אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס (Page 2)

וחשך זה גלות יון

"וחשך על פני תהום – זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן שהיתה אומרת כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל" (בראשית רבה ב' ד'). "כתבו לכם על קרן השור", השור בה' הידיעה, משמע שעל שור ידוע ומפורסם דברו היונים. ומאליה עולה השאלה, על איזה שור מדובר? כדי לבאר ענין זה, עלינו להבין את שורש המלחמה של יון בישראל. ניכר לעין כל ששונה היא מלחמת יון כנגד ישראל, ממלחמת המלכויות האחרות. מלכות בבל ומלכות ...

קרא עוד

הדלקת נרות חנוכה – קיבלו עלייהו חובה

"כמה נרות מדליק בלילה הראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר הגה וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק הרמב"ם וכן המנהג פשוט ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין" (סימן תרע"א ס"ב). הרבה יש לתמוה על דברי השו"ע שמקורן בדברי הטור, שלא הביאו אלא את מנהגן של המהדרין מן המהדרין ומשמע שכך חייבין לעשות. והלא ...

קרא עוד

מקום הדלקת נר חנוכה לבני ישיבות

הנה ידועה הוראת החזון איש בשעתו לבני הישיבות להדליק בחדר האוכל ולא בפנימיה, וזאת עפ"י המבואר בסימן תרע"ז סעיף א' דמקום האכילה הוא עיקר מקום ההדלקה ולא מקום השינה, וכך הורה למעשה הגרש"ז אוירבך זצ"ל. ולמעשה נוהגים ברוב הישיבות הקדושות להדליק בפנימיה בחדרי השינה עפ"י מש"כ באגרות משה יו"ד ח"ג סימן י"ד אות ה' ואו"ח ח"ד סימן ע' אות ג', וכך דעת מרן הגריש"א שליט"א (זצ"ל) וכפי המובא בספר שבות יצחק על חנוכה  פרק ו', ...

קרא עוד

מקום הדלקת נר חנוכה

בדין על פתח הבית מבחוץ "ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים" (שבת כ"א ע"ב). ופרש"י "משום פרסומי ניסא, ולא ברשות הרבים אלא בחצירו, שבתיהן היו פתוחים לחצר". והתוס' (ד"ה מצוה) כתבו לחדש דכשהבית פתוח לחצר יש להדליק על פתח החצר מבחוץ, ורק כשאין חצר מדליק על פתח ביתו. והוכיחו כן משתי ראיות: א. ממה שאמרו (כ"ג ע"א) חצר שיש לה שני פתחים צריכה שני נרות. הרי שמדליק ...

קרא עוד

זמני הדלקת נר חנוכה

הנה שאלות רבות מתעוררות בענין זמני ההדלקה בנר חנוכה ואבאר את עיקרי הדברים וסדר הקדימה לענ"ד. תניא (שבת כ"א ע"ב) "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". ונחלקו הראשונים בביאור מ"ש משתשקע חמה, האם הכונה לתחילת שקיעה או לסופה דהיינו צאת הכוכבים. בלשון הרמב"ם (בפ"ד ה"ה) משמע דהכונה לתחילת השקיעה דכתב "עם שקיעתה", אך הטור כתב (בסי' תרע"ב) להדיא דיש להדליק בסוף השקיעה דהיינו צאת הכוכבים, וכ"כ השו"ע (שם ס"א), ומ ...

קרא עוד

חנוכה – וחשך על פני תהום

הן ימי החג והמועד בישראל יש מהם בתורה שבכתב והן הם שלשת הרגלים, ויש מהן בתורה שבע"פ דהיינו פורים וחנוכה. ושני מועדים אלה תיקנו על שם נסים שנעשו לאבותינו בתקופת בית שני, ובעקבותיהם נפתחו שערי חכמת התורה והתחילה תקופת הזוהר של תורה שבעל פה. בעקבות נס פורים קמו אנשי כנסת הגדולה שהניחו את היסודות וגדולי התנאים חכמי המשנה עמדו לישראל לאחר נס חנוכה. וראה את הדברים הנפלאים שבפרקי היכלות דר' ישמעאל (פרק כ"ז): "כך א ...

