אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס (Page 5)

פרשת לך לך – כי עליך הורגנו כל היום

"ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם, זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר... ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו" (יז, ט'-כ"ד). הברית אות היא כי כל חיינו ערוכים ושמורים לפני ד'. לא רק רוחו של היהודי עולה היא למעלה עדי שמים, אף גופו אשר בעפר יסודו כלי מוכן לעבודת האלוקים. הרך הנימול כקרבן עולה הוא העולה לרצון לפני ד'. וכך נאמר בזוה"ק (ח"א צ"ג): ...

קרא עוד

פרשת לך לך – ביסוד מצות מילה וגדרה

"זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר...והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם" (י"ז י' י"ג). הנה כבר האריכו האחרונים במצות מילה אם עיקרה בעצם המעשה דהיינו החיתוך  והפריעה, או בתוצאות המעשה דהיינו שיהיה מהול וחתום באות ברית קודש. וכבר מילתי אמורה דבאמת מצינו בזה ג' דרכי הבנה: א. ההבנה המקובלת והפשוטה דמעשה המילה היא המצוה דהיינו הסרת הערלה ופריעת הקרום התחתון. ב. תוצאות המעשה, דהיינו שיהי ...

קרא עוד

פרשת נח – ונח מצא חן

"ונח מצא חן בעיני ה'" (ו' ח'). א מציאת חן בעיני ד' היא השלימות העליונה. "אדם שמצא חן בעיני ד' הגיע אל השלימות העליונה שאדם יכול להשיג לפני ד'... אין הוא אומר לפני ד' אלא "בעיני ד'" על דעת המקום ובעיני ה', אם אדם ראוי שד' יחוננו, הרי הוא מוצא חן בעיניו" (רש"ר הירש בפירושו לתורה). כיצד ישיג אדם שלימות זו? כיצד ימצא חן בעיני ד'? מצאנו בדברי חז"ל ארבעה דברים המביאים חן על האדם, ואלו הן: ענוה, תמימות, יראת שמים, ...

קרא עוד

פרשת נח – מאבד עצמו לדעת

"ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש" (ט' ה'). "אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו" (רש"י שם). ומקור הלכה זו בב"ק (צ"א ע"ב) "ר' אלעזר אומר: מיד נפשותיכם אדרש את דמכם" והיינו איסור מאבד עצמו לדעת ועי"ש בפירש"י. והנה נחלקו האחרונים במאבד עצמו לדעת האם עובר על לא תרצח ואין פסוק זה אלא גילוי מילתא דאין בין נפשו הוא לנפש זולתו וכשם שאסור לו לשפוך דם רעהו כך אסור לו לאבד עצמו לדעת ורוצח הוא. ...

קרא עוד

דין הישן לגבי מצות סוכה וכלל מצוות התורה

הנה יש לעיין באדם כשהוא ישן האם נחשב לבר חיובא במצוות, והאם יקבל שכר על מצוה שקיים בשנתו. ולחילופין מי שעבר עבירה בשנתו האם יענש. וידוע מה שחידש הגרש"ז אוירבך זצ"ל במי שנרדם חוץ לסוכה דאין חייב להעיר אותו על מנת שיכנס לסוכה דישן כשוטה הוא ואינו בר חיוב ופטור הוא מן המצוות. ועוד חידש הגאון דבשעת הדחק מותר אף להוציא ישן מן הסוכה על מנת לפנות מקום לאחרים, כיון שאינו עובר בכלום כשהוא ישן. הדברים הובאו בספרים רב ...

קרא עוד

פסקים ותשובות בענין המצטער בסוכה

א הנוחר בשנתו ומפריע לאחרים לישון הנה נשאלתי בבני משפחה גדולה שכולם רוצים לישון בסוכה, אך אחד מבני המשפחה נוחר ומפריע לכל בני המשפחה לישון. האם עליו לצאת מן הסוכה ולישון בבית כדי לאפשר לכל שאר בני המשפחה לישון בסוכה, שהרי רבים הם והוא היחיד, או שמא כל מי שהנחירות מפריעות לו לישון מצטער הוא והמצטער פטור מן הסוכה אבל הנוחר אינו מצטער ואין לו היתר כלשהו לצאת מן הסוכה. ולכאורה פשוט כצד השני שהרי לא אמרו המצער פ ...

