אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » שכח יעלה ויבוא בברכת המזון בראש השנה

שכח יעלה ויבוא בברכת המזון בראש השנה

הנה לכאורה דין ראש השנה כדין כל שאר ימי החג דמבואר בשו"ע (או"ח קפ"ח ס"ו) דאם כבר התחיל ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש, ואם עדיין לא התחיל מברך "אשר נתן שבתות למנוחה" וביו"ט מברך "אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל וכו'".

וכך כתב בכנסת הגדולה שם והביאה בבאה"ט סק"ג שדין ר"ה כדין שבת ויו"ט. אך במגן אברהם (סק"ז) כתב דשאני ר"ה, דכיון די"א שמותר להתענות בו, אם התחיל הטוב והמטיב, אינו חוזר דבדיעבד חוששין לשיטה שמותר להתענות בר"ה ואין ברהמ"ז חובה בו. ועוד זאת חידש המג"א דבר"ה אף אם לא התחיל הטוב והמטיב מ"מ אינו חותם בו "בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון" כמו שאינו חותם בראש חודש כיון דמותר להתענות בו.

והאליה רבה חולק על שני החידושים שחידש המג"א והסיק כשיטת הכנה"ג שדין ר"ה כדין שבת ויו"ט כיון שנפסקה הלכה דאין להתענות בר"ה.

ובשעה"צ שם (ס"ק ט"ו) כתב לחלק בין שני פסקי ההלכה שבמג"א, דאף אם נקבל דבריו במה שחידש דאינו חוזר כיון דיש מ"ד דמותר להתענות, מסתבר שחותם כמו בשבת ויו"ט, דמה שאינו חותם בר"ח אינו משום דאי בעי לא אכיל, אלא משום שר"ח אינו יו"ט, וא"כ מסתבר דלענין זה ודאי יש לדמות ר"ה לשבת ויו"ט ולא לר"ח דפשוט דהוי יו"ט לאיסור מלאכה ולכל דבר, עי"ש.

ובאמת נראה מתוך דקדוק לשונו של המשנ"ב (ס"ק י"ט) דאכן דעתו נוטה כאליה רבה נגד שיטת המג"א בנוגע לחתימת הברכה, אך לענין השאלה אם צריך לחזור או לא לא הכריע, עי"ש היטב.

ובשו"ע הרב (שם סעיף י') פסק כמג"א שאינו חוזר, ובסעיף י"א פסק כותיה דאינו חוזר, אך בפסקי הסידור פסק דאינו חוזר אך כן חותם, עי"ש.

וראיתי בתהלה לדוד (קפ"ח סק"ה) שכתב לחלק בזה בין יום ללילה, דכיון שכתבו הפוסקים דבלילה לכו"ע אסור להתענות, ואף מי שהתיר להתענות בר"ה אין זה אלא ביום ולא בלילה, כ"כ באליהו רבה תקצ"ז סק"א וכ"כ המשנ"ב (ס"ק ו'), נמצא דבלילה הלכה כא"ר, וביום אפשר דהלכה כמג"א, וכך כתב בפסקי הסידור לגרש"ז.

אך באמת לא הבנתי מה בין יום ללילה, ומהי"ת לומר דבלילה לכו"ע אסור להתענות. ואין זה ענין למש"כ המג"א בסק"ג, דהמג"א מיירי בתענית חלום, וטעמו דאין תענית חלום אלא ביום, אך שאר האחרונים לא דיברו על תענית חלום.

ונראה לכאורה דיש בזה שתי דרכים:

א. כיון שעיקר הדין והמשפט ביום ואין דנים בלילה וכל התענית אינה אלא לכפרת עון, אין להתענות בלילה.

ב. כיון שקידוש בלילה חיוב גמור הוא וי"א דהוי מה"ת, אין להתענות בלילה ולבטל מצות הקידוש.

ונפ"מ בין שני הטעמים, דלדרך הראשונה צריך לאכול פת בלילה משום שמחת יו"ט וממילא ברהמ"ז חובה היא וחוזר אם לא הזכיר קדושת היום, אבל לדרך שניה אי"צ לאכול דוקא פת, ואף במזונות הוי קידוש במקום סעודה, ולגבי שכח יעלה ויבא דין לילה כדין יום, ודו"ק.

