אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » תרגום ומכירת ספרי תנ"ך

תרגום ומכירת ספרי תנ"ך

שאלה:
אבקש לדעת האם מותר לתרגם את התנ"ך לספרדית, כאשר המטרה היא מסחרית, למכירה בחו"ל, כשהספרים יוצעו למכירה בכל דוכני הספרים, וודאי שגם עכו"ם יקנו.

תשובה.

גם אם יש מקום להקל לענין עצם התרגום, הנה באופן שעיקר הקונים יהיו אינשי דלא מעלי, דהיינו עכו"ם, יש לאסור משום איסור מסירת התורה לעכו"ם.

מקורות.

במסכת סופרים (א, ז) אמרו חז"ל על היום בו תרגמו חכמים את התורה ליוונית עבור תלמי המלך "והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל". ועיין בטור (או"ח סי' תקפ) שכתב דאותו היום ח' טבת היה, ונקבע כתענית ציבור לדורות. [ומה שבכל זאת עשו כן, כבר האריכו האחרונים לבאר טעם הדבר, עי' בזה במפרשים שם ובשרידי אש (ח"ב סי' נה), ובשו"ת יד אלעזר (סי' עו ד"ה והנה רו"מ) ועוד].

ובגמרא בקדושין (מט.) אי', ר' יהודה אומר: המתרגם פסוק כצורתו – הרי זה בדאי, והמוסיף עליו – הרי זה מחרף ומגדף!. ע"כ. וברש"י שם פי', שבא לחסר תוספת התרגום שלנו, לומר לא אתרגם פסוק זה אלא כצורתו, כגון לא תענה על ריב (שמות כג) לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי. והמוסיף עליו – שבא לומר הואיל וניתן רשות להוסיף אוסיף גם אני בכל מקום שארצה. הרי זה מחרף – מבזה את המקום משנה את דבריו ואונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו כדאמרי' במגילה (דף ג) ושום שכל זה תרגום. ע"כ. ובתוס' שם (ד"ה המתרגם) כתבו, פירוש, כמשמעותו כגון לא תענה על ריב מתרגם לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי, דאדרבה מצוה הוא להוציא הדין לאורה אלא הכי מתרגם לא תתמנע מלאלפא למאן דמתבעי מינך בדינא. ע"כ.

וכתב בתשובות הגאונים (הרכבי סימן רמח) "אבל להעתיק מלשון ללשון את התורה זולתי תרגומא דילן שנשמע מן הנביאים ולאמר זה העתקת התורה לא נכון. כי אין לנו דרך אחת שאין לזוז ממנה. ויש בזאת בידוי ויש בה חרוף וגידוף". ע"כ.

וכבר האריכו גדולי הפוסקים למעניתם, שיש איסור בתרגום התורה, עי' בזה בשו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סי' רנז) למהר"ש קלוגר. ובקונטרס שפה לנאמנים (פרק ב) מבעל התורה תמימה. ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' ל) הביא מספר תורת חיים (פעסט, סו"ס קמה) ששמע מאביו ז"ל, ששמע מפי מגידי אמת, שהנוב"י קרע בגדיו, כאשר נתרגם התורה ללשון אשכנז, יען שאסור לתרגם התורה, שאי אפשר לכוון האמת עיין שם. וכן העלו בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' א), ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' לח אות ה) ועוד. וע"ע בלקוטי תשובות החת"ס (סי' לח) מ"ש לענין תרגום הש"ס, ובמ"ש בשו"ת רב פעלים (ח"א יו"ד סי' נו) לענין תרגום האדרא, ובריש תשובתו הביא שם בזה"ל: דבר כזה לא עלה בלב אחד לעשותו, כדי שימצא כתוב בספרי המחברים האיסור שלו, אך נמצא בדור שלפני דורינו בארצות אשכנז, איש אחד שתרגם דברי אגדה שבתלמוד בלשון אשכנז, והיה הדבר הזה קשה ורע מאד אצל הגאון מופת הדור מהר"ח ז"ל אבד"ק צאנז יע"א, והתמרמר על זה במכתבו להגאון הגדול אבד"ק פרעמישלא והגליל, הוא הרב המחבר פני יוסף ותפארת יוסף, והגאון הזה השיב לו על דבר זה תשובה במכתבו, ונדפס המכתב הזה בסוף ספרו תפארת יוסף. ע"כ. וע"ע במוריה (שנה יח גליון ט-י תשרי תשנ"ג עמ' עה) בתשובת הגר"צ הירשל לעהרן.

למעשה כבר פשטו בישראל תרגומים לספרי יסוד, כאשר הם מתורגמים ע"י כאלה שיראתם קודמת לחכמתם, התורה נר לרגלם, ועושים את מעשיהם בשום שכל ודעת, ביראה ופחד תמידי שלא לטעות. והסכימו על ידם גדולי הפוסקים בארה"ב. וגם התנ"ך כבר תורגם ע"י כמה מולי"ם לספרדית, וכל שנעשה הדבר בדרך המסורה לנו, קשה למנוע בידם.

