אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » כשרות » אכילת ספק חדש בחוץ לארץ

אכילת ספק חדש בחוץ לארץ

שאלה:
אנו כעת בשליחות תורנית במזרח אירופה, הקמח שנמכר כאן הוא כנראה בספק חדש, ושאלתינו היא האם במקום כזה (שהמטבח היהודי המקומי מספק ארוחות מהדרין עבור סטודנטים יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות) ההוראה עבורנו היא לא לברר את הספק הזה, (בבחינת שב ואל תעשה, ואל תעירו ואל תעוררו..) ולסמוך על ספק ספיקא, דאם תמצא לומר שנזרע אחר הפסח – ואסורה, שמא הלכה כמאן דאמר דאין חדש נוהג בחוץ לארץ, וכמו שכתב בשו"ת אור לציון (ח"א יו"ד, ט"ו).
או דלמא מכיוון שאולי שייך לברר מתי נזרע הקמח, א"כ הוא ככל ספק של חסרון ידיעה, וכמ"ש הפמ"ג בסי' רסא, לעניין ספק אם הגיע זמן בין השמשות, והוי חד ספיקא?
תשובה:

שאלת חכם חצי תשובה.

אכן, דעת הרמ"א (יו"ד סי' רצג ס"ג) שבתבואה סתם, שאין ידוע מתי נזרעה, סומכים על ספק ספיקא. ומדבריו נראה שאף שי"ל שיש כאן חסרון ידיעה, מ"מ הרי זה ספק ספיקא.

ונראה, שגם ספרדי הנוהג בכל דבר כדעת מרן השו"ע, אף שמעיקר הדין יש לו לסמוך על דברי הרמ"א, מ"מ נראה דלכתחילה, במקום שיש אפשרות בקל, יש לו להחמיר בזה, ולא לאכול מתבואה שיש ספק אימתי נזרעה.

מקורות:

הנה דעת מרן השו"ע (יו"ד סי' רצג ס"ב) שאיסור חדש גם בחוץ לארץ הוא מן התורה, כמבואר בדבריו בבית יוסף, שכן דעת הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם. וכן פסק הגר"א שם. ועוד ס"ל שגם בגוי נוהג איסור חדש. אולם, אף על פי כן, כתבו הפוסקים שבמקום שיש ב' ספקות, אזלי' לקולא. וכ"כ הרמ"א (סי' רצג ס"ג) וז"ל: ומ"מ כל סתם תבואה שרי לאחר הפסח, מכח ספק ספיקא, ספק היא משנה שעברה. ואם תמצא לומר משנה זו, מ"מ דלמא נשרשה קודם העומר (טור בשם הרא"ש). ע"כ. והיינו דס"ל להרמ"א שיש בזה ספק ספיקא, שמא התבואה היא משנה שעברה, ואם תמצא לומר משנה זו, דילמא נשתרשה קודם לעומר. והוא הדין אם הוא מקום שמביאים תבואה ממקומות אחרים שתבואתן נשרשת קודם לעומר. וע"ע בב"ח (יו"ד שם) שגם הוא כתב להקל בכה"ג. וגם בט"ז, הגם שכתב לדחות דברי הב"ח, מ"מ כתב (שם ס"ק ד) וז"ל: אבל בארצות שיש בהם קרירות זמן החורף נמשך עד פסח ודאי מודים שיש לסמוך להקל בזה כיון שחייו של אדם תלוי ממש בזה שעיקר שתיה שלהם הוא שכר שעורים וכיוצא בו. וע"ע בבאר הגולה שם ובחק יעקב שם שהעידו שרבנן קשישאי הקילו בזה.וע"ע בכף החיים (סי' תפט אות קי) שהביא להקל בזה מספר מגן האלף.

ומכח היתרו זה של הרמ"א, כתבו האחרונים דה"ה שיש לצרף ס"ס, ספק אימתי נזרע, וספק אי גם בחו"ל נוהג דין חדש. וכן כתב באור לציון שציינת (ח"א יו"ד סי' טו), לסמוך ע"ז לכה"פ לכבוד שבת ויו"ט במקום הדחק.

ומדברי הרמ"א מוכח שלא החשיב הדבר כחסרון ידיעה, שכן גם בנדונו י"ל כן. וגם בעצם מה שכתב כת"ר שבספק חסרון ידיעה לא אמרי' ספק ספיקא, הנה במח' הפוסקים תליא, דעי' למהרא"י בפסקיו (סו"ס מז) והרמ"א (יו"ד סי' קי ס"ט) דס"ל דאף בדאיכא לבירורי, אמרי' ס"ס. וע"ע בשעה"מ (הל' מקואות כלל ג) באורך. וע"ע בזה למו"ז מרן שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' כט אות ז, ויו"ד סי' ג אות ה, וסי' ה אות ג, וסי' יח אות ה ועוד), דאפי' בספק חסרון ידיעה, אם נצטרף אליו ספק נוסף, חזי לאצטרופי לס"ס, כמ"ש בשו"ת משאת בנימין (סי' נ) ובשו"ת בית שלמה (יו"ד סי' קסב) ועוד. והמהרש"ם בדע"ת (הל' פסח דקע"ד ע"ב) כתב דאפי' אם שני הספקות מחוסר ידיעה, שפיר חשיב ס"ס. ואכמ"ל.

אלא דהנה על היתרו זה של הרמ"א רבו המקשים, הן משום דדבר שיש לו מתירין, אפי' בס"ס אסור. והן משום דלכאו' חשיב ס"ס משם אחד, דסך הכל הספק הוא אם היא תבואה חדשה או תבואה ישנה. ועי' בזה במוצל מאש (סי' נ).

[ועל מה שהק' דבדבר שיש לו מתירין, לא מהני ספק ספיקא, האריכו האחרונים ליישב דהכא שאני, או משום שלדעת הרמ"א הוא איסור דרבנן, ובכה"ג מהני ס"ס גם בכה"ג. או משום שהספק אינו בתערובת, אלא בגוף הדבר, או משום שחשיב לצורך. ומה שהק' דהוי ס"ס משם אחד, כבר כתב החוות דעת (בכללי ס"ס בש"ך סק"י) ליישב, משום שהספק הראשון הוא שמא אין כאן בית מיחוש כלל, ואת"ל שהוא ספק שמא אין כאן איסור, נמצא שהספק הראשון נחשב מתיר יותר מן השני. ע"ש. וע"ע באור לציון שציינת (ח"א יו"ד סי' טו). אלא דעיקר הדבר אי אמרי' ס"ס משם אחד, הוא מח' הראשונים, (עי' מ"מ פ"ג מאיסו"ב ה"ב, וכס"מ פ"ב מסוטה ה"ד).]

ואם כי, בודאי דיש לסמוך על דברי הרמ"א להקל בדאיכא ס"ס, בפרט שכן הביאו הפוסקים האחרונים בפשיטות בדבריהם. [עי' בזה למורנו הגאב"ד שליט"א בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי' עג את ה). ולמו"ז בספרו שו"ת יביע אומר (ח"י או"ח סי' נב) ועוד.] מ"מ ודאי שבמקום שיש אפשרות להשיג בקל מוצרים שידועים שהם מתבואה ישנה, יש להחמיר. וכבר כתב במג"א (או"ח סי' תפט ס"ק יז): אבלבעלנפשיחמירבמהשאפשרלוליזהר. ע"כ. וע"ש במ"ש כן גם משם השל"ה. וכ"כ בחק יעקב (יו"ד שם ס"ק כב, כד). ועי' גם בפמ"ג (סי' תפט שם) ובשדי חמד (אסיפת דינים מע' חדש אות יג) שכתבו דהירא דבר ה' יחוש להחמיר. וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק מה). לכן גם אם בקל יכול לברר מתי נזרעה החיטה נראה שצריך לברר, וכעין שכ' המשנ"ב סקמ"ה בסוף דבריו לענין תבואה המגיעה מרוסיא במסילת ברזל, עי"ש. וכן ראיתי שהעלה מו"ד בספרו ילקוט יוסף (מצוות התלויות בארץ ח"ג עמ' נא).

הגב על הנושא

לתחילת הדף