אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » אסלה בחדר שיש בו ספרים

אסלה בחדר שיש בו ספרים

שאלה:

לכבוד הרב שליט"א, נשאלתי כדלהלן. הורים של אחד מבני הקהילה באים מארץ ישראל כדי לבקרו במשך עשרה ימים. הם זקנים בלע"ה ולאמו קשה לה לעלות מדרגות. לאותו אדם אין בית הכיסא בקומה ראשונה, הקומה בה ישהו הוריו, שאלתו האם מותר לו להעמיד אסלא (commode) בפינה של החדר שהם ישנים שם, אף שיש לו הרבה ספרים באותו חדר? והאם צריך להעמיד מחיצה מסביב כדי לחצוץ ולעשות רשות אחרת?

תשובה:

יכול להעמיד אסלה ולעשות שם בית הכסא ע"י שיעמיד שם מחיצות באופן שלא יהיו הספרים נראים בתוך אותו מקום שהאסלה עומדת.

מקורות והרחבת הדברים:

הנה הלכה זו נתבארה לענין היתר תשמיש המיטה, דתניא, בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי, אמר אביי לא שנו אלא בכלי שאינו כליין, אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מאנא דמי, אמר רבא אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי, אמר רבי יהושע בן לוי ספר תורה צריך לעשות לו מחיצה עשרה. (ברכות כה, ב)

ונפסק להלכה בשו"ע או"ח סי' ר"מ, סעיף ו', ….בית שיש בו ספר תורה או חומשים העשוים בגלילה, אסור לשמש בו עד שיהיה בפניו מחיצה. (ולענין לעשותה בשבת ע"ל ריש סי' שט"ו), ואם יש לו בית אחר, אסור עד שיוציאנו; ואם יש בו תפילין או ספרים, אפי' של גמרא, אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי; והוא שלא יהא השני מיוחד להם, אבל אם הוא מיוחד להם, אפילו מאה כחד חשיבי, ואם פירש טלית ע"ג ארגז, חשוב ככלי בתוך כלי.

אמנם לא נזכר בפירוש הדין דעשיית צרכיו, אכן במרדכי מסכת שבת פרק כירה רמז שיא, כתב על רבו מהר"ם מרוטנבורג, בזה"ל, ובכל לילה היה [מהר"ם] עושה מחיצה עשרה טפחים גובה בפני הספרים לפי שלפעמים היה משתין בלילה.

הובא בב"י או"ח סי שט"ו, (עיי"ש לענין מחצה המתרת בשבת) נראה מכאן דבלא המחיצה לא היה היתר לעשות צרכיו בפני ספרים, וכן נפסק ברמ"א (או"ח ס'שט"ו סעיף א') שמחיצה זו היא מחיצה המתרת ולכן אסור לעשותה בשבת, ומה היא מתרת, מתרת עשיית צרכיו עיי"ש.[1]

וכך הביא בפירוש במשנ"ב בשם הדרך החיים שעשיית צרכיו דומה בזה לתשמיש המיטה, והוא בשו"ע או"ח סי' מ', סעיף ב,  בית שיש בו תפילין, אסור לשמש בו מטתו (וכתב במשנה ברורה ס"ק ה'  או לעשות צרכיו[2]) עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי. והוא שאין השני מיוחד להם, שאם הוא מיוחד אפי' מאה חשובים כא'. הגה: ואם שניהם אינן מיוחדים להם, או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד להם, מותר (וע"ל סי' ר"מ סעיף ו') (ב"י).

וכתב במשנה ברורה שם ס"ק ו' עד שיוציאם, בחדר אחר או שמפסיק בפניהם במחיצה גבוה יו"ד טפחים, ע"כ.

אכן יש לדון במחיצה זו אם צריכה גם לכסות שלא יהיו הספרים נראים או כיון שדין מחיצה לה שפיר הוי חדר אחר לענין זה, עיין במגן אברהם סימן רמ ס"ק ט"ו, וז"ל, מחיצה, נ"ל דאם יש נקבים וחלונות כעין סריגה אף על פי דלענין טומאה חשיבו כמחיצה כדאיתא באהלות פ"י, אבל הכא אסור עד שיהיו הספרים מכוסין מן העין שאין נראין, וממ"ש רסי' שט"ו משמע קצת דשרי,[3] עכ"ל.

הרי שהמג"א מצדד להחמיר שצריך שהספרים לא יהיו נראים.

וכן הוא במשנה ברורה שם ס"ק כ"ה, מחיצה, ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה [ואפילו הוילון הוא גבוה הרבה שאין הספר נראה עי"ז והס"ת מונחת בארגז ובכמה כיסויין על הארגז ג"כ אסור] שהוילון נע ונד ע"י רוח. כתב המ"א אם יש נקבים וחלונות במחיצה כעין סריגה אסור עד שיהיו הספרים מכוסים מן העין שאין נראין ובספר נהר שלום מפקפק על דבריו וכן בספר תוספת ירושלים ובמקום הדחק יש לסמוך ע"ז אכן לכתחלה טוב לכסות שלא יהיו הספרים נראין ובפרט ס"ת בודאי יש להחמיר, ע"כ.

והנה נתבאר דמחיצה מועלת גם במקום ששני כסויים אינם מועילים (כגון ספר תורה וכד'), א"כ כיון שבדעתו לעשות מחיצות סביב מושב בית הכסא שרוצה להעמיד, א"כ שפיר יכול להעמידו מוקף מחיצות אף בחדר שיש בו ספרים, אכן יראה שלא יהיו הספרים נראים בתוך אותו מקום שהעמיד שם את האסלה.

[1] עיין בשו"ת שבילי דוד או"ח סי' מ"ג, אחר הביא את דברי השו"ע באו"ח סי' מ"ג, סעיף א' שכתב לענין תפילין, וז"ל, ובבית הכסא עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו, עכ"ל, כתב על זה בשבילי דוד שם, וז"ל, ופשוט דכ"ש דמותר להשתין בפני ספרים ומש"כ בסי' שט"ו דמהר"ם עשה מחיצה להשתין בפני הספרים כ"כ שם דזה מדת חסידות אבל מן הדין מותר ורק שלא יגלה ערוה בפני ספרים דאסור לעמוד בפני השם ערום, וכו', ולפ"ז לענין מדת חסידות שעשה מהר"ם פשוט דלא ישתין ג"כ בפני תפילין אפי' אם מחזיר פניו הואיל דא"ז משום והיה מחנך קדוש רק משום גנאי וגם כיסוי לא מהני רק מחיצה כמו שעשה מהר"ם, עכ"ל, א"כ הרמ"א דייקא כתב עשיית צרכיו, מ"מ לענינינו אינו שייך כיון דלא התיר השבילי דוד אלא להטיל מים אבל לא לעשות צרכיו, שאסור בפני ספרים.

[2] עיין ביאור הלכה שם, ד"ה אסור לשמש מטתו וז"ל, עיין במ"ב דה"ה לעשות בו צרכיו והוא מהדה"ח וצ"ע מנין לו זה ומלקמן סימן מ"ג סעיף ז' אין ראיה לזה ובודאי דבעי כיסוי [ועיין בסימן שט"ו ס"ב] אבל כלי בתוך כלי מנין, עכ"ל. הרי שמתמה על מקור הצורך של כלי בתוך כלי לענין עשיית צרכיו, אך נראה שברור לו שמחיצה מועלת, ודו"ק.

[3] עיין באליה רבה שם אות יד, מחיצה וכו'. כתב מגן אברהם דאם יש נקבים וחלונות כעין סריגה אסור עד שיהיו הספרים מכוסין, וממה שכתב ריש סימן שט"ו משמע קצת דשרי, על כן פירש שכתב שם דאין צריך מחיצה רק גבוה עשרה טפחים אף שספרים עומדין מגולה למעלה ממחיצה שרי להשתין דהוה ליה כאילו הוא ברשות אחר, עד כאן. וצריך עיון דהא יש חילוק בין צואה בעששית לערוה בסימן ע"ה סעיף ה' (כוונתו דצואה טעמו משום מחניך קדוש, וכאן הוי רשות אחרת, אבל ערוה הטעם משום ולא יראה בך ועדיין שייך ראיה כיון שהספרים אשר מעל למחיצה מגולים) וכן בתשובת שער אפרים סימן קי"ט אוסר מיהו הא דגם בתשמיש מותר במחיצה עשרה טפחים כמו שכתב הטור, ומשמע אף מגולה למעלה וצריך עיון.

הגב על הנושא

לתחילת הדף