אתה נמצא כאן: דף הבית » מנהגים » 'ברכת החודש' והכרזת המולד – מקור המנהג

'ברכת החודש' והכרזת המולד – מקור המנהג

א. שבת מברכים

מנהג קדום הוא מזמן הראשונים לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש. חשיבותה של ברכת החודש גורמת לכך שהשבת בה נאמרת תפילה זו נקראת על שמה 'שבת מברכין'.

תפילה חשובה זו נאמרת לאחר קריאת התורה בשבת, מתוך רגש וכונה, שהרי אנו מבקשים בה שיבוא עלינו החודש הבא לטובה ולברכה לששון ולשמחה, חיים ארוכים, פרנסה, וחילוץ עצמות, אהבת תורה ויראת שמים. ושיתמלאו משאלות לבנו לטובה שמועות טובות. ובשורות טובות. גשמים בעתם, רפואה שלמה. וגאולה קרובה.

מלבד הבקשות והברכות קיים חלק נוסף בברכת החודש, בו אנו מזכירים שני זמנים בחודש הבא. – לפני אמירת ברכת החודש מכריזים מתי יהיה מולד החודש, ותוך כדי ברכת החודש בין הבקשות הנאמרות מכריז השליח ציבור באיזה יום יהיה ראש חודש.

במאמר זה נבאר מה מקור מנהג ברכת החדש, לשם מה נתקנה תפילה זו, ומה העיקר בה.

ב. מקור המנהג

אין בידינו אפשרות לקבוע באופן ברור אימתי וע"י מי נתקנה תקנת הכרזת ראש חודש, ואמירת 'ברכת החודש'. ברור שמנהג זה לא היה נהוג בימים הקדומים בתקופה שקידשו בית דין את החודש ע"י עדים שראו את מולד הלבנה, שהרי לא היתה אפשרות להודיע מקודם מתי יקבע ראש חודש, כיון שלא ידעו את יום ראש חודש עד אותו היום. ורק אחר קביעת הבית דין היו שלוחים יוצאים להודיע לעם מתי הוא יום קביעות ראש חודש.

רק משפסקה הסמיכה ורבי הלל הנשיא בנו של רבי יהודה נשיאה תיקן הלוח וקבע ראשי חדשים ועיבור שנים (ראה רמב"ן בספר המצוות מצוה קנ"ג), לפני כ-1650 שנה בשנת ד' אלפים קי"ט (ראה סדר הדורות), שייך היה לתקן תקנה זו של הכרזת ראש חודש בשבת שלפניו.

מנהג דומה לברכת החודש שלנו הופיע לראשונה בסדר רב עמרם גאון שנכתב לפני כ-1150 שנה. לפי מנהג קדום זה ביום ראש חודש עצמו בין קריאת התורה למוסף, אומר השליח ציבור את הבקשות אותם נוהגים האשכנזים לומר בזמנינו בימי שני וחמישי אחר קריאת התורה: 'יהי רצון מלפני אלוקי השמים לכונן את בית חיינו, ולהשיב שכינתו לתוכו, ואמרו אמן. יהי רצון מלפני אלוקי השמים לרחם על פלטתנו, ולחמול על שאריתנו ולעצור המגפה והמשחית והדבר והרעב והשבי והביזה וגזירות קשות לבטל מעלינו ומעל כל ישראל, ואמרו אמן. יהי רצון מלפני אלוקי השמים לקיים לנו את כל חכמי ישראל, הם ובניהם ותלמידיהם בכל מקומות מושבותיהם, ואמרו אמן. יהי רצון מלפניך אלוקי השמים שנשמע ונתבשר בשורות טובות מארבע כנפות כל הארץ, ואמרו אמן. מי שברך אברהם יצחק ויעקב אבותינו הוא יברך את כל אחינו ואחיותינו בני ישראל הבאים בכנסיות לתפלה ולצדקה. הקב"ה ישמע תפלתם ויעשה חפצם בטוב ואמרו אמן. אחינו ישראל ונשיאי ישראל הנתונים בצרה ושביה הקב"ה ירחם ויחנן אותם ויושיעם בעבור שמו הגדול ויוציאם מצרה לרוחה ומאפלה לאורה ואמרו אמן. מי שעשה נסים לאבותינו וממצרים גאלם. הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם'.

ואחר כך אומר השליח ציבור 'בסימן טוב יהא לנו ראש חדש (פלוני יום פלוני ויום פלוני). הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות בכל עת ובכל שעה. לנו ולכל עמו ישראל. הקב"ה יחדשהו עלינו ועל כל עמו ישראל בכל מקום שהם. לטובה ולברכה. לששון ושמחה. לישועה ולנחמה לפרנסה ולכלכלה. לחיים ולשובע, לשמועות טובות, ולבשורות טובות. ולגשמים בעתם. ואמרו אמן'.

נראה שמנהג זה של הגאונים שונה ע"י הקדמונים, שראו שאין כל הציבור מגיע לבית הכנסת בימות החול, והדבר משתקע ביניהם, ולכך תיקנו לאומרו בשבת שלפני ראש חודש, כדי שכל הציבור ישמע את הכרזת ראש חודש, שהוא עיקר ברכת החודש[1], כדלהלן.

המקור הראשון למנהג הנהוג כיום להכריז על ראש חודש בשבת שלפניו, הוא המחזור ויטרי (ח"א סי' ק"צ עמ' 173) שכתב בסדר התפילות שלאחר קריאת התורה בשבת: 'ואם חל ראש חדש בשבת הבאה מכריז החזן ומודיע לרבים יום קביעותו מפני תקנת המועדות ותקנת תפילת המוספים והלל ולבטל בהם הנשים ממלאכה. ואומר מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות יגאלנו ויקבץ נדחינו מארבע כנפות כל הארץ חברים כל ישראל לירושלים עיר הקודש ונאמר אמן. ראש חדש פלוני יום פלוני: ואם הוא שני ימים אומר ויום פלוני חשבונו של יום פלוני. יחדשהו הקב"ה עלינו לששון ולשמחה לרווח ולהצלה ולהצלחה ולחיים ולשלום ונאמר אמן'.

מיד לאחר 'ברכת החודש' מובאת שם במחזור ויטרי תפילה נוספת שיש לומר כשחלה תענית בשבוע הבא וכך מתחילה תפילה זו: 'מי שעשה כו'. עד לירושלים עיר הקודש ונאמר אמן. צום פלוני יום פלוני זה הבא עלינו יהפכהו הקב"ה לנו ולכל ישראל לששון ולשמחה ולברכה ולשלום ונאמר אמן. ככתוב כה אמר ה' צום הרביעי צום החמישי צום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים האמת והשלום אהבו'. אך אף שמנהג אמירת 'ברכת החודש' השתמר לאורך השנים, מנהג הזכרת תענית בשבת שלפני התענית נשכח משום מה ברבות השנים.

מנהג הכרזת היום בו יהיה ראש חודש בשבוע הבא ואמירת 'ברכת החודש' הוזכר ברבים מספרי הראשונים, בדורות שלאחר המחזור ויטרי[2], וכך פשט המנהג ברבות השנים בקהילות ישראל. הראשונים טורחים לבאר שתפילה זו אינה קידושו של החודש שנהג בזמן שבית המקדש היה קיים ובזמנם של התנאים, שהרי קידוש החודש בטל כאמור כבר לפני כ1650 שנה, וגם בזמנם היה קידוש החודש נעשה רק ע"י עדים ובית דין[3]. עיקר התקנה היתה להכריז שביום פלוני יהיה ראש חודש, אך כיון שתקנו רבותינו להכריז בציבור בלשון ברכה, נקראת הכרזה זו 'ברכת החודש'[4].

רבינו הראבי"ה כותב בספרו (מסכת ראש השנה סימן תק"ל) שמנהג זה נסמך על פסוק בתורה, וזה לשונו: 'וידבר ה' אל משה [וגו'] מועדי ה' אשר תקראו וגו' (ויקרא כ"ג ד'), מכאן שראש בית דין [בזמן שקידשו על פי הראיה] אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. ומכאן נהגו שמברכין בבית הכנסת ומכריזין על החודש מי שעשה נסים וכו' ראש חדש ביום פלוני וכו' . מהאחרונים יש שהביאו סמך למנהג זה מדברי התלמוד ירושלמי (סנהדרין פ"ה ה"ג), שנאמר בו שהאמורא 'רב יסא' העיד על עצמו שמימיו לא התפלל תפילת מוסף כשלא ידע באיזה יום יחול ראש חודש בשבוע הבא[5].

