אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » אם קטן חייב בשבע מצוות בני נח

אם קטן חייב בשבע מצוות בני נח

כבוד ידי"נ הרב הגאון המופלא

רבי יעקב ויינגולד שליט"א

ראיתי את דבריו הנפלאים כדרכו בקודש, והנני במענה קצר.

בענין מה שחידשו כמה מגדולי האחרונים ובכללם הנחל יצחק חו"מ סימן ז' ענף ב', המנחת חינוך מצוה כ"ו, והאור שמח איסורי ביאה (פ"ג ה"ב), הדברי חיים (נזקי ממון סימן י"א) וחלקת יואב (סימן א') דקטן שיש בו דעת חייב בשבע מצוות בני נח, וכת"ר הוסיף לחדש לפי דבריהם דקטן חייב גם בכל המצוות השכליות לפי"ד רבינו נסים גאון דב"נ חייבים בכל המצוות השכליות (וכ"כ הנצי"ב בהסכמה לספר אהבת חסד לרבינו החפץ חיים עי"ש), וביקש את חוות דעתי בכל זה.

הנה לא אכחד, דמעולם היו דברי האחרונים הנ"ל תמוהים בעיני מאד מתרי ותלת טעמי, ואבאר:

א.       מה ענין ישראל אצל בני נח, והלא כיון שנכנסו ישראל לברית וקבלו תורה בסיני כקטן שנולד הם ויצאו מכלל ב"נ, והלא כתב הרמב"ם בפיה"מ חולין סופ"ז דכל המצוות שאנו מקיימים היום אין אנו מצווין בהם משום שכבר נצטוו נח ואברהם אלא משום שכך צוונו בסיני, ומהי"ת לחדש שיש לישראל מצוה כלשהי מצד דיני ב"נ.

ודבר זה תמוה בעיני גם במה שחידשו האחרונים לגבי קטן, וגם במה שחידשו לגבי סומא לרבי יהודה דאף שפטור מן המצוות, מ"מ חייב הוא בשבע מצוות בני נח, כ"כ בשו"ת בשמים ראש. ולענ"ד תמוה מאד ליתן דין ב"נ לישראל, וכבר הארכתי בזה במנחת אשר לב"ק סימן נ"ה ובמנח"א לבראשית סימן מ"ב אות ט' והנני מעתיק כאן חלק ממש"כ שם.

"הנה כתב הרמב"ם בפירוש המשנה בחולין (סוף פרק ז') "ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר מסיני נאסר לפי שאתה הראת לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלין אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו וכן גיד הנשה וכו', הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצוות".

וביאור דבריו דאף במצוות שניתנו לבני נח, אין אנו בני ישראל חייבין בהם משום שניתנו לב"נ אלא משום שחזרו וניתנו לבנ"י בסיני ותרי"ג מצוות כמקשה אחת ניתנו לישראל. ולכאורה סתר הרמב"ם את דבריו וחזר מהם (פ"ט ממלכים ה"א), שם כתב "על ששה דברים נצטווה אדם הראשון על עבו"ז על ברכת השם על שפיכות דמים על גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים, אעפ"י שכולן קבלה הן בידנו ממשה רבינו והדעת נוטה להן, מכלל דברי התורה ייראה שעל אלו נצטווה, הוסף לנח אבר מן החי וכו' נמצאו שבע מצוות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם, נצטווה יתר על אלה במילה והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצוות יתירות, עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו".

ולכאורה משמע מדבריו שהתורה נשלמה ע"י משה רבינו, אבל לגבי ז' מצוות מה דהוה הוה, אלא שמשה הוסיף עליהם, ואכן ראיתי שכך כתב הגר"י ענגיל בספרו בית האוצר (ח"א מערכת א' – ב' אות ז') שדברי הרמב"ם סותרים אלה את אלה.

אך לאחר העיון נראה דאין בזה סתירה, דאין כונת הרמב"ם בהל' מלכים דמצווים אנו בז' מצוות משום שאדם ונח ואברהם נצטוו בהם, ולא בא משה אלא להוסיף על מצוות אלה, דהלא להדיא כתב הרמב"ם בתחילת דבריו על המצוותיו של אדה"ר "שכולן קבלה הן בידינו ממשה רבינו", וע"כ דכל כונת הרמב"ם שמשה הוסיף מצוות חדשות שלא נודעו לקודמיו אך פשיטא שמשה חזר על ז' מצוות דב"נ ואין אנו חייבין בהם אלא ע"י משה רבינו, אך מ"מ משה רבינו לא חידש מצוות אלה אלא חזר עליהם לחייב בהם את בני ישראל כשם שנצטוו בהם ב"נ, ולא בכדי ברית מילה קרויה בפינו בריתו של אברהם אבינו, וכן בפיה"מ שם כתב הרמב"ם "וכן אין אנו מלין מפני שאברהם מל את עצמו וכו' אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו", הרי שמשה צוה שתהא מצוה זו מוטלת עלינו כשם שנצטוה בה אברהם וכך בכל ז' מצוות ב"נ, ומשום כך נראה דאין סתירה בין דברי הרמב"ם ודבריו משלימים זא"ז.

