אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » שימוש בטמס ללקויי ראיה בשבת ויום טוב

שימוש בטמס ללקויי ראיה בשבת ויום טוב

שאלה:

אני לקוית ראיה בדרגה חמורה, לאחרונה הביאו לי כלי עזר בשם "טמ"ס", בכדי להגדיל את האותיות שבספרים. שאלתי היא, האם מותר לי להשתמש בכלי זה בשבת ויום טוב, בכדי להגדיל את האותיות שבסידור ובמחזור. יצויין, שמזה שנים רבות אני מסתדרת בדוחק בלי כלי עזר, בעיקר על פי זכרוני את סידור התפילה, אולם בימים נוראים יתכן וזה יוסיף לי לעזרה.

תשובה.

הנה פעולת המכשיר היא: למכשיר ישנו צג – מסך המציג את הספר באופן מוגדל, בנוסף, על השלחן מונח מסך מכני שעליו מניחים את הספר, והוא כעין מצלמה המצלמת את המונח עליה, כאשר מצלמה זו פועלת כל זמן שהיא מחוברת לחשמל, ללא הפסק כלל. ונוסף להם מכשיר קטן המגביר את גודל האותיות ואת חדותם. יצויין, כי אין במערכת שמירה כל שהיא למה שנראה במצלמה.

על פי זה יש לעיין, האם עצם הנחת הספר יש בו איסור כל שהוא. והנה כבר הארכתי בתשובה אחרת לדון במצלמות במעגל סגור העובדות באופן תמידי, אם יש איסור לעבור בסמוך אליהם, כאשר המצלמה מצלמת את העוברים והשבים, והבאנו שם דעות הפוסקים באורך, כאשר היוצא מדבריהם שהחסרונות ההלכתיים באלו המצלמות הם: א. כתיבה, כאשר ישנה הקלטה או שמירה בזכרון של התמונות המצולמות. ואף שאין זה כתיבה כדרכה, מ"מ יש שנקטו שיש לזה דין של כתיבה כלאחר יד. ב. האדם שעובר באותו מקום, גורם לשינויים בזרם החשמל שבמכשיר, ושמא הרי זה בכלל מבעיר וכיו"ב. כיוצא בזה יש לדון גם לענין מכשיר זה.

והנה אם כי לענין מצלמות במעגל סגור, הבאנו דעת הגרי"ש אלישיב (נד' בקובץ בית הלל כרך כד, כסלו תשמ"ו) שלדעתו פעולה זו כן חשיבא כתיבה, אלא שזו ככתיבה שאינה כדרכה. הנה בנדון דידן שאין כאן שמירה בזכרון הדיסק כלל, נראה שגם לדעתו אין כאן כתיבה. וכמ"ש הגרש"ז אויערבאך בספר מאורי אש השלם (ח"ג פ"י ענף ב אות ד) דכיון שהעצמים החולפים מול עדשת המצלמה אינם נקבעים כלל במסך, לא חשיב כתיבה כלל. ואף כתיבה שאינה מתקיימת לא חשיב, ודוקא כתיבה ע"י משקין אסור מדרבנן משום כתיבה שאינה מתקיימת, מאחר וסו"ס הוא מתקיים זמן מה, עד שמתייבש המשקה או עד שמתפשט לצדדים ומטשטש עי"כ, משא"כ תמונה המוצגת בצג אלקטרוני, שאינו בעל משך קיום כלל. ואף מה שנשמר בזכרון ע"י קודים, אינו נחשב ככתיבה, כיון שהקודים אינם נראים לעין. ע"ע במ"ש הגרש"ז אויערבאך שם (ח"ב שער תשיעי סי' ב). ולדבריו אלו, גם בנ"ד, מצד התמונה המוצגת אין כל חשש כתיבה.

