אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » בני ישיבה בחיוב בדיקת ומכירת חמץ

בני ישיבה בחיוב בדיקת ומכירת חמץ

שאלה:

אנו קבוצת בחורים הלומדים בישיבת …, אמש נתלה בלוח המודעות מודעה מטעם הנהלת הישיבה, שהישיבה מפקיעה את בעלות הבחורים – אם ישנה כזאת ברשויות הישיבה, ומוכרים את החמץ ביום י"ג, כדי להפטר מחובת בדיקה בכל עשרות חדריה ומבניה. שאלתנו, ראשית, האם מועיל לעשות זאת. שנית, מה דין המקררים/ מקרוגלים וכו' הפרטיים שלנו.

תשובה.

מן הדין יש מקום לפטור את בחורי הישיבה מבדיקת חמץ בחדריהם ובארונותיהם, כיון שאין המקום שכור להם, אלא יש להם רק רשות שימוש. ובפרט באופן שכתבתם שהישיבה מפקיעה את רשותם, דהיינו מבטלת גם את רשות השימוש שיש להם, שודאי אין עליהם כל חוב. אלא דאף על פי כן, כתבו האחרונים שיש על הבחורים לבדוק את רשותם קודם צאתם לבין הזמנים – בערב ר"ח ניסן – בלא ברכה.

אמנם לענין מקררים ודומיהם שהובאו לישיבה באופן פרטי ע"י הבחורים, ועדיין הם בחזקתם וברשותם, נראה שאין מועיל הפקעת הישיבה, אך מ"מ נחשב הדבר כחמץ המופקד בידי הישיבה, שמן הדין מוטל על המפקיד לבדוק ולמכור את החמץ, אך גם אם לא מכר מועיל מכירת הנפקד – דהיינו הישיבה עבורו, וכיון שנעשתה מכירת י"ג עבור כל חמץ הנמצא במתחם הישיבה, די בכך.

מקורות.

בגמרא בפסחים (ד.) בעו מיניה מר' נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו בארבעה עשר (בניסן) על מי לבדוק, על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא [ופרש"י: החמץ שבבית שלו הוא] או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי [שהרי עתה הבית שלו]. ת"ש המשכיר בית לחבירו, על השוכר לעשות לו מזוזה, [אלמא מידי דמצוה על השוכר רמיא] התם הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא, [לפי שהיא משמרתו וכו' אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן וכו' ורבנן הוא דאצרוך בדיקה והשתא כי האי גוונא מבעיא לן טורח זה על מי מוטל.] הכא מאי, אמר להו ר' נחמן בר יצחק, תנינא המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה עשר, על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו מפתחות חל ארבעה עשר, על השוכר לבדוק. [ופרש"י: מסירת המפתח הוא קנין השכירות. ואם עד שלא מסר לו המפתח נכנס ליל ארבעה עשר, חלה חובת הבדיקה על המשכיר שעדיין היתה ברשותו, ואע"פ שמסר לו ביום כבר חלה חובה עליו.]

ובתוס' (שם ד"ה על) כתבו וז"ל: אין לפרש הטעם כיון דשלו הוא ואין אדם יכול לבטל, אלא הוא חייב לבדוק. (כפרש"י) דא"כ אמאי נקט משכיר לחברו בי"ד אפילו בי"ג יתחייב המשכיר מהאי טעמא לבדוק, לכך מפרש ר"י דחמירא דידיה הוא וחל עליו חיוב בדיקה שעה אחת קודם שהשכירה. ומייתי ראיה ממזוזה דאע"פ דחל חיוב קודם שהשכיר, על השוכר לעשות מזוזה ודחי דמזוזה חובת הדר הוא, כלומר אפי' לא היה משכירה היה יכול ליפטר ממזוזה שלא היה דר ומשתמש בבית אבל גבי חמץ אילו לא ישכיר לאחר יצטרך לבדוק. עכ"ל. ופשטה הגמרא מהא דמסירת המפתח, וכתבו בתוס' (שם ד"ה אם) עוד פירש"י דמסירת המפתחות קונה. ואין נראה לר"י דהא אמר במרובה  (ב"ק עט.) כשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות [קרקע] נקנה בכסף וכו' ולא  אמרי' דמהני מסירת המפתח אלא כמאן דאמר לך חזק וקני כדאמרינן בהפרה (ב"ק נב. ושם). ומפרש ר"י דהכא שמסר לו המפתח ולא החזיק ומי שיש בידו מפתח כשחל י"ד חייב לבדוק, דאותו שאין בידו מפתח איך יכנס ויבדוק. מיהו אם הפקיד אדם מפתח ביתו אצל אדם אחר אינו חייב הנפקד לבודקו אלא דוקא כשרוצה להחזיק בבית ולקנותו. עכ"ל. ומדברי התוס' נראה שאע"פ שלא החזיק בקנין, אלא כיון שמסר לו את המפתח, כיון שאין אפשרות למשכיר להכנס לבית, הוי כהעביר אליו את חובת הבדיקה. וכ"נ מביאור המהרש"א (שם).