ומ"מ פשוט דאין לנו אלא תורת משה, ואין שום מצוה בבני ישראל משום דיני ב"נ.

ב.       עוד קשה בעיני לחדש דקטן חייב במצוות כלשהן, והלא פטור קטן מן המצוות אינו גזה"כ כהלכתא בלא טעמא, אלא משום שאינו בר דעת, וכמ"ש רש"י בחגיגה ב' ע"א "דלאו בני דעה נינהו ופטורין מן המצוות". וכיון שירדה תורה לסוף דעתו והחונן לאדם דעת קבע בתורתו שאין לקטן דעת מספקת להיות אחראי על מעשיו ולשאת בחיובי המצוות ועונשן. כמה תמוה לומר שחייב במקצת המצוות ופטור ממקצתן. וכיוצא בדבר תמהתי במנחת אשר שמות סימן י"ב אות ב' על מה שרצו לחדש דקטן מצווה במצוות קידוש ה', עי"ש. (ויש שחידשו כן מכח לשון הרמב"ם פ"ה ה"א מיסוה"ת "כל בית ישראל מצווין על קידוש ה'", וכתבתי דאין לשון זה בהכרח כולל קטנים, דהלא גם חרש ושוטה בכלל ישראל הן, וכי נימא דאף הם חייבים, ועיין בהלכות תשובה פ"ג ה"ד "ונהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמע"ט מר"ה עד יוה"כ", אף דפשוט שאין הקטנים בכלל, ואכמ"ל).

ג. גם עצם דברי החת"ס בשו"ת יו"ד סימן קפ"ד וסימן שי"ז דשיעור גדלות דב"נ אינה תלויה בשנים וסימנים אלא בדעת וכל שיש בו דעת גדול הוא לענין חיובים ועונשים, אף שכתבו כן גם בשואל ומשיב מהדורה ב' חלק א' סימן י"ד ובמנחת חינוך מצוה ק"צ, וכ"כ גם בקרן אורה ובחידושי הנציב בנזיר ס"ב, הדברים תמוהים לענ"ד, דא"כ מאי קמ"ל ברמב"ם בכתבו דגם בב"נ אין מענישין את הקטן, דממ"נ אם יש בו דעת הלא בר עונשין הוא ואם אין בו דעת מאי קמ"ל וכי יעלה על הדעת שהורגין תינוק בן יומו. וגם רחוק הדבר שבי"ד אמור לבחון את דעתו והבנתו של הקטן, ומה גבול שמת בזה לקבוע את מדת הדעת המחייבת עונש, ועוד דכל כה"ג הו"ל לרמב"ם לפרש ולא לסתום וסתימת לשונו של הרמב"ם ודאי משמעה דכגדר קטן בישראל כך גדר קטן דב"נ.

אלא נראה דכונת הרמב"ם בפ"ט ממלכים דלא ניתנו שיעורים לב"נ אינו אלא בשיעורי כזית דאבמ"ה, וכ"כ בקרית ספר שם "ולא ניתנו שיעורין של כזית וכיוצ"ב אלא לישראל". אמנם המאירי סנהדרין דף נ"ו כתב "שלא נאמרו השיעורים כולם אלא לישראל", אך גם בדבריו אפשר דאין הכונה אלא בשיעורים של החפצא כגון כזית, רביעית, כביצה וכדו' ולא לשיעור גדלות.

והנה כל הנ"ל נראה ברור מסברא, אך באמת הראיה הגדולה לסתור חידוש גדול זה (דקטן חייב בשבע מצוות ב"נ) היא מסתימת חז"ל והראשונים. הלא בחידוש גדול זה יש נפקותא גדולה בכל קטן, ואם נכונים הדברים איך סתמו ולא פירשו, וכבר כתב החזו"א על כגון דא "זו בלבי ההכרעה היתירה מכל הראיות" (חזו"א שביעית סימן ז'), וכעי"ז כתב גם בבית מאיר או"ח סימן ש"מ עי"ש.

הנני כופל תודה וברכה למע"כ שיזכה תמיד להגדיל תורה ולהאדירה.

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף