אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » אין מעבירין על המצוות בנר חנוכה

אין מעבירין על המצוות בנר חנוכה

לכבוד

מע"כ הרב הגאון וכו' רבי ישכר בעריש מאנדל שליט"א

רב דק"ק טעגלאש יצ"ו

באשר נעשה ארי שואל, בהדלקת נרות חנוכה בבית מדרשכם, אשר החנוכיה רחבה בערך מטר, ובליל ז' דחנוכה עמד המדליק בצידה הימין של המנורה, אל מול הנר האחרון, ואחרי שגמר את הברכה, הלך לצד שמאל של המנורה והדליק משם. האם יש בזה משום מעבירין על המצוות, והאם היה צורך להורותו להדליק את הנר שמולו, דהיינו מימין לשמאל.

א. הנה אמת היא, שכתב המשנה ברורה (סימן תרעו ס"ק יא): וכן בליל ג' וד' עד יום שמיני הכל ידליק בנר הנוסף ואח"כ פונה והולך לצד ימין, ובכל זה ירחיק את עצמו לצד שמאל בעת ההדלקה כדי שיפגע בו תחילה, ולא יצטרך להעביר על המצות. עכ"ל. ומקורו מדברי החיי אדם (כלל קנד סעי' כג) וז"ל: אם מדליק בחלון או בחלל הפתח, נראה לי שבליל ראשון ידליק בנר היותר ימיני, ובליל שני ביותר שמאלי, וירחיק את עצמו לצד השמאל, כדי שיפגע תחלה בשל שמאלי, כדי שלא יצטרך להעביר על המצוות. ע"כ. ובשער הציון שם (ס"ק יט) ביאר דבריו: "ולאפוקי שלא יעמוד נגד הנרות הקודמין וישכל ידו נגד הנרות האחרונות, וכקושית הט"ז".

ומ"ש "כקושית הט"ז", כוונתו, דהנה בשו"ע שם (סעי' ה) כתב: יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב' כשיוסיף נר אחד סמוך לו, יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין; וכן בליל ג' כשיוסיף עוד אחר סמוך לשני נרות הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואח"כ יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס. ע"כ.

ובט"ז שם הביא דברי הלבוש שכתב וז"ל: ואומר אני שאין פירוש כל פינות כו' כמו שהם מפרשים, אלא פירושו נ"ל היא כדרך הכתיבה שאנו כותבין כו', וכ"מ מהקפת המזבח שהיה הכהן עולה בדרום והתחיל בקרן דרומית מזרחית ואח"כ מזרחית צפונית וכו', ואם היה כהן יכול לעמוד במקומו לזרוק הרי הוא כמ"ש כו', והאריך בסברא של טבע בני אדם כשפונה עצמו בטבעו הוא פונה כך כגון במחול וכן נ"ל הלכה למעשה כבני אוסטריי"ך. עכ"ל. הרי שלדעת הלבוש אדרבה יש להתחיל מימין לשמאל ולא משמאל לימין כמ"ש השו"ע. וכתב הט"ז ע"ד: ונראה לי עוד טעם אחד להתחיל ביותר שמאלי שהוא ימין האדם, דאל"כ הוא מעביר על המצוה במה שמוליך ידו לצד הנרות המוכנים לפניו ושיכל ידו להדליק בנר שהוא בשמאל שלו ואחר כך ידליק במה שמונח לפניו. ע"כ. הרי מבואר לכאורה בדברי הט"ז קושיא על דעתו של מרן השו"ע, שכן לדעתו של מרן השו"ע שמדליק משמאל לימין, הרי זה מעביר על המצוות.

ולזה כתב החיי אדם ליישב שירחיק את עצמו לצד שמאל, ואז כאשר יושיט ידו להדליק, יפגע תחילה בשל שמאלי, כדי שלא יצטרך להעביר על המצוות.

ועיין עוד בשו"ת מהר"י ברונא (סי' לט) שנשאל ג"כ כיצד ידליק נר חנוכה אי כדרך שכותב, מדרום לצפון, שכן מוליך יד הכהן כשהוא מזה, נכנס במזרח, דפיתחא במזרח קיימא, ובא לו לקרן דרומית מזרחית ועמד שם ופניו כלפי השכינה למערב ומוליך ידו מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית. או מצפון לדרום כדרך כל אות ואות כשכותבו כלאחר ידו, מצפון לדרום, וכן כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא ימין (יומא פז:), שהימין עיקר לכל דבר שבקדושה, לכוס של ברכה, ולהזאה, ולברכת חתנים, יד ימין גבוה ולגורלות ולכל מילי, וכן כשמסבבים המזבח פונים פניהם לצד המזבח (סוכה נא:), וכן בהושענא פונים לצד המגדל נמצא הימין תחלה, וכן בארון הקודש פורסים הפרוכת מצפון לדרום. וכתב מהר"י ברונא בזה"ל: ומכל זה נ"ל ישראל מברונא דהכי נמי בהדלקת נר חנוכה, וראיה מנר מערבי למ"ד (מנחות צח:) בין מזרח למערב מונחת המנורה, וכשנכנס בפתח פוגע תחלה בנר חצוני לצד המזרח, ומן הדין היה לו להתחיל מיד משום דאין מעבירים על המצוות כדפירש"י (שבת כב:), אך דלא איקרי לפני ה', לכן הוצרך להתחיל מן השני וכי קאי כהנא לצד דרום הוה קאי, כיון דשולחן בצפון ומנורה בדרום (מנחות פז.), א"כ כל חשיבותא דמנורה בדרום הוה, נמצא דקאי בין כותל דרום ובין המנורה, נמצא דמדליק המנורה ממזרח למערב. עכ"ל. הרי שגם מהר"י ברונא ס"ל דיש זהירות מלהעביר על המצות בנר חנוכה.

ובאמת שכבר ברש"י (שבת כב: ד"ה ובה היה) מצאנו כן לגבי הדלקת הנרות בבית המקדש, וז"ל: ונראה בעיני דאמור רבנן קביעותא בנר שני – משום דאין מעבירין על המצות, וכי עייל בהיכל – בקמא פגע ברישא, ע"ש עוד.

ב. אלא דהנה בשו"ת חתם סופר (ח"א סי' קפז) כתב לדחות קו' הט"ז, דליכא למיחש להכי, וז"ל: ועתה נראה מה יהיה מקושית ט"ז שמעביר על המצות אם פונה משמאל לימין. נראה פשוט דמאותה סוגיא דיומא הנ"ל מוכח להדיא דהפנאה לימין עדיף מאין מעבירין על המצות. עכ"ל. ולכאו' לא יתיישב לן א"כ מדוע בביהמ"ק כתב רש"י להזהר בזה משום אין מעבירין, הא גם התם תימא דהפנאה לימין עדיף.

ומהרש"ם בדעת תורה (סו"ס תרעו) הביא דברי הט"ז וכתב ע"ד: לענ"ד י"ל דבאותה מצוה לא שייך דין אין מעבירין, תדע, דאל"כ יחוייב תמיד ללמוד בספר ראשון הבא לידו, או לקרות בס"ת א' הבא לידו, אלא ודאי כמ"ש. אבל במנחות (סד:) אין מביאין העומר אלא מן הקרוב, משום דאין מעבירין על המצות, מוכח להיפוך. ע"כ. הרי שמהרש"ם נטה לומר דאין כאן חסרון של אין מעבירין על המצוות, משום דחדא מצוה היא, אלא שכתב דזה נסתר מדברי הגמרא במנחות.

ובאמת שדבר זה יש ללמוד מדברי התוספות (יומא לג. ד"ה אין מעבירין) שכתבו וז"ל: בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נא.) גבי שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי, קאמר בגמרא: מ"ט, דכתיב (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד, ההוא דפגע ביה ברישא. ומשמע משום דאין מעבירין על המצות. וכו'. ואם תאמר, ולמה לי קרא אמאי לא נפקא מדריש לקיש דאין מעבירין על המצות, ויש לומר דלא שייכא דריש לקיש אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא, אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר. עכ"ל. ורבו האחרונים שכתבו ללמוד מדברי התוס' דדוקא בשני מצוות שייך דין אין מעבירין על המצוות, אך במצוה אחת לא שייך דין זה כלל. וכן משמע מדברי התוס' במגילה (ו: ד"ה מסתבר) שהביאו דיש מפרשים דלא שייך למימר אין מעבירין על המצות אלא היכא שיש לפניו שתי מצוות, שיש לו לעשות קודם אותה דפגע ברישא. ע"כ. וכ"כ המג"א (סי' קמז ס"ק יא) וז"ל: ועיין בתוס' יומא (לג:) דהיכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה, אין מחויב לעשות מה שבא לידו ראשונה. ע"ש. עכ"ל. אלא שסיים: ואינו מוכרח כ"כ. ע"כ.

ג. כיו"ב דנו הפוסקים לענין בציעת המוציא בשב"ק, דעי' למרן השו"ע (סי' רעד ס"א) שכתב: בוצע על שתי ככרות, שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה. ע"כ. וכבר תמה הב"ח שם וז"ל: ואני תמה, היאך יהיו עוברין על דין התלמוד (יומא לג.) דאין מעבירין על המצות, דמטעם זה כתב רבינו גבי מצה בסימן תעג: וחציה השנייה ישים בין שתי השלמות כדי שיפגע בשלימה תחלה כשיבא לברך ברכת המוציא שממנה יש לו לבצוע, והיינו מטעם שלא יהא עובר על דברי חכמים שאמרו אין מעבירין על המצות. לכן נראה עיקר כדעת הגדולים שלעולם מברכין על העליון דאין עוברין על דין התלמוד מפני שהוא כך על פי הקבלה. ע"כ. וכ"כ הט"ז שם (ס"ק א). ולהנ"ל כתבו ליישב דעת מרן השו"ע, דכיון דחדא מצוה היא, לא שייך בזה אין מעבירין. וכ"כ התוס' שבת (שם ס"ק ג) בשם מהר"ר משה גינצבורג מפראג ז"ל שאין זה תימא, לפמ"ש התוס' ביומא דכל היכא דליכא אלא מצוה חדא, רשאי לעבור על מצוה זו לעשות מצוה אחרת, כל שיש טעם להקדים האחרת. ולא אמרו אין מעבירין על המצוה אלא היכא שצריך לעשות שתיהן, אז אין מעבירין על מצוה ראשונה דאתי לידיה. וא"כ ה"ה כאן שיש טעם להקדים התחתונה ע"פ הקבלה, א"ז סותר דין התלמוד כלל. וע"ע גם בדעת תורה (שם) שהביא דברי התוס' שבת, ולשיטתו כנ"ל.

אלא שהתוס' במגילה (שם) דחו לכאורה שיטה זו, וז"ל: וזה אינו דהכא ליכא אלא מצוה אחת ואפילו הכי מפרש הטעם משום דאין מעבירין. ע"כ. וא"כ לכאורה הדברים תלויים במחלוקת התוס'.

ד. שבתי וראיתי למרן החיד"א בברכ"י (סי' כה אות ג) שהביא מה שנשאל מהר"י מולכו (כת"י סי' פג) באם הטלית של שבת היתה מונחת בכיס שנותן בו טלית חול, והתפילין וטלית של שבת היה לעילא מכל, אם יכול להניח טלית של שבת וליקח טלית של חול, או יש בזה אין מעבירין על המצוות, וצריך ללבוש טלית של שבת. והרב ז"ל פתח בתשובה תחילה, דאין בזה אין מעבירין על מצוות. והביא ראיה מדברי התוס' דיומא (דף גל.), שכתבו דלא שייך אין מעבירין על המצוות אלא כי בעי למעבד תרוויהו שיש להקדים ההוא דפגע ברישא וכו', ע"ש. וה"נ כיון שאינו רוצה ללבוש אלא טלית אחת, לא שייך אין מעבירין על המצות. והדר תבריה לגזיזה שהתוס' עצמם בפ"ק דמגילה (דף ו:), דחו חילוק זה מכח ההיא סוגיא. זהו תורף דבריו.

וכתב מרן החיד"א ע"ד וז"ל: והנה היה מקום להעמיד ראיתו מדברי התוס' דיומא, כי האף אמנם דהתוס' במגילה דחו חילוק זה, מ"מ כיון דחזינן דהכי משני ביומא, הכי נקטינן. דידוע דהתוספות דיומא הם ממהר"ם מרוטנבורק, וכתבו הגהות מיי' פ"ח דחמץ (אות ג) ואנו אין לאנו אלא דברי מהר"ם דהוא בתרא, ע"ש. ואף אנו נאמר דכיון דבתוס' יומא שחיברם מהר"ם איתיה לחילוק זה, הכי קי"ל, ולא כהתוס' דמגילה שדחאוהו, דהא מהר"ם הוא בתרא, וכבר ראה דברי הראשונים, ועכ"ז הסכים לחילוק זה. ועוד מן הדא שכתב מהרש"ל בים של שלמה ביבמות (פ"ד סי' לד), שהתוספות של מסכתות גדולות עיקר נגד תוספות דמגילה ושאר מסכתות קטנות, שיש קבלה שהתוס' דמסכתות גדולות חיברם רבינו אליעזר מטוך. ע"ש. והכא חזינן דבתוס' זבחים (נא.) ובתוספות מנחות (סד:), כתבו חילוק זה כתוס' דיומא, ומאחר שכן, נקטינן כתוספות דזבחים ומנחות ויומא, ולא משגחינן בתוספות מגילה. עכ"ל. ועוד כתב, דעי' בפסקי התוס' דזבחים ומנחות שכתבו דאין מעבירין דוקא כשיש שתי מצוות לפניו, ע"ש. וא"כ מוכח דכונת התוס' היא לפי האמת, דדוקא התם דגלי קרא אשר פתח, שמעינן יסוד מערבי, אבל בעלמא הא דאין מעבירין אינו אלא כשיש שתי מצוות לפניו. ע"כ.

ואמנם, החיד"א שם כתב לדחות דהיכא שיש לפניו שתי מצוות, אלא שהוא מבקש לעשות רק אחת מהם, אכתי איכא דין אין מעבירין. אך מ"מ י"ל דבנ"ד שיש כאן רק מצוה אחת, בתוך המצוה עצמה מודו כו"ע דאין דין אין מעבירין.

וכן יש להכריח מדברי החיד"א גופיה שהביאו השדי חמד (ח"א מע' האלף אות קפט), דע"ש שהביא דברי הרב בית עובד (דינים להליכה לביהכנ"ס אות ה, דף כח ע"ב) דאם יש בעיר שתי בתי כנסת, מצוה לילך לביהכנ"ס הסמוכה דפגע ברישא, משום אין מעבירין על המצוות. דדוקא באשה הוא דאמור רבנן למדנו קבול שכר פסיעות וכו', משום דאינה חייבת להתפלל בביהכנ"ס, אבל גברא דבר חיובא הוא, אין לו להעביר על המצוה. וכתב שכן הוכיח בספרו גזע ישי (מע' אלף סי' כז). [א"ה, עי' בזה במג"א (סי' צ ס"ק כב)]. וכתב השדי חמד, דראייתו מהא דמנחות סד: דמביא עומר מן הקרוב, משום אין מעבירין על המצוות. ואמאי לא נימא דיביא מהרחוק משום שכר פסיעות. אלא דאי משום הא, כתב השדי חמד לדחות ע"פ מ"ש בשם מרן החיד"א בספרו פתח עינים (מנחות שם) [בשדי חמד שם הביא כן מספר דרכי שלום (מרגונטו, פר' כי תצא דף קכא ע"ג, ציינו בפתח הדביר סי' צ אות ה) בשם החיד"א, והוא בספרו פתח עיניים שם] לחלק בין אם מתבטלת המצוה מאותו מקום, כי ההיא דעומר, דכשאין המקום מתבטל ממצוותו. לבין אם אין המצוה מתבטלת. וז"ל: ונראה דלק"מ, דהתם הבתי כנסיות בקדושתייהו קיימי, ובודאי דמצלו בגויהו, והבית הכנסת לא הפסיד כלום. רק דאנו דנים על זה אם ילך לבית הכנסת הקרוב אל ביתו או ליזיל לרחוק משום שכר פסיעות. ולזה קאמר דאהניא לה משום שכר פסיעות. והכא, נהי דלגבי ההולכים לקצור העומר יש שכר פסיעות, אמנם השדה הקרוב מפסיד, דהוא זוכה מטעם אין מעבירין. עכ"ל. וציין עוד לדבריו בברכ"י שם. הרי שבאותה מצוה גופא, ל"א בזה אין מעבירין אלא אם יש הפסד מחמת ההעברה. והכי נמי יש לומר לדידן, דמאחר ולבסוף ידליק את כל הנרות, אין בזה הפרש מה ידליק תחילה, ואין בזה משום אין מעבירין.

ה. וביותר נראה, דדוקא במצוות שייך לומר אין מעבירין, אך באשר מצות הדלקת הנר מצוה אחת היא, אלא שיש בה הידור מצוה להיות מוסיף והולך לפי מס' הימים, לא שייך לומר אין מעבירין כלפי ההידור. וכן מצאתי לרבי אברהם מיוחס בספרו שדה הארץ (ח"ג סי' לג) [נד' בשאלוניקי תקנ"ח], דע"ש שנשאל מדברי רש"י בשבת הנ"ל, דלפי"ז ה"ה בנר חנוכה יש להזהר בזה, וכתב וז"ל: דבשלמא התם גבי נרות דהיכל דכל נר ונר כל אחד מהם הוא חלק משבעה חלקים של המצוה, כי כן כתיב "יאירו שבעת הנרות". אבל הכא דמצות נר חנוכה היא נר א' איש וביתו, אלא דאנן דעבדינן הידור המצוה ומוסיפין בכל לילה א' באופן שבליל ח' יאירו שמנה נרות, אבל באמת עיקר המצוה בכל לילה ולילה היא הנר הנוספת, ועלה דוקא מברכינן על הנר הנוסף. עכ"ל. וקצת יש ללמוד כן ממ"ש החק יעקב (סי' תעג ס"ק טז) להשיג על הרמ"א שם (ס"ד) במ"ש בשם מהרי"ל: ויסדר הקערה לפניו בענין שאינו צריך לעבור על המצוה, דהיינו הכרפס יהא למעלה מן הכל והחומץ סמוך לו יותר מן המצה, והמצות מן המרור והחרוסת, והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה. ע"כ. ובחק יעקב שם השיג דאין להקפיד בזה אלא על מצות וכרפס, כי בהם יש מצוה, אבל על בשר וביצה אין להקפיד, כי אף אם יצטרך להקפיד עליהם, הרי אינן מצוה אלא זכר בעלמא. והביאו במשנה ברורה (ס"ק כו), וכ"כ בשו"ע הרב (סעי' כו), וכן הוא סדר הקערה ע"פ האריז"ל. וגם מאן דפליג (עי' פמ"ג שם א"א ס"ק ו), לא פליג אלא משום שיש איזה מצוה בשאר המינים, אך אם באמת אין מצוה כלל, אף שיש כאן ענין וכזכר בעלמא, לא אכפ"ל בדינא דאין מעבירין, כי מצוה אחת היא. ודו"ק. וע"ע בשו"ע סי' תעה סעי' א ובט"ז שם ס"ק ג. ובעיקר דין זה דאין מעבירין על המצוות, ע"ע למו"ז מרן זיע"א בספרו מאור ישראל ח"א (פסחים יא:) ועוד. ולאאמו"ר בספרו מטל השמים ח"ג פר' ויקרא.

ו. ואשר על כן, להלכה ולמעשה נראה, דאמנם לכתחילה מן הראוי לצאת ידי דעת החיי אדם ודעימיה ולהרחיק עצמו לצד שמאל בעת ההדלקה כדי שיפגע בנר החדש תחילה, ולא יצטרך להעביר על המצות. אך אף אם לא עשה כן, יש לסמוך ע"ד כל הני פוסקים דאין בזה משום אין מעבירין, וידליק את הנר החדש תחילה.

ובדרך אגב אציין שמשאלה זו יצא לי חידוש דין, במה שאירע בשב"ק האחרונה בבית הכנסת דידן, כאשר הוכן ס"ת לקריאה והיה עומד הכן בפתח ארון הקודש, אך בפתיחת ההיכל בא הבעל קורא, ומשום חשש כל שהוא שהיה לו בס"ת, ביקש שיקחו ס"ת אחר, ולשם כך הוצרכו להוציא את הס"ת שהוכן, בכדי שיהיה ניתן להוציא מבפנים את הס"ת שביקש להוציא. וטענתי בפניו דיש בזה משום אין מעבירין על המצוות. אך להנ"ל י"ל דבמצוה אחת יש מקום להקל דלא אמרי' בזה אין מעבירין, וכמ"ש התוס' ביומא לג. ודו"ק.

הגב על הנושא

לתחילת הדף