קרא עוד

שליחות בנר חנוכה

כתב המגן אברהם בהלכות חנוכה (סימן תרע"ו סק"ד): "כתב הב"ח: מצאתי כתוב אדם שהדליק יכול להדליק לאשה ולברך. וכגון שעומדת אצלו בשעת הברכה, אבל בענין אחר אין לברך כיון שהמצוה מוטלת על גוף האדם". ועוד כתב המגן אברהם בהלכות פסח (סימן תל"ד ס"ק ט') על דברי השו"ע דשליח יכול לבטל חמץ משלחו: "שליחו, פירוש שצוהו לבטל, אבל כשצוהו לבדוק אינו יכול לבטל. ובדרכי משה כתב בשם מהרי"ל שצריך שיעמוד אצלו וכמ"ש סוף סימן תרע"ו". ונחל ...

קרא עוד

תפילות אבות תקנום

"ויפגע במקום" (כ"ח י"א). "ורבותינו פירשו לשון תפלה כמו (ירמיה ז' ט"ז) ואל תפגע בי, ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה" (רש"י שם). דורשי רשימות דרשו, בשמו של כל אחד מן האבות נרמזת תפילתו המיוחדת, באות השניה של שמותיהם. ב' דאברהם היא לתפלת הבקר, צ' דיצחק רמז היא לתפלת הצהריים, ואות ע' דיעקב כנגד תפילת ערבית עומדת. וברור הדבר אפוא, דלא באקראי תיקנו ...

קרא עוד

פרשת ויצא – בענין המבזבז אל יבזבז יותר מחומש

"כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כ"ח כ"ב). א הנה הסמיכו חז"ל על פסוק זה את מה שתיקנו באושא דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש וכמבואר בכתובות נ' ע"א. ויש לעיין מה היה הדין מעיקר דין תורה טרם תיקנו באושא מה שתיקנו. ונאמרו ג' דרכים ביסוד הדין ונבאר את הנלענ"ד: א. בשו"ת חת"ס (יו"ד סימן רכ"ט) כתב דמה"ת חייב לבזבז כל ממונו וכל שיש לו פרנסת יומו חייב ליתן לעני כל שאר ממונו, וחכמים פטרו מלבזבז יותר מחומש. ולפי"ז הוי ...

קרא עוד

הספד על טבח הקדושים

נטפי דמעה וטללי נחמה על שבר בת עמי (דברים שנשא מרן רבינו שליט"א בבית המדרש להוראה) "והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני" (יחזקאל כ"א י"ב). א הן היום קדרו השמים כעפעפי שחר, וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'. הצדיקים, הישרים, החסידים והתמימים נטבחו ע"י רוצחים שפלים חיות טרף בעודם עטופי טליתות ועטורי תפיל ...

קרא עוד

פרשת תולדות – מאבד עצמו לדעת

"ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (כ"ז כ"ז). "ד"א וירח את ריח בגדיו ויברכהו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות... ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה והוה רכיב סוסיא בשבתא אזל קומי שריתא למצטבלא, א"ל חמי סוסי דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך, א"ל אם כך למכעיסיו ק"ו לעושי רצונו, א"ל עשה אדם רצונו יותר ממך, אמר לו ואם כך לעושי רצונו קל וחומר ל ...

קרא עוד

פריסת הינומא וחופת נישואין

"ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס" (כ"ד ס"ה). "גם נוהגין לכסות פני הכלות הצנועות, ואינן מקפידות במה מקדש אותן" (אהע"ז רמ"א סימן ל"א ס"ב). "וי"א דחופה אינה יחוד, אלא כל שהביאה החתן לביתו לשם נשואין (כ"כ הר"ן בשי"א ריש כתובות). וי"א שהחופה היא שפורסין סודר על ראשם בשעת הברכה (הב"י הביאו). וי"א דחופת בתולה משיצאה בהינומא, ואלמנה, משנתייחדו (תוספות פ"ק דיומא). וה ...

קרא עוד

פרשת חיי שרה – כולן שוין לטובה

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (כ"ג א'). "כולן שוין לטובה" (רש"י). "יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך ימיהם תמימים" (בר"ר). "ר' עקיבא היה יושב ודורש, בקשו העם להתנמנם, אמר, מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות, אמרה תבא בת בתה של שרה שחייתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות" (בראשית רבה פרשה נ"ט). ודאי יש מי שיאמר, שכאשר ראה ר' עקיבא שתלמידיו מנמנמים כשהוא יושב ודורש, ביקש לעוררם במ ...

