אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » שכירות פועל בלא לקצוב את שכרו

שכירות פועל בלא לקצוב את שכרו

שאלה:

שאלה מצויה היא כששוכרים נערה לשמש כבבייביסיטר על הילדים, ולאחר מכן כשחוזרים ההורים משלמים לנערה סכום כלשהוא כפי המקובל או כפי התנהגות הילדים דהיינו אם ישנו והיו רגועים או שהיו ערים, וכלל לא שואלים את  הנערה מה לדעתה היא צריכה לקבל, ולכאורה אם בדעת הנערה היה איזה סכום שהיא תקבל, ולבסוף ההורים נותנים פחות מזה והנערה מחמת אי נעימות מתייבשת לומר את דעתה, האם יש בזה איסור?

תשובה:

מעיקר הדין מבואר בשו"ע שפועל שלא קצבו עמו שכרו מתחילה, הרי זה נוטל כפחות שבפועלים. אלא שכל שיש חילוק בגובה השכר לפי רמת שכירות הפועל, אינו יכול ליתן כפחות שבפועלים, אלא כפחות שבפועלים הנוטלים ברמה זו. וודאי שמן הראוי להזהר בזה ולקצוב מתחילה את גובה השכר, כדי שלא להכנס לחשש גזל.

מקורות:

עי' בשו"ע (חו"מ סי' שלב ס"א) שכתב בזה"ל: ואם אמר להם: שכרכם על בעל הבית, נותן להם בעה"ב כמנהג המדינה. היה במדינה מי שנשכר בשלשה ומי שנשכר בארבעה, אינו נותן להם אלא שלשה, ויש להם תרעומת על השליח. במה דברים אמורים, כשאין מלאכתן ניכרת; אבל אם היתה מלאכתן ניכרת והרי שוה ארבעה, נותן להם בעל הבית ארבעה, שאילו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שוה ארבעה. ע"כ. ועי' בסמ"ע שם (ס"ק ג) שביאר הטעם שנותן להם רק שלשה, משום דמסתמא דעת הבעל הבית אשער הזול, והפועלים צריכים להתנות שאינן נשכרין אלא בד'. ע"כ. וכ"כ גם הש"ך (שם ס"ק ה). הרי שאף כשהשליח א"ל תחילה ששוכרם בסך גבוה יותר, מ"מ מאחר ופירש להם ששכרם על בעה"ב, א"צ ליתן להם אלא כפחות שבפועלים. ומקורו מדברי הרי"ף (ב"מ מו. מדה"ר) דדעתא דאינש אתרעא זילי, ולא אמרי' שיתן כדרך המיצוע. ע"ש.

ועי' בקצה"ח (סי' שלא ס"ק ג) שהביא שכ"כ גם הריטב"א (החדשים ב"מ פז. ד"ה לא צריכא) בהא דאמרו לא צריכא דאיכא דמתגרי בתלתא ואיכא דמתגרי בד' וז"ל, וכיון דכן ידם על התחתונה ולית להו אלא תלתא ואפילו רובא בד' ומיעוטא בג' שאין הולכין בממון אחר הרוב, וה"ה היכא דמיתגרי מג' מד' מה'. עי"ש. וכ"מ גם מתשו' מהרשד"ם (חו"מ סי' שלה, ועי' לו עוד בסי' שעב). וכן ראיתי שכתב כדבר פשוט יד"נ בספר נתיבות שכיר (פרק טז).

אלא דעי' בספר פתחי חושן (שכירות פ"ח הע' י) שכתב דברים מסתברים, שדין זה שנותן לו כפחות שבפועלים, היינו דוקא כשאין מדרגת מחירים לפי איכותו של הפועל ורמתו, דאילו פועל איכותי מקבל שכר רב יותר מפועל פשוט, ודאי שאין לדון פועל זה אלא כרמתו. וע"ע בזה בשו"ת מנחת צבי (שפיץ, ח"ב סי' ג).

מעתה לענין דידן, כל שלא פסקו את המחיר מתחילה, י"ל דאזלי' בתר פחות שבפועלים, והיינו כמחיר הפחות שנוהגים בנות העיר ליטול עבור שמירה. וכל שיש חילוקים ברמת השמירה והטיפול בילדים, אזי רשאי ליתן כפחות שנוהגים ליתן בכה"ג.