מעניין לציין שאף שמנהג אמירת ברכת החודש הובא כאמור ברבים מספרי רבותינו הראשונים, הוא לא נזכר לא ברמב"ם לא בשולחן ערוך. ואף הרמ"א לא הביא מנהג זה בפירוש בהלכות ראש חודש, אך משמע שנהג לאומרו מכך שהזכיר מנהג זה בדרך אגב בשלושה מקומות[6]. ראשון הפוסקים האחרונים שפסק שיש לנהוג במנהג זה הוא הלבוש (סי' תכ"א סעיף א'), ובעקבותיו המגן אברהם (סי' תי"ז סק"א) והמשנה ברורה (שם סק"א).

ג. טעם ומהות המנהג

מדברי הראבי"ה שהבאנו לעיל משמע שהטעם שנהגו להכריז את יום ראש חודש בציבור, הוא זכר לקידוש החודש שהיה לפנים בישראל בזמן שקידשו על פי הראיה, שראש בית הדין היה אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש. אכן כבר כתבנו שהראשונים מדגישים בדבריהם שהכרזה זו איננה קידוש החודש, כיון שקידוש החודש בטל, ואף בזמן שקידוש החודש היה קיים היה הדבר צריך להעשות ע"י בית דין, ובראש חודש, ולא בשבת שלפני ראש חודש. ועוד שאם הכרזה זו היתה כקידוש החודש ממש היא לא היה צריכה להאמר בחודש מלא, שבו לא צריך לקדש את החודש[7].

כעין דבריו כתב אחד האחרונים ש'ברכת החודש' נתקנה כזכר לכך שבזמנם לאחר שהיו מקדשים את החודש על פי עדות ראיית מולד הלבנה, היו עושים סעודה, והיו מברכים על הכוס, והיו מתפללין על הצלחת החידוש (ספר שער הכולל על סידור שו"ע הרב, להג"ר אברהם דוד לאוואוט, פכ"ו אות ז', ע"פ מסכת סופרים פי"ט ה"ט).

טעם נוסף למנהג זה מצינו בספר ה'יראים' לרבי אליעזר ממיץ תלמידו הגדול של רבינו תם (סי' רנ"ט), לדבריו תקנו מנהג זה הוא כדי שידע כל אדם מתי ראש חודש, שידעו להזהר בהלכות ראש חודש בסדר תפילותיו – 'הלל' ו'מוסף', ובמנהגים הנוהגים בו כגון מנהג הנשים להיות בטלות ממלאכה ביום זה ועוד (וכן הוא במחזור ויטרי ואור זרוע שם). וכיון שבימות החול בני אדם טרודים לעיתים קרובות במלאכתם ואינם באים לבית הכנסת, חששו שהדבר ישתקע ביניהם ולכן תיקנו להכריז בשבת, שבשבוע הבא יהיה ראש חודש[8].

אף הסוברים שעיקר טעם המנהג אינו משום קידוש החודש, מודים שיש לנהוג במנהגים שונים, על מנת להשוות למעמד זה צורה של 'קידוש החודש' (ראה מג"א סי' תי"ז סק"א, וראה לקמן).

ד. נוסח ברכת החודש

נוסח ברכת החודש התגבש במשך השנים, והנוסח שלפנינו אינו זהה לנוסח שנאמר ע"י הראשונים.

האשכנזים נוהגים בזמן הזה לומר שלושה קטעים הקטע הראשון: 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתחדש עלינו את החודש הזה[9] לטובה ולברכה. ותתן לנו חיים ארוכים. חיים של שלום. חיים של טובה. חיים של ברכה. חיים של פרנסה. חיים של חלוץ עצמות. חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא. חיים שאין בהם בושה וכלמה. חיים של עשר וכבוד. חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים. חיים שימלא ה' משאלות לבנו לטובה[10] אמן סלה'.

הקטע השני 'מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחרות. הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ. חברים כל ישראל ונאמר אמן'.

ואז מכריז שליח הציבור 'ראש חדש פלוני יהיה ביום פלוני הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה'[11]. ואחר כך אומרים קטע השלישי ואחרון 'יחדשהו הקדוש ברוך הוא עלינו ועל כל עמו בית ישראל בכל מקום שהם. לטובה ולברכה. לששון ולשמחה. לישועה ולנחמה. לפרנסה טובה ולכלכלה. לחיים טובים ולשלום. לשמועות טובות. ולבשורות טובות. (בחורף ולגשמים בעתם). ולרפואה שלמה. ולגאולה קרובה ונאמר אמן'.

מקור הקטע השני 'מי שעשה' ב'סדר רב עמרם גאון' שהובא לעיל, ובראשונים ה'מחזור ויטרי' וה'אור זרוע' שהובאו לעיל, ועוד. בתפילה זו מבקשים על הגאולה כיון מצות ראש חודש היא המצוה הראשונה שנצטווינו כשנגאלנו מצרים. טעם נוסף –אנו מבקשים שנגאל ויחזרו לקדש את החודש על פי הראיה[12].

הקטע השלישי 'יחדשהו' אף הוא קדום ומקורו בסדר רב עמרם גאון שהובא לעיל, והבא גם במחזור ויטרי ובאבודרהם.

הקטע הראשון נתווסף רק בשנים מאוחרות יותר[13], ומקורו בתפילתו של האמורא הגדול 'רב', אותה היה נוהג לומר אחר תפילת שמונה עשרה שלו[14], כמו שהובא בשמו במסכת ברכות (ט"ז ע"ב).

הספרדים נוהגים להוסיף במקום הקטע הראשון שנהוג לומר אצל האשכנזים את הבקשות שהובאו לעיל בשם רב סעדיה גאון: יהי רצון מלפני השמים לכונן את בית חיינו כו' יהי רצון מלפני השמים לרחם על פליטתנו כו' יהי רצון מלפני השמים לקיים לנו את חכמי ישראל כו' יהי רצון מלפני השמים שנשמע ונתבשר בשורות טובות וכו'. מקור אמירת הבקשות הללו הוא במנהג המקורי שהובא בסדר רב עמרם גאון והוזכר לעיל, לומר את ברכת החודש בראש חודש עצמו, נוסח זה הובא גם באבודרהם למנהגנו  לאומרו בשבת מברכין (אבודרהם שם בענין ראש חודש, וכ"כ בכלבו שם). בקשות אלו  נאמרות אצל האשכנזים בזמן אחר לגמרי, בימי שני וחמישי [בימים שאומרים תחנון], אחר קריאת התורה[15].

ובאבודרהם ביאר שנוהגים לבקש רחמים על החכמים בהכרזת ראש חודש, מפני שהחכמים היו מקדשים את החודש בזמנו על פי הראיה, ולולא הם לא היינו יודעים מתי יבוא החודש, ולכן אנו מזכירים אותם לטובה שיקיים אותם הבורא ויחזיר עטרה ליושנה ויקדשו החודש כבראשונה.

במחזור בני רומא שהוא אחד מהסידורים הקדמונים ביותר נוסח ההכרזה של היום בו יהיה ראש חודש ע"י שליח ציבור היה ארוך ומפורט יותר: 'כך גזרו רבותינו שנכריז בפני הקהל הקדוש הזה שיהיו יודעים גדולים וקטנים שיש לנו ראש חודש פלוני יום פלוני בחשבון רבותינו וכו'[16]. הנוסח הקצר שבידינו מקורו במחזור ויטרי ובראשונים שהוזכרו לעיל.

ה. בירור זמן המולד לפני ברכת החודש

נוהגים לברר קודם ברכת חודש את הזמן בו יהיה מולד הלבנה בחודש הבא. המנהג הוזכר כבר לפני כ-200 שנה בסידור הרב בעל התניא (נפטר תקע"ג), ובספר שערי אפרים לרבי אפרים זלמן מרגליות (שער י' סי' ל"ז)  (נפטר תקפ"ח). וכך אמרו: "נכון לידע בשעה שמברכין החודש אימתי יהיה המולד", ומ"מ אם לא ידע לא עיכב, והעיקר הוא שידע באיזה יום חל ראש חודש[17]. [כדי להבין מה הוא מולד הלבנה – ראה להלן אות י'].

לאחר בדיקה נוספת נראה שמנהג ידיעת זמן המולד בעת ברכת החודש, היה נהוג מקדמת דנא באשכנז. וכך משמע בתשובתו של רבי יהודה מילר שחי לפני כ-300 שנים (תכ"א – תקי"א), רבי יהודה היה אב"ד בעיירות בשם קלייוא בינגא דייץ ומדינות קולוניא, והיה תלמידו של בעל "שבות יעקב", ובן דורם של הפני יהושע והחכם צבי. אופן הכרזת המולד הנהוג כיום הותקף ע"י רבי יהודה בספרו (שו"ת רבי יהודה מילר סי' קי"ג),  בו טען שהמנהג המקורי היה שונה [ראה להלן אות ו'], דברים דומים נכתבו גם בספר שארית יעקב שהודפס בשנת תפ"ז. ומתוך דבריהם מוכח שמנהג זה היה קדום מאד.

ובטעם מנהג זה כתבו שהשם 'חודש' נקבע על שם חידושה של לבנה שהוא המולד. ולכך אנו אומרים בברכת החודש 'יחדשהו כו". ולפיכך נכון לדעת מתי מולד הלבנה שהוא גרם לכך שנקבעו החודשים (שערי אפרים שם) .

טעם נוסף מבוסס על מה שהבאנו לעיל ש'ברכת החודש' נתקנה כזכר לקידוש החודש. ולכן כשם שבזמנם לא היו מקדשים את החודש רק אחר ידיעת המולד כך יש לנהוג גם בזמן הזה (ערוך השולחן תי"ז ס"ח). עוד כתבו שכשם שבזמנם רק לאחר שהיו מקדשים את החודש על פי עדות ראיית מולד הלבנה, היו עושים סעודה, והיו מברכים על הכוס, והיו מתפללין על הצלחת החידוש (ראה מסכת סופרים פי"ט ה"ט), וכשם שבזמנם היו מתפללים על החודש רק אחר קידוש החודש על פי הלבנה כך גם עכשיו, מברכים את החודש רק אחרי שיודעים מתי מולד הלבנה[18].

ו. טענות האחרונים על מנהג הכרזת המולד הנוהג כיום, והמנהג המקורי לדעתם שכל אחד צריך לחשב על פי המולד הקודם, מתי יהיה המולד הבא

רבי יהודה מילר שחי כאמור לפני כ-300 שנה טוען בספרו[19] שמנהג העולם שמקדשים את החודש בשבת שקודם ראש חודש ושואלים על המולד מתי יהיה, מנהג טעות הוא. לדבריו המנהג המקורי שנהגו בו בדורות הקדומים באשכנז, היה להכריז מתי הוא המולד של החודש הקודם, וכל אחד היה מחשב מתי יהיה המולד של ראש החודש הבא שיהיה בשבוע הבא, שהרי על חכמת התכונה נאמר (דברים ד' ו') "כי היא חכמתכם ובינתכם לעני כל העמים".

טענה זו הוזכרה ע"י רב נוסף מחכמי דורו, כפי שמזכיר רבי יהודה מילר. בספר שארית יעקב (הודפס בשנת תפ"ז) לרבי יעקב ב"ר יואל מק"ק בריסק (פרשת ואתחנן), על הפסוק 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים' (דברים ד ו) וזה לשונו 'יען שראיתי אנשים טועים ומטעים ומנהג טעות הוא בידיהם, במה ששואלים בכל פעם טרם שמברכין החודש בבית הכנסת אחר מולד שיבוא בחודש הנכנס, ונראה לי שהוא זכר לקידוש החודש שהיה דווקא על פי הראיה, ובאמת הבל יפצה פיהם, כי אין אנו מזכירין קידוש החודש, רק מתפללין על החודש שיבוא שיתחדש לחיים ולשלום. ונראה לי טעם הגון ששואלים אחר המולד בברכת החודש, דאיתא במסכת בשבת (ע"ה ע"א): 'כל היודע לחשב תקופות ומולדות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה' י"ב): 'ואת פועל ה' לא יביטו'. נמצא דמצוה לחשב המולד, והיא מצוה שאין קבוע לה זמן, מזה יבוא מנהג ותיקון יפה בשבת שמברכים החודש הואיל ומזכירין עכשיו ראש חודש, לקיים מצוות חישוב המולד, רק לא כהעולם הטועים לשאול אחר מולד הבא בחודש שנכנס, אלא יש לשאול אחר מולד מחודש העבר ולהוסיף על מולד הזה שעבר יום אחד י"ב שעות ותשצ"ג חלקים [ראה להלן אות י'], ויחשב את המולד הבא ובזה יקיים את מצוות חישוב המולד בזמנה בשעת מעשה, עכ"ל".

