אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » בענין תיקון ליל שבועות ולימוד המקרא בלילה

בענין תיקון ליל שבועות ולימוד המקרא בלילה

בדרך החיים (הלכות חג השבועות) והפמ"ג (א"א בריש סימן תצ"ד) וביסוד ושורש העבודה (שער תשיעי פ"י) כתבו שיש לומר "תיקון ליל שבועות" בליל שבועות. וכך נהג החתם סופר (מנהגי חתם סופר סימן י"א, זמן מתן תורתנו) לומר את כל התיקון יחד עם תלמידיו. וכן כתב בכף החיים (סימן תצ"ד ס"ק ז' – ט') שעל פי האריז"ל ועפ"י המבואר בזוהר יש לומר את תיקון. והוסיף שלדעת החיד"א (לב דוד פרק ל"א) והבן איש חי (שנה א' פרשת במדבר אות ד') אין נכון ללמוד בלילה הזה משניות.

אולם השל"ה (מסכת שבועות עמוד התורה) כתב דלאחר שיסיים את קריאת פסוקי התורה שבכתב יש לומר משניות, וכן כתב בספר יוסף אומץ (אות תתנ"ב). והסדר היום (סדר חג השבועות) כתב דלאחר שייסיים את קריאת פסוקי התורה שבכתב יעסוק בתורה שבע"פ. ובשו"ע הרב (תצ"ד סעיף ג') כתב "נוהגין הרבה להיות נעורים כל הלילה לעסוק בתורה ועיקר העסק יהיה בתורה שבעל פה". וכן כתב הישועות יעקב (שם סק"א).

ובחק יעקב (שם סעיף א') כתב שאף שנתפשט המנהג לומר תיקון, מ"מ בבית חמיו וזקנו נהגו ללמוד כל אחד בענינו כיון שאמרית התיקון היא לעמי הארץ שאינם יודעים ללמוד.

ויש לעיין במנהג זה והלא ידוע שאין ללמוד מקרא בלילה, ונבאר הלכתא דא.

 

א

לימוד המקרא בלילה

"מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה אלא בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום ובשעה שהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה" ילקוט שמעוני כי תשא).

"דבר אחר יום ליום יביע אומר, זה תורה נביאים וכתובים. ולילה ללילה יחוה דעת, אלו המשניות" (תנא דבי אליהו אות ב').

"בשאר לילי השבוע אין ראוי לקרא מקרא, לפי שהמקרא הוא בעשיה, והלילה עצמה הוא בחינת עשיה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין, אבל בליל ו' כיון שיום ששי מכין לשבת, והרחמים מתעוררים בו, לכן יכולים לקרא מקרא אף בלילה" (שער המצוות פרשת ואתחנן).

הרי לן דאין ללמוד מקרא בלילה, אלא יש להקדיש את הלילות ללימוד תורה שבעל פה, ואף שהלכה זו לא מצינו בתלמודים, אלא במדרשי חז"ל ובדברי המקובלים, גם הפוסקים הביאו הלכה זו, ועיין באר היטב (או"ח סימן רל"ח סק"א) והמשנ"ב בשעה"צ (שם סק"ב).

והנה לכאורה יש לתמוה דאם באנו ללמוד ממה שלמד הקב"ה עם משרע"ה תושב"כ ביום ותושבע"פ בלילה, כשם שנלמד מכך שאין ללמוד מקרא בלילה שמא נלמוד כמו כן שאין ללמוד תושבע"פ ביום. וכך גם אם נלמוד ממה דכתיב יום ליום יביע אומר וכו'. ומצאתי שכך הקשה החיד"א בברכי יוסף (סימן רל"ח ס"ק ב').

אך באמת נראה פשוט דלק"מ, דזו פשיטא לן דאם לא שיש טעם וסברא שלא ללמוד תושב"כ בלילה ודאי לא היה עלינו להמנע מכך מן המקורות הנ"ל, ובאמת בשער המצוות להאר"י החי לא הביא לזה מקור כלל, אלא כתב טעם עפ"י הקבלה משום שאין ראוי לעורר הדינים.

