אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » שירת נשים בתנ"ך

שירת נשים בתנ"ך

שאלה:

ידוע שאסור לאיש לשמוע שירת נשים, אם כן, כיצד זה שבמקומות רבים בתנ"ך מדובר על נשים ששרו באזני גברים:

  • שמות טו כ-כא: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לה'… כִּי גָּאָה גָאֹה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" – מרים אמרה לכל הנשים, שנזכרו בפסוק הקודם, לשיר (למרות שנאמר "ותען להם מרים" בלשון זכר). הן אמנם שרו בנפרד מהגברים, ובכל-זאת, קולן של 600 אלף נשים בוודאי הגיע גם לאזני הגברים.
  • שופטים ה, א: "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" – ברק שמע את דבורה, וכנראה כך גם שאר בני ישראל. אמנם, מפורש בדברי חז"ל שברק היה בעלה של דבורה, אבל השאלה קיימת כיון שבפשטות היו שם עוד ששמעו את שירתה.
  • שמואל א יח, ו: "וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור[לָשִׁיר] וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאֶת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים" – שאול והלוחמים שעמו בוודאי שמע את הנשים.
  • שמואל ב יט, לו: "בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם… אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת?!…" – ברזילי כבר זקן ולא שומע נשים שרות, מכאן שכשהיה צעיר כנראה היה שומע.
  • קהלת ב, ח: "כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת, עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם, שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" – גם קהלת, שמע אנשים שרים ונשים שרות.
  • עזרא ב, סה: "מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה, וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם" – "לפי שהיו עולים בשמחה מבבל לא"י, היו צריכים למשוררים ומשוררות, כדי שיהו מטיילות בהם ברוב שמחתם" (רש"י), ""משוררים ומשוררות" – זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול" (מצודת דוד).
  • נחמיה ז סז: "מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה".
  • דברי הימים א כה ה-ו: "כָּל אֵלֶּה בָּנִים לְהֵימָן חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱ-לֹהִים לְהָרִים קָרֶן, וַיִּתֵּן הָאֱ-לֹהִים לְהֵימָן בָנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ. כָּל אֵלֶּה עַל יְדֵי אֲבִיהֶם בַּשִּׁיר בֵּית ה' בִּמְצִלְתַּיִם נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת לַעֲבֹדַת בֵּית הָאֱ-לֹהִים עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ אָסָף וִידוּתוּן וְהֵימָן" – כל המבקרים בבית ה' בוודאי שמעו את בנותיו של הימן.

תשובה:

א.מבואר בחיי אדם ובמשנה ברורה שדין "קול באשה ערוה" הוא גזרה מדרבנן, והיינו שירת אשה שאסורה לו, אם אינו מכוון להרהור עבירה, איסור שמיעת שירתה הוא גזרת חכמים להחשיב זמר אשה כערווה, ומדאורייתא אינו נחשב כערווה. ואם כן, מסתבר שהפסוקים מדברים בתקופה לפני שנגזרה הגזרה, שאז אם לא כיוון להרהור עבירה, לא היה איסור בדבר.

ב. וכן כתב המשנ"ב ששירת פנוייה טהורה, כשאינו מכוון להרהור עבירה אינו בכלל האיסור, ובחלק מהפסוקים יתכן שמדובר בשירת נשים פנויות טהורות.

בנוסף לשני הטעמים העיקריים המבוארים לעיל:

ג. לגבי חלק מהמקרים שמבוארים בפסוקים, יתכן שהיו שרים גברים לזכרים, ונשים ששרו לנשים.

ד. "תרי קלי לא משתמעי" – שירת נשים וגברים ששרים ביחד, יש אומרים שאינו בכלל איסור קול באשה ערווה, כיון שקול האשה מתערב בקול השרים האחרים. יתכן שחלק מהפסוקים מדובר שקול השרות נבלע בקול הקבוצה כולה.

ה. יתכן שבשירי קודש שאין בהם חשש להרהור, הדבר לא נאסר.

