אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » ברכת בצק שנילוש במי פירות

ברכת בצק שנילוש במי פירות

שאלה:
שלום! רציתי לדעת  מה הדין בבצק שנילוש רק במי פירות, האם ברכתו מזונות, לדעת המחבר? ולדעת הרמ״א?

תשובה:

תשובה: פת שנילושה כולה במי פירות, בלי מים כלל, ברכתה בורא מיני מזונות לכל הדעות. אלא, שיש ליזהר מקביעת סעודה, שכל שקובע סעודה על פת כזו ברכתה המוציא, וחייב בברכת המזון.

מקורות:

הנה שורש הלכה זו בסימן קס"ח סעיף ז', שם הביא השו"ע ג' שיטות מהי פת הבאה בכיסנין. והשיטה השניה שהביא השו"ע היא שיטת הרמב"ם דעיסה שנילושה במי פירות היא הנקראת פת הבאה בכיסנין. וז"ל השו"ע שם "וי"א שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה, והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה". וכתב ע"ז הרמ"א "וי"א שזה נקרא פת גמור אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי"ך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, וכך נוהגין".

הרי לן שנחלקו השו"ע והרמ"א, דלדעת השו"ע כל שיש בו אף מעט מי פירות או תבלין כיון שטעמם נרגש בעיסה הוי פת הבאה בכיסנין, ולדעת הרמ"א צריך שיהיה בו הרבה תבלין או מי פירות והם יהיו עיקר.

והנה לא נתבאר במפורש בלשון הרמ"א מהו היחס בין מי הפירות למים, ולא כתב אלא דבעינן שיהיה הרבה עד שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר. אך במקור דבריו בדרכי משה כתב דבעינן שיהיה עיקר העיסה נילוש באותן מי פירות, ובפשטות משמע שכוונתו להכריע כאפשרות שדחאה הב"י, דהיינו דאיכא רוב מי פירות ביחס למים, דבכה"ג חשיב שעיקר העיסה נילוש במי פירות, דכל עוד המי פירות הוו מיעוט, בטלים הם לגבי המים ונידון כפת. ונמצא א"כ שלדעת הרמ"א אין המבחן בטעם, אלא בלישה, האם נילוש בעיקר במי פירות או במים (אם כי ברור שבכה"ג שנילוש בעיקר במי פירות בהכרח שניכר ומורגש טעמם).

והנה לשון הרמ"א היא שיש הרבה תבלין כך ש"כמעט הדבש והתבלין הם עיקר", ולדברינו הכוונה היא שהדבש והתבלין הם עיקר בלישת העיסה, דהם רוב לגבי המים. אבל הט"ז בסק"ז כתב שכוונת הרמ"א להדגיש שהדבש והתבלין הם עיקר מצד הטעם, והיינו שבכה"ג שמי הפירות מרובים מהמים טעמם נרגש יותר מטעם העיסה, אבל גם לדבריו משמע שאין צורך לבחון את הטעם ע"י מומחה וקפילא, דבכה"ג שהמי פירות מרובים מהמים בהכרח שטעם המי פירות מורגש יותר מטעם העיסה, עי"ש (ועיין במשנה ברורה סקל"ג). נמצא א"כ דלכו"ע כל שמי הפירות מרובים מהמים לעולם הוי פת הבאה בכיסנין. (ובאמת שבלשון הרמ"א ניתן היה לפרש דאיירי אף כשאין רוב מי פירות, אלא שהצריך שיהיה הטעם חזק וניכר מאד עד שטעם העיסה טפל לגביו, משא"כ לדעת השו"ע שסגי בכך שהטעם ניכר בלבד, אבל ברוב מי פירות פשיטא ליה דהוי פת הבאה בכיסנין, וצ"ע בזה).

ואף שהדברים פשוטים, כך מבואר למעשה גם בגדולי האחרונים, עיין אבן העוזר סי' קס"ח (דינים העולים סק"א), אליהו רבא סקי"ד, ושו"ע הרב סעיף י"א שם. וכ"ה בקיצור שו"ע סימן מ"ח סעיף ב', דאם הרוב מי פירות והמים מועטים ברכתו מזונות ודינו כפת הבאה בכיסנין. וכ"כ בשו"ת בית אפרים (או"ח סימן י"א), בשו"ת הרי בשמים (תניינא או"ח סימן כ"ה) ובשו"ת חסד לאברהם (קמא סימן ט"ז). כל אלה גדולי האחרונים נקטו בפשטות דאם הרוב מי פירות הוי פת הבאה בכיסנין, ולא כתבו דיש לבדוק גם האם ניכר הטעם, דכל כה"ג ברור שנרגש טעמו היטב, וכ"ז פשוט וברור. ע"כ תשובת מורנו הרב שליט"א.

וא"כ בני"ד שמדובר בפת שנילושה עם מי פירות בלבד לכו"ע ברכתה מזונות, ואף שאין בפת מתיקות גדולה, מ"מ דינה ככיסנין, דכל שרובו או כולו הוי מי פירות שוב פקע מיניה שם לחם. וכן משמע במהר"ח אור זרוע [סי' עג'] שכתב שהנילוש במי פירות פטור מחלה דלא נקרא עליו שם עיסה בלי מים, וגם אין לברך עליו אלא במ"מ. וכן הובא בספר פתחי הלכה [עמ' קכט'] בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל וחתנו הגר"ח שליט"א שכל שהוא כולו מי פירות ברכתו מזונות גם בלי טעם מתיקות גדולה.

ומ"מ צריך ליזהר בזה משום קביעות סעודה. דקי"ל שכל שקובע סעודה על פת הבאה כיסנין ברכתו המוציא וחייב בברכת המזון. וכמבואר בגמ' ברכות מ"ב ע"א שר' הונא בירך ברכהמ"ז על קביעת סעודה של פת כיסנין. אבל לא נתבאר בגמ' מהו שיעור זה, וכן בראשונים וש"ע לא מצינו לזה שיעור מסוים. ובמ"ב ס"ק כ"ד הביא מהאחרונים ב' דעות בזה, דעה ראשונה (א"ר בשם אור חדש ומחצה"ש בשם הכפות תמרים) שהוא ג' או ד' ביצים כמו שמצינו לגבי עירובי תחומין. והדעה השניה (הגר"ז, ערוך השלחן ונשמת אדם בשם הגר"א) שהוא שיעור של סעודת בוקר וערב. והגר"ז וערוה"ש כתבו ששיעור זה הוא בערך כ"א ביצים ומחצה כשיעור עומר לגבי המן עי"ש, ובביאור הלכה [ד"ה אע"פ] כתב ששיעור זה משתנה כפי סוגי האנשים, וזקנים וקטנים שיעורם קטן מאדם מבוגר.

סוף דבר, יש למעט באכילת לחמניות מזונות ולהקפיד לכתחלה שכל הארוחה כולה תהיה פחות מכ"א ביצים ומחצה, דהיינו בצירוף פת הבאה בכיסנין עם שאר האכילה. וראוי לבעל נפש להקפיד שכל הסעודה כולל התוספות תהיה פחות ממה שרגילים לקבוע עליו, ושיאכלו אף פחות מד' ביצים מן הפת הבאה בכיסנין עצמה, אך גם האוכל יותר מד' ביצים אין גוערין בו ויש לו על מה לסמוך, כמבואר.

תגובות (1)

  • יהודה

    כתב הב"ח אורח חיים סימן קסח,
    מיהו מצאתי בליקוטים בשם הרב מהר"ר אלכסנדר כ"ץ ובשם רבינו יצחק מדורא שהיו נוטלין ידיהם על אכילת לעקו"ך שמוכרין בשוק ומברכין עליהן המוציא ושלש ברכות אלא דאותן לעקוכי"ן שהערנים היו מתקנים בבתיהם היו אוכלין בלא נטילה ובלא המוציא אלא מברכין עליהן בורא מיני מזונות לפי שרובן בשמים נראה דסבירא ליה דמה שפירש רש"י פת שנילושה עם תבלין הרבה ואגוזים ושקדים היינו לומר שהתבלין הם הרבה מן הקמח אבל אם הקמח הרבה מן הבשמים קימחא עיקר ולכן הלעקוכי"ן שמוכרין בשוק אף על פי שהעיסה נילושה בדבש בלא שום תערובת מים כיון דהקמח עיקר צריך ליטול ידיו ולברך עליו המוציא ושלש ברכות, אלא שאין נוהגים כן אלא לברך בורא מיני מזונות בלבד ולאחריו מעין שלש, ע"כ.
    אכן בשל"ה (שער האותיות אות הקו"ף – קדושת האכילה (ב) אות רנ"ב ב'), נראה שחולק על הב"ח, שכתב וז"ל, אבל אותה פת שנילושה בחלב ואין בו מים כלל כי אם חלב ממש, וטעם החלב ניכר בה יפה, ודאי דין פת הבאה בכיסנין יש לה אליבא דכולי עלמא, ואינו מברך עליה המוציא ושלש ברכות רק בורא מיני מזונות.
    הביאם באליה רבה סימן קסח ס"ק י"ד, אך מה שכתב (השל"ה) ואין בו מים כלל קשה, הא כתב בהג"ה (ש"ע) [שם] דלא פליגי רמ"א ושלחן ערוך אלא כשרוב מים, אבל כשרוב מי פירות אף שמיעוטו מים לכולי עלמא דין כסנין יש לו. שוב ראיתי בב"ח [סעיף ב] שפסק דאף שאין בו מים כלל כגון סתם לעקוכי"ן שנמכרין בשוק ראוי לירא שמים ליזהר שלא לאכלן אלא בתוך הסעודה, משום דיש פוסקים דבעינן שלא יהא הקמח עיקר,
    עיין במג"א ס"ק י"ח שהביא דבריו, וכבר כתב הט"ז ס"ק ז' דלא חיישינן לזה דדעת יחידאה הוא, עיי"ש.

    להגיב

הגב על הנושא


לתחילת הדף