אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » שימוש בתחליפי הסימנים לראש השנה

שימוש בתחליפי הסימנים לראש השנה

שאלה: 

במקומות שלא ניתן להשיג קרא, רוביא, סילקא וכרתי "אוטנטיים" (או נקיים מתולעים), האם אפשר להשתמש בתחליפים ומה הם?  האם חייבים להשתמש דווקא בעלי סלק או גם הסלק עצמו זה בסדר גמור?

 תשובה:

א.     במקומות שלא ניתן להשיג קרא, רוביא, סילקא וכרתי נקיים מתולעים עדיף לךקנותם, ולומר עליהם את היהי רצון המופיע בסידורים, מבלי לאוכלם. אם לא ניתן כלל להשיג את אותם מינים אפשר להשתמש בתחליפים ששמם דומה למאכלים הללו.

ב.     המנהג להשתמש בעלי תרד ששמם המקורי 'סילקא', אך בדעבד ניתן להשתמש סעלי סלק או בסלק עצמו.

מקורות והרחבת הדברים: 

מקור מנהג אכילת מיני מאכלים [-'סימנים'] בראש השנה, בגמרא (הוריות יב ע"א וכריתות ו' ע"א) 'אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיכל בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי'.

דברי אביי נאמרו בעקבות דברי רבה [או רבי אמי] שאמר שלפי סימן מסוים בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, יכול אדם לדעת אם תהיה לו שנה טובה או לא. ואומר אביי שכיון שסימן הוא דבר ממשי וחשוב כדאי לכל אדם לאכול בראש השנה מיני מאכלים והם: 1) קרא, 2) רוביא, 3) כרתי, 4) סילקי, 5) תמרים.

רש"י מבאר שהמאכלים הללו יש מהם שממהרים לגדול יותר משאר המאכלים, ויש מהם שמתוקים במיוחד, ולכן טוב לאכול אותם בראש השנה, שיהיו סימן טוב לכך שיגדל ויצמח מזלינו, ותתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.

רב האי גאון שנהג במנהג זה, נוהג היה אומר על כל אחד מהמאכלים הללו בקשה מהקב"ה על הקרא אמר 'שיקרע גזר דיננו', על הרוביא 'ירבו זכיותינו', על הכרתי 'יכרתו שונאינו', על הסילקי 'יסתלקו אויבינו', ועל התמרים 'יתמו שונאינו' (בית יוסף שם, בשם מרדכי ריש מסכת ראש השנה, וראה מרדכי יומא סי' תשכג). הדברים מפורשים יותר בדברי רבינו דוד אבודרהם (עמ' רסו) שכתב שיש אומרים בלשון תפלה יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיקראו לפניך זכיותינו, ושיקרע גזר דיננו, ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיתרבו זכיותינו וכו'.

לדעת הכל אין צורך בשום אמירה כדי שיחול המנהג. המאירי (שם) מסביר שהטעם שתיקנו את ה'יהי רצון' הוא להורות שאין אנו עושים את הדבר על דרך נחוש [שאסור מן התורה] אלא כדי לעורר את עצמינו שביום זה אנו נידונים על מעשינו, ואנו זקוקים לכך שירבו זכויותינו ושיכרתו שונאינו, דהיינו העבירות שהם שונאי הנפש, ושיתמו חטאינו ועל ידי זה נשוב בתשובה. ומוסיף המאירי (חיבור הצשובה משיב נפש ב, ב) שיש להשאיר את הסימנים על השולחן בזמן הסעודה, כדי שבזמן שהאדפ נמשך אחר הנאות הגוף שבסעודה, לא יבוא לשכוח את אימת הדין.

בדורות מאוחרים יותר, בזמן הראשונים, הנהיגו לאכול מאכלים נוספים. 6) הטור (שם) הביא שבאשכנז נהגו לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק בדבש, לומר עליו 'תתחדש עלינו שנה מתוקה'. 7)  עוד הביא הטור (שם) מנהג לאכול ראש כבש וריאה, לומר 'נהיה לראש ולא לזנב', ואת הריאה נהגו לאכול מפני שהיא קלה. והמהר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק. 8) הבית יוסף (שם) הביא מנהג נוסף בשם רבינו דוד אבודרהם (עמ' רסו) שיש מביאים רימון, ואומרים עליו נרבה זכיות כרימון.

