אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » בדין הולכי דרכים ומשמשי החולה בסוכה

בדין הולכי דרכים ומשמשי החולה בסוכה

כבוד ידי"נ הרב הגאון המצויין

מורה מובהק ר' יוסף דוד ויינגרטן שליט"א

דיין מובהק בביד"צ דרכי תורה

ומחשובי הרבנים בבית מדרשינו

הנה אמרו "שאלת חכם חצי תשובה" (מגדל עוז הל' תשובה פ"ה), ודבריו המאירים הם תשובה שלימה, ובכל זאת הנני במענה קצר על שאלותיו.

א

משמשי חולה האם חייבים בליל א' של חג.

כת"ר העיר שלכאורה זה תלוי בטעם שמשמשי החולה פטורים, דלשיטת הלבוש והגר"ז והמשנ"ב בס"ק ז' דפטורים משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה פטור אף בליל א', אבל לדברי הערוך השלחן שפטורים משום תשבו כעין תדורו דהמשמש את החולה גם כל השנה אינו יושב בביתו אלא ליד מטת החולה כדי לשמשו אינם פטורים ביום א', דגם המצטער שפטור משום תשבו כעין תדורו חייב בליל א' לשיטת הרמ"א בסימן תרל"ט סעיף ה'.

ומש"כ השבות יעקב ח"ג סימן נ"א (והביאו השע"ת סק"ג) טעם נוסף דמשמשי החולה פטורים משום דמצטער בצער החולה ופטור משום מצטער חידוש הוא, אך גם לפי דרכו אינו פטור אלא בשאר הימים ולא בליל א' כדין המצטער וכמבואר.

ובאמת יש לעיין גם בחולה גופא, דשני דינים יש בפטור החולה מן הסוכה, חולה שמצבו יחמיר ע"י ישיבה בסוכה פטור אף בליל א' דכבר ביארתי במק"א (עיין מנחת אשר בראשית סימן ל"ט) דאין האדם צריך לחלות וליפול למשכב כדי לקיים מצוות התורה אף במצוה דאורייתא, אך חולה שישיבתו בסוכה לא תשפיע על מצבו, אלא שיש לו צער לשבת בסוכה אינו פטור אלא מדין מצטער דאין הלכה מסויימת לפטור את החולה ממצות סוכה. (דהלא מצוה דאורייתא היא ולא מצינו פטור לחולה אלא מן הצומות שהן מדרבנן עיין סימן תקנ"ד ס"ו ואכמ"ל). ונמצא שגם החולה חייב לפעמים בליל א'.

ונראה בזה להלכה דבאמת אלו ואלו דא"ח דמשמשי החולה פטורים מתרי טעמי, ויש ביניהם נפ"מ להלכה, ומשו"כ נראה דבשעה שהם עוסקים בעזרה לחולה פטורים משום עוסק במצוה ואף בליל א' פטורים אך בשעה שאינם עסוקים בפועל בצרכי החולה הו"ל כאפשר לקיים שניהם ואינם פטורים אלא משום תשבו כעין תדורו ואינם פטורים אלא בשאר הימים.

ב

ולגבי השאלה במי שמצטער בסוכה, האם חייב הוא לעשות טצדקי והשתדלות לסלק את הסיבות המצערות כדי להתחייב ולקיים מצוה זו, ומע"כ הביא את דברי המשנ"ב בסימן תר"מ בס"ק כ"ד דאם אין לו מקום בחצר לבנות סוכה חייב הוא לבנות אף במקום מרוחק ושם ביתו.

כבר דנתי במנח"א לבראשית שם באריכות גדולה לדון במידת הטורח שחייב אדם לטרוח לקיים מצוה, ועיין עוד במנחת אשר לפסחים סימן ה' ובמנח"א במדבר סימן י"ז בענין מה שנחלקו הצל"ח והמנחת חינוך במי שלא הכין צרכי המצוה מבעוד מועד האם נחשב למבטל מצות עשה, עי"ש.

אך בעיקר שאלתנו, נראה לענ"ד ברור דיש להבחין בזה בין הכנת צרכי המצוה הטבעיים ובין סילוק פטור, דפשוט שצריך לטרוח בהכנת עיקר צרכי המצוה כגון בניית הסוכה, דכיון שחייב במצוה מוטל עליו להכין כל הנצרך לקיום המצוה ואף בטרחה גדולה דכך טבעה של מצוה זו דלפעמים נדרש בה טרחה גדולה ובהכי חייביה רחמנא.