אמנם ראיתי בתחומין (כרך כה) במאמרו של רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ, שכתב שלאור בקשתו של הגרי"ש אלישיב, סידרו שלא יהיה ניתן לצפות באותה תמונה יותר מעשר דקות. אם יש צורך לצפות בתמונה מסויימת במסך למעלה מעשר דקות, תועבר התמונה למסך אחר. שכן לדעת הגרי"ש רישום הנשאר זמן של עשר דקות במסך הוי 'כתב המתקיים קצת', למרות שלגבי השמירה בדיסק אין בזה כתב, ע"ש. א"כ גם בנ"ד לכאורה לשיטתו יהיה חשש כותב בכה"ג, אולם מלבד שגם בנ"ד בד"כ אין התמונה עומדת זמן רב כ"כ, הנה רבו הפוסקים שכתבו דלא חשיב כתיבה כלל, וכמ"ש הגרש"ז, והבאנו דבריהם בתשובתינו שם, וגם מדברי הגריש"א כפי שהובאו בתשובתו הנ"ל נראה שלא חשש אלא משום הכתב שבזכרון ולא משום התצוגה.

וא"כ מה שנשאר לחשוש היינו מצד הגברת הזרם החשמלי, שהוא איסור דרבנן, וכמ"ש מו"ז מרן זיע"א בתשובתו בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סי' מו אות ד) לענין מכשיר הקלטה, שע"י הבל פיו מוסיף ומגביר זרם האור החשמלי שבמכונה. וה"נ גם בנדון דידן יש איזה הגברת זרם חשמלי. וכן ראיתי שהעיר הגר"י נויבירט משמו של הגרשז"א, הובא בספר נשמת אברהם (מהדו"ב ח"א בהקדמה לסי' שכח, עמ' ת) וז"ל: ודברתי עם מו"ר הגרשז"א זצ"ל והוא אמר לי שאין מקום לחשוש כי אין זה כתב, אלא עדיין יש לעיין ואנא תשובה, כי חוששני שמא בזמן שאין עוברים אין בכלל זרם, ורק ע"י שאדם עובר הוא גורם לזרם ומופיעה התמונה, ודבר זה מצוי היום ברמקול. עכ"ל. וכן כתב הגר"מ גרוס בספר מנוחת אמת (פרק יב הע' לח) מטעם זה לחוש לאסור בכה"ג, "דאמנם אין העובר גורם ליצירת מעגל חשמלי חדש, אבל גורם לשינויים בזרם החשמל שבמכשיר, וי"א שהוא בכלל מבעיר, בונה, מכה בפטיש".

אמנם לענין מצלמות במעגל סגור הבאנו בתשובתנו שם דברי מו"ז מרן זצוק"ל בתשובה אחרת (יביע אומר ח"ט או"ח סי' לה, ובחזו"ע שבת ח"ו עמ' קנא) לענין מה שהציבו אנשי הביטחון מצלמות בעיר העתיקה בירושלים, ברחובות המובילים אל הכותל המערבי, שמצויים שם גוים רבים, בכדי שיוכלו לזהות את העוברים ושבים, על מנת לאבטח את הבאים להתפלל בכותל המערבי, והמצלמה פועלת באופן אוטומטי במשך כל שעות היום, לצלם את מה שנראה ברחוב, האם מותר ללכת בשבת ברחובות אלה, שאע"פ שההולך לתומו אינו מתכוין להצטלם כלל, מכל מקום הוא בגדר פסיק רישיה, וא"כ אולי ההולך בשבת אל הכותל המערבי דרך רחובות אלה, יצא שכרו בהפסדו. וכתב מו"ז שם (אות ב) להתיר, משום דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה [שכל שאינו נהנה כלל בפעולה הנעשית על ידו, הוי בכלל פסיק רישיה דלא ניחא ליה, וכמ"ש התוס' (שבת קג.) בההיא דסוכה (לג:) דאית ליה הושענא אחריתי. וכ"כ המשנ"ב בביאור הלכה (ס"ס שכ) בד"ה דלא ניחא ליה. וכ"כ בחידושי הרש"ש (כתובות ו.)]. ועי"ש עוד שצירף סברא נוספת להיתר ע"פ דברי הרשב"א (שבת קז.), אך אינו ענין לכאן. והבאנו בתשובתינו שם שכן כתבו עוד רבים מהפוסקים להתיר מה"ט, כהגר"מ פיינשטיין זצ"ל (תחומין כרך י"ד תשנ"ד עמ' 432), הגר"ש הלוי ואזנר שליט"א במכתב שנד' בסוף ארחות שבת ח"א (עמ' תקיג, ושוב נד' גם בשבט הלוי ח"י סי' קס), הגרי"ש אלישיב שם ועוד. ועוד עי' למו"ד שליט"א בספר ילקוט יוסף (מהד' תשע"א שבת ח"א עמ' תקצב והלאה) שהאריך לדון בזה והעלה להתיר באופן דלא אכפת ליה בהגברת זרם זו, או דלא ניחא ליה בהכי.

אלא שכל זה יש להתיר בנדון המצלמות – כאשר אין כוונה מצד המצולם, ואף שבעל המצלמה ניחא לו בזה, הרי הוא אינו עושה שום פעולת איסור, שכן המצלמה עובדת מעצמה. אך בנ"ד כאשר ודאי ניחא וניחא למשתמש בפעולות אלו, מנ"ל להתיר, וכמו שכתב מו"ז גופיה לענין איסור הקלטה בשבת משום הגברת זרם החשמל, כיון שיש כוונה בהקלטה.

אמנם עי' בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' ו אות יא) שדן בכיו"ב לענין מכשירי שמיעה, וז"ל: אלא שלכאורה יש לאסור את הדיבור אל החרש הזה המורכב במשקפי – שמע אלה, דהרי האדם המדבר מפעיל בדיבורו אליו את הזרם שבמשקפי – השמע, דומיא דדינא דהמנפח בכלי זכוכית דחייב כדאיתא בשבת (עה:), ונפסק ברמב"ם (פ"י מה' שבת הט"ז), ודומיא שמצינו שנפסק בשו"ע (או"ח סי' שח סעי' מו) דאסור לשאת תחת אציליו זרע התולעים שעושין המשי מפני שאסור בטלטול ועוד מפני שהוא מוליד בחומו ע"ש. וה"נ הרי מוליד בדיבורו. ולשיטת החזו"א י"ל דבדיבורו הוא בונה את הכלי בהפעילו אותה לתחיה, ועם הפסקת דיבורו הוא סותרו בהיפסק הזרם וחזרתו לגוף מת. ברם, משום הפסקת הדיבור אין לאוסרו, דלא מצינו שיאסר האדם משום שב ואל תעשה בלי שום פעולה כל שהיא מצידו, וביתר על כן מצינו בשו"ע (סי' רעז סעי' ב) שנפסק, דאם היה פתוח הדלת נגד המדורה, מותר לסוגרו ואין בו משום מכבה. ומבאר המ"ב (ס"ק יא) דאע"פ שהרוח היה מבעירה, אין בו משום מכבה שאינו עושה כלום אלא עוצר הרוח, ואם תכבה תכבה ע"ש. ומכ"ש בנידוננו שאינו עוצר אפי' שום דבר אלא מונע מלהשמיע עוד את קולו אשר יוליד בגרמתו את הזרם, ופשוט. ומתוך כך נראה דבאמת אין גם לאסור אפילו את הדיבור אליו, ואין בהדיבור לא משום בונה וגם לא משום מוליד, והוא בהיות ויש כאן רק בונה או מוליד לרגע קט ומיד עם הפסקת הדיבור הוא נסתר ונכלה מאליו.ומסתבר לומר דבכה"ג לא מיקרי נעשה מעשה חדש [עיין בספר שביתת השבת בדיני מלאכה שאינה לקיום מ"ש בשם הח"ס ועוד דלא קי"ל כהירושלמי דס"ל דבנין לשעה הוי בנין, וכן עיין בערוה"ש בסי' שיד סעי' כא מ"ש לבאר דנהי דאיתא בירושלמי דבנין לשעה הוי בנין, מ"מ בעינן שיתקיים עכ"פ יום א' דומיא דמשכן עיין שם]. וכמו"כ מכיון דדרכו בכך למלא תפקידו עם תחילת הויתו בדרך של בנין וסתירה דהיינו בהתעוררות לחיים עם שמיעת קול דיבור ובהפסקה אוטומטית של החיות עם הפסקת הדיבור לכן אין בגרמת החיות ע"י הדיבור משום מתקן מנא. ע"כ. ודברים מחודשים מאד הם. ועי' בילקוט יוסף (סי' שכח סל"א) שפסק כדבריו למעשה.

