אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » אכילה במיעוט הנאה ביום הכיפורים

אכילה במיעוט הנאה ביום הכיפורים

כבוד ידי"נ הרב הגאון המפו'

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה

ר' אליהו שלזינגר שליט"א

רב שכונת גילה, ירושלים

רב שלום עד בלי ירח.

מכתבו הגיעני בעיצומן של ימי החג ומשום טרדת הימים נבצר ממני להשיבו דבר אף שנהנתי עד למאוד מדבריו המאירים והנני מודה לו מקרב לב.

ובגוף השאלה בחולה שצריך לאכול ביוה"כ ויכול לאכול בשר שמן או לחם יבש כיצד ינהג. ומע"כ הביא את מה שנחלקו בשאלה זו הגר"י העליר בעל עמודי אור והאור שמח אם חייב הוא למעט בהנאתו כשם שמבואר בשבועות י"ח לשיטת אביי דבאיסורי ביאה חייב האדם כשהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה.

וכבר כתבתי בזה את הנלענ"ד (לעיל סי' ה'), דנראה עיקר שחייב הוא לאכול דוקא את הבשר שמן ולא את הלחם היבש, ומכיון שיודע אני שהדברים מתמיהים אבאר בקיצור פשר דבר.

יסוד מוסד בעיני שגדר אחד למאכ"א ולאיסו"ב ולא בכדי שוכנים הם זה לצד זה בסדר קדושה במשנה תורה להרמב"ם, ובשניהם אסרה תורה את ההנאה ולא את המעשה, וכמו שיסד הרמב"ם בסהמ"צ ל"ת קפ"ז לגבי מאכ"א דגדר האיסור אינו במעשה האכילה אלא בהנאת אכילה (והארכתי בזה במנחת אשר לב"ק ובמנח"א לפסחים סי' כ"ה עי"ש), וזה עומק כונת חז"ל בקידושין מ"ג "מודה שמאי הזקן באומר לשליחו צא אכול את החלב ובעול את הערוה שאינו חייב שלא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה מתחייב", וזה כונתם גם באמרם "המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה" ולכאורה נגזר מהנחה זו כשיטת העמ"א דחייב לדקדק על מיעוט הנאה כיון שההנאה היא שנאסרה.

וסברת האו"ש כאילו יש סתירה בין השיעור הכמותי למיעוט ההנאה לא הבנתי כלל, דלכאורה שני דינים יש כאן שאינם לא נוגעים זל"ז ולא סותרים זא"ז, דדין שיעור לחוד ואיסור ההנאה לחוד ומשלימה זא"ז ואין ביניהם סתירה (וקצת דומה לזה מצינו באכילת מרור דשיעורה בכזית ואעפ"כ צריך להרגיש טעם המרור ובלע מרור לא יצא, וביוצר לשה"ג נאמר "בעי לכסכוסי טובא" דמשמע דכל שמרגיש יותר טעם מרירות יש בזה מצוה מה"מ ואכמ"ל).

אך לענ"ד טעו הגדולים הנ"ל בהחליפם הנאת השביעה שהיא עיקר ומהות הנאת האכילה, בהנאת הטעם של המאכל, דיסוד איסור האכילה הוא הרגשת השובע שהוא ההנאה הטבעית שיש בכל אכילה ושתיה, והיא המקבילה להנאת הביאה, אבל הנאת הטעם קובע רק דרך אכילה כיון שכך דרכן של בנ"א שאין אוכלין אלא את הערב והמהנה אבל אין זו הנאת אכילה שאסרה תורה, וראיה גמורה לדברינו מדברי הרמב"ם הנ"ל שכתב בל"ת קפ"ז שהוא איסור אכילת בשר בחלב דהנאת האכילה אסרה תורה, והרי בב"ח אסור אפילו שלא כדרך אכילה כמבואר בפסחים כ"ד ע"ב, ושלכא"כ היינו עירב בו דבר מר או אכל חלב חי וכדו' שאינו נהנה כלל הנאת טעם, וע"כ דהנאת אכילה היינו הרגשת השביעה וכז"פ בעיני.

והרגשת השביעה היא המוגדרת כיתובי דעתא ביוה"כ, וא"כ פשוט דאם יכול לאכול מאכל המשביע בשיעור מועט כמו בשר שמן ויכול לאכול לחם יבש שאינו משביע ומיתב דעתי' אלא בשיעור מרובה שודאי יאכל את המשביע ומישב דעתיה בשיעור מועט כדי למעט בשיעורי אכילה, אבל כלל אין חשיבות בטעם ערב או שאינו ערב דהנאת הטעם אין בה שום תוספת חומרא באיסור אכילה, ולענ"ד כל זה ברור ופשוט.

ב

כת"ר הביא את טענתי דאם איתא דיש חיוב להפחית בהנאת אכילה למה לא מצינו הלכתא דא בגמ' ובפוסקים לדורותיהם, וכתב כמקור להלכה זו את דברי הטור בסי' תרי"ז שכתב לגבי עוברה שהריחה ביוה"כ דקודם מאכילין אותה רוטב ורק אם לא נתישבה דעתה מאכילין אותה מגוף השומן או הבשר, והרמב"ם לא כתב הלכה זו אלא לגבי מאכ"א ולא לגבי יוה"כ וכבר כתב הבית יוסף שם דלכאורה לא שייכי הלכתא דא אלא במאכ"א דבהרוטב אין איסור אלא מדין טעם כעיקר דקיל טפי מעצם המאכ"א אבל ביוה"כ מה בין רוטב לגוף המאכל, וכת"ר רצה לומר דבזה גופא נחלקו הטור והרמב"ם אם צריך למעט בהנאת אכילה, במקראי קודש להגרצ"פ פרנק כבר העיר בזה ביוה"כ סי' ס' ועי"ש מה שכתב, ובאור שמח כתב דבשומן חיישינן טפי דאתי למסרך, אך לדידי אין זה פשוט כלל דיש פחות הנאה ברוטב מבבשר ולא פסיקא מילתא, ואפשר להיפך דכיון דלא מיירי בחולה שצריך להשביעו אלא בעוברה שהריחה ותקפתה תאוות האכילה, ע"י רוטב אפשר שתתיישב דעתא אף במעט ולא תצטרך לאכול כמות גדולה ומשו"כ מקדימין לתת לה רוטב, אך לכאורה דוחק לחדש טעם נוסף במה שעדיף להאכילה רוטב ומסתבר טפי דהיינו טעמא דמאכ"א והיינו טעמא דיוה"כ, ומשו"כ שני הטעמים הנ"ל דחוקים בעיני, וע"כ צ"ל או דמיירי במאכילין מאכל איסור ביוה"כ או דאגב מאכ"א נקט לשון זה אף ביוה"כ, ודוחק.

ושו"ר שכיונתי בזה לדברי הבית יוסף שם בתירוצו השני ובדרכו הראשונה אכן כתב דכונת הטור למצב שבו מאכילין אותה מאכל איסור ביוה"כ עי"ש בדבריו.

הרבה יש עוד להעיר בדבריו המאירים אך מכיון שאין הדברים נוגעים כ"כ למעשה אסתפק בזה.

הנני כופל תודה וברכה,

ידידו הכו"ח באה"ר

וביקרא דאורייתא

אשר וייס

 

הגב על הנושא

לתחילת הדף