אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » בעל קורא שאינו מדקדק במלעיל ומלרע

בעל קורא שאינו מדקדק במלעיל ומלרע

שאלה:

האם צריך לתקן והחזיר בעל קורא שאינו מדקדק בניקוד המלעיל ומלרע (ישנם הרבה מקרים שבהם משתנה משמעות המילה במיוחד במקרים של עבר ועתיד)? במידה ואכן צריך לתקן, מה עושים כשהבעל קורא לא מבין את הבדל בין מלעיל למלרע?

תשובה:

בעל קורא שאינו מקפיד לקרא בדקדוק מלעיל ומלרע, אין צריך לתקן אותו, אפילו במקום שהענין יכול להשתנות, ובוודאי כשאינו מבין את החילוק ביניהם, וכ"ש כשאין שם בעל קורא אחר אלא הוא.

מקורות והרחבת הענין:

הנה בטור (או"ח קמ"ב) הטור הביא את דברי המנהיג דאע"פ שטעה הקורא יצא ואת דברי הרמב"ם שכתב שאם טעה אפ' בדקדוק אות אחת לא יצא, ומתוך דבריו נראה דפליגי. ובשו"ע פסק כדברי הרמב"ם.

אלא שהב"י כתב בשם מהר"י ן' חביב דאפשר שאין כאן מחלוקת דלא דיבר המנהיג אלא בשינוי שאין הענין משתנה על ידו, וכן הכריע הרמ"א.

ועיין תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קפא, שכתב, וכן ראיתי כמה פעמים לפני רבותי ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים, וגם בפת"ח וקמ"ץ סגו"ל וציר"י, אף על פי שגערו בו קצת, מ"מ לא החזיר מהן,

לענין השאלה שנשאלה, עיין ברמ"א שכתב, דין החזן הקורא, (שכתב המחבר בשו"ע שמחזירין אותו) ודוקא בשינוי שמשתנה ע"י זה הענין,  אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד, אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו, וכתב במשנה ברורה ס"ק ד',  בשם ספר שלחן עצי שטים שכתב שגם בנגינת הטעמים כשהענין משתנה עי"ז כגון שקרא משרת במקום מפסיק מחזירין אותו.

אכן כתב בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קמ"ז, ונראה דהא דאין מחזירין היינו לאחר שהמשיך שצריך לחזור זהו בושה אבל גם ברמ"א מפורש שגוערין בו בטעות בניקוד, והיינו בשעת מעשה לצעוק ולגעור לתקנו, ובזה אין חוששין, שחייבין לקרוא לכתחילה התורה בנגינת טעמים כהלכתה,

על כן מחלק, שבשעת מעשה אם טעה בנקודה כגון את (בצירי) לאת (בסגול) גוערין בו אבל כשכבר המשיך אין להחזירו, וראוי לחוש בזה שמבייש אותו בחנם, ולכן הקרובים לבעל הקורא שגוערים מיד גוערים בו, אבל אם כבר המשיך אין להחזירו שאסור לביישו.

ועיין באשל אברהם מבוטשאשט, מהדורה תנינא, שכתב וז"ל, בקריאת ספר תורה הק' איני רגיל לגעור בהקורא בטעות שאינו שינוי ענין, כיון שאין הקורא עושה כן בשאט נפש או בקלות הדעת או בעצלות מללמוד את עצמו מקודם בטוב, ואונס פטור אין בו צד גערה ונצטווינו שלא לענוש האנוס כידוע ושגיאות מי יבין, עכ"ל. עיי"ש עוד.

כמו כן בהליכות שלמה להגרש"ז אויערבאך פרק י"ב, אות כד, בזה"ל, בתיבות כמו 'ואהבת', אף על פי שהמשמעות משתנית אם אומר מלעיל או מלרע, מלשון עתיד ללשון עבר, מכל מקום אין צריך לתקן את הקורא אם טעה בכך.

וכן משמע בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סימן כ) שהסביר דלכן אין צריך לחזור כשקרא הרן במקום אהרן, דלכאורה צריך להבין למה נקטו דוקא כשטעה מהרן לאהרן, והלא יש כמה טעויות, ותירץ דהקורא הרן, היינו שלא קרא אותם בנקודות אחרות, אלא שקרא אהרן, אלא שהחסיר האל"ף, וכתב בשו"ת מהרי"ט (אבהע"ז ח"ב סימן יא) שבארצות המזרח דרכם להשמיט האלף, והיה ידוע לכל דאף שנקרא בפי כל בלא אל"ף, מ"מ עיקר שמו הוא באל"ף, ולכן גם בקריאת התורה אם השמיט האל"ף אין צריך לחזור, כיון שכולם יודעים שכוונתו לתיבה זו הכתובה בתורה, עיי"ש.

מכל דברי האחרונים נמצאנו למדים שאל לנו למהר להחזיר את ה'בעל קורא' ששינה בטעות, כאשר אין זה בשאט נפש, ובודאי אם אין שינוי משמעות, או לשומעים אין זה נשמע לשינוי, וכ"ש וק"ו כשאין מי שיקרא אלא הוא, כמו שנפסק בשו"ע בסעיף ב, וז"ל, וישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים, אפ"ה יקראו בתורה בברכה,  כהלכתה. עיי"ש.

העולה לדינא:

בעל קורא שאינו מקפיד לקרא בדקדוק מלעיל ומלרע, אין צריך לתקן אותו, אפילו במקום שהענין יכול להשתנות, ובוודאי כשאינו מבין את החילוק ביניהם, וכ"ש כשאין שם בעל קורא אחר אלא הוא.

הגב על הנושא

לתחילת הדף