קרא עוד

חולה שצריך לאכול ביום כיפור שחל בשבת האם צריך קידוש

"חולה שאכל ביום הכפורים ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך צריך להזכיר של יום הכפורים בברכת המזון שאומר יעלה ויבא בבונה ירושלים" (שו"ע סימן תרי"ח סעיף י'). אמנם המגן אברהם ס"ק י' הביא משבלי הלקט שחולק על דעת הטור וכתב בשם מהר"א כץ דאין החולה מזכיר לא יוה"כ ולא שבת, דכחול הוא לגביו. ומ"מ כתב דיש לנהוג למעשה כשיטת הטור כיון שאין כאן אלא הזכרה בעלמא, אבל לענין קידוש כתב דלא יקדש כיון דיש בזה חשש ברכה לבטלה. (ונראה ...

קרא עוד

בפסק הגר"ח לגבי חולה שיש בו סכנה ביום הכיפורים

הנה ידועים דברי הגרי"ז (על הרמב"ם פ"ב ה"ח משביתת עשור) בשם אביו הגדול שפסק למעשה דחולה שיב"ס שצריך לאכול ביוה"כ יאכל כדרכו ולא פחות פחות מכשיעור, "והנה אאמו"ר הגאון זצ"ל הי' מורה ובא בכל חולה שיש בו סכנה כגון מכה של חלל וכדומה שיאכילו אותו ביוה"כ כל צרכו ולא פחות מכשיעור, ואמר הטעם דכיון שהוא כבר חולה שיש בו סכנה הרי יוה"כ נדחה לו לכל המועיל יותר לרפואתו שבכלל זה גם חיזוק גופו, וכיון דשיעור שלם יותר טוב להח ...

קרא עוד

יום כיפור – הקל הקל תחילה

הן שלש הלכות בהלכות חולה שיש בו סכנה שמהן למדנו דאף דכל איסורי תורה נדחין מפני פיקוח נפש, מ"מ נצטווינו למעט באיסור וכשאפשר להציל את הנפש באיסור מועט אסור לעבור בעבירה רבה להצילו. א. ביומא פ"ג ע"א "תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל". הרי דחולה שיב"ס שצריך לאכול ואין בפניו אלא מאכלות אסורות בלבד צריך לדקדק לאכול הקל הקל תחילה. ב. שם פ"ב ע"א אמרו "תנו רבנן עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין ל ...

קרא עוד

גדרי העינוי והצום ביום כיפור

הנה יש לעיין בדין הצום ביוה"כ, האם יסודו בגדר מחודש דנצטוינו להיות מעונים, ונאסר עלינו יתובי דעתא, ואין האכילה אלא אמצעי לעינוי וביטולו, או שמא נאסרו עלינו האכילה והשתיה וכאילו אמרה תורה לא תאכלו ולא תשתו, אלא שהתורה אסרה האכילה בלשון עינוי ללמדנו שאין השיעור כזית ככל אכילה שבתורה אלא כותבת שהוא שיעור יתובי דעתא. ומפשטות דברי הגמ' ביומא ע"ט ע"א משמע לכאורה דאכן כל גדר הצום אינו אלא איסור אכילה ושתיה אלא שנא ...

קרא עוד

האם חללי אויר שבדברי מאפה מצטרפים לכזית

הנה בסימן תפ"ו כתב הרמ"א "בירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק ולשער שיעור כזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם". ובמשנ"ב שם סק"ג כתב דה"ה במצה אין חללי האויר מצטרפים וצריך למעכם "אבל אם אין חלל במצה אפילו היא רכה ועשויה כספוג אין צריך למעכו". ובשעה"צ שם סק"ז כתב דה"ה לגבי ברכת המזון פת ספוגית משתערת כמות שהיא, עי"ש. ומקור הלכה זו במסכת עוקצין פ"ב מ"ח "פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא, אם יש בה חלל ממעך את חללה. ...

קרא עוד

לשמוע אל הרינה ואל התפילה

הן טעמים רבים נאמרו בביאור מנהגנו להתחיל באמירת הסליחות במוצאי שבת קודש בין אם ימי הסליחות מעטים או רבים. וטעם מחודש כתב בזה בלקט יושר (עמוד 114): "לכך טוב להתחיל מיד ביום א' כי העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת עונג שבת ואמרינן בגמרא (שבת ל' ב') שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה של מצוה, לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה, וגם הפייט התחיל במוצאי מנוחה". ודבר ...

קרא עוד

לא בשמים היא

"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום.... בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל' י"א). פירושים רבים נאמרו בפסוקים אלה ע"י גדולי הדורות, וכבר אמרנו דברינו וחלקנו בביאור הדברים במק"א. והגר"ח מוולאז'ין בדרשה ליום א' דסליחות (בסו"ס נפש החיים) כתב לפרש עפ"י הידוע דכל חטא ועבירה שיעשה האדם פוגם בעולמות העליונים ומשפיע לרעה על כל העולם כולו. והוי אמינא בכדי לתקן פגם זה שפגם בעולמות העליונים יש לו לאדם לעלות לשמים לתקן את אשר פ ...

קרא עוד

פרשת נצבים וילך – עירוב תבשילין

א הנה תקנו חכמים היתר לעשות מלאכה ביו"ט לצורך שבת שלמחרתו ע"י עירוב תבשילין. ומקור סוגיא זו במשנה בביצה (ט"ו ע"ב). ותקנה זו אסמכוה אקרא  ד"זכור את יום השבת לקדשו" זכרהו מאחר הבא להשכיחו, כמבואר בגמ' שם. ובפסחים מ"ו ע"ב מבואר דמן התורה מותר לבשל מיו"ט לשבת אלא שאסרו חכמים לעשות כן, דכיון שאין כאן אלא איסור דרבנן, הם אמרו והם אמרו, והתירו איסור זה ע"י עירוב תבשילין. ונחלקו אמוראי שם בטעם ההיתר מן התורה. לדעת ...

קרא עוד

פרשת כי תבוא – מלכויות זכרונות ושופרות וגדר אסמכתא

"סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי אמר לו רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים (משנה). אמר לו רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר למה הו ...

קרא עוד

פרשת כי תצא

כי תצא למלחמה על אויבך "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך" (כ"א י'). "וע"ד כי תצא למלחמה על אוביך דא איהו יצה"ר דאנן צריכין למיפק לקבליה במלין דאורייתא ולקטרגא ליה וכדין יתמסר בידא דב"נ כמה דאתמר ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. א"ר שמעון ווי על דא ווי ע"ד תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם [שם ל] דהא יצר הטוב אשתבאי בידיה ואיהו מלך עליה. אשת יפת תאר דא היא נשמתא כד"א [שם לא] אשה יראת ה' היא תתהלל. ד ...

קרא עוד

פרשת כי תצא – קידושי חרש שוטה וקטן

"כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו: ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (כ"ד א' – ב').  א הן מילתא דפשיטא היא דקטן אין לו קידושין כיון שאין לו דעת וכל שאין בו דעת אין בידו לעשות כל חלות, וכמו שאין הקטן קונה ומקנה ומגרש ומפריש תרו"מ כיון שאין בו דעת, כך גם אין קידושיו קידושין. אך רש"י בכתובות (ע"ג ע"ב) כתב דילפינן ממה דכתיב "כי יקח איש אשה ...

קרא עוד

בזאת אני בוטח

עומדים אנו בשלהי חודש אלול, ימי הרחמים והסליחות, ימים שכל כולם התבוננות וחשבון נפש, הבה נתבונן מעט במהות הימים והמתחייב בהם. הנה שני מנהגי אלול יש בידנו מבית מדרשם של גדולי אשכנז, תקיעת שופר בכל יום ויום, ואמירת מזמור כ"ז בספר תהלים "לדוד ה' אורי וישעי", ויש לעיין האם חוט שני קושר את מנהגי ותיקין אלה או שמא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ולא קרוב זה אל זה. ונראה דאכן יש קשר בין שני מנהגים אלה. דהנה תקיעת שופר ...

קרא עוד

פרשת שופטים – במצות כתיבת ספר תורה

"והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים" (י"ז י"ח). "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (ל"א י"ט). א הנה בשתי מצוות אלה נצטווינו בכתיבת ספר תורה, כל אחד מישראל ומלך ישראל שנצטווה לכתוב לו ספר נוסף. ובשני מקראות מצינו מחד גיסא את מצות הכתיבה, ומאידך משמעות הכתובים שמהות המצוה ללמוד מתוך ספרים אלה. לגבי מלך כ ...

קרא עוד

פרשת מטות – והייתם נקיים

"והייתם נקים מה' ומישראל" (ל"ב כ"ב). מצוה כפולה ומכופלת נצטווינו בזה. להיות נקיים מה' מחד, וביאור מדת הנקיות מה' הגדירו חז"ל במשנה (שקלים פ"ג מ"ב) "לצאת ידי חובת המקום", וענינו לקיים את המצוות בשלימות גמורה ובנקיון מוחלט, וכבר ביאר מדה זו באריכות ובעמקות הרמח"ל במסילת ישרים במדת הנקיות. אך עוד נצטווינו להיות נקיים מישראל, וביאור ענין זה אמרו חז"ל שם "לצאת ידי חובת הבריות". לא די לו לאדם שהוא צח ונקי כלפי אב ...

קרא עוד

פרשת פנחס – ויכפר על בני ישראל

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונה עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל" (כ"ה י"א - י"ג). "אמר רבי שמעון בן לקיש פנחס הוא אליהו, א"ל הקב"ה אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה אף לעתיד לבוא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני שנאמר (מלאכי ג') 'הנה אנוכי שול ...

קרא עוד

פרשת פנחס – בענין הבועל ארמית ובגדר רודף

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (כ"ה י"א). הנה כבר כתבו הראשונים דבודאי אין פנחס רודף ממש דא"כ היה משה רבינו וכל ישראל מצווין להרגו אלא ע"כ דבודאי אין פנחס רודף שהרי כך ניתנה הלכה שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו ולא רשות בלבד יש להרגו אלא אף עושה מצוה בקנאו קנאת ה' צבאות אלא שאין בזה חיוב והבא לשאול אין מורין לו, וא"כ אי אפשר שיהא לו ד ...

קרא עוד

פרשת בלק – צער בעלי חיים

"ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ויקד וישתחו לאפיו ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים" (כ"ב ל"א – ל"ב). "ואמנם אמרם צער בעלי חיים דאורייתא מאמרו על מה הכית את אתנך וכו', הוא על דרך ההשלמה לנו, שלא נלמד מדת האכזריות ולא נכאיב לבטלה ללא תועלת, אבל נכון אל החמלה והרחמנות, ואפילו באי זה בעלי חיים שיזדמן, אלא לעת הצורך, כי תאוה נפשך לאכול בשר, לא שנשחט ע"ד האכזריות ...

קרא עוד

פרשת בלק – ותרועת מלך בו

"לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" (כ"ג כ"א). הן גילו חז"ל שבכל יום כועס הקב"ה רגע כמימרא ובלעם ידע ברוח נבואתו לכוון לאותו רגע כדי לקלל את ישראל (ברכות ז' ע"א, עבו"ז ד' ע"ב). והקשו התוס' שם, וכי מה אפשר לומר ברגע כמימרא, ותירצו שבלעם היה אומר תיבה אחת, כלם. ובעבו"ז הוסיפו התוס' לבאר שהקב"ה לקח אותיות כלם והפכם למלך, והוא שכתוב ותרועת מלך בו, עי"ש. ומעודי תמהתי, וכי הקב"ה צרי ...

קרא עוד

זאת חוקת התורה

א הנה אמרו חז"ל דטעמה של פרה לא נתגלתה, חוקה היא, ואף שלמה בחכמתו אמרו עליו "ביקש שלמה לידע טעמה של פרה, אמר, אמרתי אחכמה והיא רחוקה הימני", והקשו רבים וטובים, הלא ר' משה הדרשן הולך רכיל ומגלה סוד, וכמו שהביא רש"י בשמו משל לתינוק שטינף פלטין של מלך... תבא האם ותקנח צואת בנה". ונראה בזה דלא רק שאין דבריהם סותרים זה את זה אלא אדרבה היא הנותנת, דבריהם משלימים זא"ז, דהנה במק"א כבר ביארנו דחטא העגל לא היה כפירה ...

קרא עוד

פרשת חוקת – טעמא דקרא וטעמי המצוות

א ביסוד גדר טעמי המצוות "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה" (רש"י). "חוקותי – דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזרת המלך וחקותיו על עבדיו" (רש"י בראשית כ"ו ה'). "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה א ...

קרא עוד

פרשת שלח – חובת גברא וחובת טלית

"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם" (במדבר ט"ו, ל"ח).   נחלקו אמוראי במנחות מ"א ע"א ושם מ"ב ע"ב אם ציצית חובת טלית היא או חובת גברא, למ"ד חובת גברא אין מצוה זו נוהגת אלא בלבישת הבגד ולמ"ד חובת טלית אין המצוה תלויה בלבישה כלל ואף כלים המונחים בקופסא חייבים בציצית, וקיי"ל דחובת גברא היא ואינו חייב אלא בשעת לבישת הבגד כמבואר בשלחן ערוך סי' י"ט סעיף א'. אמנם עדיין יש לעיין ביסוד גדרה של מצוה זו האם המצ ...

קרא עוד

גוילין נשרפין ואותיות פורחות

"בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית, ולכן אמרו העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לרואה ס"ת שנשרף, שקדושת נשמת כל אחד מישראל היא היא קדושת ס"ת ממש". (נפש החיים שער ד' פי"א). "דהנה השי"ת נתן התורה לישראל ונשמת ישראל הם גוף התורה כי ישראל הם ס' רבוא אותיות לתורה נמצא ישראל הם התורה כי כל אחד מישראל הוא אות מהתורה" (קדושת לוי במדבר). "לפי שמצאנו בספרים קדמונים ואחרונ ...

קרא עוד

קדושת ספר תורה פסול

"ויהי בנסע הארן ויאמר משה" (י' ל"ה). "בעא מיניה רב הונא בר חלוב מרב נחמן ספר תורה שאין בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסע הארן מצילין אותה מפני הדליקה או אין מצילין אמר לו ותיבעי לך פרשת ויהי בנסע הארן גופה. היכא דחסר פרשת ויהי בנסע לא קמיבעיא לי דכיון דאית ביה הזכרות אף על גב דלית ביה שמונים וחמש אותיות מצילין כי קא מיבעיא לי ספר תורה שאין בו ללקט מאי אמר ליה אין מצילין". (שבת קט"ו ע"ב).  א קדו ...

קרא עוד

באיסור לאכול לפני האכלת בהמתו

"אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר "ונתתי עשב בשדך" והדר "ואכלת ושבעת". (ברכות מ' ע"א). ונחלקו גדולי הדורות באיסור זה אם מה"ת הוא או מדרבנן. המגן אברהם בסימן רע"א ס"ק י"ב כתב בשם שו"ת מהר"ם מרוטנבורג בשם הריצב"א דגבל תורא לא הוי הפסק בין ברכת המוציא לאכילת הפת משום דהוי דאורייתא, משא"כ במי ששכח להבדיל ומבדיל בין ברכה לאכילה דלא הוי אלא מדרבנן הוי הפסק, הרי דהוי מה"ת. אך בשו"ת שבות יעקב ח"ג או"ח סי ...

קרא עוד
לתחילת הדף