ולפי"ז נראה דאם תושע"פ רחמים היא ומשו"כ יש ללמוד תושבע"פ אף בלילה שהוא מדת הדין ק"ו שיש ללומדה ביום שכל כולה רחמים.

ומה מאוד שמחתי בראותי שוב שכן כתב מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן נ"ד), עי"ש.

ב

באיזה ימים אין קפידה

הנה מבואר בשער המצוות דבליל שישי אין קפידא כיון שכבר מתעוררים בו הרחמים שיום השישי מכין לשבת.

וק"ו הדברים שבשבת אין קפידא דאין מדת הדין שורה בשבת וכמבואר בזוה"ק (פרשת תרומה דף קל"ה ע"ב) "כד עייל שבתא איהי אתיחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מינה".

ובשו"ת רב פעלים (או"ח ב' סימן ב') כתב דדין יו"ט כדין שבת וגם ביו"ט אין בזה קפידא, וכתב ליישב בד"ז את מה שנהגו לומר בתיקון ליל שבועות פסוקי תורה נביאים וכתובים.

אמנם בזוה"ק (ח"ג דף צ"ח) משמע דבליל שבועות יש לעסוק בתורה שבע"פ, אך מאידך מפורש בזוהר (בראשית ח') דיש ענין לומר בליל שבועות פסוקי תנ"ך, עי"ש.

ועדיין יש לעיין במה שנהגו רבים לקרוא בתורה שבכתב בליל הושענא רבה, ויש הנוהגים בלילה זה לקרוא משנה תורה, ולכאורה היה נראה דגם בחול המועד מותר דהלא אף ימים אלה מועד הם. ואכן כך כתב בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח תנינא סימן קפ"ו).

אך לגבי ראש חודש כתב ברב פעלים שם שאין להקל, אף שר"ח קרוי מועד ויש בו קרבן מוסף.

והנה רבים כתבו שאין קפידא אלא עד חצות לילה אבל לאחר חצות כבר מתעוררים כוכבי שחר ומדת הרחמים, עיין כף החיים (סימן רל"ז ס"ק ט').

אך החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"ב סימן כ"ה א') דחה סברא זו וכתב דאין לחלק כלל בין לפני חצות ולאחריו, וגם מדברי האר"י משמע שאין כל היתר לאחר חצות, עי"ש.

ג

אם מותר לומר תהילים בלילה

והנה חידוש גדול כתב החיד"א שם בחיים שאל, ששמע מהמקובל הקדוש רבי שלום שרעבי שנסתפק דשמא שאני תהלים מכל שאר תושב"כ, ואין ולאו ורפיא בידיה.

ובסברא נראה דאין איסור אלא בקריאת פסוקים בדרך לימוד אבל בדרך תחנון ותפילה אין קפידא, ויתיישב בזה גם המנהג לומר תהלים בליל הושענא רבה, אך עדיין לא יתיישב בזה מה שנהגו לקרוא משנה תורה.

ובאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש (סימן רל"ח) כתב דכיון שביקש דוד שיהיה הקורא ספר תהלים כאילו עוסק בנגעים ואהלות ונתקבלה תפילתו הרי דהוי כתורה שבע"פ ומותר ללמדו בלילה. והאריך בזה כ"ק מו"ר בדברי יציב יו"ד סימן קל"ו כדרכו בקודש.

וזה חידוש עצום, דבפשטות אין הכונה אלא שביקש שחשיבות הקריאה בספר תהלים וסגולתה תהיה כחשיבות העמל בתורה, אך אין זה ענין לקריאת מקרא בלילה.

ועיין בשל"ה (מסכת יומא נר מצוה) "והאומר תהלים הוא כמתפלל, והוא גם כן כעוסק בתורה. כי כבר ביקש דוד המלך ע"ה, שיהיו מקבלים שכר הקוראים בתהלים כעוסקין בעומק התורה כנגעים ואהלות". ומלשונו משמע קצת דאכן ביקש דוד שיהיה עצם מהות אמירת תהלים כעוסק בתורה, ויש מזה קצת סמך לדברי הא"א.

אולם הגר"ח מולוז'ין ברוח חיים (פ"ו מ"א) נקט שלא נתקבלה תפילת דוד הע"ה. [1]

ועיין עוד שם בא"א וכ"ה בשו"ת אבני צדק (יו"ד סימן ק"ב) דבציבור מותר לקרוא מקרא ולומר תהלים, ואין האיסור אלא דבציבור יש תמיד התעוררות רחמי שמים, עי"ש.

ועוד חידוש כתב בזה באבני צדק דאם לומד תנ"ך עם מפרשים הוי כתושבע"פ מותר, וכבר מפורש כן ביסוד ושורש העבודה (שער ו' פ"ב) ובסידור ר' שבתי (קר"ש שעל המטה).

הרי לן כמה צדדי היתר שכתבו רבותינו האחרונים בהלכה זו.

ד

והנה פעמים רבות נשאלתי אם יש מקום להקל בזה בשעת הדחק כגון במי שלא הספיק לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום והוא יודע שבשבת לא יהיה לו זמן. או במקום ביטול תורה כגון במי שנמצא בבית חולים וכדו' ואין ברשותו גמ' או משניות אלא חומש או תהלים בלבד אם יש מקום להקל בזה.

ונראה פשוט דאכן בשעת הדחק יש להקל ובודאי יש להקל במקום ביטול תורה, דהלא כל עיקר מקור הלכה זו בשער המצוות ושם הלשון "אין ראוי לקרוא מקרא", הרי שאין בזה איסור כלל אלא שאין ראוי לכתחילה, ועיין שער הציון (רל"ח סק"ב) שכתב דמהפמ"ג משמע שאין בזה קפידא כלל. (וכנראה כונתו למש"כ במשב"ז סק"א דצריך לשלש לימודו בלילה במקרא משנה וגמ' כמו ביום). והוסיף "ונראה דאפילו להמחמירין לית בזה אסורא, אלא שלכתחלה יותר טוב ללמוד מקרא ביום וכו'".

וכבר כתב כן החיד"א בספרו פתח עינים הביאו בבן איש חי (פקודי אות ז').


[1] ובמק"א הבאתי שהרה"ק ר' משה מסווראן מגדולי החסידות בדורו הקשה עליו מדברי ר' אחא בר חנינא דאין תקנה לבעלי לשה"ר שנאמר "יכרת ה' כל שפתי חלקות" והלא לא מצינו שהסכים לזה הקב"ה, וע"כ דפשוט שהקב"ה נענה לבקשותיו של דוד נעים זמירות ישראל.

אך אין בזה פירכא משני טעמים: א. לכאורה בכך נחלקו שני אמוראי בני ר' חנינא דהלא ר' חמא נקט דאית ליה תקנתא כמבואר. ב. לכאורה נראה דפסוק זה איו מתפרש כבקשה אלא כקביעה, וכך משמע מלשון חז"ל "כבר כרתו דוד המלך ברוח הקודש", וראיתי שוב באבן עזרא שם (תהלים י"ב ד') שכתב שני פירושים בפסוק זה וז"ל "נבואה כדרך רפאנו ה' ונרפא, או תפלה" הרי לן בזה שני פירושים, שהם בית אב לשני גדולי עולם אלה.

אך באמת מצינו שנחלקו תנאי ואמוראי בכעי"ז בכמה מקומות: א. בבבא בתרא י"ז ע"א נחלקו בדוד המלך אם שלטה בו רימה, לחד מ"ד לא שלטה רימה בו שהרי נאמר "אף בשרי ישכון לבטח" ולאידך מ"ד שלטה בו רימה "ורחמי הוא דבעי" הרי דנחלקו אם פשיטא שדוד נענה בתפלתו. ב. בברכות ז' ע"ב נחלקו ר"מ ור' יוסי אם משה נענה בבקשתו "הראני נא את כבודך", ואם במשה נחלקו, באחרים על אחת כמה וכמה, (ואין כל זה ענין להגהת הב"ח בסוטה י"ד ע"א דרק משה רבינו לעולם נענה, דשם מיירי בבקשה ותחינה לכפרת כלל ישראל, ואין זה ענין לבקשות אישיות של גדולי האומה, ודו"ק כי קצרתי.

הגב על הנושא

לתחילת הדף