אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » מסיבת יום הולדת ב"בין המצרים"

מסיבת יום הולדת ב"בין המצרים"

שאלה:

לילדי התאומים בני 9 יש יום הולדת בי"ג תמוז. עדיין לא חגגנו אותו לא בקרב משפחה ולא עם חברים של הילדים. האם מותר לחגוג בתקופת שלושת השבועות (ללא יין וללא בשר)? הילדים נוהגים לפי נוסח אשכנז. כמו"כ לבעלי יש יום הולדת בכ"ג תמוז – איך מותר לחגוג לו? האם מותר רק בשבת או גם בימי שבוע? בעלי ספרדי.

תשובה:

סעודת יום הולדת אינה נחשבת כסעודת מצוה, ולכן אין לערוך מסיבה בימי בין המצרים ולהזמין לה רעים ואוהבים. אולם, מסיבה הנערכת לילדים קטנים, אין בה איסור, ומצד מצות חינוך יש להזהר שלא להשמיע להם שירים המלווים בכלי נגינה, אך יכולים הם לשיר בפיהם. וכן הדין במסיבת יום הולדת הנערכת לבעל בבית בחיק המשפחה המצומצמת. ואין חילוק בזה בין בני ספרד לבני אשכנז. ועיקר העיקרים להודות ביום זה לה' יתברך על כל חסדיו, עד הגיעו הלום. וירבה בו בלימוד התורה ובתפילה ובקשה על העתיד בבני חיי ומזוני, כי יום גדול ומסוגל הוא. מזל טוב.

מקורות:

הנה בכלל המושג של מסיבת יום הולדת, לא נזכר בדברי הפוסקים, וגם בתורה הק' לא ראינו כן אלא אצל פרעה הרשע, כמאמר הכתוב (בראשית מ) "יום הולדת את פרעה". ועי' בזה בספר אוצר כל מנהגי ישורון (מהדו' תליתאה עמ' 342) שכתב דלא מצינו כן לא בחכמי התלמוד ולא בגאונים הראשונים והאחרונים שחגגו יום הלידה. וכתב שבקובנא עיר מולדתו בשנת 1889 רצו אוהבי הרה"ג ר' יצחק אלחנן לחוג חג יובלו למלאות חמשים שנה לרבנותו, וגם זה מאן בדבר ויעצור בעדם מלהפיק זממם, ולדאבון לבנו בני ישראל אחינו האוהבים לחקות על מעשה שכניהם כקוף המחקה בלי דעת בין טוב לרע עושים חג כשמחת קציר ליום הולדת, ושמחה מה זו עושה. עכ"ל. וכן כתב בספר דברי תורה (מהדורא ה' סי' פח) וז"ל: יום הולדת אצל בני ישראל לא שמענו מרבותינו ואבה"ק זי"ע לעשות כן יום שמחות ביום תולדותם, והטעם פשוט נראה מרב ענוותנותם, כי אמרו חז"ל: (עירובין יג:) טוב לו שלא נברא משנברא, ע"כ שמחה מה זו עושה ביום ההוא, כיון שטוב היה אם לא היה נברא ונולד. ע"כ.

ודוקאבימי ההולדת של גיל ששים ושבעים יש ענין לשמוח ולהודות להשי"ת על שעבר את גיל זה, ונפיק מכרת דשני ודיומי, כמבואר בגמרא (מו"קכח.), אך בשאר ימי ההולדת של אדם, לא מצינו בזה ענין.

אלא דהנה בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח) אי' "רבי יהושע בן לוי אמר עמלק כושפן היה מה היה עושה היה מעמיד בני אדם ביום גיניסיא שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גיניסיא שלו, מה עשה משה עירבב את המזלות הדא הוא דכתיב (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה וגו'" ע"כ. ובפי' קרבן העדה (שם) ביאר וז"ל: היה מעמיד למלחמה עם ישראל בני אדם שהיה אותו היום יום לידתם, לומר לא במהרה אדם ניזוק ביום מולדתו, שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו". ע"כ. הרי מבואר דענין מיוחד יש ביום הולדתו של אדם, שאז מזלו שולט, ולא במהרה הוא ניזוק ביום זה. והובא גם בילקוט שמעוני (חבקוק רמז תקסד).

ואין לומר שדוקא בגויים שייך כן, דעי' בספר זית רענן על הילקוט [לבעל המגן אברהם] (חבקוק שם) שביאר וז"ל: ואל תאמר והא אמרי' בצדיקים ביום שנולד הוא מת, וי"ל דהיינו לטובה שממלא שנותיהן, אבל אין נהרג בלא זמנו ביום שנולד. ע"כ. ומבואר שהבין המג"א בפשיטות דאף בצדיקים שייך לומר כן. ועיין בספר נפש חיה (סו"ס תקפ) [להגאון רבי ראובן מרגליות] שהביא ממדרש והזהיר פ' יתרו ל"ד ע"א וז"ל: ויאמר משה אל יהושע וכו', ולמה ליהושע וכו', כדי שיבחר אנשים שנולדו באדר שני כמותו". עי"שומבו' דחודש הלידה משפיע על מזל האדם. [ואמנם עי' בחזקוני (שמות יז ט) שמפרש מדרש זה באופן אחר, עי"ש]. וכ"כ מרן החיד"א בספרו חומת אנך (איוב סי' ג) עה"פ "יאבד יום אלד בו" וז"ל: אפשר במ"ש המקובלים שהיום שנולד בו האדם מזלו בריא וחזק בכל השנה. ע"כ. וכ"כ גם הבן איש חי בספרו בן יהוידע (ברכות כח ד"ה שם ההוא יומא) וז"ל: דידוע שיום הלידה יהיה המזל של האדם חזק בו ומוצלח, על כן נוהגים שכל אדם יעשה יום הלידה יום טוב לעצמו. עכ"ל. הרי שכתב כן על כל אדם, וראוי שיעשה יום הלידה יום טוב לעצמו.

ובביאור ענין זה כתב רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו רסיסי לילה, בקונטרס דברי חלומות [והוא "רשימת דברים שנתגלו לי בעזה"י בחלום הלילה ממה שעלה בזכרוני"] (עמ' 190 אות כ) וז"ל: ליל מוצש"ק וישלח. כי היום שהאדם נולד בו, אז הוא בתוקף מזלו ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז, ומ"שבקדושין (לח.) דצדיקים מתים ביום שנולד, היינו לפי שאצלם המיתה היא התרוממות מזלו ומעלתו שפושט לבוש שק הגופני ולובש חלוקא דרבנן הרוחני ליכנס לעולמות העליונים למעלה עליונה ליהנות מזיו השכינה. וכמו שביום לידתו ירד לעוה"ז לתוספות מעלה שע"י עבודתו בעוה"ז בתורה ומצוות ומעש"ט הוא מגיע למעלה עליונה יותר ממה שהיה קודם, כן ביום המיתה מגיע למעלה עליונה עוד יותר, דטוב יום המות מיום הולדו, וע"כ הם מתים ביום לידתם, דהוא יום התרוממות מזלם, אבל מי שאין צדיקים שאין המיתה מיד ביומו התרוממות מעלה, אין להם לירא ביום לידתם מן המיתה. ע"כ. עי"ש עוד באורך.

וא"כ מצינו דיום הולדתו של אדם, יום מיוחד הוא, ומזלו של אדם גובר באותו יום, אולם אין משום כך בשביל לעשות בו סעודה ומשתה, ואדרבה יש להקדיש יום זה ללימוד התורה הק', ביתר שאת וביתר עוז. ואמנם על הפסוק (וישב מ כ) "יום הולדת את פרעה", כתב במדרש שכל טוב וז"ל: ורוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד ושמחים בו ועושין בו משתה. ע"כ. ולא חילק בין יהודים לגויים. עי"ש. מ"מ לא מצינו בכך הוראת הנהגה הראויה ליום זה, אלא שרוב בנ"א כך עושים.

