אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » ברכה על קרמבו

ברכה על קרמבו

נשאלתי בענין ברכת הממתק הקרוי קרמבו שבתחתיתו ביסקויט ועליו מעין קרם מצופה שוקולד.

מחד גיסא כל שיש בו מחמשת המינים ברכתו מזונות, אך מאידך ברור כשמש שהביסקוויט טפל לחלוטין לקרם שעל גביו, והקרם עיקר והמזונות טפל. אמנם מבואר להדיא דכל שאחד מחמשת המינים מעורב בו לשם טעם אף אם טפל הוא ברכתו מזונות, ולפי"ז לכאורה יש לברך מזונות על מעדן זה.

אך מאידך גיסא מבואר בשני סעיפים שבשו"ע דרקיקין ששמים עליהם מרקחת מברכים על המרקחת ופוטר את הרקיקין משום דהמרקחת עיקר, עיין סימן רי"ב ס"ב וסימן קס"ח ס"ח, ובמשנ"ב (סימן קס"ח ס"ק מ"ה וסימן רי"ב ס"ק י"ג) ביאר דהרקיקין אינן באים אלא להחזיק את המרקחת שלא יטנפו ידי האוכל. ונראה לכאורה דגם בני"ד הביוסקויט אינו בא אלא להחזיק את הקרם שלא יטנפו הידים ולא לשם טעם שהרי באמת אין הילדים אוכלים את הביסקויט ביחד עם הקרם אלא לאחר שגמרו את אכילת הקרם. והרבה פעמים ראיתי שכלל אינם אוכלים את הביסקויט אלא זורקים אותו לאחר אכילת הקרם. וא"כ לכאורה דומה מאכל זה למרקחת שע"ג רקיקין שמברך על המרקחת ופוטר את הרקיקין.

ואף שכתב המשנ"ב (סימן קס"ח ס"ק מ"ו) דאם אכל את המרקחת מלמעלה והשאיר את הרקיקין ואכלן בפני עצמן מברך עליהם מזונות ומקור הלכה זו מדברי הט"ז ס"ק י"ב נראה דאין זה אלא ברקיקין הנ"ל שדרך לאוכלן ביחד עם המרקחת וכיון ששינה מסדר אכילתן ואכלן בפנ"ע צריך לברך עליהן, משא"כ בקרמבו דלעולם אוכלים קודם את הקרם ואח"כ את הביסקויט, וא"כ הרי זה דומה למש"כ שם המשנ"ב דאם נשאר קצת מן הרקיקין אף שאוכלה בפנ"ע אינו מברך עליה דהוי טפלה, והכ"נ בני"ד.

אמנם עוד כתב המשנ"ב (סימן קס"ח ס"ק מ"ה וסימן רי"ב ס"ק י"ג) דבזמנינו ששמים המרקחת על רקיקין הטובים למאכל ומוכח דכונתם גם למאכל הרקיקין וא"כ מברך על הרקיקין ופוטר את המרקחת, ולכאורה נראה לפי"ז דה"ה בני"ד כיון שהרקיק שבתחתית הקמרבו מתוק וערב למאכל יש לברך עליו ולפטור את הקרם שלמעלה.

אמנם המשנ"ב כתב דאין זה אלא כשנתבשלו ביחד המרקחת והרקיקין, אבל אם בישלו את המרקחת בפנ"ע ואח"כ הניחוה על הרקיקין מברך על כל אחד לחוד.

ונסתפקתי לפי"ז איך לדון בני"ד דהלא אין כאן בישול כלל, ולכאורה נראה דכיון שכך דרך הייצור והשיווק של הקרמבו הו"ל כאילו נתבשלו ביחד, דמה לן אם נתבשלו ביחד או יוצרו ביחד בבית החרושת כיון שדבר אחד הם, ושאני מהמניח מרקחת ע"ג רקיקין דמרקחת לחוד ורקיקין לחוד.

אך באמת נראה טפי, דאין ללמוד מדברי הט"ז לני"ד, דבזמנם כפי הנראה היו שני סוגי רקיקין, רקיקין שלא היה בהם טעם ולא היו ערבים לחיך כלל והיו זולים מהרקיקין הערבים, ומשו"כ היו משתמשין ברקיקין הטפלים כשכל הכוונה היתה רק שלא יטנפו הידים מן המרקחת, וברקיקין המשובחים והיקרים לא היו משתמשין אלא כאשר הכוונה היתה לשם הנאת אכילתן, ומשו"כ אין רקיקין אלה טפלים למרקחת שעליהם. אך בזמנינו שכלל לא מייצרים ביסקוויטים שאינם ראויים למאכל א"כ אין כל הוכחה ממה ששמים את הקרם על גבי ביסקויט ערב לחיך שביסקויט זה איננו טפל ועשוי לשם טעם.

ונראה פשוט דעיקר תועלתו של הביסקויט אינו אלא להחזיק על גביו את הקרם, אלא שניחא טפי להשתמש בביסקויט ערב לחיך משתי סיבות:

א. אין לחברה ענין לייצר במיוחד ביסקוויטים שאין בהם טעם וריח, ויש יותר כדאיות כלכלית להשתמש בביסקוויטים פשוטים המיוצרים לשם מאכל שטובים למאכל.

ב. כיון שיש ילדים שבכל זאת אוכלים את הביסקויט לאחר גמר אכילת הקרם שלמעלה עדיף שגם הביסקויט יהיה ראוי למאכל.

ומ"מ נראה לכאורה דהביסקויט שתחת לקרמבו טפל הוא לחלוטין ואינו עיקר אף שיש בו טעם, דאין  עיקרו אלא כדי שלא יטנפו הידיים ודינו כרקיקין שתחת המרקחת.

אך מ"מ מסופקני דאפשר דכיון שאין הדרך לאכול ביסקויט זה ביחד עם הקרם אלא בפנ"ע, שוב אין לו דין טפל, דמה בכך שהוא עשוי שלא יטנפו את הידיים, מ"מ לענין האכילה ולענין טעם המאכל אין קשר כלל בין אכילת הביסקויט לאכילת הקרם שעליו, הלא אין הם מטעימים זא"ז ואין דרך לאוכלם ביחד.

ומשו"כ נראה לי יותר הלכה למעשה דמברך לחוד על מעדן הקרם ולחוד במ"מ על הביסקויט. והמחמיר לברך במ"מ על דבר אחר תבא עליו ברכת טוב.

 

הגב על הנושא

לתחילת הדף