אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » אם החולה עצמו צריך לדקדק לאכול הקל הקל

אם החולה עצמו צריך לדקדק לאכול הקל הקל

כבוד הרב הגאון

המרביץ תורה לעדרים

רבי שרגא נויברגר שליט"א

רב שלום עד בלי ירח!

קבלתי לנכון את הקונטרס היקר והנפלא "שש אנכי", והנני מודה לו ע"כ. ואכפיל ברכת מזל טוב למעכ"ת לרגל נישואי בנו היקר. יה"ר שיזכה לראות ולרוות רב נחת מכל יוצ"ח.

הנני בהערה קצרה אגב עיון בדברי תורתו.

הביא מע"כ את דברי האור שמח בפי"ד ממאכ"א הי"ד דנקטו חז"ל לשון מאכילין אותו הקל הקל, משום דהחולה עצמו אינו צריך לדקדק בכך אלא אוכל מכל הבא ליד וכמו שכתבו לגבי נרדף שאינו צריך להצילו באחד מאבריו, ומע"כ העיר דאפשר שנקטו מאכלין משום שבדרך כלל אין החשיב"ס אוכל בכחות עצמו.

באמת אומר שדברי הגאון תמוהים בעיני מאז, דהלא חזינן בכל פרק יום הכפורים שזה המטבע הכללי של לשון המשנה כמבואר שם (פ"ב ע"א) "עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה, חולה מאכילין אותו עפ"י בקיאין", ושם (פ"ג ע"א) "מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו", ושם "החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת", הרי לן דלא רק כשבאו להגביל את ההיתר כגון במה שאמרו הקל הקל נקטו בלשון מאכילין, אלא בכל עיקר ההיתר נקטו לשון זה, וכך לשונם השגור בכל הני הלכתא, ויש בזה תימה על דברי הגאון.

וגם עצם הסברא אינה מתיישבת על הלב, דהלא אף ברודף הנחה זו שנויה במחלוקת, ובדברי רש"י (סנהדרין מ"ט ע"א, ע"ד ע"א) מבואר להדיא דגם הנרדף חייב להציל עצמו באחד מאברי הרודף, אך מ"מ ברודף יש להבין באחד משתי דרכים: א. מלבד דין ההצלה ברודף דניתן להצילו בנפשו שבו ניתנה הלכה דצריך להצילו באחד מאבריו, יש דין מסויים של הבא להרגך השכם להרגו שבו הותר דמו של הבא להרגך מלבד דין ההצלה, ובהלכה מסויימת של השכם להרגו אי"צ להצילו מאבריו. ב. הנרדף בהול להציל עצמו מהבא להרגו ואין להטיל עליו לדקדק להצילו באחד מאבריו, וטעם זה כתב המזרחי בפרשת משפטים עי"ש. אך שני טעמים אלה לא שייכי כלל בחשיב"ס דמאכילין אותו הקל הקל. (אמנם אפשר דהטעם השני הנ"ל אכן שייך במי שאחזו בולמוס שמטבעו בהול מאד).

ומשו"כ אין דברי הכהן הגדול מאחיו נראין עיקר בהלכה זו.

הנני כופל תודה וברכה

בהוקרה מרובה

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף