אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » אורח בהדלקת נרות חנוכה

אורח בהדלקת נרות חנוכה

שאלה:

בשבת חנוכה , אנכי מתעתד להתארח ביחד עם בני משפחתי בבית קרובי משפחתי, אבקש לדעת כיצד אנהג בהדלקת הנר.

תשובה.

למנהג האשכנזים שנהגו שכל אחד מבני הבית מדליק, רשאי אתה להדליק אחרי בקשת רשות מהמארחים כדרכך בכל ימות החג.

למנהג הספרדים שנהגו שרק בעל הבית מדליק, מאחר והנך סמוך על שלחנו של בעל הבית לכל דבר, הרי שגם בדבר זה אתה נכלל בהדלקתו. ויש שכתבו שראוי שתזכה לעצמך חלק בנרות ע"י השתתפות בפרוטה ובהגבהת השמן.

מקורות.

א. בשו"ע (או"ח סי' רסג ס"ז) לענין נר שבת, פסק שאורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו, צריך להשתתף בפרוטה. וכן כתב בשו"ע (או"ח סי' תרעז ס"א) לענין נר חנוכה, דאכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעה"ב להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה.

וראה במשנ"ב (שם ס"ק א) שכתב דהיינו לדעת השו"ע שאין כ"א מבני הבית מדליק, אך לדעת הרמ"א שכן נהגו האשכנזים שכ"א מבני הבית מדליק, רשאי גם האורח להדליק כדרכו. ומה שאמרו בגמ' שאכסנאי משתתף בפרוטה היינו שאינו חייב להדליק לבדו, אבל מדין מהדרין, רשאי האכסנאי להדליק בעצמו.

ב. ובעצם מה שאמרו בגמ' שצריך להשתתף בפרוטה, עי' בדברי הר"ן (פסחים ג: בדה"ר) שכתב וז"ל: דכיון דאמרי' בפרק במה מדליקין (שבת כג.) דצריך לאשתתופי בפריטי, כיון שאינו יוצא אלא בשל עצמו, הרי אין מצוה זו יכולה להתקיים ע"י אחר. ע"כ. וכ"כ הרמב"ן (שם), וכעין זה כתב גם במאירי (שם). ומבואר דהאכסנאי שנותן פרוטה קונה חלק בשמן, ורק עי"כ שנהיה השמן גם שלו, יוצא י"ח. וכ"מ מלשון מרן בשו"ע (תרעז ס"א) שכתב וז"ל: אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעה"ב להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ע"כ. ומבו' דההשתתפות מועילה שיהיה לו חלק בשמן של נר חנוכה. וכ"כ במשנ"ב (שם ס"ק ג) וז"ל: היינו שא"צ האכסנאי ליתן כל חצי הוצאות הנרות, רק בפרוטה סגי דעי"ז מקנה לו חלק בשמן. ע"כ. הרי שהבין דנקנה לאכסנאי חלק בשמן. ומקורו מדברי המאירי (שבת שם). [ובתשו' הרשב"א (ח"א סי' תקמב) מבו' יותר דבעי' שהאכסנאי יקנה חלק אף בפתילות. ועי' בפמ"ג (א"א סי' תרעח ס"ק ג) שהסתפק בזה אי בעי' שיקנה חלק אף בפתילות.]

ובספרי משיב משפט (ח"א סי' י) הארכתי לדון כיצד מהני הפרוטה לקנות חלק בשמן ובפתילות, והא קי"ל (חו"מ סי' קצח ס"א) דאין מעות קונות במטלטלין. ועוד כתבתי שם, שמדברי הפוסקים והראשונים מוכח דנתינת הפריטי היא לשם קנין ממש, ושעי"ז מקנה לו את השמן.