אולם, עי' להחפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"א סוף פ"י בהג"ה) שכתב בזה"ל: אעתיק לך עצה אחת הנוגע לענין איסור גזל ועושק שכר שכיר, שכל אדם שמבקש לאדם אחר שיעשה לו איזה פעולה בשכר, יקצוב עמו המקח בתחילה, דאל"ה עלול מאד להיות גזלן ועושק שכר שכיר אם לא ירצה להיות ותרן גדול בממונו כדי לצאת מן הספק, דהלא עפ"י רוב יצטרך האדם למאות פעולות בכל שנה ומצוי מאד שאחר הפעולה יש ויכוח בין האומן והבעה"ב בענין שילום השכר ולכשיפרדו כל אחד חושב בנפשו שהוא נגזל מן השני אך שאינו רוצה לריב עמו אבל אינו מוחל לו בלב שלם ולפעמים יש ג"כ מריבה ביניהם, ומדינא הוא כמנהג המדינה לפי המקום והזמן, ואם יפחות לו אפי' פרוטה אחת מזה יקרא עבור זה מן התורה בשם גזלן ועושק שכר שכיר, ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעולה ופעולה לפי ענינה, ובע"כ אם ירצה לצאת י"ח בלי פקפוק יהיה מוכרח תמיד ליתן להבעל מלאכה כפי מה שהוא רוצה, וזה ג"כ קשה מאד, ע"כ הרוצה לצאת י"ש יקצוב עמו בתחילה ויצא מידי כל ספק, וגם הבע"מ יוזיל לו עי"ז, כי אז הברירה בידו ליתן לאחר, ובפרט מי שהוא ת"ח בודאי עשה כן דאל"ה מלבד חשש גזל ועושק שכר שכיר מצוי מאד חלול ה' עי"ז שאינו נותן לאומן כפי רצונו שהאומן יאמר שהת"ח גזל אותו. ע"כ. ומדבריו משמע שאמנם מדינא אזלי' אחר מנהג המדינה, אך יש לחוש לרצונו ודעתו של הפועל, ובפרט שלא תמיד אפשר לידע בבירור ובדיוק כמה הוא מנהג המדינה, ויש בזה חשש גזל. ואם כי נראה מדבריו דהוא מדת חסידות, מ"מ ודאי שראוי להזהר בזה מאד, ולקצוב מתחילה עם הנערה את שכרה.

ויותר מכך הובא בחמדת ימים (ח"ג עשי"ת פ"ג בנ"מ אות יד) המעשה על האר"י הק' ששאל ממנו רבי אברהם גלנטי לתת לו תקון לנפשו, והאר"י הק' ראה לו על מצחו כי ספק גזל בידו, ותיכף ומיד חרד הרב הנז' חרדה גדולה עד מאד לאמר אנה אוליך את חרפתי להיות לי עון הגזל, וילך אל ביתו סר וזעף וילבש שק ואפר ושלח לקבץ אליו עושי המלאכה מלאכת הבגדים אשר איתו, ויבואו אליו ויראו את הרב מלובש בשק יושב בארץ, ויחרדו איש את אחיו. ויאמר אליהם הרב, הלא תדעו הלא תשמעו כי בשר ודם אני, ואיני חפץ ליכנס בגיהנם בידים, ולכן אם מכאן והלאה תדקדקו היטב בחשבון שכר מלאכתכם הנה מה טוב, ואם לאו, לכו מעלי. והשיבו לו, מה חשבון נעשה במעותיו כי מיום שאנחנו עוסקים במלאכתו לא חסר לנו ולא יחסר לנו, כי שורה הברכה ואכלנו והותרנו ואין איש ממנו שיעשה חשבון מעותיו. אז א"ל הרב הנז', אכן נודע הדבר כי על כן נכשלתי בעון גזל אחר כי אין אתם עושים חשבון מעותי, ולכן עתה אשים לפניכם מעות ותטלו כל אחד מכם מה שתחפצו ותמחלו לי את כל אשר בידי מכם, וגם אני אמחול אליכם. וישם לפניהם ולא רצו לשלוח יד ליטול אפי' פרוטה אחת זולת אשה אחת שלחה ידה ונטלה שתי פרוטות, ויענו כולם פה אחד ויאמרו: מחלנו לך מחילה גמורה עד סוף פרוטה אחרונה וכו'. ויקם הרב הנז' וילך אל בית מדרשו של הרב זלה"ה והרב הקדימו לצאת לקראתו ויאמר לו מה כל החרדה הזאת אשר חרד אדוני, ויאמר לו: המעט הוא להיות בידי עון ספק גזל, אם נא מצאתי חן בעיניך דע נא וראה במצחי אם נשאר ממנו מאומה, ויען לו הרב זלה"ה אין כאן עון אשר חטא וגילה לו הרב את סודו היכן היה ספק הגזל, והגיד לו כי היה באותה האשה ששלחה את ידה ליטול את שתי הפרוטות, והטעות היה כי אותה האשה טווה בחכמה דקה מן הדקה יותר משאר הטווין, וע"כ היתה ראויה ליטול יותר, והיא נוטלת בשוה עם שאר האומנין, ועל ככה דקדקו בזאת בשמים ממעל על אדוני וירוהו את הרשום בכתב על מצחו. עכת"ד.

הנה אף שקשה ללמוד הלכות ממעשיות, מ"מ אם נרצה ללמוד ממעשיו, נראה מדבריו שאף שקצבו מתחילה את שכר כל פועל ופועל, מ"מ מאחר והיא היתה חכמה יותר מחברותיה, היתה ראויה ליטול יותר משאר חברותיה, ועל זה דקדקו עמו לחשבו כעון גזל. וא"כ כ"ש כשלא קצב תחילה את שכרה, יש לו להזהר בכך ביותר. ומ"מ נראה דאין בזה הלכה, ואין מדקדקין עם האדם אלא לגודל מעשיו וצדקותו.

הגב על הנושא


לתחילת הדף