אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » כשרות » אם הכנת שעון חשמל מציל מבישולי גויים

אם הכנת שעון חשמל מציל מבישולי גויים

שאלה:

מעשה היה בחג שבועות שעבר, נשאלתי מאת המשגיח בקהילה, האם אפשר להדליק את התנור ליום טוב שני של גלויות על ידי שעון שבת, שמכוון על ידו לזמן מסויים ביום טוב השני. יצויין, שהתנור הוא חשמלי, לכן לא היה ניתן להשאיר נר הדלוק על ידי יהודי, כנהוג.

לא היה לי פנאי לעיין, ולפום ריהטא התרתי, משום שעיקר ההיתר של הרמ"א בסימן קי"ג התבאר בש"ך (שם ס"ק ז) דהוא משום דסמכינן על דעת הרא"ש, דבבית ישראל לא חיישינן לבישול עכו"ם, דאין בכך קירובי דעתא.

ומה נפלאתי, שמצאתי בספר הכשרות (פרק יט סעיף ל ובהערה פב), שהביא דעות שאוסרות. והביא משו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן רנ) שדן בארוכה, איזה מעשה מועיל ואיזה לא מועיל. ודן שבשעון שבת רק ההדלקה הראשונה חשיבא מעשיו של ישראל ולא כל מה שלאחר מכן. ודבריו שם היו לפליאה בעיני. אחרי שנהוג להקל שישראל מדליק נר, והגוי לוקח משם בקיסם ומדליק את האש שעל גבי הכירה, מה שייך לדון, שכוונון של שעון שבת הוא גרע מזה. וע"כ דלדברי רמ"א סגי בכל דהו, מין "זכר" לאיסור בישולי עכו"ם. ועיי"ש שעמד על זה ונתן חילוקים. ובעיני יפלא.

מצפה לתשובתו הרמתה,

דוד קנטרוביץ'

החופק"ק גומל, מדינת בלרוס.

תשובה:

כב' הרה"ג הגדול רבי דוד קנטרוביץ' שליט"א

מחשובי הרבנים בממלכת רוסיה, רבה של ק"ק גומל.

א. בשו"ע (יו"ד סי' קיג ס"ז) כתב בזה"ל: אין שגירת [פי', הבערה. ובערו והשיקו (יחזקאל לט, ט), תרגום ויהון שגרין] התנור מועלת אלא בפת, אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד, אלא ההנחה דווקא. לפיכך הרוצה לבשל במחבת בתנור של עובד כוכבים, צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור, למקום הראוי להתבשל בו.

וברמ"א שם כתב ע"ד: ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת, וכן נוהגין. (הגהות ש"ד ובארוך ובמרדכי פא"מ). ואפילו חיתוי בלא כוונה מהני ומועיל. וי"א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם, רק שהכותית הדליקה האש מאש של ישראל, שרי (או"ה שם בשם מהר"ם).

ובאמת דברי הרמ"א צ"ב, דמה מהני מה שהישראל הדליק אש, הלא גם לדעתו שאין צורך בעצם הבישול ע"י ישראל, אלא די בהדלקת האש, הלא בכה"ג את האש הדליק הגוי, ובפועל יש כאן בישול של גוי. ואכן הגר"א שם (ס"ק יח-יט) תמה ע"ד, ופליג עליה. וכן השיגו ע"ד עוד מהאחרונים, כמו שיעוי' בפרי חדש (ס"ק טז) ובלחם הפנים (ס"ק טו) ובכה"ח (ס"ק נג), ע"ש.

ובשו"ת משנה הלכות (חלק ט סימן קנט) כתב ליישב ולבאר דברי הרמ"א ע"פ דברי הגמ' בברכות (נג.), דשלהבת בכל שעה – חדתא היא, ואמרינן קמא קמא אזיל לה ובא אחר במקומו, והוק' לו דא"כ היאך יתחייב  המוציא שלהבת בשבת לרה"ר, דא"כ האיך יתחייב דמה שעקר כבר אזל ליה ומה שמניח שלהבת אחר הוא ולא עקר שלהבת ובשבת בעינא עקירה והנחה באותו דבר, וע"כ כיון דקי"ל המוציא שלהבת חייב, מוכח דשלהבת הראשון לא אזל ליה, ולכן משני, דלעולם דאיסורא נמי איתיה, פירוש, דלעולם עיקר השלהבת הראשון שהדליק באיסור לא אזל ליה, ואפ"ה מברך, דהרי נתווסף שלהבת דהתירא ואתוספת מברך, אבל עיקר השלהבת שהדליק בראשונה נשאר באיסורו כמו שהיה. ומה"ט כתב מהר"ם וכוותיה פסק הרמ"א, דאפילו לא חיתה ישראל והשליך את הקיסם רק שהעובד כוכבים הדליק מאש של ישראל שרי, דכיון שהדליק מאש של ישראל, א"כ בכל הבישול עד שנתבשל, יש שם כחו הראשון שהוא עיקר ההדלקה והתוספת הוא של עכו"ם, וא"כ הו"ל ממהר לבשל בשביל אשו, ולכן שפיר כתב הרמ"א דמותר כה"ג בשם הני פוסקים ודו"ק. עכ"ד. אלא שאף שביאר דבריו, לא אבה להחליט הדין כן, אחר שכמה אחרונים חלקו ע"ד. ורק בשעת הדחק גדול, כחולה וכיו"ב, כתב לסמוך ולהקל בזה. ע"ש. [וע"ע בזה במ"ש האחרונים לבאר דין הדלקת שעון שבת מער"ש, ותלו זאת בדברי הנמו"י (ב"ק כב. דף י ע"א מדפי הרי"ף), לענין אשו משום חיציו. ואכמ"ל.]

ב. מעתה יש לעיין האם כיוון השעון, אשר ידליק את האש או את התנור ביו"ט מאליו, נחשב שפיר לכה"פ כהדלקה מאש של ישראל, או שמא אין שום טיבותא בזה, ויהיה זה נחשב גם לדעת הרמ"א כבישולי גויים.

וכת"ר ציין לדברי מהר"ם שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (ח"ג סי' רנ), ואכן עיינתי בדבריו, וראיתי שכתב לחלק בין הא דישראל שהדליק אש, והגוי הדליק ממנו, שכן הישראל עשה מעשה רבה שהדליק אש, משא"כ כאן דמעשיו כלה לגמרי בפעם הראשונה והוי כאזדא ליה כחו. וכה"ג לא מצינו דמספיק גם בבישול עכו"ם, שהרי אין לפנינו עכשיו ההדלקה דישראל בעין או כחו, ולכן כתב דזה אסור מדינא, וכ"ש שבזה ישתכח ח"ו לגמרי איסור בישול עכו"ם, ונראה שאין להקל בשום אופן. ורק באופן שעשה מעשה רבה, כגון שנפח היהודי בפיו באש, ס"ל להרמ"א (סי' קיב ס"ט) דמהני, כיון דנחשב כגופו ממש. עכת"ד. וציין עוד לקובץ עם התורה (מהד' ג' תשנ"ה חו' יא) שהרב הכותב שם ג"כ כתב מה"ט לאסור. ובאמת שלהנ"ל הדברים מבוארים היטב, שכן דוקא באש דלוקה, שממשיכה את פעולתה מההדלקה הראשונה, שפיר דמי, משא"כ בשעון שהמכוין מצדו גמר את המעשה בעצם הכיוון. וכן ראיתי בספר שבות יצחק (ח"ו פ"ז ס"ב עמ' עב) משמו של הגרי"ש אלישיב, שכתב לאסור, וכמשי"ת להלן.

איברא, דראיתי בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' כח אות ד) שכתב להקל בזה, וז"ל שם: הנה כבר נודע פלוגתת גדולי האחרונים כל היכא דצריך מעשה אדם, אם ע"י פתיחת כח האלקטרי [החשמלי] נחשב מעשה אדם, עי' בספרי מנחת יצחק (ח"ב סי' צו-צט) ובשמ"ק, ומכ"ש כה"ג, דהוי רק גרמא, שידליק בערב מעצמו, ועי' מש"כ שם (סי' טז) בדיני גרמא, מ"מ, כיון דהכא אהני אף מעשה כל דהו, ואף רק נפיחה באש, כיון שא"צ אלא להיכר בעלמא, כמו דאיתא (ביו"ד סי' קיב סעי' ט), ועי' פר"ח שם (ס"ק יט), דאין חילוק בזה, בין אם נפח במפוח, בין אם נפח בפה, הובא בדרכ"ת שם (ס"ק סג), א"כ י"ל דגם כה"ג מהני. עכ"ל. הרי שלדבריו ההיתר הוא רק מצד מה דא"צ אלא היכר בעלמא, וא"כ כל שיש היכר, בין אם ע"י שעון שבת ובין בדרך אחרת, שפיר דמי. וכן התיר בזה בשו"ת אבן ישראל (פישר, ח"ט סו"ס ע).

אולם באמת, אף שהש"ך ביאר דברי הרמ"א שהיקל משום דבבית ישראל לא חיישינן, הרי בפועל לא התיר הרמ"א אלא באופנים מסוימים, ובכה"ג שהדבר נעשה מכחו של הישראל, וכמו שביארנו.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קסד) כתב בתחילה לחלק בין נפיחה דמהני, לשעון חשמל די"ל דל"מ, משום דנפיחה חשיב כחו ממש ולא גרמא, וכהא דאמרו בב"ק (יז:) גבי תרנגול שנפח בכלי זכוכית, דמשלם נזק שלם, משום כחו כגופו ממש, וכבר כתב הב"י (סי' קיג) בשם מצאתי כתוב, דנפוח בפה מועיל בבשול נכרי, משום דחשיב כגופו. ע"כ. ובאמת שכן כתב הבא"ח (פר' חוקת שנה שניה אות כב) בדעת מרן השו"ע, וז"ל: והנה בסימן קי"ג כתב מרן ז"ל בב"י מצאתי כתוב (הוא מהרי"ל) דנפוח בפה מועיל בבישולי גוים, דחשיב כגופו, וראיה מפרק כיצד הרגל, מתרנגול שתקע בכלי זכוכית וכו', ומשמע מדבריו דה"ה לנופח במפוח או בשפופרת עכ"ד ע"ש, והנה בודאי מפוח ושפופרת אין זה כח כחו, אלא חשיב דהרוח היוצא מן המפוח הוא כח ידו, וכן הרוח היוצא מן השפופרת הוא יוצא מפיו, ונמצינו למדין מכאן דכחו כגופו לענין בש"ג. עכ"ל.

אך שוב כתב בשבט הלוי שם להקל בזה ע"פ דברי הרמ"א הנ"ל בסי' קיג ס"ז, וז"ל: איברא ממה שהביא רמ"א בסי' קיג סוס"ז די"א דאפילו לא חיתה הישראל ולא השליך קיסם, רק שהגוי הדליק האש מאש של ישראל שרי, והרי התם לא קעביד הישראל כלום בנתינת אש המבשל אלא הגוי ופחות מגרמא כלפי המתבשל, א"כ כ"ש גרמא ע"י מעשה ישראל, אם לא דשאני הכא דאש של ישראל הראשון אעפ"י שאין לו להמתבשל כלום עדיף מגרמא, סו"ד אין לנו הוכחה ברורה להקל או להחמיר בגרמא, ואם מסברא ודע"ת יראה להקל וכעין שכ' הגאון מנח"י. עכ"ל. הרי שגם לדעת שבט הלוי מה שיש להקל אי"ז משום דדי בהיכר בעלמא, אלא משום דס"ל דדי בגרמא, ובשעון שבת איכא גרמא מעשה ישראל. ולכאורה סתר לדברי עצמו לעיל מיניה (שם ח"ט סי' קסא לס"ט) שכתב בזה"ל: ודע דנלמד מדברי הגר"א דבעינן גם בפת עכו"ם עכ"פ כחו כגופו, ומשמע דאם עשה זה דרך גרמא לא מועיל גם בפת גוי, ושאני האי דס"י במחבר ורמ"א דמעיקרא עכ"פ נעשה בכח גופו, וצלע"ק להלכה אם עשה פעולה שלמה בגרמת מעשה ישראל שמועיל כחיתוי אם לא יהני בפת גוי. עכ"ל.

ג. וכבר האריך מו"ז מרן זצוק"ל בספרו חזון עובדיה (שבת ח"א עמ' צ) לדון שעון שבת כגרמא, וזת"ד: והנה מ"ש שמה שנעשה ע"י שעון שבת, ומניח הקדרה קודם הפעלת השעון, נחשב גרמא בעלמא, מבואר כיו"ב גם בשואל ומשיב תנינא ח"א (סי' ה), שההדלקה ע"י שעון שבת חשיבא גרמא, וקי"ל עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי. וכ"כ המהר"ם שיק (חאו"ח סי' קנז) ד"ה אמנם לדינא. ע"ש. וזהו ע"פ מ"ש בשו"ת זרע אמת (חאו"ח סי' מד), וז"ל: אכן פשר דבר זה נראה דהיכא דלא עביד מעשה איסור בשעת המלאכה, רק שעשה איזה מעשה, ולאחר זמן ע"י אותו מעשה גרם שתיעשה מלאכה מאליה, כגון ענין מחיצת הכלים המלאים מים בפני הדליקה, זוהי גרמא המותרת אף לענין שבת, דעשיה הוא דאסור הא גרמא שרי, אבל כשעושה המלאכה עצמה, אע"פ שהמלאכה נעשית ע"י סיוע דבר אחר, כגון זורה ורוח מסייעתו, אף שא"א למלאכה שתיעשה אלא ע"י סיוע הרוח, חייב וכו'. ע"כ. נמצא שכל שאין המלאכה נעשית מיד, אלא לאחר זמן פעולתו, כמו בענין מחיצת הכלים שמלאים מים, שרק אחר שתגיע שם הדליקה נגרם הכיבוי, נחשב גרמא. והוא הדין לנ"ד. וכ"כ הגאון פני יהושע (ביצה כב.). וכ"כ בשו"ת כתב סופר (סי' נה), והגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קפח) בד"ה אלא. וע"ע בשו"ת תשורת שי ח"א (סי' תקעח) שכתב להסכים לד' הגאון מהרש"ם שסמך על דברי הרב זרע אמת הנ"ל להקל. ע"ש. ודלא כמ"ש בשו"ת בן יהודה (סי' קנא), שבשעון שבת שמדליק בשבת ע"י פעולתו מע"ש, לכ"ע חייב חטאת, ולא חשיב גרמא, וע"ע בשו"ת בית שלמה (חיו"ד ח"ב סי' קכב). ע"ש. שאין כן דעת הפוסקים הנ"ל. וכן מבואר כדברינו בשו"ת דברי מרדכי פרידבורג (סי' כב אות כט). ובשו"ת הרב"ז (סי' קלו אות ה). וע"ע בשו"ת בית יצחק (חאו"ח סי' נז), ובשו"ת אבני חפץ (סי' כו), ובשו"ת אבן יקרה תליתאה (ס"ס פה), ובשו"ת זקן אהרן וואלקין ח"ב (סי' טו), ובשו"ת תורת יקותיאל (סי' סט). ע"ש. וכן העלה בשו"ת באר משה ח"ו (בקונטרס החשמל סי' לח), וכתב שהראשון שאסר להתקין השעון מע"ש להדליק ולכבות הוא הגאון בעל "בן יהודה", ולא נתקבלה הוראתו. עכת"ד. ועיי' בזה עוד באחיעזר (ח"ג סי' ס).

הרי שפעולת השעון חשמל אינה נחשבת ככחו ממש, אולם נחשבת היא כגרמא, ואי נימא כדברי הני פוסקים שהדלקת שעון שבת נחשבת כגרמא, א"כ יש לעיין האם די במה שנעשה בגרמתו של הישראל, או שיש צורך דוקא בכחו ממש, ואין לנו ללמוד מדינא דניפוח. וגם מדינא דהדלקת האש מן האש שהדליק הישראל, לכאורה לפי האי טעמא שביארנו דעתו של הרמ"א, מבואר דהיינו משום דכחו ממש הוי, אך גרמא מנ"ל להתיר. וכן ראיתי למורנו הגאב"ד שליט"א בספרו מנחת אשר (דברים סי' ה אות ז) שנסתפק בדינא דגרמא, אי חשיב בישול ישראל, והניח בצ"ע. ועוד ראיתי בשו"ת בנין אב (ח"ג סי' לט) שנטה לומר שאין בהדלקת האש ע"י גרמא של ישראל, להתיר בישולי גויים גם לדעת הרמ"א.

ד. אלא שמאידך יש ביד הטוען לטעון, שאף אם נכונים דברינו שאין כאן הדלקת האש ע"י ישראל, הרי גם הגוי אינו מדליק את האש, ומנ"ל לאסור כאשר האש נדלקת מאליה.