ועיין בר"ן (א: ד"ה המשכיר) שכתב וז"ל: נהי דהשוכר קנאו, אפ"ה כיון שהבית של המשכיר והחמץ שלו ועדיין הבית מעוכב אצלו שאין השוכר נכנס שם מפני שהמפתח בידו של משכיר, על המשכיר לבדוק. ואם מסר לו מפתח קודם י"ד כיון שקנאו כדינו ובידו להיות נכנס ויוצא, על השוכר לבדוק. עכ"ל. ומוכח מדבריו שמיירי שעשה השוכר כבר קנין, ובכ"ז הדבר תלוי ביד מי המפתח, וכ"נ שביאר בריטב"א. אבל אם לא החזיק ועשה קנין כדין, משמע שאין על השוכר חובת בדיקה כלל.

מרן בשו"ע (סימן תל"ז ס"א) פסק כשיטת הר"ן והריטב"א, וז"ל: המשכיר בית לחבירו לצורך י"ד וממנו ואילך, וקנהו בא' מהדרכים ששכירות קרקע נקנה בו, אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד על המשכיר לבדוק; ואם משמסר לו המפתח חל י"ד, על השוכר לבדוק.

זאת תורת העולה דג' שיטות בדבר, שיטת רש"י דכל שמסר המשכיר לשוכר את המפתח משמע דהוי כקנין, וע"כ מתחייב השוכר בבדיקה. ולשיטת התוס' אין מסירת המפתח משום קנין, אלא כל שלשוכר יש מפתח, כיון שבידו ליכנס ולצאת, לפיכך החובה על הבדיקה עליו. ולשיטת הר"ן ודעימיה שכוותיה פסק מרן השו"ע, דבעינן שיהיה תרתי לטיבותא, גם שיהיה המפתח בידו, וגם שיעשה קנין המועיל לשכירות.

ועיין בחק יעקב שם שכתב לחוש לחומרא כשיטת התוס', והביאו גם המ"ב. ועיין בערוך השלחן (קו"א) שתמה ע"ד, וכתב שעיקר כשיטת הר"ן, עי"ש. וכ"כ הפרי חדש.

ועל כן לדינא לדידן דאזלי' בתר שיפולי דמרן הב"י, יש חובה על השוכר אחר שעשה קנין לשכירות וקיבל לידו את המפתח, בבדיקת הבית מחמץ. וה"ה בשוכר חדר בבית מלון, שיתבאר לקמן שדין שוכר יש לו, שהחובה עליו בבדיקת החמץ. [ועיין לקמן מש"כ בנאמנות בעל המלון שבדקו את החמץ.]

וע"ע במשנה ברורה שכתב שאם אין לבית מנעול, כיון שיש לשוכר אפשרות ליכנס ולצאת גם בלי שיקבל מיד המשכיר את המפתח, לפיכך כל שעשה קנין לשכירות, חייב השוכר בבדיקה. ועוד כתב שאפילו אם אין דעתו של השוכר ליכנס ולדור שם עד אחר הפסח, כיון שרשותו הוא, והמשכיר הפקיר חמצו כשיצא מהבית וזכה בו השוכר, לפיכך מוטל עליו לבדוק שם. ומ"מ גם המשכיר יבטל חמץ הנמצא שם לצאת מידי ספק.

ולפי"ז יוצא, שהשוכר בית ועדיין לא נכנס לדור בו, כגון מי ששוכר בית לחתונת בנו או בתו שתערך אחר ל"ד בעומר, שצריך להזהר לבדוק את החמץ, כיון שרשותו הוא.

ועיין עוד בגמ' שם (ד.) במי ששכר בית בי"ד ניסן אם בחזקת בדוק או לא. ובשו"ע (שם ס"ב) שפסק שאם המשכיר בעיר חייב לשאלו, [והאריכו בזה האחרונים בדין חזקה, רוב וס"ס דאיכא לברורי בקל, ואכמ"ל.] ואם אינו בעיר, חזקתו בדוק. עי"ש.

אחר שנתבאר מקור חיוב השוכר בבדיקת חמץ, מעתה יש לדון בבחורי ישיבה הלנים בפנימיה, אם יש עליהם חובה בבדיקת חמץ, דהנה לכאורה הדברים תלויים במחלוקת הראשונים הנ"ל, דלשיטת התוס' כיון שבידם המפתח והם הנכנסים ויוצאים, עליהם מוטלת בדיקת החמץ. אולם לשיטת הר"ן שבעינן שיעשו קנין לקנות את חדרם וגם יהא בידם את המפתח, א"כ בחורי ישיבה כיון שאינם קונים את החדר, אלא החדר נשאר ברשות הישיבה, וניתנת להם רק זכות לשימוש בחדר כשהם בישיבה, א"כ אינם צריכים לבדוק את החמץ. וכיון שמרן בשו"ע פסק כשיטה זו, לכאורה יש לפטרם מבדיקת החמץ. ואף אם ידורו בימי הפסח בחדרם ואינם חוזרים לבתיהם יש מקום לפטרם מדין ב"ב הסמוכים על שלחנו שעל בעה"ב החיוב בבדיקה ולא על בני הבית, וכמבואר בשו"ע הרב (תל"ב ס"ח) דחובת הבדיקה על בעה"ב, אבל ב"ב האוכלים משלו, אין חיוב הבדיקה עליהם כלל, כיון שאין החמץ שלהם. ע"כ. אמנם בבחורי ישיבה שהרי הם ברשות עצמם ויש חמץ שהוא משלהם שמביאים לחדריהם, יש לחייבם בבדיקה בחדרם. וכ"כ בספר חובת הדר (בסוף הספר). וכ"כ גם בתשובות והנהגות (ח"א סימן רפ"ז) שכיון שיש ביד הנהלת הישיבה להעביר את הבחורים מחדר לחדר בלא לבקש את רשותם, לפיכך אי"ז כשכירות אלא כרשות של הישיבה. וכ"נ גם ממש"כ בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תסג) שאין לבחורים הדרים בישיבה אלא זכות שימוש ולא הוי כשכירות.

אמנם באופן שבני הישיבה דרים בימי הפסח בישיבה, יש לחייב אותם בבדיקה בברכה, כדין השוכר בית. וכ"כ בספר סדור פסח כהלכתו (פי"ב ס"ט) משם הגריש"א, ובדינים והנהגות מהחזו"א (פי"ז סי"ח), ובקובץ לבית לוי (ח"א עמוד כד) ועוד. וכן הובא בספר שלמי מועד משמו של הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל. ובמקום שיוצאים לבין הזמנים וחוזרים לביתם בר"ח ניסן, כתבו שיבדקו כשיוצאים בלא ברכה.

עוד ראיתי בספר חובת הדר (דיני בדיקת חמץ) שכתב דבמקום שהורי הבחורים משלמים לישיבה עבור אש"ל, יש מקום לחייבם כדין שוכרים, וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות הנ"ל וזת"ד: דבמקום שמשלמים הורי הבחורים לישיבה עבור אש"ל, יש לחשוש שהחדר שמקבלים הוא בגדר שכירות, ואף שיכול המנהל לגרשם בכל רגע, זהו רק תנאי בשכירותו, וכיון שהוא שוכר אינו יכול לבדוק קודם שעוזב תוך ל' יום וליפטר בכך, כיון שנתחייב במצוה. וצריך עכ"פ לבדוק בליל י"ד במקו"א כדי לקיים המצוה. לפיכך ראוי על הבחור ישיבה שהחדר שכור לו לקיים את המצוה במקום אחר, וכגון שישכור מאביו קודם אור לי"ד מקום בבית אביו שתהא שלו לכמה ימים ויקיים בי"ד מצות בדיקה כדין. ואף שלא נהגו כן בני הישיבות לשכור מאביהם ולבדוק במקו"א לקיים המצוה, לא נמנעתי להעיר. עכת"ד.

אך לענ"ד נראה שאין זה דומה לשכירות כלל, שהרי הנהלת הישיבה לא מקנה להם את החדר לדור בו, ועוד שהרי בזמן שאינם בחדריהם מצוי שהנהלת הישיבה נותנת לאחרים לדור בחדר, ואין נתינת המעות או שימוש בחדרים לשם קנין שכירות, שהרי הבעלים אינם מסכימים לכך, והרי לשיטת הר"ן שכוותיה פסק מרן בשו"ע, יש לפטרם מבדיקה. וכן הבאתי עיקר בספרי משפט השכירות (עמ' קלב). שוב יצא לאור ספרי דבי רב קובץ דרכי הוראה (ח"ז עמ' פג) ושם הובאה תשובת מורנו הגאב"ד שליט"א שהעלה כן לדינא.

ומ"מ מהיות טוב יבדקו התלמידים חדריהם בלא ברכה קודם שיצאו מהחדר לבין הזמנים, או בליל י"ד ניסן. וכן כתב בספר שלמי מועד משמו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, וכן הורה מורנו הגאב"ד שליט"א (שם).

אכן, באופן שהישיבה מפקיעה את רשות התלמידים, דהיינו מבטלת את זכות השימוש שהיה לתלמידים עד היום, ודאי שלכו"ע אין כאן שום חיוב בדיקה על התלמידים, שהרי אין זה רשותם להתחייב בו. ומקור עצה זו, ראיתי שהובאה בספר הגדה של פסח עם פסקי הגריש"א.

אלא דאף שפטרנו את בחורי הישיבה מדינא בבדיקת חמץ, מ"מ אין זה אלא לגבי הרשות והארונות השייכים לישיבה, די"ל שלא שייך בזה דין שוכר וכיו"ב, אך במקררים פרטיים או בשאר מכשירים חשמליים שמצוי בהם חמץ, כמקרוגל וכיו"ב, לכאורה יש חיוב על הבחורים לבדוק את החמץ, ובזה גם לא יועיל הפקעת הישיבה, שהרי מכשירים פרטיים הם ואין אפשרות להפקיע זאת מרשות בעליהם.

ונראה לדון מקררים אלו ודומיהם כפקדון אצל הישיבה, וראה במה שהארכנו בספרנו משפט המכירה (עמ' רצ והלאה) בדין פקדון, שחובת המכירה חלה הן על הנפקד והן על המפקיד, וכמ"ש מרן בשו"ע (או"ח סי' תמג ס"ב, חו"מ סי' רצב סי"ז) ע"פ המבואר בפסחים (דף יג.) שאם המפקיד לא מכרו או ביערו, על הנפקד למכרו או לבערו (מדין משיב אבידה) [ואם אחד מהם מכר, אין במכירת חבירו לפסול את כל המכירה, מאחר ואנו כותבים בשטר שגם אם יתברר שמכירת אחד מן המוכרים לא חלה, לא ייפסל בכך כל המכירה, וודאי שלמפקיד יש עדיפות וזכות ראשונים במכירה, שכן שלו הוא, והנפקד מוכר רק מדין השבת אבידה (עי' מ"ש בזה במשפט המכירה עמ' רצו-רצז)]. ולכן, לכתחילה ודאי שיש על אותם הבחורים בעלי המקררים וכו' למכור את שלהם במכירת חמץ, כמ"ש בביאור הלכה (סי' תמג) ובכף החיים (שם ס"ק כח) ועוד, אמנם אף אם לא עשו כן, נראה שהועילה מכירת הישיבה עבורם [ובפרט שהשימוש במקררים והנחתם בחדרי הפנימיה נעשה מדעתם וברשותם של מנהלי הישיבה, דאז יש חיוב מדאורייתא גם על הנפקד, כמ"ש בביאור הלכה (סו"ס תמ ד"ה עובר עליו)]. וה"ה לענין חיוב בדיקתם, יש על הבחורים חיוב בדיקה, אלא שרשאים לבדוק עוד קודם לצאתם לבין הזמנים בערב ר"ח ניסן, בלא ברכה.

ובדבר מכירת י"ג כדי להפטר מבדיקת חמץ, עיין במה שכתבנו בזה במשפט המכירה (עמ' רכד) באורך, ואכמ"ל.

הגב על הנושא

לתחילת הדף