אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » שאלת רב הנוגע לעניני ממון בשבת

שאלת רב הנוגע לעניני ממון בשבת

שאלה:
האם מותר לשאול רב אם פוגשהו רק בשבת שאלה הקשורה לעסקיו האם נאמר דהשאלה אין בה אלא דברי תורה ולכן מותר אף בשבת או מכיון שזה צורך עסקיו יש בזה בעיה דל ודבר דבר .והאם יש הבדל בנוסח השאלה
תשובה:

תשובה: מותר לשאול שאלה הלכתית בשבת בנושא הקשור לעסקיו, ומותר ולרב לעסוק בענין ולענות שכן זהו דברי תורה ובזה לא נאמר האיסור.

מקורות והרחבת הדברים:

א.      בנידון זה עלינו לברר היאך נדון בשאלה זו האם שאלה הלכתית בנושא עסקי נחשבת דיבור בעסקיו שאסורה בשבת, או דילמא הרי זה דברי תורה ואין לאסרו בשבת.

ב.      עוד נידון שיש לברר הוא לגבי הכנה משבת לחול, כיון שהבירור ההלכתי הוא לצורך חול, האם מותר.

ג.       בגמ' (שבת קיג, א), וכבדתו מעשות דרכיך (ישעיהו נח, יג), וכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי.  מעשות דרכיך, שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול. ממצוא חפצך, חפציך אסורין, חפצי שמים מותרין. ודבר דבר, שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול.

וכן נפסק להלכה ברמב"ם שבת פרק כד הלכה א, יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו משום שנאמר (ישעיהו נ"ח) אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי ונאמר וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת ואפילו לדבר בהן כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר או מה יקנה או היאך יבנה בית זה ובאיזה סחורה ילך למקום פלוני, כל זה וכיוצא בו אסור שנאמר ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר.

וכן הוא בשו"ע או"ח ח סי' שו סעיף א, ממצוא חפצך (ישעיה נח, יג): חפציך אסורים, אפי' בדבר שאינו עושה שום מלאכה, ובסי' שז סעיף א, ודבר דבר (ישעיה נח, יג): שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, הלכך אסור לומר, דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר,

עוד שם ברמב"ם הלכה ה כתב, מותרל רוץ בשבת לדבר מצוה כגון שירוץ לבית הכנסת או לבית המדרש, ומחשבין חשבונות של מצוה ומודדין מדידה של מצוה כגון מקוה לידע אם יש בו כשיעור או בגד לידע אם מקבל טומאה, ופוסקין צדקה לעניים, והולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואפילו לטרטיאות וטרקלין של גוים, לפקח על עסקי רבים בשבת, ומשדכין על התינוקת ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, ומבקרין חולין ומנחמים אבלים, והנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, ומחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין, ואומר לו לך למקום פלוני לא מצאת שם הבא ממקום פלוני לא מצאת במנה הבא במאתים, ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח, שכל אלו וכיוצא בהן מצוה הן ונאמר עשות חפציך וכו' חפצך אסורין חפצי שמים מותרין.

וכך פסק בשו"ע שם סעיף ו, חפצי שמים מותר לדבר בהם, כגון: חשבונות של מצוה, ולפסוק צדקה, ולפקח על עסקי רבים, ולשדך התינוק ליארס וללמדו ספר או אומנות.

ד.      הנה כתב המגן אברהם או"ח סימן רצ, לא יאמר בשבת נישן כדי לעשות מלאכתינו בערב [ספר חסידים סימן רס"ו]. אליה רבה סימן רצ, אות ב' הוסיף על דבריו וז"ל, ואפילו חפץ לכתוב תורה, אלא יאמר כי שבת היום, עכ"ל. היינו שיאמר שהוא ישן כי שבת היום, וכך ביאר בדבריו הפרי מגדים (משבצות זהב) דהיינו שינה בשבת תענוג,  דמלאכה בלאו הכי אסור להזכיר, שלא יהא דיבורו של שבת כשל חול [סימן שז סעיף א], אלא אפילו לכתוב תורה, דאפשר להזכיר בשבת שהם צרכי מצוה באפשר [סימן שו סעיף ו], אפילו הכי עיקר השינה בשביל עונג שבת, ע"כ. הרי לנו מדברי הפמ"ג מפורש שאפילו דבר שאין איסור להזכירו או לעשותו כיון דאינו מלאכה, מ"מ כשעושה דבר זה עבור מטרה שהיא אחר השבת אין לעשותו או להזכירו,

