אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » התערבות בבריאה

התערבות בבריאה

שאלה:

הרמב"ן בפרשת קדושים מבאר טעם איסור כלאים שהוא שהקב"ה חפץ לשמור כוחות הבריאה בסדר שנבראו בו מבלי לערב כוח בכוח. ויש לשאול: א. מדוע עירוב של צמר בפשתן נחשב עירוב כוח בכוח יותר מאשר צמר או פשתן בשאר מינים. ב. כל פעולת האדם היא בערוב מיני הברואים זה בזה, יצירה של פת דורשת עירוב של קמח ומים וכוח האש שאופה אותה, וכן בכל פעולת האדם, ומדוע דווקא מינים מסויימים נחשבים לערוב כוחות.

תשובה:

לנוחיות המעיין נפתח בלשון רמב"ן:

ויתכן שירמוז בארץ הנזכרת בפסוק הראשון, שימשך ממנה כח מצמיח – והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם, ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות, ומהם בעולם וזהו שאמרו (ב"ר יא ט) בשלישי ברא שלש בריות, אילנות ודשאים וגן עדן ועוד אמרו (שם י ו) אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, שוטר ואמר שיהיה כל זה למינהו, והוא אסור הכלאים, כי הזורע אותם מכחיש בכח מעשה בראשית ועוד אבאר בו בעזרת השם (בויקרא יט יט): רמב"ן על בראשית פרק א פסוק יא

וביתר הרחבה כתב על מצוות כלאים במקומה בתורה:

"והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם "למינהו" (בראשית א), והוא סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו, וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו והנה מצד שני הדברים האלה, פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל.

 וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחרי כן, ויהיו באיסורם שני טעמים הנזכרים, וזה טעם "שדך לא תזרע כלאים" שהוא בהרכבה על דעת רבותינו (קידושין לט) ואסר אף כלאי זרעים, מפני שישתנו בטבעם גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה, ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינין ואסור לחרוש בשור ובחמור, מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת ויבאו לידי הרכבה:

 ומחברינו מוסיף בטעם הכלאים, כי הוא שלא לערבב הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה, ממה שאמרו בבראשית רבה (י ו), אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שינקו זה מזה מבטל חקות שמים, ולכך אמר בהם את חקותי תשמורו, כי הם חקות שמים, וכך אמר רבי חנינא משום רבי פנחס משום חקים שחקקתי בהם את עולמי (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז):

 וכבר כתבתי בסדר בראשית (א יא) שהצמחים כולם יסודותם בעליונים ומשם צוה להם השם את הברכה חיים עד העולם, והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית. […] וטעם כלאי הבגדים, להרחיק התערובות במינין, ואסר הרגילים להעשות מהן בגד". רמב"ן על ויקרא פרק יט פסוק יט

כלומר, העיקרון הוא הרחקת התערובת ביצירת ובגידול צמחים ובעלי חיים. כלאי בגדים הם מעין "גזרה" שהתורה גוזרת שלא להגיע לכלאי צמחים וכלאי בהמה. כיון שצמר ופשתן הם שני החומרים המשמשים באופן רווח ליצירת בגדים, גזרה עליהם התורה שלא לערבם יחד כדי שלא יגיעו לערב מינים זה בזה.

מכאן עולה בבירור שעירוב של חומרים שונים אינו בכלל האיסור. גם עירוב של חומר הצמר עם חומר הפשתן אינו אסור מצד עצמו אלא איסורו כדי שלא יגיעו לעירוב של בעלי חיים זה בזה, ושלא יגיעו לעירוב של צמחים זה בזה. מכאן שכל יצירה שמשתמשת בחומרים שונים ומרכיבה אותם יחד אינה נוגעת לאיסור כלאיים, ואין האיסור אלא בעירוב מינים של בעלי חיים או של צמחים, בזמן יצירתם וגדילתם.

ה' בבריאת העולם מאפשר לאדם להשלים ולתקן את הבריאה:

מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזו מעשים נאים של הקב"ה או של ב"ו א"ל של ב"ו נאים א"ל טורנוסרופוס הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם א"ל ר"ע לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. א"ל למה אתם מולין א"ל אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה הביא לו ר"ע שבלים וגלוסקאות א"ל אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם א"ל אין אלו נאים יותר מן השבלים א"ל טורנוסרופוס אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו א"ל ר"ע ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם ולכך אמר דוד (תהלים יח) כל אמרת ה' צרופה: מדרש תנחומא תזריע פרק ה.

שימוש בחומרים הקיימים בבריאה, הוא תיקון, ואילו עירוב מינים בשלב יצירתם על פי התורה הוא קלקול, שאין ה' חפץ בו. מטרת האדם היא לתקן את הבריאה – ועל פי תשובת רבי עקיבא מעשיו נאים משל הקב"ה! כך, על האדם לתקן את עצמו במעשי המצוות ולהביא לתיקון עולם במלכות ש-ד-י.

הגב על הנושא


לתחילת הדף