והנה מרן השו"ע (יו"ד סי' קיג ס"ו) כתב בזה"ל: כל שבישלו ישראל מעט בישולו, בין בתחילה בין בסוף, מותר. לפיכך אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש, והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה, או שהגיס ישראל וגמר העובד כוכבים, הרי זה מותר. והוסיף הרמ"א וז"ל: ואפילו לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים. ע"כ. ובש"ך שם (ס"ק ח) תמה ע"ד הרמ"א, שהוא נגד הש"ס (ע"ז לח.), דמבואר התם  דבאופן שלולא שהפך בה הגוי, לא היה זה מתבשל, נחשב כבישולי עכו"ם ואסור, וכן הוא בפוסקים וב"י. אלא דצ"ל דהרמ"א ס"ל דדמי לקיסם וחיתוי, דאף שמדינא דגמ' לא שרי, מ"מ התירו. וה"נ בדין זה. אלא דזה צ"ע, שהרי אין זה דומה לחיתוי וקיסם, וכמ"ש הר"ן פא"מ להדיא. ולכן הסיק הש"ך דכל שלולא מעשיו של הגוי, לא היה זה מתבשל, ורק משום מעשיו הרי זה מבושל, חשיב בישולי גויים. וכן נראה הסכמת הגר"א (שם ס"ק טז). ועיין גם בכנה"ג (הגב"י לז) שכתב שדברי הרמ"א תמוהים, אחר שנראים היפך דברי הגמרא. וכ"כ גם בשו"ת באר שבע (סי' כד). וכ"כ בפרי חדש (שם יג) ובשלחן גבוה (שם יד). ועיין בשיורי ברכה למרן החיד"א (שם יא) שהביא שכן מצא בתשו' כת"י להגאון ר' ישועה שבאבו. ולכאו' לפי"ז מבואר דבכדי להתיר בישול עכו"ם, יש צורך שיהיה מעורב כאן כח שוה של ישראל, וכל שלולא מעשיו של הגוי, לא היה התבשיל מתבשל, חשיב בישולי עכו"ם. וה"נ בנ"ד, כיון שלולא מעשיו של הגוי, לא היה התבשיל מתבשל, אף שהתנור היה מתחמם, או האש היתה נדלקת, אין בזה בכדי להתיר.

ובאמת שלכאורה שאלה זו קמה וגם ניצבה היום ביתר שאת, כאשר ברבים מהמפעלים המכונות עובדות ללא מגע יד אדם, ובאופן אוטומטי, ואין כאן אלא נתינת החומר הראשוני על המסוע ע"י הגוי, ואח"כ פעולת ההכנה והבישול נעשית מאליה, ויש לעיין האם יש בזה משום בישולי גויים.

אמנם ידועה דעתו של מרנא החזו"א (או"ח הל' שבת סי' לו ס"ק א) שבכל לחיצה על מתג החשמל, בלחיצה הראשונה, מוציא כח חום הגורם לאדים שיבואו ויניעו את הגלגל, ותנועת הגלגל ממשכת יצירת האדים, וכן חוזר חלילה, וא"כ הכל הוא גירא דיליה וממעשיו. אך כבר השיבו ע"ד מהרצ"פ פרנק בספרו שו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' רח), ע"ש. ומהרב"ץ אבא שאול בספרו שו"ת אור לציון (ח"א או"ח סי' ב). וכן הסיק שלא כדבריו מו"ז מרן זצוק"ל בספרו יחוה דעת (ח"א סי' יד) לענין מצות מכונה בפסח, וז"ל: ולכן מצת מכונה איננה חשובה יותר מעשיית סתם מצה, ואף שהלוחץ על הכפתור להפעלת המכונה אומר בפירוש לשם מצת מצוה, אין זה מועיל, מפני שאמירתו חלה רק על כח ראשון של המכונה, וכשהיא ממשיכה אוטומטית לפעול, נפסק כוחו הראשון, ולא חלה על המשך הפעולה אמירת לשמה. ע"כ. וחזר ע"ד שוב בכ"מ. וא"כ אחר שבטלו מעשיו אחר הלחיצה הראשונה, ואין המשך החשמל מתייחס אל הישראל, יש לעיין האם יש בזה משום בישולי גויים.

