אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » תשלום על הוצאת תב"ע

תשלום על הוצאת תב"ע

שאלה:

חלק מבעלי דירות בבנין משותף, פנו לאדריכל במשותף במטרה להוציא תב"ע חדשה להרחבת דירתם. שאר בעלי הדירות בבנין, לא פנו לאדריכל ולא שילמו עבור הוצאת התב"ע, אך הוסכם בין כל בעלי הדיות בבנין, שמי שירחיב את דירתו בפועל, בהתאם לתב"ע החדשה שהוצאה – ישא בתשלום עלות הוצאת התב"ע ביחד עם מי שכבר שילם.

ראובן, שהיה אחד מבעלי הדירות, שבזמנו השתתף בתשלום הוצאת התב"ע [כיון שהוא הרחיב את דירתו בהתאם לתב"ע], מכר את דירתו לשמעון. כעת, לוי שהוא אחד מבעלי הדירות בבנין, מבקש לשלם את חלקו בעלות של הוצאת התב"ע, כיון שהוא הרחיב את דירתו בהתאם לתב"ע.

השאלה, אם ראובן זכאי בחלק היחסי בתשלום שמגיע מהסכום שלוי חייב לשלם, או שמא שמעון זכאי לקבל את הסכום הזה, כיון שכעת הוא בעלי הדירה.

תשובה:

ראובן זכאי בתשלום היחסי המגיע מלוי כפי שיפורט להלן.

 הרחבת הדברים:

אילו ראובן שילם מכיסו לבדו עבור הוצאת תב"ע, הדין פשוט שרק ראובן זכאי בקבלת הסכום מלוי. משל למה הדבר דומה, לראובן ששכר קבלן צבע לצבוע את דירתו עבור 10,000 ₪. ראובן מכר את דירתו לשמעון. לאחר מכן, קבלן הצבע הישר, החזיר לראובן 3,000 ₪, משום שהגיע למסקנה שנעשתה טעות בתמכור של עבודות הצבע. נראה פשוט, שלמרות העובדה שהכסף שהוחזר, היה בגין צביעת הדירה, מכל מקום אין בכח עובדה זו, לזכות את שמעון שהוא בעלי הדירה הנוכחי בסכום שהצבע החזיר, וזאת משום שרק ראובן הוא זה ששילם עבור עבודות הצבע, ואין כל משמעות לכך שעבודת הצבע בוצעה בדירה שהיא כעת בבעלותו של שמעון. כמו כן בנדון דידן, ראובן זכאי בסכום שיגיע מלוי (שהרחיב את דירתו לפני שמכרה) ולא שמעון, כיון שרק ראובן הוא זה ששילם עבור הוצאת התב"ע, ואין כל משמעות לעובדה שהתב"ע בוצעה בדירה שהיא כעת בבעלותו של שמעון.

ואף שבנדון שלאתינו, לא רק ראובן שילם עבור הוצאת התב"ע, אלא כל הדיירים שתכננו לבנות בשעתו, שילמו עבור הוצאת התב"ע, מכל מקום אין בכח עובדה זו לנשל את ראובן מהזכות על הסכום שהתקבל מלוי, אלא אם כן יש אומדנא דמוכח שראובן מחל או ויתר על זכות עתידית זו. לכן, בהעדר הוכחה לויתור או מחילה מצד ראובן, ראובן הוא שזכאי בסכום זה ולא שמעון.

יש להבהיר, שהזכות והתועלת של תוכנית התב"ע הועברה לשמעון במכירת הדירה. יחד עם זאת, זכות זו אינה כדבר נפרד מהדירה, אלא יש לראותה כזכות שכלולה במכירת הדירה, וזכות זו עוברת לידי הקונה במכירת הדירה – ממילא. והגם שלפעמים מחיר הדירה  יתומכר במחיר יקר יותר עקב תוכנית התב"ע שהוצאה עבור הדירה [וכך גם יתכן שדירה מושקעת, כגון שהיא צבועה מחדש או שבוצעו בה שיפוצים וכדו', תתומכר ביותר מאשר דירה דומה שאינה מושקעת], מכל מקום תוכנית התב"ע לכשל עצמה אינה ברת מכירה, אלא תמיד הזכות והתועלת של תוכנית התב"ע עוברת לרשות הקונה במכירת הדירה. לעומת זאת, במכירת מניה, למשל, זוכה הקונה במניה ובכל הרווח שהמניה תניב בעתיד, כיון שהמניה נדונה כדבר עצמאי שהיא ברת הקנאה לבדה. בניגוד לכך, הזכות על תוכנית התב"ע אינה ברת הקנאה כמניה, אלא היא חלק בלתי נפרד מהדירה שהוצאה עבור הרחבת הדירה, בדיוק כמו שהשבח של הצבע בדירה הוא חלק בלתי נפרד ממנה, ולא שייך למוכרה בנפרד, וממילא גם לא שייך לדון שהרווחים היוצאים ממנה [דהיינו הסכום שמגיע מקבלן הצבע, או מלוי בני"ד] שייכים לקונה.

אף אם היתה אומדנא כלשהי, שמוכר הדירה, מכר לקונה של הדירה – גם את הזכות על חוב הממוני שעתיד להגיע אליו [ממי שיבנה ויהנה מהתב"ע כנ"ל], עדיין יש לדון באיזה קנין חוב זה נקנה לקונה הדירה, שהרי לפי ההלכה, אף חוב ממון צריך להיקנות לפי מערכת הקניינים, למשל, חוב 'בעל פה' נקנה במעמד שלושתם, וחוב ב'שטר' נקנה ב'כתיבה ומסירה', ואילו בני"ד לא נעשה קנין, וגם לא אוזכר נושא זה בשעת מכירת הדירה, ולכן אין מקום לדון שהקונה יזכה בזכות ממונית זו.

הגב על הנושא


לתחילת הדף