אלא שבבן איש חי (פר' ראה אות יז) כתב וז"ל: ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו.עכ"ל. הרי שנהג בביתו לעשות את יום הלידה כל שנה ליום טוב. ומבואר שיום הלידה יום חשוב הוא וכיום טוב הוא. וע"ע בשו"ת גנזי יוסף (סי' ד) שהביא בשם חמיו הגאון רבי אליעזר דייטש בעל שו"ת תבואות השדה, וז"ל: ומ"מ יודע אני שיש איזה אנשי מעשה שבכל שנה כשמגיע יום הולדת אותם, שמהדרין לברך שהחיינו על איזה פרי או בגד חדש וכו', ובאמת אין חילוק בזה בין השנה שהגיע לשבעים שנה או שאר השנים ביום לידתם, וודאי מהראוי ליתן שבח והודאה לשמו ית"ש. ע"כ. ומבואר דיש ענין מיוחד לשמוח ביום זה ולהודות להי"ת על כל הקורות אותו מעודו ועד יום זה.

ובמה שהק' בספר דברי תורה דהא אמרו (עירובין יג:) טוב לו שלא נברא משנברא, כבר כתב ליישב בזה בתשו' כת"ס (יו"ד סי' קמח) דכבר כתבו התוס' (עירובין שם) דזהמיירי בסתם בנ"א, אבל צדיק, אשריו ואשרי דורו. ע"כ. ובתוס' הרא"ש שם כתב דאיירי תחילה, שלא נודע לו עדיין מה יהיה בסופו, אבל הא פשיטא שחייהן של צדיקים טוב לעוה"ז וטוב לעוה"ב. ע"כ. ומבואר דצדיק וכ"ש המזכה את הרבים, טוב שנברא. וע"כ הודה הכת"ס שזכה ללמוד וללמד להגדיל תורה ולהאדירה, ולגדור את פרצות הדור. עי"ש. וע"ע במה שהארכתי בזה בספרי משיב משפט (ח"א סי' ז).

אלא דגם ביום הולדת הששים, שמבואר בגמ' במו"ק שיש בזה ענין מיוחד, וכן ביום הולדת השבעים, מ"מ כתבו הפוסקים שאין זה נחשב כסעודת מצוה, כמ"ש בשו"תחו"י (סי' ע),ובפרי מגדים (משבצות זהב סי' תמד ס"ק ט), ובשיורי טהרה (מערכת ס' אות ה), וכ"כ בפ"ת (יו"ד סו"ס ריז) ועוד. ובשו"ת כת"ס (יו"ד ריש סי' קמח) מבו' שהוצרך לעשות סיום מסכת בכדי שיהא זה סעודת מצוה. וכ"כ בספר לקט יושר (יו"ד עמ' מ) שרבו בעל תרומת הדשן בהיותו בן שישים שנה, עשה סיום מסכת וזימן אליו שני זקנים כדי לפוטרו גם מסעודת ששים.וע"ע למו"ז מרן הגאון שליט"אבתשו' יביע אומר (ח"ו או"ח סי' כט ד) שכתב לדון לענין סעודת בת מצוה, אם סעודת מצוה היא או לא, והביא מדברי הגר"מפיינשטייןבשו"תאג"מ (או"ח סי' קד) שכתב שאין בחגיגת בת מצוה שום סמך להחשיבם לסעודת מצוה, שאין זה אלא כשמחת יום הולדת בעלמא. ובזה הסכים גם מו"ז שם שסעודת יום הולדת אין בה משום סעודת מצוה, אמנם באשר מדברים שם דברי תורה, נהפך עי"ז לסעודת מצוה.

וכיון שנתבאר שאין זה סעודת מצוה, א"כ אין רשאים לערוך מסיבה או סעודה זו בימי בין המצרים. אלא אם יסיים בה מסכת, שאז הרי זה ככל סעודת מצוה שכתבו הפוסקים [עי' מהרי"ל (הל' ת"ב) והרמ"אבד"מ (סי' תקנא ס"ק י)] וכ"פהרמ"א (סי' תקנא סעי' י) שרשאי להגיש בה מאכלי בשר. ויש שכתבו להחמיר גם בזה [כ"כ מהר"חפלאג'י בספרו מועד לכל חי (סי' י אות כ) ובכף החיים (שם סוף ס"קקסה) ועוד].

ומ"מ, אם רוצים לציין זאת בתוך המסגרת המשפחתית המצומצמת, רשאים לישב מסביב לשלחן אחד כל בני המשפחה, ואף לשיר בפה ללא כלי נגינה, וכן לא להשמיע שירים בטייפ.

הגב על הנושא


לתחילת הדף