ואכן ראיתי בספר דברי דוד (טהרני, ח"ג סי' יב) מו"מ בזה בין המחבר להגר"א בקשי דורון לגבי בתי חרושת למזון מוכן, אשר כל תהליך הבישול והטיגון נעשה ללא מגע יד אדם, ורק הנחת חומר הגלם לתוך המכונה נעשית ע"י פועלים גויים, אם יש בזה משום איסור בישולי גויים. והרב המחבר שם האריך לאסור ולהחמיר דחשיב בישולי גויים. אך הגר"א בקשי דורון נטה לומר דאין בזה משום בישולי גויים. ועי' בזה גם בספר פתבג המלך (עמ' קפד). [ושמעתי, שגם דודי הגר"מ יוסף שאל זאת למו"ז מרן זצוק"ל לענין בישולי גויים בקופסאות שימורים, כאשר תהליך הבישול הוא ארוך ונעשה ללא מגע יד אדם, וענהו מו"ז זיע"א דהגם שיש מקום להתיר זאת אף לדעת מרן השו"ע, מ"מ בכשרות בד"ץ מן הראוי להחמיר גם בזה.]

אולם נראה, דחילוק רב יש בין נ"ד לנדון בישול שנערך ע"י מסוע ללא מגע יד אדם, ובכה"ג גם הגר"א בקשי דורון יודה לאסור, שכן לגבי מסוע הנ"ל ביאר שם טעמו בזה"ל: אולם הלכה זו [מ"ש מרן בסי' קיג ס"ו] אמורה כשהעכו"ם עושה את הפעולה האחרונה המביאה לידי בישול, ועצם הפעולה שלו יש את גמר הבישול, כפי הדוגמא שהיפך וגרם לגמר הבישול. אולם אם בפעולתו עדיין אין את גמר הבישול, אין זה בישול עכו"ם, ועכ"פ לא רק בישול עכו"ם כיון שפעולתו אינה גמר הבישול. על כן כשהעכו"ם מניח את החומר במכונה ולא לתוך האש, העכו"ם עדיין אינו מבשל ואינו עושה לבד את פעולת הבישול, לפי שהבישול יתחיל רק בהמשך כשהחומר יגיע לתנור, ואת הבאתו לתנור עושה המכונה המופעלת ע"י היהודי, שההבאה לתנור מתייחס למפעיל, ואין כאן בישול עכו"ם בלבד אלא בישול הקו מפעולתו של היהודי במכונה ומפעולת הנכרי המניח את החומר המתבשל. ע"כ. וא"כ דוקא בשאלתם כאשר החומר ניתן ע"י הגוי ועובר כמה שלבים עד אשר מגיע לבישול ואפיה, יש מקום לדון כסברתו, אך באופן שהנכרי נותן את התבשיל לאש, אף שהאש נדלקה באופן אוטומטי, אין בזה בכדי להתיר את הבישול.

ומה מאד שמחתי שמזה הטעם כתב בשבות יצחק (שם) דעתו של הגריש"א לאסור, וז"ל שם: ויש לדון במפעלי מזון שעובדים בהם גויים או מי שדינם כגויים, אם יועיל לזה שהישראל יערוך שעון עם מצבר שידליק התנור בכל יום בשעה הרצויה, ויחשב הדבר כהדלקת תנור ע"י ישראל. ושמעתי מהגרי"ש אלישיב [שליט"א] זצ"ל, דהדלקה כנ"ל ע"י שעון לא מהני, משום דיש לחלק ממה שמצינו דהקילו באפית גוי אם הישראל הסיק התנור או אפילו רק הטיל קיסם להיכר, דהתם ההיתר הוא משום שנעשה מעשה להיכר שהישראל משתתף בעסק האפיה, אך בהכין שעון שידליק התנור בכל יום מאליו, הואיל ובזמן האפיה ההדלקה נעשית מאליה, לא ניכר יד הישראל בעסק האפיה, ולא מהני. וגרע נמי מאם הדליק הגוי מאש של ישראל די"א דמהני, דהתם משתמש באש קיימת של ישראל וי"א דחשיב היכר, משא"כ הכא שפעולת הישראל בשעה שנעשית עדיין לא הדליקה אש וכשנדלק התנור אח"כ לא ניכרת יד הישראל בעסק זה. עכ"ל. ומאידך, כתב שם: אם מכוין שעון שיפעיל המסוע להכניס האוכל לתנור מהני, כי הבישול לא נעשה ע"י גוי, אבל אם אחר הפעלת המסוע יניח הגוי האוכל ע"ג המסוע לא מהני. ע"כ. והיינו כחילוקינו הנ"ל, שאם גם הכנסת האוכל לתנור או לאש, נעשית באופן אוטומטי, וללא מגע יד אדם, איה"נ יש מקום להקל. אך אם הגוי מכניס בעצמו את התבשיל גופיה לתנור, אף שהתנור הודלק באופן אוטומט, לא די בכך כדי להתיר.

