אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » בישול בסיד ובמגנזיום

בישול בסיד ובמגנזיום

כבוד יקירי אהובי

האברך המופלא

הרה"ג ר' חנניה שפרן הי"ו.

הנני למלא בקשתו ולהעלות על הכתב הנלענ"ד בענין חימום אוכל בשבת ע"י ערכה מיוחדת המבוססת ע"י ריאקציה כימית בין אבקת מגנזיום ומי סודיום.

א

כפי שכתב כבודו בטוב טעם יש לדון כאן בכמה צדדים, האם יש בזה חשש דאורייתא או חשש דרבנן, ונבאר.

כתב רש"י בשבת ל"ט ע"א בטעם שאין איסור בישול בחמה דאין דרך בישול בכך, ולפי דבריו יש שנקטו דאם בזמן מן הזמנים יהיה דרכם של בנ"א לבשל במה שאינו אור ותולדותיו יהיה בזה איסור דאורייתא, וכך כתב באגרות משה (או"ח ח"ג סימן נ"ב) לגבי בישול במיקרוגל.

אך כבר ביארתי את הנלענ"ד, (עיין מנחת אשר שבת סימן ע"ה ומנח"א פסחים סימן נ"א) דלעולם אין ולא תהיה מלאכת בישול מה"ת אלא באור ותולדותיו, ושאני "אין דרך בישול" של המבשל בחמה, ממה שאמרו בכל מקום דכלאח"י וכל דבר שאין דרכו בכך אין בו איסור דאורייתא, דשינוי במעשה האדם תלוי בעצם טבעו לפי המקום והזמן, אבל שינוי במקור החום שעל ידו מבשלים, נקבע ע"י חז"ל בזמנם לנצח נצחים ואינו תלוי לפי רוח המקום והזמן. (ועיין מנחת שלמה ח"א סימן י"ב הערה ד' שכתב כעי"ז), וזה כונת המאירי שכתב שם דאין "תורת בישול" בבישול בחמה. ונראה ראיה דאין דין "אין דרך בישול" לגבי בישול בחמה כדין שינוי וכלאח"י במלאכות, שהרי לעולם יש איסור דרבנן בכל כלאח"י ובישול בחמה מותר לכתחלה, הרי לן דבחמה אין תורת בישול כלל משא"כ בשינוי שאינו אלא במעשה האדם.

מ"מ בני"ד אין בזה נפ"מ דברור כשמש בצהריים דאף בזמנינו אין דרך בישול בכיבוי סיד ומגנזיום, אלא שיש שמחממים אוכל באופנים אלו, אך בודאי אין זה עיקר דרך בישול ממש, ואף מי שמחמיר במיקרוגל יודה שאין בזה דרך בישול.

סוף דבר פשוט דאין איסור דאורייתא בבישול זה מצד דרך בישול. אך כל זה בהנחה שאין כאן תולדות האור.

ב

אלא שלכאורה יש בזה חשש דאורייתא מצד דשמא הוי תולדת האור, וזה לפי דברי המאירי בשבת שם "וסיד זה יש לפרשו בעוד שהוא רותח מכח האור אבל אם נצטנן וחזר ונרתח במים שכבהו יש מקילין. ואינו כלום שהרי אף משנצטנן מרתיח את מקומו ולא זזה ממנו רתיחה שמכח האור אלא שהיא מתוספת בשעת הכיבוי" ולכאורה ה"ה במגנזיום, דגם חומר זה קודם מרתיחים אותו בחום גדול מאוד, ולכאורה גם בו אפשר לומר כדברי המאירי.

וראיתי שיש שהביאו ראיה דהתוס' חולקים על סברת המאירי מהמבואר בדבריהם בפסחים ע"ה ע"א שם איתא בגמ' "מי אמר רבי גחלים אש נינהו ורמינהו מכות אש אין לי אלא שנכוה באש נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגפסיס רותח וכל דבר הבא מן האור לאתויי חמי האור מנין ת"ל מכוה מכוה ריבה, טעמא דרבי רחמנא מכוה מכוה הא לא רבי רחמנא מכוה מכוה גחלים לאו אש נינהו". והקשו בתוס' ד"ה נכוה "תימה מה בין גפסיס רותח וסיד לחרסו של תנור דאמרינן לעיל טעמא דכתב רחמנא צלי אש שני פעמים הא לאו הכי צלי אש קרינא ביה והכא איצטריך סיד וגפסיס רותח ריבויא אבל מאש לא הוה ידענא". ולפי שיטת המאירי לכאורה יש ליישב קושייתם דאיצטריך קרא לסיד רותח אף שנתקרר ולא דמי לחרסו של תנור, וע"כ דהתוס' חולקים על המאירי.

אך לענ"ד אין כאן ראיה כלל, דהלא בברייתא זו דיברו לא רק מסיד רותח אלא אף ב"מלח, רמץ, וכל דבר הבא מן האור", ובכולם דרשו מקרא ד"מכוה" לרבותא ובצדק הקשו התוס' מאי שנא מחרסו של תנור, ועוד דלשיטת המאירי דהוי תולדת האור לא צריך לזה קרא אלא מסברא אמרו כן, ומשו"כ נראה דאין כל הכרח דהתוס' חלקו על דברי המאירי.

והנה דברי המאירי לא הובאו בדברי גדולי הקדמונים והאחרונים כיון שדבריו עדיין לא פורסמו בימיהם, אך בכף החיים סימן שי"ח ס"ק מ"ז כבר הביא דבריו להלכה, וכך הביא מספר פתחי עולם.

וחזיתי עוד ששנים מן האחרונים פלפלו בשאלה זו בלי להביא את דברי המאירי ונחלקו בדעתם. הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים בח"ג סימן ע"ד נקט לחומרא וכתב דלעולם נחשב סיד תולדות האור כיון שתחילת תיקונו ע"י האור, ולעומתו ראיתי בשו"ת אבן יקרה ח"א סימן י"ב שנקט לקולא וכתב דלאחר שהסיד נצטנן שוב אינו תולדת האור, והביא ראיה לדבריו מדברי התוס' בפסחים ע"ה ע"א, אך כבר כתבתי שלענ"ד אין ראיה מדבריהם, ומ"מ לא מצינו בדברי הראשונים מי שיחלוק על המאירי בהלכה זו.

וכיון שלא מצינו בראשונים מי שחולק להדיא על דברי המאירי צריכים אנו לחוש לדבריו. אף שדברי המאירי לכאורה נראין כתמוהין, גם מסברא, וגם מצד מציאות הדברים, דלמשונו משמע שהבין שחום האש נשאר בסיד, דמרתיח מקומו, ועדיין לא זזה ממנו רתיחת האור, אלא שהיא מתוספת בשעת הכיבוי, ומלשונות אלה משמע שעדיין הסיד חם מכח רתיחתו הראשונים ע"ג האור, אך במציאות רואים שהסיד נתקרר לחלוטין וחום האש עבר ובטל מן העולם, אלא שהוא מתחמם ע"י ריאקציה כימית, ועוד דהחום הראשוני לא נועד אלא להפריד את היסודות זמ"ז ולהפריד את הקלציום משאר הכימיקלים בהם הוא מעורב בטבע.

אמנם אף כשאנו מתקשים בהבנת דברי הראשונים כמלאכים לא ניתן רשות לחלוק על דבריהם כשלא חלקו עליהם בני גילם הקדמונים, ובדוחק צ"ל דאף כונת המאירי אינו שהחום הראשוני בעין הוא, אלא שבכח רואים כאילו עדיין הוא קיים, וצ"ע.

ג

אלא שיש לעיין האם דין בישול במגנזיום כדין בישול בסיד או שמא אף המאירי לא יחמיר אלא בסיד ולא במגנזיום, ומע"כ כתב כמה סברות לחלק בין זה לזה ואפרט בקיצור:

א. בסיד אין צורך אלא בחום האש להפריד את המרכיבים, אבל במגנזיום צריך תהליכים נוספים כגון אלקטרוליזה, וא"כ אפשר דבמגנזיום לא נאמר דהוי תולדת האור.

ב. בסיד רגילים לערבבו עם מים כדי להרתיחו ולהפכו לנוזל ע"מ להכינו לצבע, אבל ייצור המגנזיום עיקרו לשימושים אחרים ואין עיקרו עומד לבישול ולחימום.

ג. הסיד מגיב לכל מים, משא"כ המגנזיום שרק מי סודיום או כוהל גורמים בו ריאקציה כימית.

ולענ"ד אף שיש מקום לחלק בין זה לזה, אך מכיון שבחשש דאורייתא עסקינן לשיטת המאירי, וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, ובחילוקים בעלמא אין להקל ראש בחשש דאורייתא.

אך לכאורה יש להקל בני"ד מטעם אחר, דהנה יש לעיין בדברי המאירי האם כל האיסור אינו אלא משום בישול הביצה או שמא יש איסור בעצם בישול הסיד והמים בשעת כיבוי הסיד. ולכאורה יש להוכיח דאין איסור בבישול הסיד והמים דהלא אמרו אין מגלגלין ביצה ע"ג סיד רותח, ותיפ"ל משום בישול הסיד והמים.

אך באמת אין בזה ראיה, דאפשר דכיבו את הסיד מבעוד יום ובעוד הסיד רותח נתקדש היום והוא בא לגלגל ביצה ע"ג הסיד, או שגוי הוא זה שכיבה את הסיד וישראל מגלגל על גביו את הביצה, וז"פ.

ומ"מ נראה לכאורה דאין איסור בישול אלא במה שהוא מבשל בסיד הרותח אבל עצם כיבוי הסיד אין בו משום מלאכת הבישול, שהרי הגדרת הבישול הוא תיקון הדבר בחום האש ורק המשתמש במקור חום חיצוני יש בו בישול אבל המערב קר בקר וע"י עצם תערובתם נוצר חום לכאורה אין בו בישול, וכך גם בני"ד שהוא מערב מים קרים בחומר קר (סיד או מגנזיום). ולפי"ז יש להקל בני"ד שהרי מנת האוכל מבושלת כבר ואין בישול אחר בישול, ועוד דאין האוכל מגיע כלל ליס"ב, ומצד בישול הסיד אין איסור מבשל, כמבואר.

אמנם כבר כתב כעי"ז מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל לגבי חימום מים ע"י היותם מוליך זרם חשמלי ונטה להקל בזה אך במנחת שלמה ח"א סימן י"ב הערה ד' הביא מה שאמר לו מרנא החזון איש דכשם שיש תולדת אש יש גם עיבור של אש וגם בכה"ג יש חשש בישול דאורייתא, ולכאורה הוא הדין והוא הטעם גם בני"ד. ואף שדברי החזו"א מחודשים עד למאוד, וכבר הביע המנח"ש פליאתו עליהם, מ"מ אם קבלה היא נקבל, ולפי"ז יש להחמיר אף בני"ד.

ולכאורה אפשר להשתמש במים מבושלים, אך אין בזה נפ"מ דלדעת המחבר בסימן שי"ח סעיף ד' כל שאין יס"ב שוב יש בו בישול אחר בישול, ולדעת הרמ"א (שם סט"ו) אם נצטנן לגמרי יש להחמיר, והרי ברור שבני"ד נצטנן לגמרי וא"כ יש בו בא"ב. אמנם לדעת החזו"א סימן ל"ז אות י"ג דעת הרמ"א דמעיקר הדין אבא"ב אף בלח שנצטנן לגמרי ואין זה אלא חומרא בעלמא, אך לדעת המג"א בסימן רנ"ג ס"ק ל"ז והמשנ"ב שם יש בזה בישול דאורייתא וא"כ אין בזה כדי להקל בני"ד.

ד

ואף אם נניח דאין בזה חשש דאורייתא, אם משום שלא נפסוק כשיטת המאירי, או משום שנחלק בין סיד למגנזיום, או משום שננקוט לעיקר דאין מלאכת בישול אלא בבישול הביצה ולא בבישול המים המכבים את הסיד, כנ"ל, מ"מ לא יצאנו בזה מידי איסור דרבנן, דלכאורה פשוט דכאשר אסרו חכמים תולדת חמה, כללו באיסור זה כל דרכי הבישול מלבד בישול חמה. ולכאורה מוכח כך מהמבואר בשבת ל"ט ע"א דהמבשל בחמי טבריה, אם חומן משום דחלפי אפיתחא דגיהנם חייב דהוי תולדת אור, ואם אין חומן חום אש הגיהנם הוי כתולדת חמה ואסירי מדרבנן, הרי דאף שאינם תולדות חמה ממש אלא חום טבעי הבוקע ממעמקי האדמה, מ"מ יש בזה בישול מדרבנן כדין תולדת חמה, עי"ש.

ואף דלא אסרו תולדת חמה אלא אטו תולדת האור, ויש אפוא מקום לטעון דבני"ד דודאי לא אתי לאחלופי בתולדות האור דהלא המים מתחממים לעינינו בלי כל שייכות לאש, כבר נחלקו האחרונים בתולדות חמה דלא אתי לאחלופי בתולדות האור, דהמהרש"ל כתב דמותר לגלגל ע"ג גג רותח דהכל יודעים שגג רותח אינו אלא תולדת חמה ולא תולדת האור, אך המג"א בסימן שי"ח סק"י דחה דבריו ונקט דלא פלוג ואסרו כל תולדת חמה וכ"כ המשנ"ב שם סק"כ. ולשיטתם גם בני"ד לכאורה יש לאסור משום דאסרו חכמים בישול בתולדת חמה.

ה

ובענין מה שהעיר אם יש לאסור מצד מוליד, או מצד מתקן, לענ"ד אין בזה מיחוש דהלא מותר לבשל בחמה, אף שהוא מתקן את האוכל וגם מוליד חום, וע"כ דאין בזה כל איסור.

ובטעם הדברים, לגבי מתקן ומכה בפטיש כבר פסק בביאור הלכה סי' שי"ח דאין מלאכת מכב"פ בתיקון אוכלין. ולגבי איסור מוליד, הנה מצינו איסור זה בשלשה ענינים שונים, בשבת נ"א ע"ב דאסור לרסק את השלג, וכן בהלכות יו"ט בביצה כ"ג ע"א לענין מוליד ריח וכן הוא בהלכות יו"ט סימן תקי"א ס"ד, ולגבי יצירת אש בביצה ל"ג ע"א וכ"ה בהלכות יו"ט סימן תק"ב סעיף א'. ואף דלגבי מוליד אש לא מצינו איסור במעביר אש ממקום למקום אלא במבעיר אש חדשה בלבד, מ"מ במוליד מצינו איסור גם במה שמעביר את הריח ממקום למקום דהרי אסור לתת ריח בבגד, וא"כ לכאורה יש להחמיר גם בני"ד כשהוא מעביר חום ממקום למקום, וא"כ שוב הדרא קושיא לדוכתא. וע"כ דבחום אין כלל איסור מוליד, ואפשר דאין בזה איסור אלא באש שרואים אותו, ובריח שמריחים אותו ולא בחום שאינו נראה ומורגש בריח, או שמא יש בזה טעם אחר, אך מ"מ מהא דמותר לבשל בחמה מוכח דאין איסור מוליד בחום.

אך מ"מ אין אני רואה מקור איתן להקל בזה, ואף אפשר דיש בזה חשש דאורייתא.

בידידות ובאהבה

אשר וייס

 

הגב על הנושא

לתחילת הדף