אך נראה דאין צריך לטרוח טרחה יתירה לסלק סיבה פוטרת כגון המצטער שפטור מן הסוכה אינו מחוייב להוציא הוצאות או לטרוח טרחה גדולה לסלק את סיבת הצער. דאף דחייב להוציא עד חומש או עישור נכסיו בקיום מצוה, מ"מ סילוק פטור שאני. אמנם אם אפשר לסלק את הצער בקל, פשוט שחייב לעשות כן, וביסוד הדבר נראה דהמבחן היסודי הוא מה שאמרו תשבו כעין תדורו, ומשו"כ כאשר מצטער אדם לישון מחמת חום היום אינו חייב להתקין מזגן כיון דהוי הוצאה גדולה וגם בבית לא היה עושה כן במקום שהוא יושב רק לעתים רחוקות, אך כשהוא מצטער מחמת קור ויש לו רדיאטור בבית או מכשיר חימום אחר שהוא יכול להכניס לסוכה מחוייב הוא לעשות כן ולהיפטר מן הצער, או כשיש יתושים בסוכה ויכול הוא לסלקם ע"י מכשיר חשמלי או תכשיר וכדו' אין בו פטור מצטער.

כללו של דבר כל שהיה עושה בבית חייב לעשות בסוכה וכל שלא היה עושה בבית פטור לעשות בסוכה. ועוד כתב המשנ"ב בסי' תר"מ ס"ק כ"ב מהחיי אדם דיש צער התלוי לפי מה שהוא אדם ולא כל אחד מצטער בו ובכה"ג מצוה על האדם לסלק הצער מלבו ולקיים המצוה בשמחה עי"ש (וכבר כתבתי במנחת אשר לבראשית שם, שאין בידנו אמת המידה לקבוע מסמרות בדרגות הצער והטרחה כמו שקבעו חכמים בהוצאות ממון, חומש, עישור, וכדו'. טוהר לבב ושכל ישר המה ינחוני בכל כגון דא, ואין להאריך).

ג

ולגבי השאלה האם מותר לצאת לטיול בחול המועד סוכות למקום שאין בו סוכה. ולכאורה הוי כהולכי דרכים שפטורים מן הסוכה.

ידעתי ששני גדולי הדור, שמעיה ואבטליון, מרנן האגרות משה והמנחת שלמה נקטו להחמיר ומי אני להכניס ראשי בין הרים גדולים, אך תורה היא, ונתקשיתי בדבריהם, ע"כ אבאר את הנלענ"ד.

א. בשם מרן הגרשז"א זצ"ל ראיתי בספר הליכות שלמה למועדים פ"ט סעיף כ"א לאסור דכיון שאינו צריך לטייל דוקא בסוכות אין בו פטור הולכי דרכים, וכתב כן עפי"ד המגן אברהם סימן תר"מ סק"ג דהמקיז דם בסוכות חייב בסוכה משום שהיה יכול להקיז לפני החג או אחריו, וה"ה בני"ד חייבים בסוכה.

ולענ"ד אין הנדון דומה לראיה כלל, דבאמת צ"ב בדברי המגן אברהם (שהם בעצם מדברי הג"א), דכי משום שנהג שלא כדין והקיז דם בסוכות משתנה ההלכה ובטל פטור המצטער, וע"כ צ"ל דאין כאן צער גמור וברור, והרי חזינן בביאור הראשון שכתבו הג"א והמג"א "דהא שמחה היא לו דהא מרבה בסעודה". הרי שכתבו דאינו מצטער כלל אלא אדרבה שמחה היא לו, אלא שיש בו גם צד של צער וטורח מחמת חולשתו ובכה"ג אמרו דכיון שיכול היה להקיז לפני החג צריך הוא לישב בסוכה ולהחמיר על עצמו, והרי זה דומה להמובא לעיל אות ב' מהמשנ"ב דיש מצטער שיכול האדם לחייב עצמו, ומשו"כ כתב שם הט"ז בסק"ג דאם הוא מרגיש חולי באמת פטור הוא. ולפי"ז נראה פשוט דכאשר יש סיבה ברורה לפטור מסוכה אין הדין משתנה משום שיכול היה לעשות לפני החג.

