אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » שימוש במדגרות נעות בשבת

שימוש במדגרות נעות בשבת

שאלה:

בעבר התגוררתי בעיר הונג קונג, העיר הונג קונג בנויה על אי בלב ים שהינו הר גבוה היוצא מן המים. המרכז המסחרי בעיר – שם נמצא גם בית הכנסת של קהילתנו – ממוקם בתחתית ההר סמוך לים, בתי הקהילה הינם באמצע ההר וגם אנחנו גרים מתגוררים בחלק הגבוה של העיר, על מנת להקל על תושבי העיר בנתה המדינה מדרגות נעות מתחתית ההר עד אמצע ההר, המדרגות פועלות רוב שעות היום באופן אוטמטי, האם מותר בשבת להשתמש במדרגות אלו? האם משנה אם זה לדבר מצוה או לא?

תשובה:

דעת מורינו הגאב"ד ר' אשר ויס שליט"א להתיר את השימוש במדרגות נעות הפועלות באופן אוטומטי.

נידון השאלה:

האם יש היתר לאדם להשתמש בדבר הצורך חשמל, כאשר ע"י שימושו נגרמת צריכת חשמל גדולה יותר, א"כ יתכן שעל ידי מעשיו יש תוספת בעירת דלק בתחנת הכוח?

הרחבת הדברים:

נראה שאין לייחס לנוסע את ההשפעה על תחנת ייצור החשמל, שכן אדם המשתמש במעלית אינו מתכוון לגרום ע"י משקלו להוספת דלק בתחנת הכוח, מחשבתו נתונה אך ורק לעליה במעלית או במדרגות הנעות בלבד, ולכן הוא בכלל דבר שאינו מתכוון ומותר מפני שכאן אין פסיק רישא – היינו שאין כאן וודאות שפעולתו תגרום להבערה של חומר דלק נוסף בתחנת הכוח, שהרי צריכת חשמל נוספת של מעלית אחת אינה יכולה להשפיע על הבערה ובישול חדשים בתחנת הכוח, כיון שכדי להגביר את פעולת המבערים דרושים אלפי מכשירים חשמליים שיפעלו בבת אחת הסיכוי קטן ביותר שבדיוק ברגע הפעלת המעלית יארע השינוי בחברת החשמל,

מקורות:

דבר שמצד עצמו אין איסור מלאכה בעשייתו, אלא שבשעת עשייתו אפשר שיעשה גם דבר שעשייתו אסורה משום מלאכה, מבלי שהעושה יתכוון לכך, 'נקרא דבר שאינו מתכוון'.

נחלקו תנאים אם מותר לעשותו, 'ר' יהודה אומר כל הכלים אינם נגררים בשבת על גבי קרקע' (ביצה כג, ב), מפני שאפשר שעל ידי גרירתו יחפור חריץ בקרקע, וחפירה זו היא תולדה של חורש, או בונה, ואף על פי שאינו מתכוין לעשות החריץ, שיטת ר' יהודה 'דבר שאינו מתכוין אסור', 'ר' שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ' (שבת כט, ב), והטעם שבמלאכות שבת אין אסור אלא מלאכת מחשבת, שלמדים ממשכן שנאמר בו מלאכת מחשבת, וכשאינו מתכוין לעשות המלאכה אין זו מלאכת מחשבת, שיטת ר' שמעון 'דבר שאין מתכוין מותר', אלא אם כן עשה מעשה, והדבר ידוע שאי אפשר שלא תיעשה מלאכת איסור על ידי כך, והוא הנקרא 'פסיק רישיה ולא ימות', שבזה אף ר' שמעון מודה שאסור (עיין שבת עה, א),

ונפסק להלכה כר' שמעון (שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלז סעיף א) דבר שאין מתכוין, מותר, והוא שלא יהא פסיק רישיה. הלכך גורר אדם מטה, כסא וספסל, בין גדולים בין קטנים, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. ומותר לרבץ הבית, כיון שאינו מתכוין להשוות גומות אלא שלא יעלה האבק. וכן הוא ברמב"ם שבת א, ה.

אכן יש לדון מצד 'ספק פסיק רישא לשעבר' שהרי יש לחשוש שמא בעת כניסתו למעלית כבר הגיעה הצריכה הכללית לניצול המירבי של החשמל המיוצר, נמצא שברגע זה כניסת האדם למעלית מהווה גורם ודאי לתוספת הבערה ובישול בתחנת החשמל,

הנה בט"ז או"ח סי' שט"ז ס"ק ג' כתב, דכמו בגרירת מטה כסא וספסל אם הוי ספק אם יעשה חריץ או לא, אמרינן דבר שאין מתכוין הוא ומותר, ה"נ אם יש ספק לשעבר כגון שמסופק אם יש זבובים תוך התיבה או לא, מותר לסגור היות דאינו מכוין ולא גחשב כפסיק רישא, עכ"ד.

אכן ברמ"א יו"ד סי' פז סעיף ו', י"א דאסור לחתות אש תחת קדירה של עכו"ם לפי שהם מבשלים פעמים חלב ופעמים בשר והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר וחלב, ע"כ

והקשה הגרע"א שם היות דאינו יודע אם יש שם בשר וחלב או לא, א"כ הוי דבר שאין מתכוין ומותר, אלא מוכיח מזה, שדוקא בספק להבא הוי כדבר שאין מתכוין ומותר, אבל ספק לשעבר מקרי פסיק רישא ואסור ודלא כדברי הט"ז.

וזוהי גם דעתו של שולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון או"ח סימן רעז) שכתב בזה"ל, דהספק הוא שמא יש גומות בבית ואי אפשר שלא ישוה והוי ליה פסיק רישיה, ואם כן כשאינו ידוע הוי ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ולא דמי לשאר דבר שאינו מתכוין דספיקא הוי ושרי, דהתם הספק הוא שמא יעשה גומא והכא הספק הוא שמא יש כבר ואי אפשר שלא ישוה, ולא גרע משאר ספיקא דאורייתא, ע"כ.

הרי שנחלקו הט"ז עם רע"א ושו"ע הרב, בספק לשעבר אי נחשב פסיק רישא, דאז הכל מודים שאפילו דבר שאינו מתכוין אסור, ובבאור מחלוקתם כתב מרן הגאב"ד שליט"א בספרו מנחת אשר שבת סי מ' אות ג', דלדעת הט"ז וסייעתי' תלוי הדבר בידיעת העושה וכונתו דכאשר הוא יודע שע"י מעשה זה בהכרח יגרם תוצאה מסויימת הרי תוצאה זו מתייחסת אליו ואין לומר שמקרה היא וכאילו נעשה מאליה, ומשו"ה נקט הט"ז דכל שיש לו בו ספק אין התוצאה מתייתסת אליו אלא מקרה הוא ואינו חייב עליה ואין בין ספק להבא או ספק לשעבר כיון דלעושה המעשה יש בזה ספק ואין התוצאה מוכרחת לפי ידיעתו ודעתו.

אך החולקים עליו נקטו דהדבר תלוי במציאות הדברים דכל תוצאה שהיא מוכרחת מטבעה ממעשה זה הוי כגוף המעשה וכל המתכוין לעצם המעשה הרי הוא ממילא חייב על תוצאותיה, ומשו"ה אסור כשכל הספק הוא לשעבר אך באמת הוי תוצאות המעשה מוכרחות בעצם כגון בזבובים שבתיבה וכדומה, ודו"ק בזה כי הענינים עמוקים, עכ"ד.

והנה בביאור הלכה סימן שטז סעיף ג ד"ה ולכן יש ליזהר כתב וז"ל, הנה הט"ז חידש כאן דבר חדש בענין פסיק רישא והוא. דכשם דהיכא דמספקא לן אם יעשה האיסור או לא אמרינן דבר שאינו מתכוין מותר לר"ש כגון בגרירת מטה כסא וספסל דספק הוא אם יעשה חריץ ע"י הגרירה כמו כן ה"ה היכא דמספקא לן אם יש איסור בהמעשה שעושה והוא אינו מתכוין להאיסור נמי מותר לר"ש ולכן מותר בנעילת התיבה דשמא אין בה עתה זבובים, ולולא דבריו הסברא להיפוך דאם האיסור יעשה בודאי ע"י המעשה [היינו הנעילה] אך ספק הוא אם יש כאן איסור [היינו דבר הניצוד] הו"ל ספיקא דאורייתא ושם בגרירא שאני דמספקא לן על דבר אחר היינו החריץ הנסבב ע"י פעולתו ולכך מותר דבר שאינו מתכוין דאפשר שלא יעשה החריץ משא"כ בעניננו דספק הוא על עצם הנעילה אם יש בזה מעשה צידה הוי כשאר ספיקא דאורייתא [ומצאתי בחידושי רע"א ביו"ד סימן פ"ז ס"ו בהג"ה שמצדד ג"כ מתחלה כסברתנו], וכו'. ומסיים, ובעניננו לענין זבובים אין נ"מ בזה דהכא בלא"ה אינו אלא איסור דרבנן דהו"ל דבר שאין במינו ניצוד וא"כ הוא ספיקא דרבנן, ע"כ.

הרי שאפי' שצידד כהחולקים על הט"ז מ"מ להלכה פסק במשנ"ב (ס"ק טז) כהט"ז, וז"ל, ועיין בט"ז שהכריע דמכיון שהפריח הזבובים שראה בעיניו תו אין צריך לעיין ולדקדק אולי יש שם עוד איזה זבובים כיון דזה לא הוי אלא ספק פסיק רישיה במילתא דרבנן דהוא דבר שאין במינו ניצוד אין להחמיר כל כך, עכ"ל.

עיין במנחת יצחק ח"ג סי' כד אות טו-טז, שמיקל כהט"ז,

וכן בשמירת שבת כהלכתה פרק כג אות סא כתב להיתר, עיי"ש בהערה קמד.

הגב על הנושא


לתחילת הדף