מנהגים אלו נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' תקפ"ג סעיף א'). 'יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא יאמר: 'יהי רצון שירבו זכיותינו'. כרתי, 'יכרתו שונאי ה'. סילקא, 'יסתלקו אויבינו'. תמרים, 'יתמו שונאי ה'. קרא, 'יקרע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו'.

וברמ"א (שם) נאמר: 'ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים: 'תתחדש עלינו שנה מתוקה', וכן נוהגין. ויש אוכלים רימונים ואומרים: 'נרבה זכיות כרמון'. ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה.

עוד נפסק שם בשו"ע (שם סעיף ב') 'אוכלים ראש כבש לומר: 'נהיה לראש ולא לזנב', וזכר לאילו של יצחק.

ובמגן אברהם (שם בראש הסימן) כתב שמאחר שהסימן תלוי במשמעות השם, אפשר לקחת לסימן כל מאכל ששמו מורה על הענינים הללו, מדינה ומדינה כלשונה, ואפילו שאין זה שמו של המאכל בלשון הקודש. וכך פסק גם בקיצור שולחן ערוך.

בדברי הבית יוסף הובא שאף שהטור ועוד ראשונים גרסו בדברי אביי (שם בכריתות)  'השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא אינש רגיל למיכל בריש שתא וכו', ולכן פסקו שיש לאכול את המאכלים הללו, אך בגירסת ספרי הגמרא שלפניו  נכתב  'למיחזי' במקום 'למיכל'. וכך גרס גם בעל ספר הערוך (ערך 'קר' [ו]) ובשיטה מקובצת (כריתות שם אטת ב'), ועוד ראשונים בדברי הגמרא. [בגירסת הגמרא שלפנינו במסכת הוריות (יב ע"א) נכתב למיחזי, ובמסכת כריתות (ו' ע"א) שלפנינו נכתב למיכל].

משמעות חילוק הגירסאות מהותית שהרי 'למיכל' פירושו לאכול, וכך כאמור נפסק להלכה שיש לאכול את הסימנים הללו. אך לגירסא 'למיחזי', די בכך שהאדם יביט ויסתכל על אותם מאכלים, בכדי סימנים אלו יעשו את פעולתם, ויהוו עבורו סימן טוב לשנה הקרובה.

יש שרצו לומר ששתי הגירסאות נכונות, מעיקר הדין צריך רק לראות את המאכלים הללו, אך סומא שאינו יכול לראות צריך לאכול את המאכלים. (חידושי הגהות לטור שן אות ג', וראה תשובות והנהגות ח"ב סי' רסו)

בספר כף החיים (או"ח סי' תקפ"ג סק"ו) כתב שמי שאינו יכול לאכול את המאכלים הללו לסימן טוב בראש השנה, מחמת בריאותו או מחשש תולעים די בכך שיניחם לפניו ויביט בהם ויאמר את היהי רצון שנהגו לומר עליהם, שהרי לגירסת רבים מהראשונים בגמרא, הסימנים פועלים את פעולתם ע"י הבטה וראיה, ואף שלהלכה נפסק שלכתחילה יאכל אותם בדיעבד די בראיה בלבד.

על פי הנ"ל מבואר שבמקומות שלא ניתן להשיג את המינים קרא, רוביא, סילקא וכרתי, או את חלקם כשהם נקיים מתולעים, כדאי לקנות אותם ולומר עליהם את ה'יהי רצון' ולא לאוכלם.

ובמקומות שאי אפשר כלל להשיגם, אפשר לנסות לקנות מאכל אחר עם שם דומה, [כמבואר במגן אברהם הנ"ל], ולומר עליהם את ה'יהי רצון'.

לגבי הסילקא –המנהג כיום ליטול עלי תרד, ששמם המקורי הוא סילקא. מי שאינו יכול להשיג את העלים הללו יכול להשתמש בעלי סלק או בסלק עצמו, שהרי הבאו כבר את דברי המגן אברהם שמאחר שהסימן תלוי במשמעות השם, אפשר לקחת לסימן כל מאכל בשם דומה, מדינה ומדינה כלשונה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף