אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » אם מותר ללמד כיתה כשיש בין התלמידים גויים

אם מותר ללמד כיתה כשיש בין התלמידים גויים

י"ט כסלו תשנ"ט

כבוד ידי"נ הגאון הגדול

מוה"ר ר' שמואל אליעזר שטרן שליט"א

(כעת ראש ישיבת חוג חתם סופר ורב מערב בני ברק)

נעימות בימינך נצח.

בדבר המורה שבא ונפשו בשאלתו היות ונודע לו שאחד מתלמידיו בבית הספר הוא גוי שנולד מאם נוכריה, והלא אסור ללמד תורה לגוי, מה יעשה ולא יכשל בחטא והלא בודאי אינו יכול להוציאו מכיתתו.

הנה יש לעיין בשאלה זו משני צדדים:

א. מצד האיסור שעל הגוי שאסור לו ללמוד תורה כמבואר בסנהדרין נ"ט ע"א דגוי העוסק בתורה חייב מיתה ונחלקו אמוראי שם אם הוי משום לתא דגזל או משום לתא דנערה המאורסה (ונחלקו בקרא ד"מורשה" אם הוי מלשון ירושה או אירוסין עי"ש). וכיון דאסור לגוי לעסוק בתורה ממילא המלמדו עובר בלפני עור.

ב. אסור לישראל ללמדו תורה כמבואר בחגיגה י"ג ע"א אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם שנאמר "לא עשה כן לכל גוי", הרי דמלבד האיסור לפנ"ע יש איסור עצמי על ישראל המוסר דברי תורה לגוי, והתוס' בחגיגה שם כתבו דצריך קרא ד"לא עשה כן", במקום שיש אחר שיכול ללמדו ולא הוי תרי עברי דנהרא ובכה"ג ליכא לפני עור, אלא איסור מדברי קבלה שלא ללמדו.

ואבאר את הנלענ"ד בשני צדדים אלה.

א

בענין לפי עור

הנה בני"ד לכאורה לא הוי תרי עברי דנהרא דהלא פשוט שאם מורה זה ידחנו, ימצא כיתה אחרת או בית ספר אחר שבו יתקבל וילמד, ולא ישאר ללא מסגרת לימודים. (וסביר שהוריו ימצאו לו מסגרת בבית ספר דתי אחר). אך באמת אין בזה פתרון גמור דכבר כתב המל"מ בפ"ד ממלוה ה"ב דרק אם ימצא אחר שילמדנו בהיתר אין בזה לפנ"ע אבל אם האחר ג"כ מצווה בלפני עור מה בינו לבין האחרים ובכה"ג יש לפנ"ע, ובני"ד הלא כל המורים בני ישראל המה וכולם מצווים בלפ"ע וא"כ עדיין הוי בכלל תרי עברי דנהרא. ובאמת משמע בדברי התוס' שם כדברי המל"מ דכתבו דמיירי באיכא עובד כוכבים אחר שרוצה ללמדו הרי דכשיש ישראל אחר הרוצה ללמדו לא נמנע בכך איסור לפנ"ע מישראל המלמדו תורה ועי"ש במל"מ שהביא ראיה זו, וכ"כ הברכי יוסף חו"מ סי' ט' דין א' ס"ק ג', עי"ש.

אמנם רבים מן הפוסקים דחו את דברי המל"מ ונקטו דגם באיכא ישראל אחר אינו עובר בלפנ"ע עיין כנה"ג חו"מ סי' ל"ד אות ל"ו בשם מהר"א ששון ובפני משה ח"ב סי' ק"ה (הובא במל"מ שם) ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' פ"ג עי"ש, ובשעת הדחק יש על מי לסמוך בזה.

ואין לדחות דמ"מ יש איסור דרבנן אפילו באינו בתרי עברי דנהרא, דבאמת בעכו"ם אין איד"ר בכה"ג כמו שהוכיח בבהגר"א יו"ד סי' קנ"א סק"ח וכ"ה במג"א או"ח סי' שמ"ז והדברים ידועים, ומשו"כ נראה כנ"ל דיש על מי לסמוך ללמד ילד זה.

אך באמת נראה עוד מטעם אחר דאין בני"ד איסור לפי עור כלל דכתבתי במק"א דכאשר אדם נוהג כדרכו והרגלו בעניניו וכתוצאה מכך נכשל אחר ע"י מעשיו אין הוא עובר בלפ"ע, ואין החיוב מוטל עליו לחדול מהנהגתו השגורה אלא להיפך הוא אומר להנכשל אתה באת בגבולי ועליך להתרחק מן העבירה, וכל איסור לפנ"ע נאמר במושיט כוס יין לנזיר וכו' שכל ענין ומהות מעשיו אינו לצורך עצמו כלל וכל ענינו הכשלת חבירו באיסור.

(ואמרתי כן ליישב קושית מהריל"ד על שיטת התוס' בעבו"ז כ"ז וכ"ה בשו"ע יו"ד סי' קנ"ז סעיף א' דמותר לאדם ליהרג ולא לעבור על כל מצוות התורה, והלא עובר בלפ"ע שהרי הוא מכשיל את הגוי הכופהו באיסור רציחה. ולענ"ד אין זו קושיא כלל, דכי חייב הישראל לעבור עבירה ולשנות ממנהגו ללכת בארחות ישרים משום רשעת הגוי הבא עליו להרגו. ולא עוד אלא לעולם אין האדם חייב לשנות ממנהגו ומהלכו הרגיל כדי למנוע מכשול מאחרים, ומי שהכין סעודה לכהנים מתרומה ובא ישראל לאכול בו, אף שהוא מצווה לאפרושי מאיסורא מ"מ אין בזה לפנ"ע, ובגוי הרי לא מצינו מצוה להפרישו מאיסורא אלא שלא להכשילו ובני"ד שהוא מורה שזה תפקידו ללמד את תלמידיו אין בזה לפנ"ע).

ויש עוד לדון בזה דכיון שהתלמיד קטן הוא אין בו חטא וממילא לא שייך לפנ"ע, ויש לעיין בזה לפי"ד החת"ס בשו"ת יו"ד סי' שי"ז דקטנות דגוי איננו תלוי בי"ג שנים ובשערות אלא בדעת שלמה שהרי כתב הרמב"ם במלכים פ"ט ה"י דלא ניתנו שיעורים לב"נ אך מ"מ נראה דסתם קטן אף לפי שיטה זו אין בו דעת שלימה ואינו בר עונשין אף בב"נ. (ובגוף דברי החת"ס עיין במנחת אשר במדבר סימן ו').

ב

אך מלבד איסור לפנ"ע יש איסור בעצם ללמד תורה לגוי ואיסור זה נוהג לכאורה בכל ענין ואפילו בגוי קטן.

אמנם הלכה זו לא הובאה לא ברמב"ם ולא בטור ובשו"ע, והלא דבר הוא, למה השמיטו פוסקי הדורות ועורכי השלחן לפני בית ישראל הלכה זו שבגמ'.

וראיתי באגרות משה יו"ד ח"ב סי' קל"ב וח"ג סי' פ"ט – צ' שכתב דכיון שכתב הרמב"ם בפ"ח מעבדים הי"ח דאסור ללמד תורה לעבדו וכ"ה בשו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ע"א, ה"ה שאסור ללמד לגוי והיינו הך. ולענ"ד אין זה נראה דאין זה דרכו של הרמב"ם להשמיט הלכה מפורשת בגמ' משום שאפשר ללמדו בק"ו מהלכה אחרת שהביא. ועוד דבאמת שני דינים הם ושתי הלכות שאינם תלויים זב"ז דאסור למסור ד"ת לגוי מדברי קבלה משום "לא עשה כן לכל גוי" כמבואר שם בחגיגה, אבל במה שאמרו בכתובות כ"ח שאסור ללמד תורה לעבד כתב הלבוש בסי' רס"ז שהוא משום דהוי כאילו מלמדו תפלות כמו שאמרו בסוטה כ"א לגבי לימוד תורה לנשים ומבואר מדבריו דאין זה ענין כלל לתלמוד תורה דגוי. ובאמת עבד אינו גוי אלא מחוייב במצות כאשה, ועיין עוד בפירוש הרדב"ז על הרמב"ם שם שכתב ג"כ דהוי כמלמדו תפלות או משום דכתיב "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (וכנראה כונתו לפי"ד הגמ' בסנהדרין נ"ח ע"ב "דעבד יצא מכלל גוי ולכלל ישראל לא בא" ודו"ק), ומ"מ נראה דאין זה ענין למה שאסור למסור ד"ת לגוי, ושוב צ"ב למה השמיטו הרמב"ם והשו"ע דין זה.

אלא נראה, דס"ל להרמב"ם דאין בזה איסור גמור והלכתא פסיקתא אלא רצון התורה והנהגה ראויה וכמדת חסידות שלא הביאו הרמב"ם והשו"ע, ומ"מ נראה דכיון שאין איסור זה מובא ברמב"ם ובטושו"ע ואינו הלכה פסוקה אלא הנהגה ראויה, לא בכל ענין ראוי לנהוג כן ובני"ד בודאי אינו חייב להתפטר מתפקידו ולקפח פרנסתו בשביל הנהגה זו, וכן אינו צריך להחרים ילד זה לבזותו ולנדותו, ולא רק משום שבכך הוא מסכן את פרנסתו, אלא אף משום חילול ה' שעלול לצאת ממעשה זה. ועוד דראוי לקרב ילד זה ומשפחתו ולהשפיע עליהם שיתגיירו כדין ויכנסו תחת כנפי השכינה, דהלא העובדה שהוריו שלחו אותו לביה"ס דתי משמע שהם רוצים שיגדל כיהודי וצריך להשתדל עמהם שתתגייר האם (אם עדיין לא נתגיירה) ויגיירו את בנם, ואם יעלה בידו, אין לחשוש כ"כ מללמדו תורה דכבר כתב המהרש"א בשבת ל"א ע"א דכשבא להתגייר מותר ללמד תורה לגוי והוכיח כן מהלל הזקן ואף שהגרעק"א בתשובה מ"א פקפק בדבריו, כבר נהגו ללמד תורה לאלה שבתהליכי גיור והארכתי בזה במק"א. (עיין לקמן אות ג').

(ולא אמנע מלגלות דעתי בענין נכבד זה, דלענ"ד לא כדורות הראשונים דורנו, דמאז ומעולם נמנענו מליזום גירות ורק מי שבא מדעתו להתגייר לאחר שנדחה שוב ושוב קבלוהו אם רצונו הוכח כאמיתי. וכן ראוי לעשות עפ"י דין תורה, אבל בתקופותינו שרבים מאוד החוסים בצלנו מעולי בריה"מ הם גויים עפ"י דין ומתערבים בין יושבי הארץ ויש בזה מכשול נורא לדורות, אין להרחיקם מלהתגייר, אלא יש להשתדל עמהם לגיירם, ואף שחלילה להקל בדרישה לקבלת עול מלכות שמים ועול המצוות באמת ובתמים ובכל דקדוקי ההלכה, מ"מ אין להרחיקם מלהתגייר ולכן אין לדחות ולפגוע בילד זה ובמשפחתו אלא להשתדל ע"מ לגיירו ובפרט שהוא לומד בבי"ס דתי).

עוד יש לצרף בעניננו מש"כ בטורי אבן בחגיגה שם דלמ"ד דגוי אסור ללמוד תורה מלתא דגזל מותר לו ללמוד כשישראל מלמדו דאין זה גזל, ועוד כתב שם דבאקראי מותר משום דרכי שלום, ואף שכל דבריו דברי חידוש מ"מ רב גובריה דשאג"א גדול הדורות לצרף סברתו.

והנה רבים מן האחרונים חידשו דרק תושבע"פ אסור ללמד לגוי אבל תושב"כ מותר, כ"כ מהר"ץ חיות בחגיגה שם ובסוטה ל"ה ע"ב ובשו"ת מהר"י אסאד או"ח סוס"י ד' מבן המחבר, עיין שלט"ג סופ"ק דעבו"ז בשם הריא"ז דדברי הנביאים והכתובים מותר ללמדם. ויש לדבריהם בית אב בדברי רבינו גרשום מאור הגולה בב"ב (כ"א ע"ב) דבני חצר יכולים לעכב אחד השכנים מללמד תורה לתינוקות נכרים, ובר"ג שם "אם רוצה ללמד רפואה או מקרא".

ובמאירי בחגיגה שם משמע דאין איסור אלא למסור לו סתרי תורה וכ"כ מדעתיה דנפשיה הגאון בעל באר שבע בקונטרס באר מים חיים שבסוף ספרו סימן י"ד עי"ש, ולפי דבריהם יש צדדים נוספים להקל בני"ד.

ומה מאוד שמחתי כשראיתי שוב שהבאר שבע העיר שהרמב"ם והשו"ע השמיטו הלכה זו וכתב דנראה מכך שבאמת אין הלכה כרב אמי בזה עי"ש.

ומ"מ נראה דיש די בדברינו להתיר למורה זה לנהוג כדרכו וכחובתו וללמד ילד זה ביחד עם כל תלמידי הכיתה.

בידידות וביקר

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף