אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » בענין קשירת הסכך לדפנות הסוכה

בענין קשירת הסכך לדפנות הסוכה

ה' תשרי תשס"ה

כבוד ידי"נ ויקיר לבבי הרב הגאון המצויין

מורה הוראה ומרביץ תורה

הרב יוחנן יעקוב'ס שליט"א

רב ומו"צ בבית שמש

כנהר שלום וכנחל שוטף

במה ששאל לדעתי על מש"כ הגאון הגדול הגרי"י פישר זצ"ל בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' מ"ד) להחמיר דאם קשר את הסכך לסוכה הסוכה פסולה. ותמך הגאון יתדותיו על דברי המג"א בסי' תרכ"ז סק"ב שכתב בשם האגודה שהביא מן התוס' דאין לסכך בנסרים הקבועים במסמרים משום דהוי קבע, וכת"ר נטה להקל בזה.

ולענ"ד יש להקל בזה ואבאר טעמי ונימוקי.

הנה כל יסוד דברי האגודה מושתתים על דברי התוס' בסוכה ב' ע"א דאף דבדפנות אין ארעי מעכב בסכך צריך שיהיה דוקא ארעי ולכן אם קבע הסכך במסמרים עד שאין הגשמים יורדים לסוכה פסולה. ועצם דברי התוס' במחלוקת הם שנויים ויש מן הראשונים שנקטו דאף בכה"ג הסוכה כשרה. ואף לשיטת התוס' יש מן האחרונים שנקטו דאין הפסול כלל משום שחיברו במסמרים והוי קבוע אלא משום שאין הגשמים יורדים לסוכה ונראה עיקר כדבריהם, ועוד דאף אם נפרש דבריהם דהפסול לא משום שאין גשמים יורדים לסוכה אלא משום שקבעוה במסמרים, נראה דאין זה אלא במסמרים אבל בקשירת חבלים הוי ארעי גמור, ומשו"כ נראה פשוט דמותר לכתחלה לקשור את הסכך לדפנות הסוכה בחבל שאינו מקבל טומאה.

ואבאר בקיצור את שלשת היסודות הנ"ל.

א

הנה הקשו התוס' בסוכה שם על מה שאמרו בתענית (ב' ע"ב) דאם ירדו גשמים הוי סימן קללה והלא יכול לקבוע את הסכך במסמרים כדי שלא יוכלו הגשמים לרדת לתוכה, ותירצו דבסכך אם עביד לה קבע הסוכה פסולה וממילא הוי סימן קללה כיון שבהכרח גשמים יורדים לסוכתו.

אך יש מן הראשונים שנקטו להדיא דסוכה כשרה אף אם אין הגשמים יכולים לרדת לתוכה, עיין הגהות מיימוניות פ"ה מסוכה אות ט' שהביא שנחלקו בזה ר"ת וגיסו הר"ר שמעון ור"ת פסל את הסכך שתקע הר"ש במסמרים "משום דמצלת מן הגשמים". וע"ע במרדכי סוכה סי' תשל"ב שכתב להוכיח מדברי רש"י בסוכה ח' ע"ב דכשר אף אם אין הגשמים יורדים לסוכה, והטור בסי' תרל"א כתב דהרא"ש לא הביא בפסקיו את שיטת ר"ת, והב"ח כתב לבאר כונתו דס"ל דהרא"ש חולק על ר"ת בזה ונקט לקולא, (אך הבית יוסף פירש שם בע"א עי"ש). וכל אלה בהכרח חולקים על דברי התוס' הנ"ל ולשיטתם אף אם הסכך נעשה באופן קבוע כשרה, ואת קושית התוס' בהא דגשמים בחג הוי סימן קללה יתרצו בענין אחר, ושערי תירוצים לא ננעלו.

ב

אמנם אף לשיטת התוס' נראה עיקר דלא משום המסמרים נפסל הסכך אלא משום עובי הסכך שאין הגשמים יורדין דרכו, דהלא כל קושית התוס' היא למה הוי סימן קללה דהלא יכולים לעבות את הסכך ולקובעו במסמרים שגשמים לא יכנסו בה ואת"ל דאין הדבר תלוי אלא במסמרים עדיין קשה דהלא יכול לעשות סכך עבה בלי לקובעו במסמרים, אלא נראה פשוט דאין הדבר תלוי אלא בעובי הסכך, וכ"כ הב"ח בסימן תרל"א דדברי ר"ת שהביא הטור שם לפסול סכך שאין גשמים יורדים דרכו הן הם דברי התוס' הנ"ל.

אמנם מלשון המג"א משמע טפי דכל שהסכך קבוע פסול, אך עיין בבכורי יעקב סי' תרכ"ז ס"ק ד' שכתב דבאמת טעות נפלה בדברי המגן אברהם ובטעות נשתרבבו הדברים לסי' תרכ"ז ואין זה מקומם אלא בסי' תרכ"ו שם הביא המג"א את מה שנחלקו אם מותר לקבוע נסרים במסגרת ואח"כ לסכך בהם עי"ש. ולשיטתו אין דברי המג"א ענין כלל למה שנחלקו הראשונים בסכך עבה שאין הגשמים יורדין דרכם, אך פירוש זה רחוק ולא מסתבר. ובאמת יש לפרש את דברי המג"א דאין הפסול משום שקבעו במסמרים אלא משום דאין גשמים יורדין לתוכה אף שהלשון דחוק קצת.

וכבר כתבו האחרונים דאין כונת התוס' לפסול אלא משום עובי הסכך ולא משום קביעותו במסמרים וגדולה מזו כתב הגרש"ק בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' שס"ו דאם הגשמים יורדים לתוכה כשרה אף אם קבעוה במסמרים ואם אין גשמים יורדים ג"כ כשרה אא"כ קבעוה במסמרים ואין הסוכה נפסלת אלא בתרתי לריעותא, וכך דעת הבית יצחק שם, ויסוד הבנתם כהבנת מהר"ם מלובלין בדעת התוס', ודברי האבני צדק שהביא מעכ"ת שהחמיר בזה לא ראיתי ואין הספר תח"י.

ולענ"ד ברור דכונת התוס' כפירוש המהר"ם מלובלין ואין הפסול אלא משום עובי הסכך וכפי שנראה מדברי התוס'   עד שמסתבר לדחוק כן גם בכונת המג"א ואין כונתו לומר דיש פסול בעצם העובדה שהסכך קבוע ולא מיטלטל אלא דאם קבוע הוא ואין גשמים יורדים לתוכו פסול.

ועיינתי שוב בלשון האגודה וז"ל בסוכה סי' א' "פירשו התוס' דסכך בעי ארעי שלא יכסה בנסרים נטועים במסמרים ואפילו פחותה מד' טפחים" וברור שכונתו לדברי התוס' דידן. ולכאורה צ"ל גם בכונתו דמיירי בנטוע במסמרים באופן שאין הגשמים יורדים, אך שו"ר שבסי' ז' הביא האגודה את שיטת ר"ת ומשמע קצת מזה דס"ל בשיטת ר"ת שלא ירדו הגשמים לסוכה, אינם דברי התוס' בריש מסכתין לפסול סכך הקבוע במסמרים וכדמשמע מפשטות דברי המג"א וצ"ע.

אך מ"מ דעת הב"ח ומהר"ם דשיטת ר"ת והתוס' חד הם ואין פסול בקביעת מסמרים אלא כשאין הגשמים יורדין, כנ"ל.

ג

אך הנראה עיקר לענ"ד בהלכתא דא, דאף אם נפרש את דברי האגודה והמגן אברהם כפשוטן ונחמיר לפסול כל סכך שקבעוהו במסמרים מ"מ פשוט להכשיר סכך שקשרוהו בחבלים דאין כאן חיבור של קבע כלל ורק בקבועוהו במסמרים כדרך בנין הוי קבע ולא ארעי אבל בקשירה בחבלים ארעי גמור הוא ובפרט בקשירה בסיבים טבעיים שאינם ראויים כלל לעמוד ימים רבים. ועוד דקשירת חבלים במציאות אינה קביעות גמורה ושאני מקביעה במסמרים דהוי מחובר ממש וא"א להזיזו משא"כ הקשור מן הצדדים בחבלים אלו עולה ויורד וזז קצת לצדדים והוי מיטלטל ממש ואין כל פסול במה שקשרו שלא יוכל לעוף לגמרי מן הסוכה.

וראיה לזה דהלא המשנ"ב בשער הציון תרל"ג סק"ו כתב בשם התוס' דאין לקבוע את הסכך במסמרים ומאידך כתב המשנ"ב בסי' תרכ"ט ס"ק כ"ו דאין לקשור את הסכך לכלונסאות בחבלים דמשום שמעמיד בדבר המקבל טומאה, ומשמע דאם אין החבלים מקבלים טומאה אין בזה חשש, ונראה ברור מזה דבאמת אין חשש כלל בקשירת חבלים כנ"ל.

סו"ד לענ"ד יש להקל בזה אף לכתחלה שהרי נחלקו הראשונים אם יש קפידא בכלל אם הסכך של קבע, ואף שהאחרונים נקטו להחמיר בזה כמבואר, לרוב האחרונים ופשטות דברי הראשונים אין קפידא כלל אלא כשאין הגשמים יורדים לסוכה ואין הפסול משום הקביעה במסמרים, ואף לדעת המחמירים נראה דאין קפידא אלא בקבע במסמרים אלא בקשירת ארעי של חבלים כמבואר.

ביקרא דאורייתא

וברכת גח"ט למע"כ וכל אשר לו

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף