אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » שיחה לחודש אלול

שיחה לחודש אלול

"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך" (כ"א י').

"היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך" (דברים כ"ז ט').

היום הזה, ולא נתפרש בתורה באיזה יום מדובר, איזה הוא היום שבו נהיינו לעם.

תשובת שאלה זו היא ברש"י בכל יום ויום! כך כתב רש"י על אתר "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית".

סוד ההתחדשות הוא קיומו של עם ישראל, היום נכנסת לברית, היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך.

ברשימותיו של הגה"ק האדמו"ר מפיעסעצנא הי"ד שפך הוא את לבו ברשפי אש קודש שלהבתי-ה של אהבת ה', וכה כותב הוא, אבי שבשמים מה אוכל תת לך, ללמוד? הריני לומד בכל כחי, להתפלל? הרי אני מתפלל בכל כחי, הלוואי ויכולתי להתגייר, אך יהודי אני מבטן ומלידה! וכאשר קראתי את הדברים לראשונה זלגו עיני דמעות וחשבתי לעצמי, ומי אומר שיהודי אינו יכול להתגייר, למול מילת גירות אין בידינו, שהרי נמולים אנו בני שמונת ימים. טבילת גרות לא נוהגת בנו שהרי רק היוצא מכלל גוי טובל כדי להכנס לברית, אך הגר מצווה גם בקבלת עול מצוות, וחלק זה של הגירות שייך בכל אחד ואחד ובכל יום ויום, וכשם שהגר הבא ליכנס לברית צריך לקבל עול המצוות ועול התורה ללא כל שיור וסייג, והמקבל על עצמו כל התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, כך צריך כל אחד ואחד לעמוד לעתים לפני הקב"ה כאילו היום נכנסת לברית ולקבל על עצמו התורה והמצוה בהרגשה עמוקה "כאילו היום באת עמו בברית".

ב

ועוד פירוש כתב בזה רש"י לקמן:

"ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה" (שם כ"ט ג').

"שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמו שכתוב בפ' וילך ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה לנו נתנה ושמח משה על הדבר ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" (רש"י שם).

והדברים נפלאים ומפליאים, לא ביום שהקדימו נעשה לנשמע, לא ביום שכפה עליהם הר כגיגית, אלא ביום בו זעקו מנהמת לבם "לא לכם ניתנה לנו נתנה!" ביום שהוכיחו במעשיהם "שאתם דבקים וחפצים במקום", ביום זה נהיית לעם לה' אלקיך.

דבקים וחפצים במקום, לא כמצות אנשים מלומדה, אלא כשאיפת חיים הבוערת בלבו של אדם, כאשר אנו חפצים לדבוק בהקב"ה, מדה כנגד מדה חפץ בנו הקב"ה להיות לו לעם סגולה, וזה שאמר משה "ביום הזה נהיית לעם לה' אלקיך".

ג

עומדים אנו בימי אלול ובכל יום ויום אומרים אנו פעמיים באהבה פרק בתהלים "לדוד ה' אורי וישעי" ושתי יסודות אלה למדים אנו מפרק זה וחוזר אני על הדברים שכתבתי לפני יותר מעשרים שנה בפתיחה למנחת אשר על מסכת בבא בתרא ובעזהי"ת ראיתי שכיונתי לדעת גדולים ענקי הרוח בבית ישראל.

"והנה דוד המלך ע"ה ביקש בקשה אחת שבו ראה את תמצית חייו "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כ"ז ד') וכבר העירו שפתח בלשון עבר "אחת שאלתי" והמשיך בלשון עתיד "אותה אבקש" והכוונה בביאור שינוי זה, דהנה בנוהג שבעולם הרי חייו של אדם מחולקים לתקופות ושלבים שונים, גם שאיפותיו חלומותיו ותקוותיו מתחלפים ומשתנים מתקופה לתקופה ומעת לעת, והרי אין שאיפותיו של נער צעיר כשאיפותיו של בא בימים ואין תקוותיו של העני המרוד כחלומותיו של עתיר הנכסים, אך דוד המלך ע"ה אמר להקב"ה, רבונו של עולם נער הייתי, רועה צאן, מתחת מכלאות הצאן לוקחתי למלוך על יהודה וירושלים, מקימי מעפר דל ומאשפות ירים אביון, אך שאיפתי אחת היתה בעבר ויחידה תהיה בעתיד "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". ועוד רעיון בתפילתו זו של נעים זמירות ישראל, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" הרי תושב ומבקר שני דברים הם, מנוגדים בתכלית, ואם יזכה אדם לישב בבית ה' כל ימי חייו, איך יבקר בהיכלו, וי"ל דזה היתה תפלתו ובקשתו המיוחדת של דהמע"ה שעל אף שישב בבית ה' כל ימיו יזכה שבכל יום ויום יהיו דברי תורה בעיניו כחדשים, ובכל שעה יזכה למצוא בהם שלל רב, בשמחה, בשעשוע, כאילו זה מקרוב בא לבקר בהיכל המלך ולחזות בנועם ה'".

(ומה מאד שמחתי כאשר הראוני שבפירוש הראשון כיונתי לדברי החפץ חיים, ובפירוש השני לדברי המלבי"ם).

בהתחדשות ובדביקות, בכל יום ויום דבקים וחפצים אנו במקום, והיא שעמדה לנו בכל דור ודור.

הגב על הנושא


לתחילת הדף