדרשותיו.

כד וי"א שבפך היה בדיוק שיעור הדלקת יום אחד, וכיון שא"א שלא יבלע מעט בכלי כדקיי"ל ב"מ מ שלמאה לוג שמן מנכה לקונה ג', וכן א"א שלא ישאר מעט בפך כשהוא שופך למנורה, לכן היו צריכים נס גם ביום הראשון שידלק כל היום, נחלת אריאל (פ' כ') ומדויקת גרסת השאילתות שהובאה לעיל בתחילת המאמר ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד, אף שבפך היה, עי"ש.

כה וי"א שהדליקו במנורת חרס חדש מפני הטומאה, וכט"ז יו"ד צג שכלי חרס חדש שאינו שבע, בולע, ולכן היה נס גם ביום א' ייטב פנים,  

כו  וי"א שהיה בו רק כדי הדלקת נר אחד ביום אחד, ורצו להדליקו כך, שאף שמנחות (דף כח) נאמר במשנה שהקנים מעכבים זה את זה, אין זה אלא שצריך שיהיו מחוברים אליה שבעה קנים, ומ"מ הדלקתם לא מעכבת, ודי בהדלקת נר אחד ונעשה נס והדליקו ממנו את כל שבעת הקנים ביום הראשון חדושי הרי"ם

כז י"א שכיון שהיו כולם טמאים ביום הראשון עד הערב, לא יכלו להדליק בטהרה עד הערב, ולא קודם, שבין השמשות הוא ספק יום וספק העריב שמש, ומכיון שבין השמשות הוא ספק לילה החייב בהדלקה צריך להדליק קודם בין השמשות, וכיון שטומאה הותרה בציבור הדליקו ביום הראשון בתחילת בין השמשות במנורה אחת, ואז התמלא הפך מחדש וא"כ היה נס אז כבר ביום הראשון, וכדי להראות חיבתן של ישראל, הדליקו שוב במנורה אחרת אחרי צאת הכוכבים כדי שממה נפשך ידליקו בלילה בטהרה אור תורה להגה"ק מאוסטרובצא, עי"ש עוד יישובים. ועיין עוד בספר נר למאה לה"ר ירחמיאל זלצר, ובחוברות נרות שמונה שיצאו ע"י ה"ר ישראל כהן, ובס' ימי החנוכה לה"ר ליברמן.

הגב על הנושא


לתחילת הדף