ה.      עיין שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרצ, (הובא בשערי תשובה סי' ש"ז סק"א) שכתב, שאלתה רוצה להגיה ספר אם מותר לקרות בו בשבת כדי שיכיר מקום הצריך הגהה לתקן אותו למחר. תשובה, דבר זה אסור וכו', ודמי אל הא דאמרינן אסור לאדם לפקוד שדותיו כדי לראות מה הם צריכין וכן אסור לאדם להלך בשבת עד סוף התחום כדי שיהא קרוב לעשות חפציו [במוצאי שבת] ועל כיוצא בזה נאמר ממצוא חפצך וגו' הכא נמי כיון שהוא מכוין להגיה ודאי אסור אבל אם הוא מכוין לקרות ולהגיה מסתברא שהוא מותר כיון שאין כאן מלאכה גמורה, ע"כ. ולכאורה יש לדון האם המקרה דידן דומה למתכוין רק להגיה או לקרות ולהגיה,

ובספר מנחת שבת סי' צ' ס"ק ט', כתב שלפי דברי הרדב"ז אם צריך להשיב למחר בכתב איזה שאלה שנשאל מאיזה עיר אחרת, או אם הוא כותב חידושי הלכות ומעיין בשבת במה שיצטרך לכתוב למחר אפשר ג"כ דאסור, וכו' וצ"ע למעשה, ומסיים ועיין מג"א ריש סי' תכ"ט ובש"ע הרב שם סעיף ב' דמשמע דמותר ללמוד הלכות החג בשבת שלפניו ואין בזה משום מכין משבת ליו"ט, ובשו"ת אז נדברו (ח"ז סי' ח') חלק עליו וז"ל, אבל שמכין עצמו לקריאה או לכתוב תשובה וה"ה המכין השיעורים כיון שיש ע"ז שם לימוד אפי במינכר שמכין לחול אינו אסור, ולהכין עצמו לכתוב תשובה זה עיקר מצות ת"ת ומצות ושננתם לבניך ופלא על המנ"ש שהניח זה בצ"ע, עכ"ל. ועיין באשל אברהם מבוטשאשט ס"ק ש"ו סעיף ח' ד"ה כל מלאכתו עשויה, שכתב שמ"מ שי מידת חסידות שלא להעלות על מחשבתו לכתוב את חידושיו שנתחדשו לו בשבת, עייש.

ו.        בספר שמירת שבת כהלכתה פח"כ סעיף צב, כתב, מותר ללמוד בשבת גם דברים שצריך להם ליום המחרת, ואין בזה משום איסור הכנה, וכתב שם הטעם בהערה רכא, כי עצם הלימוד יש בו משום צורך אותו היום, לדעת מה כתוב בספר, הגם שכוונתו לצורך מחר,

ז.       אחר כל הנ"ל נראה שכיון שבתלמוד תורה עסקינן, שהרי השואל בא לשאול דבר הלכה, פשוט הוא שאין בלימוד תורה משום דיבור בעסקיו, אלא נחשב לעסק התורה ממש, שיש לה מעלה יתירה בשבת קודש, כמו שהאריכו בזה בספרים הק' וכ"כ הטור בסי' רצ, קובעין מדרש כדאיתא במדרש אמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמוש הם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך ע"כ צריך שיקב עומד רש להודיע לעם את חוקי האלהים ואת תורותיו, עכ"ל.

ח.      ולענין איסור הכנה, ג"כ כנ"ל מאחר שזה לימוד תורה, ויש לו חשיבות עצמית אע"פ שכוונתו בשאלה לדעת איך להתנהג בעסקיו, כיון שאלו דברי תורה מותר לשאול ולעסוק בזה בשבת ואין זה נחשב להכנה משבת לחול.

הגב על הנושא


לתחילת הדף