ה. ומעתה, לולי שגדולי הפוסקים ה"ה המנח"י, האבן ישראל ושבט הלוי התירו זאת לדעת הרמ"א, היה מקום רב לאסור, שכן גם מ"ש הרמ"א להתיר שהישראל ידליק אש, והגוי ידליק אש מהאש, חלקו עליו האחרונים, וקשה להקל בזה, כ"ש בכה"ג שאי"ז כחו של הישראל כלל, ואף גרמא לא הוי וכנ"ל. וקשה לסמוך על סברא, להתיר משום כך דבר שלא נזכר במפורש בפוסקים. אכן, בשעת הדחק, ודאי שכדאים הם המנחת יצחק ודעימיה לסמוך עליהם.

אלא דיש להדגיש שכ"ז לשיטת הרמ"א, אך לשיטת מרן השו"ע ודאי שאין להתיר זאת, וכמ"ש הזבחי צדק (ס"ק לא), והאריך בזה רב מו"ז מרן זצוק"ל בכ"מ (עיין יבי"א ח"ט יו"ד סי' ו אות ב, וסי' ז אות ח). ואף שבאופן שהניח הגוי את התבשיל על האש קודם שהודלק, ובא ישראל והדליק את האש, מבואר בכנה"ג (יו"ד סי' קיג הגב"י לג ולט) דשרי. וכ"כ בכה"ח (ס"ק סה) ובשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' צו אות ה). ועיין בזה למו"ז מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר (ח"ה חיו"ד סו"ס י), ובשו"ת יחו"ד (ח"ה ס' נד), וע"ע בשו"ת בנין אב (ח"ג סי' לז). היינו משום שבפועל מי שהדליק וגרם לבישול הוא הישראל, משא"כ בכה"ג שהודלק אח"כ באופן אוטומטי, אין בזה בכדי להתיר את התבשיל, וכנ"ל. אולם, גם לשיטת מרן השו"ע שאסר בישולי גויים גם כשהודלק האש בגרמתו ומכחו של הישראל, הרי בהדלקת התנור לאפית פת, היקל בזה וכנ"ל, וה"נ שבשעת הדחק יהיה מקום להקל בזה באפית פת כאשר הדלקת התנור נעשית ע"י שעון שבת.

ו. וראוי לצטט כאן את דברי הגרש"ז אויערבאך כפי שנדפסו בספר הליכות שלמה (חודש תשרי פ"ג הע' 11) בזה"ל: כאן המקום להעתיק רשימת חכ"א שליט"א העוסק בעניני הכשרות בארה"ב, והיא תוכן שיחתו של רבנו בביקור הנ"ל אצלו בחדשי חייו האחרונים, וז"ל: הצעתי לפני הגאון זצוק"ל שאלות וספיקות רבים בנוגע לעניני בישול עכו"ם, ולאחר שראה שאינני חותר אחר קולא דוקא הסכים לענות לשאלותי, באופן כללי, וכה היו דבריו אלי, שנאמרו בכאב לב גדול ובהתרגשות עצומה: אומר לך שיטתי בכללות ענין בישולי עכו"ם בזמננו. הנה בדורותינו נתרבו נשואי התערובת ר"ל, בפרט בארה"ב, באופן שלא היה מעולם בכלל ישראל, ובודאי שומה עלינו לחקור ולפשפש איכה נהייתה הרעה הגדולה הזאת. אכן כבר גילו לנו חכמינו ז"ל להדיא שורש הדבר, ואמרו שהגורם לנשואין עם גויים ר"ל הוא אכילת פיתם ויינם, כמבואר בגמ' (ע"ז ל"ה ע"ב) וטוש"ע (סי' קי"ג), והנה תחת שישמרו בכל עוז על גזירות חז"ל הללו הורגלו בדורותינו לחתור ולחפש אחר כל מיני קולות בזה, אשר הם ודאי נגד רצון חז"ל, וגברה המכשלה כאשר נמשכו איזה מן המורים במדינות חו"ל להקל קולות גדולות ביותר [ורמז לי הגאון זצוק"ל שבודאי ידוע לי לאיזה קולא כוונתו, ונראה שנתכוין למה שהקילו דסגי בהדלקת מנורת חשמל או מנורת לייט בהתנור. הערת הרושם], סוף דבר אין אנו נזהרים לדאבוננו כראוי באלו הענינים, וראיה ברורה לזה הוא עצם המצב המחריד וה"טראגדיע" הלזו של נשואי התערובת, שהורו לנו חז"ל בבירור שהגורם לזה הוא בישולי עכו"ם ויין נסך כנ"ל. והנה בכל פזורות ישראל קמו אנשים נכבדים יראי ד' ורבים בפעולות גדולות ועצומות למניעת נשואי תערובת, אבל עדיין לא נושענו מן הצרה הגדולה הזאת, ויש לדעת כי הסיבה לכך היא כי בו בזמן שמתאמצים להציל הנפשות מלהטמע בין הגויים ר"ל, עדיין ממשיכים לאחוז בכל אותן קולות שהן ההיפך הגמור מרצון חז"ל בתקנותיהם. ולכן העצה היחידה לכך היא לילך מן הקצה אל הקצה, ולהחמיר עד מקום שידינו מגעת, ואע"פ שאנו בני אשכנז יוצאים ביד רמ"א ואיננו זזים מהוראותיו, עכ"ז כדאית היא הצלת ישראל שנדחוק בשבילה ככל האפשר במה שהקיל הרמ"א, ונחמיר בכל עניני בישול עכו"ם כמעט כשיטת הב"י [ולדוגמא נקט הגאון זצוק"ל ב' הלכות, הא' בהא דהקיל הרמ"א ביו"ד סי' קי"ג ס"ז בהדליק הנכרי את האש מאש של ישראל, שיש להחמיר דאם הבעיר הישראל אש קטנה [פיילוט] מותר שידליק ממנה הנכרי תחת סיר אחד בלבד, אבל אם בא להדליק האש תחת סיר נוסף צריך הישראל להדליק שוב את האש הקטנה [הפיילוט], וכן על כל סיר וסיר. והב' בהא דהתיר הרמ"א בסי קי"ב ס"י דסגי בהכשרת התנור פעם אחת אם לא יעמוד בלא היסק אפי' כמה ימים, דבזמננו עלינו להחמיר בדבר ולהכשיר רק מה שהונח כבר בתוך התנור בשעת ההכשר ותו לא. ועיין ערוך השלחן יו"ד סי' קי"ג סמ"ד דדברי הרמ"א הם לענין דיעבד]. ובאמת אם יתנו אחינו בני ישראל אל לבם ויבינו גודל הסכנה שיש בהקולות הללו, יתאמצו להעמיד ממונים ומשגיחים בכל מפעל ומפעל, שהיא התקנה הטובה ביותר, ואם אין זה באפשרי יעשו עכ"פ במדת האפשר. וסיים הגאון זצוק"ל ואמר לי, אשריכם אם תצליחו לקיים העצות והגדרים הנכונים ברוח כוונתם האמיתית של חז"ל, ואם תמנעו בישול עכו"ם בין אחב"י היראים והחרדים לדבר ה', תצילו עי"ז את זרע בית ישראל הרחוקים משמירת התורה מלהטמע בין הגויים רח"ל, וגדול יהיה שכרכם מן השמים. ע"כ רשימת הדברים הנ"ל. עכ"ל.

ואסיים בברכה, שיהא ה' עמו לכוין לאמיתה של תורה, להרבות חיילים לתורה, אכי"ר.

ביקרא דאורייתא

עובדיה יוסף טולידאנו

 

 

תשובת מו"ר הגאב"ד שליט"א

ראיתי את דברי תלמידי הגדול מורה מובהק הגרע"י טולידאנו שליט"א, וכל דבריו דברי טעם.

סוף דבר, בשעת הדחק יש מקום להקל כדעת הגאונים מנחת יצחק, אבן ישראל ושבט הלוי. והלא בדרבנן עסקינן, ובשעת הדחק מקילים אף ע"פ דעת יחיד, כמבואר ביו"ד סימן רמ"ב בכללי הפסק, וק"ו בני"ד שיש על מי לסמוך.

אמנם, במקום האפשר, מן הראוי להחמיר.

הגב על הנושא

לתחילת הדף