הרחבה:

א. קול באשה ערווה הוא מדרבנן: זה שזמר אשה נחשב כערווה, כתבו החיי אדם[2], המשנ"ב[3] שהוא מדרבנן, ולפי זה יש לומר שכל מה שנאמר בפסוקים המובאים בשאלה, הרי היה לפני שתקנו חכמים דין זה שזמר אשה ייחשב כערווה, כל שאינו מכוון להנות מזמרתה

ב. ועוד, ששירת פנוייה טהורה כשאינו מכוון להרהור עבירה מותרת, והגדרה מהי הנאה אסורה משמיעת זמר אשה: מבואר במשנה ברורה סימן ע הסקי"ז[4], שמותר לשמוע זמר פנוייה טהורה, כשאינו מכוון להנות משירתה, כדי שלא יבוא לידי הרהור.

אמנם עדיין צריכים לבאר מה נחשב שנהנה מזמרתה, שהרי אם בארמונו של דוד היתה מקהלת "שרים ושרות" בוודאי נועדה להנות את האוזן בשמיעת השירים, ולכאורה דבר זה אסור מצד עצמו, גם בלי תקנת חז"ל להחשיב זמר אשה כערווה.

אלא שכתב האגרות משה לבאר שהנאה האסורה היא שמכוון להנות משירתה של אשה, אבל אם נהנה מקול השירה כמו שהיה נהנה אם היה איש שר, אינו בכלל האיסור להנות משירתה.

וז"ל שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן כו:

וא"כ גם הכא אין לחוש שיכוונו ליהנות, דאף אם יש להם הנאה משמיעת קול שירה אין להחשיב זה הנאה מהאשה דכ"כ אם היה מזמר איש נמי היה להם הנאה דשמיעת שירה. וכוונת המ"ב הוא שיתכוין ליהנות משמיעת קול אשה שזה דמי למסתכל בפני האשה ליהנות מיופיה שרק בזה שייך לחוש להרהור שכתב המ"ב,

ושם כתב להיתר להקל שלא למחות בבאים לשמוע בשירת ילדות במקהלת בית ספר עד גיל 11.

ג. יתכן שהשרות היו לגברים והשרים לאנשים:

בשו"ת שלמת חיים עניינים שונים סימן קעז, וז"ל:

נחמיה ז, סז – ולהם משוררים ומשוררו: בנחמיה כתיב שהיה להם משוררים ומשוררות. ויש לדייק דהוי קול באשה ערוה. ואפשר לאמר דרק בעת שהיו טהורות שרו, דזה אינו אסור (באה"ט אה"ע), [ועיין סימן כ"א (סק"ד) בשם באר שבע דגם בפנויה אסור]. וכן (סנהדרין י"ד ע"א) גבי ר' אבהו דנפקא מטרוניתא דבי קיסר ומשריין ליה, ג"כ אפשר דהיה באופן זה, דעכו"ם לא חמירא מפנויה, וצ"ע.  (עד כאן לשון השואל בשו"ת שלמת חיים).

תשובה: פשיטא שהמשוררות דוקא באופן המותר, שהיו מיוחדות לנשים שעלו.

היינו, שהמשוררות היו לנשים, והמשוררים לגברים. ולפי דבריו צריך לומר גם בשרים ושרות דדוד המלך, ושרים ושרות דשלמה המלך, כה"ג, שהיו שרות לנשות הארמון, והשרים לגברים שבארמון. (ויש להעיר שהלשון "עשיתי לי שרות ושרות" וכן דברי ברזילי הגלעדי לדוד לכאורה משמע שהשרים והשרות היו מיועדים לכל בני הארמון, ולא דווקא לנשים או גברים).

ד. תרי קלי לא משתמעי: יש שרצו לבאר מה שמצאנו זמר נשים בתנ"ך, היינו באופן שהיו תרי קלי, ותרי קלי לא משתמעי. ועיין בשו"ת שרידי אש חלק א סימן עז עמוד רטז:

"ומה שנוהגים לשיר ולזמר זמירות קודש בנים ובנות יחד – כבר נשאלתי ע"ז ממנהיגי המחנות, והשבתי להם, כי בבואי לברלין ראיתי בבתי החרדים מזמרים אנשים ונשים יחד זמירות קודש בשבת, והשתוממתי למנהג זה שהוא נגד דין מפורש באו"ח סי' ע"ה סע' ג', שקול זמר אשה בשעת ק"ש אסור. ועי' שם במג"א, שקול אשה ערוה, כגון אשת איש או נדה אסור אפילו שלא בשעת ק"ש והבתולות בימינו לעולם בחזקת נדה… אולם לדינא אין נ"מ בזה, כיון דהבתולות הן בחזקת נדה וכמש"כ במ"ב א"כ אסור לעולם לשמוע קול זמר של בתולות. ומטעם זה ערערתי נגד מנהג זה שנהגו חרדי אשכנז. ואולם אחרי חקירה ודרישה נאמר לי כי הגאון הצדיק ר"ע הילדסהיימר ז"ל וכן הגרש"ר הירש ז"ל בפרנקפורט על נהר מיין התירו בזמירות קודש לזמר יחד, והטעם משום דתרי קלא לא משתמעי וכיון שמזמרים יחד אין חשש איסור, אבל לא נחה דעתי בזה וחפשתי ומצאתי בשדי חמד מערכת קול, שהביא בשם רב ספרדי להתיר זמירות קודש של אנשים ונשים יחד.

וסמך מצאתי לדבריו ממקרא מפורש בשופטים ה' "ותשר דבורה וברק בן אבינועם" וכו'. ואח"כ ראיתי בבאר שבע שהביא פסוק זה, ודחה כי על פי דיבור שאני וכמש"כ התוס' ביבמות מ"ה, ב ד"ה מי [וראה גם בבבא קמא ט"ו, א תוד"ה אשר תשים ושבועות כ"ט, ב תוד"ה שבועת העדות] להא דכתיב: והיא שפטה את ישראל, והא אשה פסולה לדון, דעפ"י דבור שאני. אולם זה דוחק, דלגבי דין אפשר לומר שעפ"י הדבור הותר לה לדון שהיא היתה נביאה ולא הי' שם איש גדול כמותה, משא"כ לענין שיר הוא דוחק לומר כן. ובלא"ה תירצו שם התוס' תירוץ אחר, שהיא היתה מלמדת להן שידונו ואח"כ ראיתי מובא בשם החיד"א בספרו דבש לפי מערכת ק', שבשעת השראת שכינה שריא לאשה לשורר וליכא משום הרהור, ועכ"פ יש סמך למה שהביא בשד"ח הנ"ל, שבשירי קודש לא חיישינן להרהור".

כלומר, בעל השרידי אש מביא בשם הרב הילדסיימר, ורש"ר הירש זצ"ל שלמדו זכות על שירת זמירות של בנים ובנות ביחד משום דתרי קלי לא משתמעי. בעל השרידי אש עצמו לא ניחא ליה בהיתר זה.

ה. שירי קודש לא חיישינן להרהור: בעל השרידי אש עצמו כתב סברה ששירי קודש לא חיישינן להרהור, וכתב שכן מצא בדברי השדי חמד, שכתב לגבי שירת דבורה שלא נאסרה כיון שבזמן שירה של השראת שכינה לא חיישינן להרהור.

נראה שעיקר הדבר הוא מה שהתבאר בתחילת הדברים, שבשירת טהורה פנוייה ליכא איסורא, ואף באשה שהיא ערווה עליו, כשאינו מכוון להרהור עבירה, אין איסור שמיעת הזמר אלא מדרבנן, ובזמנים שעליהם מדובר בפסוקים עדיין לא נאסר.



[2] וז"ל חיי אדם חלק א כלל ד: "קול באשה ערוה, דהיינו בשעה שמזמרת. אבל דיבורה, לא מקרי ערוה. ואפילו הכי אסור לכוין ליהנות מדיבורה, שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל ליהנות. ומכל מקום אם הוא בדרך והוא אנוס, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאם לא כן כיון שאנו שרויין בין הנכרים, נתבטל מתורה ותפלה. ועל זה נאמר [תהילים קיט, קכו], עת לעשות לה' הפרו תורתך (ב"י בשם מרדכי)".

[3] הובא לעיל.

[4] לשון המשנ"ב שם: זמר אשה – אפילו פנויה אבל שלא בשעת ק"ש שרי אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור. וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא. ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא ג"כ בכלל ערוה ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל. ומ"מ אם הוא בדרך בין העכו"ם או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאוריית' מותר לקרות ולברך דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר: וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא ג"כ בכלל ערוה ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל. ומ"מ אם הוא בדרך בין העכו"ם או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאוריית' מותר לקרות ולברך דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר:

תגובות (1)

הגב על הנושא


לתחילת הדף