ומורנו הגאב"ד שליט"א בספרו שו"ת מנחת אשר (ח"א סי' לב) האריך הרחיב לדון בסגירת מעגלים אלקטרוניים בשבת, והוסיף לבאר עוד, דנראה שאין איסור מוליד אלא בדבר חדש שהאדם יכול לחוות ולהנות ממנו ויש לו תועלת ממנו [דהיינו מהמעגל החשמלי עצמו ולא מהתוצאה], כגון ריסוק שלג, הולדת ריח, הוצאת אש מן האבנים וכד', אבל בשינויים אלקטרוניים שאין בהם תוצאה חשובה הנראית לעין, ופעולת המכשיר נמשכת כאילו מאליה, אין בזה גדר מוליד כלל. וכיו"ב לגבי מלאכת בונה, דאף אם נוכל להבין שסגירת מעגל חשמלי שבו תוקעים ברזל בברזל והחשמל מתחיל לזרום ביניהם והאור נדלק והמכשיר מתחיל לעבוד, כהגדרת החזו"א שנותן צורה לחומר יש בו מלאכת בונה, אבל במעגלים זעירים המתחברים ומתפרקים בחלקיקי שניות ואין בהם כל נפ"מ ותוצאה חשובה וניכרת, אין זה דומה לבונה כלל. וכיו"ב י"ל גם לענין מכה בפטיש. ואמנם מי שיכול להמנע מכל שימוש במכשיר כזה ומערכת שיש בה מן החדש, ולברוח מן העבירה, אשרי לו. אך כאשר מדובר בצרכי חולה, או בשעת הדחק, יש לו על מה לסמוך ולהקל. ועי' לו עוד בח"ב (סי' לג) בתשו' לשאלת הגרי"מ רובין, שודאי יש כאן תועלת ורצון מצד המשתמש במכשירים אלו, שכתב לבאר דבאופן שנעשים שינויים פנימיים בגוף המחשב, ואין האדם מודע להם, ואין בהם כל היכר, ודאי דלכו"ע אין חשש מלאכה כלל. ומשום כך גם בתשו' אחרת (סי' מו) באשר לצילום תפילה בימים נוראים בבית הכנסת, לא ראה מקום איסור מצד כתיבה או הגברת זרם חשמלי, ודן מפנים אחרות בלבד.

ולפי דבריהם גם בנ"ד יש מקום גדול להקל, ולא לחוש לסגירת מעגלים אלקטרוניים, בפרט כאשר עושה כן לצורך מצוה, דהיינו לקריאת התפילה במחזור או בסידור וכיו"ב.