איברא דבשו"ת גינת ורדים (קו' גן המלך סי' מא, הביאו מו"ז מרן זצ"ל בשו"ת יחו"ד (ח"ו סי' מג ובספרו חזו"ע חנוכה) כתב דאם האכסנאי סמוך לגמרי על שלחן בעה"ב, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, א"צ להשתתף בפריטי עם בעה"ב, כי בעה"ב שמהנה את אורחו לכל צרכיו, וכל מחסורו עליו, הלא הוא גם יזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה. ע"כ. [ולא אמרו דאכסנאי צריך להשתתף בפריטי, אלא באכסנאי שמשלם לבעה"ב כל הוצאות אכילה ושתיה]. והביאו דבריו בכף החיים (סי' תרעז ס"ק ג) ועוד אחרונים (כמ"ש מו"ז שם).

אך שמא י"ל דאין כוונת הגינת ורדים ודעימיה דלא בעי' קנין כלל, אלא דכאשר הרי הוא דר אצל בעה"ב, חשיב כאחד מבני ביתו, וכשם שאין בניו צריכים לבקש ממנו להוציאו, כך גם אורח זה, וכמ"ש כיו"ב בשו"ע הרב (סי' רסג ס"ט) וז"ל: אבל אם אין לו מי שידליק בביתו [או אפילו אם מדליקים שם אלא שאינן מדליקים משלו אינו נפטר בהדלקתם אף אם הוא בענין שכשהיה אצלם נפטר בהדלקתם כגון שסמוך על שלחנם שנעשה מכלל בני ביתם ונפטר בנר שלהם מכל מקום עכשיו שאינו אצלם אינו נפטר בנרם אלא] צריך הוא לקיים מצות הדלקת נר שבת במקום שהוא ע"י שיתן פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בנר שלו או שיקנה לו בעל הבית חלק בנר שלו במתנה כמו שיתבאר בסי' תרע"ז לענין נר חנוכה, [במה דברים אמורים כשאוכל שם משלו אבל אם הוא סמוך על שלחן בעל הבית נעשה כבני ביתו של בעל הבית ויוצא בנרו של בעל הבית ואינו צריך להשתתף עמו כלל כמו שיתבאר שם]. עכ"ל. הרי שביאר דכאשר הוא סמוך על שלחן בעל הבית, הרי"ז נעשה כבני ביתו של בעה"ב, ומש"ה א"צ להשתתף עמו כלל. אך לולי זה לא מהני, דהרי לא מצינו כלל בפוסקים בשו"מ שיועיל קנין בלא מעשה קנין אלא בהסכמתו של בעה"ב לחודא.

אלא דאחר העיון בזה נראה דשמא כוונת הני פוסקים לקנין אודיתא, דבכך שבעה"ב אומר שהקנה לו את השמן, הרי בהודאתו קנה האורח לשמן. וידועים דברי הקצה"ח (סי' קצד ס"ק ג) דאודיתא הוא הקנין הטוב ביותר המועיל למכירת חמץ. וכ"כ הנוב"י (מהדו"ק חו"מ סי' ל אות ז) שהוא הקנין הגדול שבכל הקנינים, ואפי' דבר שאינו נקנה בשום קנין, נקנה בהודאה. ושמא לזה נתכוין הרב גינת ורדים במ"ש "הלא הוא גם יזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה", והיינו דבעה"ב לא יקפיד שיתן לו האורח מעות ותשלום עבור זה, כי אינו נוטל ממנו מעות עבור כל דבר בפ"ע, אך מ"מ צריך הוא לזכות לו במקצת דמי הנרות והשמן, וזה ייעשה ע"י אמירה בעלמא, והיינו אודיתא.

ומצאתי און לי בכף החיים (שם), דאחר שהביא דברי הגינת ורדים סיים בזה"ל: ונראה דה"ה אם נותן לו בעה"ב כל צרכו בחנם, דא"צ ליתן פרוטה, ומ"מ נראה דיותר טוב לומר בפי' לבעה"ב זכי לי קצת שמן בנרות חנוכה שלך ובעה"ב אומר הריני מזכה לך וכו', בין שאוכל בשכר או בחנם. ע"כ. ולכאו' דבריו תמוהים, דמה מהני מה שבעה"ב יאמר כן, הלא לא נעשה כאן שום מעשה קנין. וע"כ כנ"ל.

ומצאתי כן גם בספר מסגרת השלחן על קיצור שלחן ערוך, דעמ"ש בקיצור שו"ע (סי' קלט סעי' יט) דכן הבחורים באכסניא שלהן צריכין להדליק בברכות או ישתתפו עם בעה"ב שיתנו לו איזה פרוטה שיהיה להם ג"כ חלק בשמן ופתילה וכו', כתב במסגרת השלחן (שם ס"ק יט) בזה"ל: חלק בשמן ופתילה, או שיאמר סתם שיהיה לו חלק בנרות. עכ"ל. ואמנם מקור דבריו מסידור דרך החיים לבעל הנתיה"מ (סי' קפה ס"ב), ועיינתי שם ומצאתי שלא הביא אלא דברי המג"א בשם הרשב"א הנ"ל, מ"מ נראה דר"ל שכך הביאור בדברי הרשב"א במ"ש שיקנה לו בעה"ב חלק בשמן, והיינו ע"י שיאמר ששמן זה מוקנה גם לאורח. [ואמנם בדעת הרשב"א קשה מאד לפרש כן, דיעוי' בספרנו משפט הקנין ח"ג (עמ' תיב) במ"ש להוכיח מדברי הרשב"א בתשו' (ח"ג סי' סז וח"ד סי' נ) דס"ל דאודיתא אינו קנין. וגם בפשטות לשונו משמע כוונתו דמקנה לו בקנין גמור ולא באמירה בעלמא. מ"מ בעלמא ודאי מסתברים דברי מסגרת השלחן.] אלא דעפי"ז ל"מ האודיתא אלא להני שיטות דמהני אודיתא גם בבריא [שכ"נ דעת מרן השו"ע, כמו שהוכיח בקצה"ח (סי' קצד ס"ק ג), וכמ"ש במשפט הקנין ח"ג (עמ' תלט)], ודהוי קנין גמור.

וכן נראה כוונת מו"ז מרן זצ"ל במ"ש בספרו חזון עובדיה (חנוכה עמ' קמו) ליישב קו' מהרש"א אלפנדרי (הובא בספר הזכרון לר"י הוטנר עמ' תרנד, ונד' גם בספר קובץ המועדים חנוכה עמ' עה) על הגינת ורדים הנ"ל במ"ש דאכסנאי שכל מחסורו על בעה"ב, א"צ להשתתף בפריטי, כיון שבעה"ב מזכה לו, דמנא ידע בעה"ב שצריך לאקנויי. וכתב מו"ז שם וז"ל: י"ל דאודועי מודע ליה, ודי בכך. עכ"ל. וכתב לסייע כדבריו מדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל. ומה"ט כתב עוד (שם עמ' קמח) דבן נשוי המתארח אצל אביו, או חתן נשוי, א"צ להשתתף בפריטי. וכתב עוד דאף אינו רשאי להחמיר ע"ע ולברך, ועי"ש עוד בעמ' קנ. אמנם מהרש"א אלפנדרי (קובץ המועדים חנוכה עמ' עה) כתב לתמוה וז"ל: ואפי' אם פירש דבריו דמקנה הוא לו, יש מקום לומר דלא מהני, דאיך זכה בשמן בדבורא בעלמא. ע"כ. אך להנ"ל נראין דברי מו"ז דכוונתו במ"ש דאודועי מודע ליה, דהיינו מדין אודיתא.

שוב ראיתי שגם בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' נא) כתב כן בפשיטות, ואדרבה כתב ד"בפוסקים לא מובא דצריך קנין ממש, ומשמע דגם אמירה לחוד מהני". וכתב לבאר זאת בזה"ל: ונלע"ד דודאי מהני אמירה לחוד, עפ"י מש"כ תוספות (ב"מ מז.) דאהני קנין אודיתא אפילו בבריא, אפילו ידע שלא היה לו מתחילה, ומזה מבואר בתשובת ח"צ (סימן טז) והובא ג"כ בפתחי תשובה (חו"מ סימן רג אות ג) דאף דאין מטבע נקנה בחליפין ובשום קנין, מ"מ אודיתא מהני, וע"ש בפתחי תשובה שהביא מתשובת מוצל מאש שנסתפק לענין לולב ביום טוב א' דבעינן לכם אי מהני בקנין אמירה דאודיתא לחוד, ובברכ"י (חו"מ סימן מ) מפלפל עפ"י מש"כ התוספות בב"ק דאודיתא הוא רק קנין דרבנן (דלא כמש"כ בב"ח שם), ואי נימא כאותן השיטות דבקנין דרבנן לא אהני לדאורייתא אינו יוצא ביום ראשון, מ"מ בהא דידן דכל עיקר חיוב נר חנוכה ושבת רק מדרבנן בודאי מהני אמירה מכח אודיתא, דמודה שיש לאחר חלק עמו והוא קנין שלם, ועיין בקצה"ח (סימן מ) ר"ל דקנין אודיתא לא מהני רק בעדים, דאף דבכ"מ לא איברא סהדי אלא לשיקרא הכא הוא מגוף הקנין, אמנם בנתיה"מ שם מדחה דברי קצה"ח בב' ידים והעלה בראיות ברורות דמהני אף בלא עדים, א"כ כל מש"כ נכון לדינא דבאמירה לחוד דמודה שיש לאחר חלק עמו מקנה לו קנין שלם. עכ"ל. [וע"ע בשו"ת אז נדברו (חי"ג סי' מז)].

שבתי וראיתי למורנו הגאב"ד שליט"א שגם הוא ס"ל דא"צ קנין (וכעין מ"ש הגינת ורדים), וז"ל בספרו מנחת אשר (מועדים חנוכה סימן טז עמ' קד): ולענ"ד מלבד הקושי בעצם ההנחה דצריך שיהיה השמן שלו, דמה סברא יש בזה וכי יש יותר פרסומי ניסא כשמדליק משלו מבשל חבירו, והלא פשוט דמצוה להדליק, דהלא כך מברכינן להדליק נר של חנוכה, וא"כ מהי"ת דצריך גם שיהיה השמן שלו (ופשוט דא"א כלל לומר דאין המצוה אלא שהשמן שלו יודלק דפשוט דמצוה להדליק את הנר, כנ"ל). ובאמת קשה עוד דאם כל ענין השתתפות בפרוטה זו משום שהשמן שלו צריך לעשות פרסומי ניסא, מה זה ענין לנר שבת שאף בו צריך להשתתף בפרוטה, והלא נ"ש אין בו פרסומי ניסא ואין למדוהו מנ"ח, וכך קשה גם בעצם הגדרת "נר איש וביתו" בנר שבת לדברי הפנ"י הנ"ל, דאם בנ"ח תיקנו כן משום פרסומי ניסא למה מצינו כן גם בנ"ש.

ולענ"ד נראה דצריך להשתתף אמרו ולא שצריך לקנות, ובאמת ל"צ בזה קנין כלל, אלא כל דין ההשתתפות בפרוטה אינו אלא ענף מסויים מן השרש הכללי דנר איש וביתו, וכך תיקנו חכמים דע"י השתתפות האכסנאי בהוצאות נ"ח נכלל הוא בכלל איש וביתו דכיון דאכסנאי הוא מ"מ אף שאינו סמוך על שלחן בעה"ב בקביעות (עיין משנה ברורה סימן תרמ"ז סק"ד) מ"מ כיון שהוא אף משתתתף בפרוטה הוי בכלל איש וביתו, וזו תקנה מיוחדת. ובד"ז מובן שלמדו נ"ש מנ"ח דכמו שדומים הם ביסוד דין נר איש וביתו, מסתבר דגם חידוש זה דע"י השתתפות האכסנאי בפרוטה הוי בכלל איש וביתו שייך בנ"ש כמו בנ"ח, ודו"ק. עכ"ד הגאב"ד.

הגב על הנושא

לתחילת הדף