אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » רחיצה בתשעה באב שחל בשבת

רחיצה בתשעה באב שחל בשבת

ובדבר שאלתו אם מותר בשבת זו שחל בו ת"ב לשטוף פניו בצנעא ויסוד השאלה האם גם רחיצה יש בה דין אבילות בצנעא.

הנה בסי' תקנ"ד (סעיף י"ט) נחלקו המחבר והרמ"א בת"ב שחל בשבת אם אסור בתשמיש המטה, לשיטת המחבר מותר ואין כלל דין ת"ב בשבת זו ומקורו משו"ת הרשב"א (ח"א סי' תק"כ) ולשיטת הרמ"א אסור דיש לנהוג בו אבילות בצנעא, ובמשנה ברורה (שם סקל"ט) כתב דלפי שיטת הרמ"א ה"ה דאסור לרחוץ פניו בחמין ומקורו בט"ז שם, וראיתי מתקשים למה כתב לאסור רק בחמין ולא בצונן והלא בת"ב אסור אפילו להושיט אצבעו במים, וכתבו משום דאם יאסר לרחוץ פניו בצונן הו"ל אבילות בפרהסיא דניכר על פניו של אדם אם רחצו במים בקומו משינתו או לא, אך לענ"ד דטעם עמוק יש בזה.

דהנה יש לחקור באיסור רחיצה וכדו' חמשת העינויים שנאסרו בת"ב מה ענינם וגדרם, האם משום לתא דאבילות הם וכשם שאבל אסור בכל אלה כך כל בני ישראל האבלים ביום זה על חורבן הבית, או שמא משום חומרת הצום הם, דת"ב עשוהו כיוה"כ לכמה ענינים ואפשר דגם לענין זה עשו ת"ב כיוה"כ לחייבו בעינוי ולאסור עליו עניני העינוג שאסרה תורה ביוה"כ. ויש נפ"מ בחקירה זו לגבי ת"ב שחל בשבת לשיטת הרמ"א דנוהג בו אבילות בצנעא דאם מדין אבילות הן אסורין הן בשבת זו אבל אם מדיני הצום הם הלא בשבת אין דין צום ועינוי כלל וז"פ.

אמנם באמת מבואר בתענית (ל' ע"א) דמשום אבילות אסורים חמשת העינויים וכך אמרו להדיא שם "כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בת"ב, אסור באכילה ושתיה וכו'" אך המנ"ח (מצוה שי"ג) הוכיח דבאמת שני דינים יש באיסור זה דת"ב דמלבד ענין האבילות שיש בו נאסרו אלה גם משום דת"ב דינה כיוה"כ דהלא באבילות אין איסור להושיט אצבעו במים ואיך החמירו בת"ב מה שלא מצינו באבל, וע"כ דרחיצה מועטת זו אסורה משום דין יוה"כ שיש בת"ב, וכ"כ הגרי"ז בריש הלכות תעניות עי"ש.

ואפשר שזה גם דעת המשנה ברורה ודבריו מתפרשין כמין חומר, דביו"ד (סי' שפ"א סעיף א') מבואר דאבל מותר לרחוץ פניו בצונן אבל בחמין אסור, ולכן גם בת"ב אסור לרחוץ פניו בחמין בצנעא דזה מדין אבילות אבל מה שאסור בת"ב בצונן לאו מדין אבילות הוא אלא מדין צום ועינוי כיוה"כ וזה ודאי אינו נוהג בשבת, ודו"ק בזה היטב כי נכון הוא.

אך בעצם הנחה זו של המנ"ח והגרי"ז, הדברים נסתרים מדברי הריטב"א בתענית י"ד ע"ב שהקשה במה שאסרו בת"ב אפילו להושיט אצבעו במים ובאבל לא החמירו כולי האי, ותירץ דשאני ת"ב דהוי אבילות דכל ישראל, ועוד דכיון דהוי יום א' החמירו טפי משא"כ באבילות דהוי ז' ימים עי"ש, ומ"מ למדנו מדבריו דכל איסור רחיצה בת"ב הוי מגדר אבילות ולא משום גדר הצום והעינוי כמו ביוה"כ וז"פ.

אמנם המנ"ח והגרי"ז יש להם בית אב בדברי הרמב"ם בפיה"מ סוף מסכת תענית ובדבריו מבואר להדיא משני טעמים נאסרו חמשת העינויים בת"ב משום דהוי כיוה"כ ומשום אבילות, וז"ל "וממה שאתה חייב לדעת כי כל המצוות הנוהגות באבל נוהגות בת"ב וכו', ודין תעניתו כדין תענית יו"כ רוצה לומר שאסור ברחיצה ובסיכה וכו'" הרי לן דמשום שני דינים נאסרו הרחיצה והסיכה וכו'.

הגב על הנושא


לתחילת הדף