קרא עוד

פרשת חיי שרה – פריסת הינומא וחופת נישואין

"ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס" (כ"ד ס"ה). "גם נוהגין לכסות פני הכלות הצנועות, ואינן מקפידות במה מקדש אותן" (אהע"ז רמ"א סימן ל"א ס"ב). "וי"א דחופה אינה יחוד, אלא כל שהביאה החתן לביתו לשם נשואין (כ"כ הר"ן בשי"א ריש כתובות). וי"א שהחופה היא שפורסין סודר על ראשם בשעת הברכה (הב"י הביאו). וי"א דחופת בתולה משיצאה בהינומא, ואלמנה, משנתייחדו (תוספות פ"ק דיומא). וה ...

קרא עוד

פרשת וירא – כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם

"וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח ע"ג המזבח" (רש"י ויקרא כ"ו מ"ב). וזה מזמן נתקשיתי מברכת הזכרונות בר"ה, בה אנו אומרים "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, בא"י זוכר הברית", הרי דצריך זכירה מעלייתא.ועוד שנינו בראש השנה (ט"ז ע"ב), "אמר הקב"ה לישראל תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור אילו של יצחק בן א ...

קרא עוד

פרשת וירא – לוית אורחים

"ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם" (י"ח ט"ז). "לשלחם - ללוותם, כסבור אורחים הם" (רש"י שם). "שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים" (רמב"ם הל' אבל פי"ד ה"ב). הרי לן מדברי הרמב"ם שמצוות ל ...

קרא עוד

פרשת וירא – הכנסת אורחים

"ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך" (י"ח ג'). "אמר רבי יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש. ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין והדר ומפני בטול בית המדרש. אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'" (שבת קכ"ז ע"א). א הרי שלמדנו מאברהם אבינו כמה גדו ...

קרא עוד

כי עליך הורגנו כל היום

"ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם, זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר... ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו" (י"ז ט' - כ"ד). הברית אות היא כי כל חיינו ערוכים ושמורים לפני ד'. לא רק רוחו של היהודי עולה היא למעלה עדי שמים, אף גופו אשר בעפר יסודו כלי מוכן לעבודת האלוקים. הרך הנימול כקרבן עולה הוא העולה לרצון לפני ד'. וכך נאמר בזוה"ק (ח"א צ"ג) ...

קרא עוד

מתו אחיו מחמת מילה

"וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים" (כ"א ד'). "תניא מלה הראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר שלישי תמול רביעי לא תמול ת"ש א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית ומת רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל אמר לה אל תמולי ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה א"כ מאי אסהדותיה דר' חייא בר אבא ודלמא הא קמ"ל דאחיות... ...

קרא עוד

נכרי ששבת חייב מיתה

"ויום ולילה לא ישבתו" (בראשית ח' כ"ב). א בסנהדרין (נ"ח ע"ב) מבואר דמלבד ז' מצוות שנצטוו בהן בני נח בשב ואל תעשה ישנן מצוות נוספות שנצטוו בקום ועשה, ואחד מהם דאסור לשבות ממלאכה ביום השבת ואם שבת חייב מיתה וילפינן זאת מקרא ד"יום ולילה לא ישבותו", עוד מבואר שם דלאו דוקא ביום השבת אלא הוא הדין בשאר ימי השבוע, יעו"ש. וז"ל הרמב"ם (פ"י מהל' מלכים ה"ט) "וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול אם עשה אותו לעצמו כמו שבת ...

קרא עוד

שכח יעלה ויבוא בברכת המזון בראש השנה

הנה לכאורה דין ראש השנה כדין כל שאר ימי החג דמבואר בשו"ע (או"ח קפ"ח ס"ו) דאם כבר התחיל ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש, ואם עדיין לא התחיל מברך "אשר נתן שבתות למנוחה" וביו"ט מברך "אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל וכו'". וכך כתב בכנסת הגדולה שם והביאה בבאה"ט סק"ג שדין ר"ה כדין שבת ויו"ט. אך במגן אברהם (סק"ז) כתב דשאני ר"ה, דכיון די"א שמותר להתענות בו, אם התחיל הטוב והמטיב, אינו חוזר דבדיעבד חוששין לשיטה שמותר להתענו ...

קרא עוד

שמחה בראש השנה ויום כיפור

הנה נחלקו רבותינו הגאונים והראשונים אם מותר להתענות בראש השנה כמבואר ברא"ש (ר"ה פ"ד סימן י"ד) ובמרדכי (שם סימן תש"ח) ובכל בו (סימן ס"ה) ועוד ראשונים, ושלש מחלוקות בדבר: א. י"א דמותר ואף מצוה להתענות בר"ה, דהימים ימי תשובה וכפרה. כ"כ בכל בו שם. ב. י"א דאסור להתענות בר"ה, וכמ"ש הרא"ש בשם רב האי גאון, הרי"ץ גיאות, ומר שר שלום גאון, וכך הביא מהראבי"ה. וכך הביאו הרא"ש והמרדכי בשם רב נחשון גאון. ג. ובשם רב נטורנא ...