אמנם כאשר המכירה המסחרית מיועדת בעיקר למי שאינו יהודי, נראה שיש מקום רב לאסור. דהנה בגמרא (חגיגה יג), א"ר אמי אין מוסרים ד"ת לגוי, שנא' "מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". ובתוס', היה קשה להר"ר אלחנן, תיפוק ליה דעכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה (סנהדרין נט) והמלמדו עובר על לפני עור לא תתן מכשול. וכי תימא בז' מצות דידהו שאינו חייב מיתה (סנהד' שם). והא מצוה איכא למוסרם להם. וי"ל דהכא מיירי אפי' היכא דאיכא עכו"ם אחר שרוצה ללמדו, דליכא לפני עור בהכי, כיון דלא קאי בתרי עברי דנהרא. כדאמרי' (בע"ז ו:). ומ"מ אסור משום מגיד דבריו ליעקב וכו'. ע"כ.[1]

וכבר האריכו הפוסקים לדון האם גם בתורה שבכתב נאמר איסור זה, או רק בתורה שבע"פ (עיין בזה גם למו"ז זצ"ל בספרו שו"ת יבי"א ח"ב סי' יז), ונראה שנקטו לעיקר להחמיר גזה גם בתורה שבע"פ.

והנה בשו"ת יד אלעזר (סי' עו) כתב לדון לענין מכירת ס"ת לעכו"ם, וכתב להביא ראיה לאסור מהגמ' בחגיגה הנ"ל. והביא שכ"כ בספר עיקרי הד"ט (חיו"ד ס' כו אות לא, א"ה ואני לא מצאתיו שם) וז"ל: אסור ללמוד תורה לגוי משום שכר, ואפי' משום איבה וקצת סכנה, דאין לך לומד תורה למי שאינו הגון יותר מזה. וכבר אמרו בחגיגה (דף יג) אין מוסרין דברי תורה וכו', ואפי' ללמדו ז' מצות ב"נ, היה מקום לאסור, אבל ללמדן בשאר התורה, ודאי אסור. גם הרש"ל ביש"ש החמיר מאד בזה אפי' משום שלום מלכות. ולמכור להם ספרי הקדש אם אינו יכול למוצאן רק ע"י ישראל, אסור. עיין בי"ד (סי' קנא). ואם יש בספרים דיני מצות בני נח, י"ל דמותר למוכרן להם, ואין לחוש שמא יבזה אותם, דתלינן שלוקחם ללמוד במצות השייכים לו. ועיי' להלקט הקמח (י"ד דקי"ז ע"א). עכ"ל.

אמנם בסיפא דמילי סיים ביד אלעזר שם, והנה ע"פ הדברים האלה, מותר למכור להם ספרי הקדש אם נמצא בתוכם דיני ז' מצות, ואפי' אינו יכול למוצאן כ"א ע"י ישראל, ג"כ מותר בכה"ג. וכשאינו נמצא בתוכם ז' מצות, מותר עכ"פ היכא דאפשר למוצאן ע"י אינו ישראל. ולפ"ז בנ"ד דנמצא בס"ת ז' מצות ב"נ, וגם אפשר למוצאן ע"י אינו ישראל, והיינו דבידו לקנות ספרים הנדפסים כמו ס' חומש ותנ"ך הנמצאים כעת גם בידיהם אשר גם מתוכם יכול ללמוד לשירצה. וגם נודע לנו בבירור שלא יבואו ח"ו לידי בזיון, כי האדונים והשרים מכבדים התורה, היה מקום להתיר המכירה אפי' כשיש לחוש שילמדו מתוכם. ומכ"ש בנ"ד אשר נודע לנו ודאי דשלא לצורך לימוד קונים אותם, אלא לצורך שבועה בערכאותיהם, פשיטא דיש היתר למכור להם. עכ"ל.

אך עי' לרבינו חיים פלאג'י בספרו שו"ת לב חיים (ח"ג סי' מד) וז"ל: עיין בחגיגה (דף יג.) דאין מוסרין דברי תורה לכותי. והגם דפשט הגמרא קם על לימוד התורה ולא על מסירת ס"ת וספרים של ש"ס ופוסקים, מ"מ נראה דה"ה נמי דאסור למסור גם ס"ת וגם ספרים של ש"ס ופוסקים. וכ"כ בהדיא הרב כל"י ז"ל בפירושו למלכים ראשון (סי' כ) ע"פ "כי כעת מחר" דתע"א ע"א, ועיין לרב אחאי בספר נדיב לב ח"א. עכ"ל.

ומרן החיד"א בספרו שיורי ברכה (סי' רמו ס"ק ה) כתב בזה"ל: יש מי שכתב דנקט ר' אמי אין מוסרין ד"ת לגוי, לרמוז שאסור למכור להם ספרי הקדש וזהו אין מוסרין, והגם שאין כאן דקדוק כאשר צדיק יבחן, מ"מ הדין דין אמת. עכ"ל. הרי שהסכים החיד"א לדינא שאין למכור ספרי הקודש לנכרים.

ועיין בשדי חמד (ח"ה קו' דברי חכמים סי' קלה) שהאריך לדון בדבר מכירת ס"ת לקראים, והביא שם דברי החיד"א הנ"ל וכתב לבאר דכוונתו במה שסיים דהדין דין אמת, הוא משום דקיי"ל דמצוה לקנות ספרים שנמצאים ביד נכרי בכדי דמיהם ע"מ לגונזם, כמ"ש בסי' פא"ר, א"כ כ"ש שאין למכור להם יע"ש באריכות.

הרי שאלו האחרונים לא חילקו בזה, וכתבו ללמוד מדברי הגמ' בחגיגה דיש איסור למכור ספרקי קודש לגויים, ואין חילוק בין אם נזכר שם ז' מצות בני נח או לא.

אמנם ראיתי תשובה בכת"י למו"ר הגאב"ד שליט"א, בה נשאל אודות תרגום ספר מוסר לספרדית במטרה לקרב את המוני הצעירים מבני ישראל הרחוקים מחיי תורה ומצוות. ובכדי שספר זה יגיע לצעירים אלה אין דרך אלא למסור את הפצת הספר לחברת הפצה נכרית, אלא שברור שספרים רבים ירכשו ע"י גויים, ונמצא אליה וקוץ בה דאם רוצים אנו שספרים אלה יגיעו למירב היהודים בהכרח יגיעו גם לגויים רבים. והשיב, בזה"ל: לענ"ד אכן מן הראוי למסור את הפצת הספר לחברה הנ"ל כדי לחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל אף אם עי"ז גם גויים ילמדו לדעת איזו דרך ישכון בה אור. דהנה שני טעמים מצינו באיסור ללמד תורה לגוי. א: משום לפני עור לא תתן מכשול, וכיון דגוי שלמד תורה חייב מיתה כל המלמדו עובר בלפני עור. ב: משום "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי" וכמבואר בחגיגה י"ג ע"א. והנה אם טעם האיסור הוא משום "לא עשה כן לכל גוי", נראה דאין איסור אלא כשהוא מלמדו ממש וכלשון חז"ל שם "דאין מוסרין ד"ת לעכו"ם". אך לפי הטעם דלפנ"ע יש לדון בזה לפי הגדרים הכלליים של לפני עור בכל מקום. וכבר הקשו התוס' בחגיגה שם למה אסרו משום פסוק דספר תהלים תיפ"ל משום לפנ"ע, ותירצו דקמ"ל דאסור אף בליכא תרי עברי דנהרא כגון שיש גוי אחר ללמדו, עי"ש.

ונחזה אנן בני"ד, דהלא ברור שאין כאן תרי עברי דנהרא דהלא בזמנינו אין גבול ליכולתו של כל אדם ללמוד כל חלקי תורה דרך ערוצי התקשורת השונים. ונראה דגם איסור מסייע אין כאן. חדא דלא מצינו איסור זה אלא בישראל ולא בגוי, ויתירה מזו כתב הש"ך ביו"ד סימן קנ"א דאף במומר לא אסרו מסייע לידי עוברי עבירה (ובדגול מרבבה שם הוסיף לחדש דאם עובר במזיד אין איסור מסייע ודבריו חידוש הם ואכמ"ל). ועוד דכבר הארכתי במק"א לבאר דרק המסייע בשעת העבירה עובר באיסור ולא במי שמסייע שלא בשעת החטא. ובר מן דין נראה דאין כלל איסור ללמד את בני נח יראת ה' ואהבתו והשקפה טהורה באמונה ובטחון ומדות טובות. ומשום כל זה נראה דאין בזה עבירה כלל, ואף אין כאן מקום להחמיר דהלא מצווים אנו לקרב לב ישראל אל אביהם שבשמים ובכל כעי"ז אמרו כל המוסיף גורע ומשום כך תחזקנה ידיו של מעכ"ת להגדיל תורה ולהאדירה. עכ"ל.

אלא שגם הגאב"ד שליט"א לא התיר כן אלא בספר מוסר [אחר שלדעת הרבה מן הפוסקים כל האיסור אינו אלא בתורה שבכתב], וגם משום שעיקר המטרה היא לצורך היהודים, וע"ז כתב דאין לחשוש לגויים שירכשו זאת. אך כאשר מדובר בספר תנ"ך הקדוש, והמטרה אינה אלא לצורך הגויים, לכאו' יש איסור בכך וכנ"ל. וכן אמר לי בע"פ.

אמנם במקום שהמכירה מיועדת לישראל, ובא מי שא"י ורוכש לעצמו, אין לאסור בזה את עצם ההו"ל והמכירות, וכנ"ל.

הגב על הנושא


לתחילת הדף