אלא דמ"מ יש מקום לבע"ד לטעון דמ"מ חזינן דצריך האדם להשתדל להמנע מסיבות הפוטרות מן הסוכה, אך תמה אני, וכי צריך ראיה לחדש דיש לאדם להמנע מלגרום לביטול מצוה והלא מצווים אנו לחבב את המצות ובעידנא דריתחא נענשין אף על הציצית (מנחות מ"א), אך מ"מ נראה דכיון שרבים נהגו לטייל בחול המועד ויש בזה שמחת החג לילדים ולבני המשפחה, א"א לומר שהיה לו לטייל לפני החג. ואף שכבר אמרו חז"ל (ירושלמי מועד קטן ט' ע"א) דלא ניתנו ימי המועד לישראל אלא כדי שיעסקו בהם בתורה ובודאי כל שמקדיש את כל ימי המועד לתלמוד תורה אשרי לו ואשרי לזרעו, אך מ"מ הנוהגין לטייל בחול המועד עם משפחותיהם אין מזחיחין אותם, ובפרט לאלה שעוסקים בתורה בכל ימות השנה ואין להם זמן לטייל ולבלות עם ילדיהם כי אם בימי המועד.

ב. יש שדייקו מדברי רש"י שכתב בסוכה שם "הולכי דרכים, כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה בכל ימות החג לא הצריכו הכתוב למנוע". הרי שרק לסחורה מותר לצאת ולא לשם טיול בעלמא, וכ"כ באגרות משה או"ח ח"ג סימן צ"ג דרק לצורך גמור כמו סחורה מותר ולא להנאה בעלמא. ולדעתי אין שום הכרח בטענה זו, ולדוגמא בעלמא נקט רש"י, דלא משום פרנסה התירו חז"ל להולכי דרכים לבטל מסוכה, אלא משום תשבו כעין תדורו, ואין הדבר תלוי אלא בדרכם של הבריות.

ומסתבר דכל שחשוב בעיני הבריות ודרך הבריות לעזוב את ביתם ולצאת לדרך פטורים מן הסוכה, וה"ה בטיול, כך נראה לענ"ד.

ובאג"מ אהע"ז ח"ד סימן ל"ד אות ח' כתב הגאון דמי שמבקר במקום מסויים רק לימי המועד והוא רוצה לראות את הסביבה ואינו יכול לעשות כן לאחר המועד מסתבר דמותר אבל אם הוא יכול לעשות כן אחר החג מסתבר דאסור, ולענ"ד כל כה"ג נתת דבריך לשיעורים, אלא נראה טפי דכל הרוצה לצאת לטיול בימי חול המועד אין עליו איסור והוי בכלל הולכי דרכים.

אך מ"מ נראה דכל מי שיראת ה' נוגעת ללבו לא ילך למקום שאין בו סוכה, ואיך נזלזל בצילא דמהמנותא ובמצוה חביבה כל כך, והלא אף אם יפטר מן הסוכה, בעידנא דריתחא ענשינן על מצות עשה, ועוד רואה אני נזק חינוכי גדול כאשר הילדים הרכים לומדים חלילה לזלזל במצוות כאשר הם רואים שלצורך טיול ובילוי בעלמא אוכלים חוץ לסוכה. ובארץ ישראל כמעט בכל מקום אפשר למצוא סוכה כשרה, אך מ"מ נראה דאף אם יצטרך לאכול אכילת ארעי ולשתות חוץ לסוכה, או כשיש חשש שירדם ברכב או באוטובוס אין צריך להמנע משום כך מלנסוע, אך ודאי מן הראוי להמנע מלנסוע למקומות שבהם יאכל אכילת קבע וישן שינת קבע במטה מחוץ לסוכה.

הנה כל זה כתבתי לדינא, אבל מדת חסידות להתבשם מקדושת הסוכה ולא לעזבה, וכך נהגו גדולים וצדיקים לא לצאת מן הסוכה אלא לצורך גמור, ובודאי שכך מן הראוי למי שבידו לדבוק במצוה זו ולהתקדש בקדושתה.

ביקרא דאורייתא

ובאהבת עולם

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף