אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » אישות ומעמד אישי » ראיית פני הכלה בחופה

ראיית פני הכלה בחופה

שאלה:

אתמול השתתפתי בחתונה והרב המסדר קידושין הקפיד שהעדים יראו את פני הכלה בשעת הקדושין, שאלתי האם יש להקפיד על כך או שיש להשאיר את פניה מכוסות? 

תשובה:

נחלקו הפוסקים אם צריכים העדים להסתכל בפני החתן והכלה כדי שידעו מי המקדש ואת מי הוא מקדש, ולמעשה  מנהג הספרדים לגלות את פני הכלה ולהסיר הצעיף שעל פניה בשעת הקדושין, אך מנהג אשכנז שאין לגלות פני הכלה. ומיהו ראוי שהעדים ילכו לראות את כיסוי ההינומא ואז יראו פני הכלה ובזה ודאי יש חזקה שזו היא האשה המתקדשת.

מקורות והרחבת הדברים:

בשאלה זו נחלקו בה גדולי עולם האם צריך לגלות פני הכלה קודם הקידושין כדי שיראו אותה העדים:

עיין בשו"ת המבי"ט (ח"א סי' רכ"ו Yז', ובח"ב סי' קי"ט, והו"ד במהרי"ט בחי' על הרי"ף בפ"ב דקידושין עמוד ל"ו: ד"ה והא דכתב) דדן באחד שקידש אשה שהיה פניה מכוסות בשעת קידושין ולא ראו אותה אלא אח"כ כשהלכה החזירוה וגילו פניה, דאין לחוש כלל לקידושין דהוי כמקדש בלא עדים.

מאידך במהרי"ט שם חלק על המבי"ט (אביו) וס"ל שכשראו מעשה הקדושין אף שלא ראו פני המתקדשת מהני, (ראה בפתחי תשובה סי' ל"א סק"ה). וכ"כ בספר קהלת יעקב (סימן ל"א), וכ"כ בפת"ש (סי' ל"א סק"ה), ובאוצה"פ (סימן מב אות כב). והטעם בזה משום שכבר הוחזק לכל מי היא הכלה, א"כ אותה חזקה היא כמו ראי' דהא קיי"ל דסוקלין על החזקות. ובפרט כשהקידושין נעשים בפרסום וידוע למשתתפים הרבים מי היא הכלה בודאי שא"צ שהעדים יכירו ויראו את פני הכלה. ובאמת תועלת בראייתם לגבי זה שאם יראו שזינתה עם איש אחר בפניהם, יכולים לבוא ולהעיד ובודאי נפעל ע"י עדותן. והיינו דלכאורה פשוט דכיון שראו שאשה זו נתקדשה ואילו תזנה תחת חופתה ולא זזה ידה מתוך ידם יכולים הם להעיד עליה שנתקדשה וזינתה ועדותן כשרה, משו"כ הו"ל קידושין בעדים[1].

וכן דעת האבנ"מ (סי' לא' סק"ד) לחזק דברי המהרי"ט והוכיח כשיטתו מדברי הראשונים בגיטין יט: דעדי מסירה יכולים לקרוא את הגט לאחר מסירתה ולא צריך שיקראוה דוקא לפני הגירושין, הרי דאף שבשעת הגירושין אין הם יכולים להעיד שנתגרשה הוי עדים כשרים כיון שבידם לברר לאחר הגירושין ששטר זה שנמסר לה גט הוא והיא מגורשת, והוא הדין בניד"ד. וכן הוכיח מדברי הר"ן הידועין בגיטין (דף פו) דעדי חתימה הו"ל כעדי מסירה אף לר"א דעדי מסירה כרתי כיון דע"י עה"ח ידענו שהגט נכתב ע"י הבעל ועכשיו שהוא יוצא מתחת יד האשה ע"כ שהבעל נתנו לה, הרי דדי בכך שהעדים מעידים על מעשה שעל ידו נדע לבסוף שנתקדשה או נתגרשה דסגי בידעה בלא ראיה וה"ה בניד"ד.  

ועכ"פ בדעת המבי"ט צ"ל דבעדות צריך הכרה ולא רק ידיעה, והיינו דעדים צריכים להכיר את הנדון, וכן יש לפרש את דברי הגמ' בסנהדרין (מ:) ששואלים את העדים "מכירין אתם אותו", וכ"כ בשו"ת בית יצחק (אהע"ז א' סי' צ"ז) ליישב דברי המבי"ט.  ואין לומר כאן שנסמוך על החזקה שזו כלה פלונית משום שזהו רק כשמגלים אחר כך פני הכלה, אבל בזמנינו שאין כאן חזקה רק על פי נשים המוציאות קול שזו המתקדשת – אין זו חזקה כלל שהרי מאה נשים כאשה אחת דמי ואין בעדותן כלום, וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"ד אהע"ז סי' ה' אות ז). 

ולענין מעשה נחלקו בזה המנהגים בין בני אשכנז לבני ספרד:

דהרי הרמ"א (באהע"ז בסי' ל"א ס"ב) כבר כתב דנהגו לקדש כשפני הכלה מכוסות, וכ"כ האבנ"מ (סימן לא סק"ד) דכיון שהיא מדרכי צניעות לכן רבים נהגו שלא להסיר את הצעיף מעל פני הכלה, וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ז סי' מט') בשם הגרשז"א זצ"ל. וכן הביא בספר נישואין כהלכתם (פ"ח סט"ז) בשם נפש חיה סימן כ, וכן הוא במשכנות הרועים (אות ק').  וכ"ה בשו"ת חת"ס (אהע"ז חלק א' סי' ק'). ומנהג אשכנז מאז ומעולם כפשטות דברי הרמ"א שפני הכלה מכוסות כל שעת החופה ואף בשעת הקידושין. וכן מורה ובא מרן הגאב"ד שליט"א.

מאידך מנהג הספרדים לגלות את פני הכלה ולהסיר את הצעיף שעל פניה בשעת הקדושין וכדעת המבי"ט, וכמבואר בספר חופת חתנים סי' ו', ובשו"ת יבי"א (ח"ד אהע"ז סי' ה' אות ז, ובח"ה סימן י) שכ"כ רבינו יהודה בן הרא"ש בשו"ת זכרון יהודה (סוף סי' צא) שיגלו פני הכלה בעת הקדושין ואח"כ יחזרו לכסות, וכ"ד הרדב"ז בדברי דוד (סימן מח) וכ"כ במטה משה שכן המנהג בטוליטלה, ובאוצה"פ (סימן מב אות לב) הביא מכמה אחרונים שכן נכון לנהוג, וכ"ה בשובע שמחות (פ"ז ה"ה).

ומ"מ נראה דמהיות טוב גם אצל בני אשכנז ראוי שהעדים ילכו לפני כן לראות את מעשה כיסוי ההינומא ואז יראו את פני הכלה ובזה ודאי יש חזקה שזו היא האשה המתקדשת, וראה בקובץ מבקשי תורה (ח"ד) שהביא מעשה רב שמרן הגרא"מ שך זצ"ל היה נוהג לשאול את העדים אם ראו את הכלה, ועוד הובא שם ששמע את הגרי"ש אלישיב שליט"א אומר לעדים שיראו את הכלה בשעה ששותה יין של ברכת אירוסין.

 


[1]    והנה ראיתי מי שרצה להק' על הקה"י דהא המביט ס"ל דהוו קדושין בלא עדים ולא הוו קדושין, ואף אם יעידו שזינתה אח"כ לא התחייבו מיתה כי לא היתה א"א. אכן באמת לק"מ דעל זה גופי' אנו דנין למה הניח המבי"ט דהוי מקדש בלא עדים הלוא יש תועלת בראיית העדים גם כשפניה מכוסים, ואם באותו רגע יש נפק"מ בראייתם, שפיר הוה מקדש בעדים.

 

הגב על הנושא


לתחילת הדף