ואף אי נימא שיש להחמיר ולאסור בסגירת מעגלים חשמליים ובהגברת זרם, הנה הבאתי בתשובתי שם דברי הגרז"נ גולדברג (בקובץ פעמי יעקב מט) שהוסיף סברא נוספת להיתר הליכה במקומות שיש שם מצלמות במעגל סגור, וז"ל: יש להגדירו לזה שנכנס למקום שמצלמים אותו כגרמא, והרי זה דומה למה שנפסק ביורה רעה (סימן ז) שהקובע סכין בגלגל שהמים מסבבים אותו, ומשים צוואר הבהמה כנגדו ושחט בסביבתו, שחיטתו פסולה, שלא נשחט מכח האדם, ומעתה, בעניננו שהמכונה מצלמת מכח החשמל, והאדם מביא את הדבר שאותו מצלמים, הרי זה נחשב לגרמא. ואף שהמכניס דבר לתוך האש ונשרף, נחשב ככוחו של האדם, יש לחלק בין אש ששורף בטבעו ולכן כל המכניס בתוכו נחשב שהמבנים שרף הדבר, לבין גלגל שאינו שוחט בטבעו אלא כח אחר של המים דוחפו לגלגל ונחשב גרמא. והנה המג"א (סימן רנב ס"ק כ) פסק, שהטוחן חיטים בריחים של מים אינו חייב בשבת, שזה גרמא. ואף שהרבה אחרונים חולקין עליו, אין הם חולקין על זה שריחים של מים הוא גרמא, אלא מטעם אחר מחייבים, והוא משום שאמרו בגמ' (ב"ק דף ס) שהזורה ורוח מסייעתו אף שנעשה המלאכה בגרמא מ"מ חייבין עליה בשבת, שמלאכת מחשבת אסרה תורה, ומכאן למדו שגם ברחים של מים נחשב מלאכת מחשבת. והנה החת"ס שם מתרץ להמג"א, שרק אם בדרך הזו בלבד הוא דרך המלאכה כמו זורה שלא יתכן בדרך אחרת, נחשב מלאכת מחשבת, אבל טוחן שניתן לטחון ברחים של יד אין רחים של מים נחשבים למלאכת מחשבת. והארכתי בזה הרבה שיש בשאלה זו מחלוקת הראשונים, רש"י והרמב"ם במחבץ, שהרמב"ם (פ"ז משבת ה"ו) מחייב מכנים קיבה לחלב בשבת ונעשה גבינה, ורש"י חולק על זה, ועוד מקורות, ואין כאן מקום להאריך, עכ"פ נראה שגם לדעת החולקין וסוברים שגם רחיים של מים נחשב מלאכת מחשבת, מ"מ כל זה כשזה הדרך הנכונה לעשות המלאכה כמו לטחון ברחיים של מים, אבל לצלם כך אין זה הדרך הנכונה, ואין ספק שההולך להצטלם – המצלם לוחץ על המצלמה ואינו מכניס את האדם לתוך מכונה שעובדת כבר, ומה שעשו כן ברחובות המדוברים הוא מפני שאין שם דרך אחרת לצלם כל מי שנכנס לשם, אבל בודאי לא מסתבר לקרוא לצילום כזה מלאכת מחשבת. ואם כנים אנו בזה, נמצא שאין כאן אלא גרמא, וגרמא מותר במקום דליקה, והוא הדין בכל הפסד, וא"כ גם הצורך לצלם מחמת חשש סכנה לא גרע מהפסד. ועוד, גם אם אין כאן היתר לכתחילה, מ"מ באיסור דרבנן יש מתירין פסיק רישא, עיין מג"א (סימן שיד ס"ק ה). ועיין בשו"ת באר יצחק (או"ח סי טו) שהאריך בזה, עכ"פ פסיק רישא דלא ניחא ליה יש להתיר לכתחילה באיסור דרבנן. עכת"ד. ולדבריו יש סברא נוספת להתיר השימוש בטמ"ס אף שיש לעושה המעשה תועלת בכך, כיון שלצורך מצוה הוא, ואין כאן אלא גרמא.

אמנם אף שמצאנו סברות לצרף לקולא בנדון זה, מ"מ למעשה נראה דרק באופן שאין אפשרות אחרת, בשעת הדחק כזו יש מקום להקל. אך כל שיש אפשרות אחרת, יש מקום להחמיר ולהזהר באיסור שבת החמור.

ושאלתי זאת גם למורנו הגאב"ד שליט"א והשיב לי דבאופן שעושה זאת בביתה ולא בבית הכנסת יש מקום גדול להקל לה לעשות זאת. אך בבית הכנסת יש לשוב ולדוש בזה, אחר שיש להזהר מן החדש במקום מקדש מעט.

הגב על הנושא


לתחילת הדף