אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » שאלה חדשה – חמץ שעבר עליו הפסח

שאלה חדשה – חמץ שעבר עליו הפסח

שאלה:
יהודי בעל עסק שותף עם חילוני לא עשו מכירת חמץ לעסק אבל היהודי עשה מכירת חמץ על החמץ האישי שלו שנמצא בביתו. האם אפשר לסמוך שמכירת החמץ כוללת את כל החמץ שלו ואחרי זה להגיד שיש ברירה שחצי מהרווחים של מכירות דברי החמץ שנמכרו אחר הפסח בחנות, ילכו אליו? מדין יש ברירה בדרבנן שחמץ שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן.
השותף הדתי הוא שותף סמוי ולא שותף פעיל בחנות.
תשובה:

כל שלא חלקו את הסחורה לאחר הפסח, יש לסמוך על מכירת השותף שמכר את חמצו, אחר שבשטרות ההרשאה כותבים שבכלל המכירה חמץ בכל מקום שהוא, וגם חמצו שבשותפות בכלל זה, וכל הסחורה מותרת.

מקורות.

עיין בזה בספרי משפט המכירה (עמ' קלז) שכתבנו לדון בשאלה זו ממש, והבאנו משו"ת מהרי"א הלוי (ח"ב סי' קמג) שכתב, דאף לדעת המקו"ח (סי' תמח) דס"ל שצריך לפרש את מיני החמץ, היינו דוקא באופן שקנה הנכרי את החמץ עבור סכום ידוע, דאז אמרינן דלא סמכ"ד הקונה ליתן סכום מעות עבור דבר שאינו מסוים, משא"כ כאן שלא הזכיר שום סכום דמי המכירה, וקנה כפי השער שבשוק, מה נפקותא יש להקונה מאיזה מין הוא, ושפיר סמכ"ד לקנות כפי שער שבשוק. ויש לכלול אף חמץ זה של השותפים בכלל החמץ הנמכר.

אמנם אם חלקו לאחר הפסח את חמץ השותפות, כתב בשו"ת שאגת אריה (סי' צא) דלא הותר כל החמץ, אלא אמרינן דנודע לנו למפרע דזה שמכר את חמצו, חלקו מותר בהנאה, ואילו זה שלא מכר, חלקו אסור בהנאה. וז"ל: הא וודאי פשיטא לי דחלקו של המוכר לנכרי וודאי מותר, דכיון דבדרבנן יש ברירה, הא הוברר הדבר שזהו חלקו והרי מכרו לנכרי, אבל חלקו של השני שלא מכר לנכרי מהו, דהא א"א לך שתתיר חלקם של שניהם ולתלות להקל בדרבנן ולומר דחלקו של המוכר הוא ביד שלא מכר והחליפו של זה לזה, וכן חלק של המוכר שהגיע לידו אחר החלוקה נמי תתיר משום דנימא איפכא שלא החליפו ויפה ביררו וכל א' הגיע חלקו לידו, דהרי זה הוי תרתי דסתרן אהדדי, דאם החליפו חלק שביד המוכר, ראוי לאסור, ואם לא החליפו חלק שאינו מכור, ראוי לאסור, וכיון שא"א לך להתיר את חלק שניהם, וה"נ אי אפשר לך לאסור שניהם, דהא מחצה מכל זה השותפים הוא חלק המוכר, הלכך מסתבר להתיר חלק שהגיע ליד המוכר אחר החלוקה, דאלים טפי כח היתרא דידיה, כיון דקי"ל בדרבנן יש ברירה אמרינן זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה, ותולין את הקללה במקולקל זה שלא מכר אמרינן דזהו חלקו המגיעו, וכיון שלא מכרו, אסור משום קנסא דר"ש. ודבר זה סברא גדולה היא לתלות את האיסור בשל זה שלא מכר את חלקו, כיון דבין אי אמרת יש ברירה בין אי אמרת אין ברירה, חציו המגיעו לחלקו אין לו תקנה, ויש בו משום קנסא דר"ש, ואין לו נס והמלטה ממנו, והשני שמכר את חלקו, הא איכא לתלות להיתרא דזהו חלקו המגיע לו והרי מכרו, דהא מדינא כיון שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אלא מדרבנן, הא קי"ל כל בדרבנן ספיקא להקל, אלא משום דא"א לך להתיר את שניהם דממ"נ של א' מהן של איסור הוא, ומאי חזית לתלות האיסור בזה יותר מבחברו, סברא זו לא שייך אלא בששניהן שקולין הן וא"א לתלות האיסור בזה יותר מבחברו, א"כ שפיר אמרינן מאי חזית, אבל היכא דכח היתרא של א' מהן אלים משל חברו, כגון הכא, שפיר תלינן את של היתר בזה דאלים כח היתרא דידיה, ושל איסור בשל חברו דלא אלים כח היתרא דידיה. עכ"ל. וכ"כ החק יעקב (סי' תמח ס"ק ב) דמי שיש לו שותפות עם הגוי בחמץ, ועבר עליו הפסח, אף שחציה שהוא של ישראל נאסר בהנאה, מ"מ כשחולק אחר הפסח עם הגוי, חלקו של הגוי מותר בהנאה כדין חמצו. ולא אמרינן אין ברירה, כיון דחמץ שעבר עליו הפסח הוא רק דרבנן אסור משום קנסא, ואין כאן עיקר דאורייתא, אמרינן יש ברירה וכו', אבל חלקו של ישראל ודאי אסור, דאף חמץ של שותפין אסור בהנאה. עכ"ל. ומינא דבאופן ששני יהודים שותפים בו, וחלקו לאחר הפסח, נתברר שרק זה שמכר, חלקו מותר.  וכ"פ המשנה ברורה (סי' תמח ס"ק ב) וז"ל: וה"ה שני ישראלים שיש להם שותפות ומכר אחד מהן חלקו לעכו"ם, מותר החלק שנפל לאותו ישראל שמכר חלקו, וחלק של ישראל אסור. ע"כ. ומ"מ משמע מדבריו דבאופן שלא חלקו את החמץ, אמרינן דכל החמץ מותר.

הגב על הנושא


לתחילת הדף