אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » אישות ומעמד אישי » שבעת ימי שמחה בנישואי גרוש עם רווקה

שבעת ימי שמחה בנישואי גרוש עם רווקה

שאלה:

אני מוזמן לסדר קדושין לבחור המתקרב לתורה שהינו גרוש, המתחתן עם בחורה רווקה בעלת תשובה שאינה בתולה, האם יברכו שבע ברכות במשך שבעה ימים, או רק יום א'?

תשובה.

אם לא גרו יחדיו קודם לכן, יש מקום להקל להם לברך ז' ברכות (באופנים שמברכים את כל הז' ברכות, או ברכה אחריתא לבד) במשך ז' ימים. ובפרט שכיום הרי הם מתקרבים לדת ישראל, ומשום תקנת השבים, יש להתחשב בזה.

אך אם גרו כאיש ואשה גם קודם לנישואין, אין להם לברך ז' ברכות.

מקורות.

בשאלה זו דנו גדולי הדורות. בשו"ת נודע ביהודה (תנינא אבן העזר סי' פב) כתב בן המחבר, לדייק מלשון השו"ע (סימן סד) הנושא את הבעולה צריך לשמח עמה שלשת ימים, בין בחור בין אלמון. ע"כ. דבדוקא נקט מרן "הבעולה", ור"ל לאו דוקא אלמנה, אלא כל שהיא בעולה, אפי' לא היתה נשואה, אינו משמחה אלא ג' ימים. [א"ה, אמנם בבחור שנשא בעולה, הביא מרן השו"ע י"א דצריך לשמחה ז' ימים, אך אינו ענין לכאן, מאחר דאיירי בגרוש].

וסיים שם "וטעמא דמלתא, דעיקר ברכות ז' הוא מטעם שמחתו ושמחתה, וזה הוא אם לא טעמו שניהם עדיין טעם ביאה, משא"כ בנואף ונואפת כבר טעמו טעם ביאה ואין להם שמחה כי אם כמו אלמן שנשא אלמנה". ע"כ.

אולם בערוך השלחן (אבן העזר סי' סד ס"ה) הניח נדון זה בצ"ע, וז"ל: ובתולה שילדה בזנות או נתעברה והפילה או נתברר בעדים שזינתה, יש להסתפק אם שמחתה וברכתה כבתולה, כיון שעדיין לא נשאת מעולם, או כיון שאיננה בתולה דינה כאלמנה וכן משמע מלשון בעולה שכתבו הפוסקים, וצ"ע לדינא.

ובתשו' חתם סופר (אה"ע ח"א סי' קכג) כתב השואל שהורה לברך, ושאל את דעתו של החת"ס בזה, וכתב החת"ס ע"ד: יפה כיון ולו שומעים שאמר כהלכה אני אומר מואס ימאסו הנואף והנואפת ואינם ראויים לברכה, ואיך יקבלו פניהם פנים חדשות כל ז' והמה בועלי נדות חוטא בל יתנאה בל יתגאה, אך אם ימצאו רעים כמותם לחדש פנים כל ז' יברכו להם כל ז'.

גם בעיקר דקדוק הנוב"י מדברי השו"ע, כתב החת"ס לתמוה ע"ד.  וביאר דמה ששינה השו"ע וכתב בעולה במקום אלמנה, היינו בכדי להורות דנכנסה לחופה ולא נבעלה אינה בכלל אלמנה אלא משמחה כל ז' משום דבעי' פיוס, וכמ"ש הר"ן. ואמת נכון הדבר. וע"כ כתב החת"ס שברכת ושמחת הז' ימים הוא משום שעד עתה לא היתה נשואה, ועתה נישאת לו.

אמנם אי בדידי תליא מילתא, הנה יש לדקדק בלשונו של ערוה"ש שדוקא אם נתעברה מחמת זנותה, או שיש עדים שזינתה, אז יש מקום להסתפק דשמא יש לקרותה כאלמנה, אך מי שזינתה בסתר ואין עדים על כך, או שלא נתעברה משום כך, אין מקום לומר שלא יהיה חייב בשמחה ז' ימים, משום שעצם הנישואין שמחה היא להם. וראיתי כיו"ב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תשנה) וז"ל: ומסברא אמינא שכל הפגם בבעולה הוא רק כשמפורסם הדבר וכגון שהיא מעוברת, אבל בבעולה גרידא שלא נודע לא זילא ושמח עמה מאד וע"כ דינם בשבעה ימים. ע"כ. וכתב לסייע כדבריו מדברי הב"ח (סי' סד), ע"ש. וע"כ סיים בזה"ל: ולמעשה נראה דבמקום שלא גרו בפרסום כאיש ואשה, נראה שיש להקל, מפני שגדול כבוד הבריות, ויש להקל ולסמוך על הגאונים שהבאנו כיון שכך נהגו, אבל בגרו יחד כאיש ואשתו דהוי פירסום כן, אף שלא נשאו מדין תורה ולא בדיניהם, כיון שנהגו כנשואין אין כאן שמחת נשואין ולא מצינו להקל בזה. ע"כ. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קעג) מ"ש בכיו"ב.

הגב על הנושא


לתחילת הדף