קרא עוד

אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם

"אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר" (ר"ה ט"ז ע"א, ל"ד ע"ב). רגילים אנו לחשוב דשני ענינים יש כאן, מלכויות לחוד, וזכרונות לחוד, כנגד שני פנים שיש ליום נשגב זה ראש השנה. אך ממה שאמרו חז"ל דברכות אלה מעכבות זא"ז (שם ל"ד ע"ב) משמע דהא בהא תליא ומלכיות וזכרונות שני צדדים הם של מטבע אחת. וכבר אמרנו בזה דרכים שונות. ונראה בזה עוד עפ"י מה שנתבאר ...

קרא עוד

לשמוע אל הרינה ואל התפילה

הן טעמים רבים נאמרו בביאור מנהגנו להתחיל באמירת הסליחות במוצאי שבת קודש בין אם ימי הסליחות מעטים או רבים. וטעם מחודש כתב בזה בלקט יושר (עמוד 114): "לכך טוב להתחיל מיד ביום א' כי העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת עונג שבת ואמרינן בגמרא (שבת ל' ב') שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה של מצוה, לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה, וגם הפייט התחיל במוצאי מנוחה". ודבר ...

קרא עוד

שיחה לחודש אלול

"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך" (כ"א י'). "היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך" (דברים כ"ז ט'). היום הזה, ולא נתפרש בתורה באיזה יום מדובר, איזה הוא היום שבו נהיינו לעם. תשובת שאלה זו היא ברש"י בכל יום ויום! כך כתב רש"י על אתר "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית". סוד ההתחדשות הוא קיומו של עם ישראל, היום נכנסת לברית, היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך. ברשימותיו של הגה"ק האדמו"ר מפיעסעצנא הי"ד שפך ...

קרא עוד

פרשת כי תבוא – דין ספיקות במצוות התלויות בארץ

"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה" (דברים כ"ו א'). "התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונ' וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה, וכן יראה לי שהו ...

קרא עוד

כי תצא למלחמה על אויבך

"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך" (כ"א י'). "וע"ד כי תצא למלחמה על אוביך דא איהו יצה"ר דאנן צריכין למיפק לקבליה במלין דאורייתא ולקטרגא ליה וכדין יתמסר בידא דב"נ כמה דאתמר ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. א"ר שמעון ווי על דא ווי ע"ד תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם [שם ל] דהא יצר הטוב אשתבאי בידיה ואיהו מלך עליה. אשת יפת תאר דא היא נשמתא כד"א [שם לא] אשה יראת ה' היא תתהלל. דהא בכל יומא ויומא אינון ...

קרא עוד

ביומו תתן שכרו

"לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" (דברים כ"ד י"ד – ט"ו). "לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר" (ויקרא י"ט י"ג). ובלישנא דקרא מפורש דקרא דויקרא קאי בשכיר יום שמצווים ליתן לו שכרו בלילה והוא שנצטווינו "ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר", וקרא דמשנה תורה מדובר בה בשכיר לילה ש ...

קרא עוד

פרשת שופטים – בנאמנות עד אחד לממון ולשבועה

"על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד" (י"ז ו'). "לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר" (י"ט ט"ו). הנה מצינו בדברי הראשונים והאחרונים ביאורים שונים למה אין ע"א נאמן בממון ומה דופי יש בעדותו, ונעיין בזה בדרכי קדמונינו, ובמה שנלענ"ד לולי דבריהם הק'. כתב התשב"ץ חלק א' סימן ע"ז "ונראה טעמו של דבר, דודאי עד אחד הבא להעיד בבית דין ...

קרא עוד

פרשת שופטים

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז י"ח). "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (שם ט"ז כ'). "למען תחיה וירשת. כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן" (רש"י שם). שאל אדוננו בעל קצות החשן (בהקדמתו לשב שמעתתא) וכי מה חפץ יש בעצם מינוי השופטים והדיינים הכשרים, ולכאורה אין טעם בבתי דין ומשפט אם לא יקיימו את פ ...

קרא עוד
לתחילת הדף