והנה נראה לכאורה דהמג"א לשיטתו בעיקר דבריו. דכיון דס"ל בסימן תקצ"ז דאינו מצווה לאכול בשר ויין בר"ה, ע"כ דאין בו מצות שמחת יו"ט אלא שמצוה לאכול ולשמוח בו משום דהוי מקרא קודש או משום הכתוב בספר נחמיה, כמבואר לעיל. משו"כ ס"ל דאם שכח אינו חוזר ואין חותמין בו. אבל אם דין ר"ה כדין יו"ט ממש, ודאי מסתבר דגם לגבי הלכה זו דין ר"ה כדין כל שאר ימים טובים. ודו"ק בכ"ז. ואף דבמק"א (לעיל אות א') כתבתי דאפשר דאף לשיטת המג"א אפשר דיש מצות שמחת יו"ט בר"ה מ"מ אין בו חיוב גמור כבשאר ימים טובים.

והנה בשמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ז הערה כ"ג) הביא בשם הגרשז"א הערה נפלאה, ולפיו אם שכח יעלה ויבא בברכהמ"ז בליל ר"ה מטעם אחר אינו חוזר.

דהנה ידוע מה שכתב בחיי אדם הל' תפלה (כלל כ"ד ס"י) בשם הגאון ר' אבלי פסוולר דמי שלא אמר המלך הקדוש בליל ר"ה אינו חוזר כיון שאין מקדשין את החודש בלילה כמו שאמרו לגבי מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בליל ר"ח. והמשנ"ב בשעה"צ (סימן תקפ"ב ס"ק ד') דחה דבריו דהתינח במי שלא אמר יעלה ויבא הלא התפלל תפילה הראויה שהיא תפילת חול, אבל מי שהתפלל תפילת ר"ה ולא אמר המלך הקדוש יוצא קרח מכאן ומכאן.

וכתב דאפשר דכונת הגאונים דאם אמר הא-ל הקדוש ונזכר לאחר כד"כ עליו להתפלל תפילת חול, אך באמת תימה לומר שיתפלל לכתחילה תפילת חול, ומשמע מדבריו שאכן דחה את דברי הח"א מן ההלכה.

אך לגבי ברכהמ"ז שפיר קאמר הג"ר אבלי דאף אם דילג על יעלה ויבא מ"מ ברך ברכהמ"ז כדין.

ובדרך זו חידש דאכן בליל ר"ה אינו חוזר לברך אף אם נפסוק ככנה"ג והאליה רבה דביום אכן חוזר.

אך לענ"ד דברי הח"א והג"ר אבלי תמוהים מצד אחר, דאי משום קושית המשנ"ב באמת היה נראה דצדק הגאון הנ"ל, דאף אם מתפלל הוא את תפילת החג, מ"מ אין הכרח דחוזר משום שלא אמר המלך הקדוש, דכיוצא בזה מצינו בהרבה פרטים בהלכות תפילה, דיש מטבע שאינו מעכב בדיעבד כמו המלך המשפט בעשי"ת והקרבנות בתפילת המוסף ועוד כהנה וכהנה, ואם יש סברא לומר דאין המלך הקדוש מעכב משום דאין מקדשין את החודש בלילה, אין כל גריעותא במה שהתפלל תפילת יום הזכרון.

אלא שמטעם אחר תמה אני מה ענין המלך הקדוש למה דאין מקדשין את החדש בלילה ומה ענין מלכות שמים לקידוש החודש.

והלא ע"כ לא אמרו סברא זו אלא ביעלה ויבא שכל כולו הזכרת מעין המאורע, ואינו אלא מזכיר שהיום ראש חודש ומבקש שהקב"ה יחדש עלינו את החודש לטובה ולברכה.

אבל במה שאמר בר"ה המלך הקדוש אין זה אלא משום שהיום יום מלכות הוא שבו מלך מלכי המלכים יושב ודן את כל באי עולם ומה בין יום ולילה, וכי לילה לאו ר"ה הוא, וכי אין מלכות שמים בלילה אלא ביום, ומה זה ענין לקידוש החודש.

הלא ידעתי שעפר אני תחת רגלי גדולי עולם, אך תורה היא וללמוד אני צריך (ברכות ס"ב ע"א ובזוה"ק ויקרא כ"ח ע"א "הלכה היא וללמוד אני צריך"). ומשו"כ נראה דאין הלכה כדברי גאון זה וחוזר בשכח המלך הקדוש בלילה כביום, ומובן לפי"ז דגם בברכהמ"ז אין לחלק מעטם זה בין יום ללילה. (וכבר הארכתי בזה במק"א ואכמ"ל).

ודו"ק בכל זה.

הגב על הנושא


לתחילת הדף