אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » כשרות » שימוש בכלי לא טבול בשעת הדחק

שימוש בכלי לא טבול בשעת הדחק

שאלה:

בחורים החוזרים בתשובה שגרים בבית ההורים, האם יש דרך להקל להם לאכול בכלים שבבית שאינם טבולים.

תשובה:

מי שנכנס לבית חברו ומגישים לו אוכל או כוס שתיה וכדו' והמשקה נמצא בכלי הטעון טבילה והוא יודע בבירור שחברו לא הטביל כליו, לכתחילה בודאי שאין לאכול. אך בשעת הדחק נראה להקל, ובפרט בחורים החוזרים בתשובה שגרים בבית ההורים וההורים אינם מסכימים שהבנים יטבלו את הכלים. ובמיוחד במקרה שיגרם מריבה ועגמת נפש.

וטעם ההיתר משום דאף שמהתורה חייב האדם בטבילת כלים, מ"מ האיסור להשתמש בכלי שאינו טבול הוא מדרבנן ובכה"ג שאין ברירה לטבול יש להקל. וכן  מטו מהגר' שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל.

אכן כמובן דאין לסמוך על זה רק כל עוד שלא יזדמן לבן להטביל את הכלים, אבל אם ההורים יעדרו מן הבית אז יזדרז להטביל את כל הכלים ואעפ"י שזה נגד דעתם מסתבר דאין זה חיסרון בעצם הטבילה כנלע"ד.

מקורות והרחבת הדברים:

משנה במסכת עבודה זרה דף עה: שנינו "הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן באור וכו' ע"כ. ובגמרא תנא וכולן צריכים טבילה בארבעים סאה ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים במשמע דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפ"ה בעו טבילה, מתקיף לה רב ששת אי הכי אפילו זוזא דסרבלא (פרש"י מספריים שגוזזים בהם כלי צמר) נמי אמר ליה כלי סעודה אמורים בפרשה ע"כ. וכתב רש"י שם כלי סעודה אמורים בפרשה דהכתיב "כל דבר אשר יבוא באש" ואין דרך להשתמש ע"י האור אלא כלים של צרכי סעודה ובהם כתוב "וטהר" טבילה עכ"ל.

וראה שם בגמ' דכדי להתחייב בטבילה צריך ב' תנאים ראשית כל  שיהיה כלי מתכות, דכלי מתכות אמורים לענין טבילה בכלי מדין (במדבר לא כב) אך את הזהב וגו'. ועוד צריך תנאי אחר שיהיו צרכי סעודה וכנ"ל. ודינים אלו הובאו בשו"ע יו"ד סימן ק"כ.

והנה ראה בירושלמי עבוד"ז פ"ה הל' ט"ו, דאף דמצוה זו גזה"כ היא, מכל מקום טעם יש בדבר שמפני שיצאו מטומאתו של גוי ונכנסו לרשות ישראל צריכים טבילה, כמו בגר הבא להתגייר הצריך טבילה מפני שנכנס לקדושת ישראל.

והנה  דעת רוב הפוסקים שטבילת כלים היא מן התורה, כמבואר מדברי רש"י (עבוד"ז עה:) שכ' שם (בד"ה זוזא) דטבילה זו גזה"כ היא וכו', ועיין בערוך השולחן סי' ק"כ סעי' ד' שכל הפוסקים הסכימו דטבילת כלים מן התורה. וכן הוא המשמעות בדברי מרן השו"ע דהיא דאורייתא, שהרי בסעי' ט גבי משכנתא פסק לחומרא, ובפשטות משום ספיקא דאורייתא, ועוד יש להוכיח ממה שפסק בסעי' יד' שאין להאמין קטן על טבילת כלים ומשום דאין להאמינו בענינים דארייתא, וכ"כ הט"ז (סקט"ז) שם.

והנה מצינו פלוגתא בראשונים האם ישנו אסור להשתמש בכלים הטעונים טבילה לפני הטבילה:

הראבי"ה בפסחים סי' תס"ד, ובפסקי הרי"ד בעבוד"ז שם התירו לגמרי את השימוש בכלים אף לפני שנטבלו,  וכן בשו"ת אבני נזר (אוח סימן תיח אות יא) כתב בדעת הרי"ף שלכתחילה אין איסור להשתמש בכלי הנקנה מן הגוי קודם טבילה אלא רק שיש מצוה לטובלו קודם. מאידך יש ראשונים שאסרו את השימוש לגמרי בכלים הטעונים טבילה לפני שנטבלו, כמבואר באורחות חיים (חלק ב טהרת כלים סימן יב) בשם הרשב"א שקודם הטבילה לא ישתמש בכלים כל עיקר ע"כ. וכ"כ הטור בוי"ד ריש סימן קכ שהלוקח כלים חדשים מן הגוי אסור להשתמש בהם עד שיטבילם ע"כ, וכ"פ הרמ"א בסעיף ח' בהג"ה שללא הטבילה אסור להשתמש אפילו תשמיש עראי ע"ש וכן הסכמת כל הפוסקים.

ובשורש פלוגתתם נראה דנחלקו בגדר מצות טבילת כלים האם הוא מצוה בעלמא שחל על הגברא להטביל את כליו, או שהוא מתיר את הכלים לשימוש, דהראשונים שאסרו את השימוש לפני הטבילה ס"ל דכל ענין הטבילה הוי ככל דיני הכשר כלים דהיינו כהגעלה וליבון שבאים להתיר את השימוש בכלי. ואילו הראשונים שהתירו את השימוש ללא טבילה ס"ל דאין הטבילה מתיר כלל אלא מצוה בעלמא ודו"ק.

אכן באמת נראה יותר דאין הראשונים נחלקו בגדר המצוה, אלא יתכן דלכו"ע אין כאן אלא מצוה בעלמא ורק באו חז"ל ואסרו זאת, וכמבואר במשנ"ב סימן שכ"ג בבה"ל (ד"ה מיתר להטביל) דכתב שאף שחובת הטבילה היא מן התורה עכ"פ מה"ת אין איסור להשתמש בכלי קודם הטבילה אלא רבנן אסרו להשתמש בכלי עד שיטביל אותו. וכ"כ בספר דרכי תשובה (ס"ק כא) בשם ישועות יעקב ס"ק א) שהאיסור להשתמש בכלי קודם הטבילה ודאי לא הוי אלא מדרבנן אפילו לדעת הרשב"א וסיעתו דס"ל דטבילת כלים היא מצוה מדאורייתא ע"כ. והטעם שאסרו חכמים הוא בכדי שלא יבואו לבטל מצות הטבילה[1].

והנה יש להדגיש דאיך שיהיה בין אם נימא שהאיסור השתמשות הוא מדרבנן או הוא דאורייתא מ"מ זה ברור שאם עבר והשתמש בכלי בלי טבילה אין האוכל נאסר. ולומדים דין זה בגמרא בעבוד"ז שם "תנו רבנן הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם דברים שלא נשתמש בהן מטבילן והם טהורים וכו' וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן תני חדא אסור ותניא אידך מותר, לא קשיא הא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור הא כמ"ד נותן טעם לפגם מותר ע"כ. וכיון דקיימא לן (שם דף סז:) דנותן טעם לפגם מותר א"כ בדיעבד שהשתמשו בכלי ללא טבילה אין המאכל נאסר ומותר לאכלו וכן כתבו התום' (ד"ה וכולן) ע"ש, וכ"פ הרמב"ם בפרק יז מהלכות מאכלות אסורות (הלכה ח) ע"ש, וכ"כ הרא"ש בפסקיו (פרק חמישי סימן לו) שלא מסתבר כלל לומר שאם נשתמש בכלי קודם הטבילה שיהא אסור כל מה שבתוכו וכו'. וכן נפסק ברמ"א יו"ד סי' ק"כ סעי' טז.

ועתה נדון בשאלתינו במי שנכנס לבית חבירו ומגישים לו כוס שתיה וכדו' והמשקה נמצא בכלי הטעון טבילה והוא יודע בבירור שחבירו לא הטביל כליו דלכאורה צריך לסרב בכל תוקף דהא כבר התבאר דנפסק להלכה דאסור להשתמש בכלים שלא הטבלו אפילו תשמיש עראי כמבואר ברמ"א סי' ק"כ סעי' ח. ואף שאין הכלים שלו אלא של חבירו מ"מ מבואר  במחבר שם דאם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו, טעון טבילה, שכבר נתחייב ביד הראשון.

אך ראיתי שמטו משמי' דהגרש"ז אויערבך זצ"ל[2] דר"ל דבשעת הדחק אפשר להקל ולשתות מהכוס ללא טבילה, ונימוקו עמו משום דכבר נתבאר דהאיסור להשתמש בכלי שאינו טבול הוא מדרבנן וכדברי הבה"ל הנ"ל, ואפילו בכלים שחיוב הטבילה הוא מן התורה מ"מ האיסור להשתמש הוא מדרבנן. ומעתה אמר הנ"ל דכיון שאיסור ההשתמשות הוא מדרבנן שאמרו לנו אל תשתמש בכלי אלא תטבילו תחילה, וא"כ כל זה כשיכול לטובלו אבל אם השני לא יתן לו לקחתו לטובלו פטור מטבילה דשוב אין טעם של חז"ל לאסור עליו השימוש בלי טבילה,  וכמו שמצינו לגבי ציצית בסי' י"ג ס"ג דמותר ללוש ד' כנפות בשבת בלי ציצית, דכל האיסור ללבוש בגד ד' כנפות בלי ציצית אינו אלא משום ביטול מצות עשה וככאשר הוא אנוס מלהטיל הציציות כמו בשבת ממילא מותר ללבוש הבגד[3].

אכן לפי סברא זו נמצא דלא רק בבית חבירו אלא אם הכלים הם שלו וכעת אינו יכול להטבילם מחמת איזו סיבה שיהיה לכאורה יהיה מותר לו להשתמש, וזו לא שמענו. וצ"ל בזה כעין פשרה דכל הסברא הנ"ל לא נאמר על בעל הכלים דעליו  חל חיוב להטבילם מחמת עצמם, אלא רק במשתמש בכלי שאינו שלו שהחיוב הוא מחמת מה שבעל הכלי לא הטבילם ועיין בזה.

והנה כאמור בפתיחת דברינו שאלה זו מצויה גם בבחורים החוזרים בתשובה שגרים בבית ההורים ואינם נותנים לבניו לטבול את כליו, דלכאורה יוכלו להקל ע"פ הנ"ל. ויש לצרף בזה גם כל הני רבוותא דלעיל דהתירו להשתמש בכלים שאינם טבולים ולכאורה אף אם לא נפסוק כמותם, מ"מ חזי לאצטרופי לסברא הנ"ל ובפרט היכא שיגרם מזה מריבה ועגמת נפש להוריו.

אכן כמובן דאין לסמוך על זה רק כל עוד שלא יזדמן לבן להטביל את הכלים אבל אם ההורים יעדרו מן הבית אז יזדרז להטביל את כל הכלים ואעפ"י שזה נגד דעתם מסתבר דאין זה חיסרון בעצם טבילה כנלע"ד.



[1]    ומיהו בפמ"ג חזינן דרוח אחרת היתה בו, דבמשב"ז סי' תפ"ו מבואר דנקט דמה"ת אסור להשתמש בכלי לפני טבילתו, דכתב דאסור לשתות ד' כוסות בכוס שלא הוטבל דאין עשה דרבנן דוחה איסור תורה, הרי דנקט דהשותה מכוס שלא הוטבל עובר באיסור דאורייתא. ובדעתו אכן מוכרחין לומר שהבין דהטבילה היא מתיר וכנ"ל.

[2]    ראה בס' טבילת כלים פ"ג הערה כ"ד ע"ה ששמע ממנו. והובא כבר בשו"ת במנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו.

[3]    וראה סברא כעין זו גם באבני נזר או"ח סימן תי"ח עי"ש.

הגב על הנושא


לתחילת הדף