דברים דומים נכתבו ע"י ה"בני יששכר" רבי צבי אלימלך מדינוב (נפטר תר"א), בספרו דרך פיקודיך (מצוה ד' מ"ע לקדש חדשים ולחשב חדשים וכו' חלק העשה ס"י, וכן בחלק המחשבה ס"א). לדעתו בזמן הזה יש מצוה על כל אחד מישראל לחשב את חשבון התקופות והמולדות על פי הכללים המסורים בידינו וכו' דהיינו חשבון המולדות הוא בהוספת יום אחד י"ב שעות תשצ"ג חלקים ממולד למולד [ראה להלן אות י']. ולא יסמוך על הלוח הנדפס. אך לא נאמר שם בפירוש שיש לנהוג כן דווקא בשבת מברכין.

ז. בירור המולד או הכרזתו ע"י הגבאי

יש קהילות בהם נוהגים שהשמש/הגבאי מכריזים על זמן המולד[20]. ויש מקומות בהם לא נהגו להכריז את זמן המולד וכל אחד מברר את הזמן הזה לעצמו.

ובשו"ת מטה לוי (סי' כ"ד), להגר"מ הורביץ רבה של פרנקפורט שעל הנהר מיין, כתב על דבר השאלה אם להכריז המולד: 'מנהג כזה לא ראיתי ולא שמענו ואין לנו בדור יתום הזה לתקן חדשות כמו אלה, ובפרט לקבוע דבר חדש בבית הכנסת. אכן יעויין בדברי השואל שם, שהגר"ע היידלסהיימר כשהיה מתפלל בבית הכנסת של בחורים, נהג להכריז את זמן המולד.

ח. המנהג בחוץ לארץ

גם בחוץ לארץ, נוהגים להכריז המולד כפי שעות ארץ ישראל, ואינם משנים משעות המולד לפי שינוי שעונם משעון ארץ ישראל, כמו שהורה הגאון ר' משה פיינשטיין (בקונטרסו של ר"מ פרימאק, הובא בקובץ בית אהרן וישראל שם). ומשום כך מוסיפים שם בחוץ לארץ בהכרזה שהזמן המוזכר הוא לפי השעון של ארץ ישראל.

והרי באמת שעת המולד חלה באותה שעה בכל העולם, ואם לדוגמא המולד חל בשעה אחת עשר בארץ ישראל, וכשהשעה אחת עשרה בארץ ישראל באמריקה השעה היא שש בבוקר, א"כ המולד שם הוא בשש בבוקר (מועדים וזמנים ח"א סי' י"ט בהערה).

ויש נוהגים להכריז את שעת המולד לפני השעון הנהוג במקומם (ראה לוח צאנז בניו יורק, מאמרו של ר"י לוינגר לוח דבר בעתו – תשנ"ה עמ' קנ"ג,, ומועדים וזמנים שם שכתב שכך ראוי היה לנהוג, עיי"ש).

ט. מנהגי ברכת החודש דומים לקידוש החודש בזמן שהיו מקדשים על פי עדים שראו את הלבנה ובית דין

המגן אברהם[21] כותב שאף על פי שאין בהכרזת ראש חודש משום קידוש בית דין, מכל מקום נהגו לאומרה מעומד, דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד. ותמה עליו הגאון רבי עקיבא אייגר שהרי בקידוש החודש לא מצינו שהיה מעומד, אדרבה משמע שקידשו את החודש בישיבה, ככל פעולות הבית דין שנעשים בישיבה (ראה ריש פ"ג דר"ה).

ובאגרות משה (ח"א סי' קמ"ב) מיישב את מנהגינו שאנו נוהגים לעמוד כמו העם שהיה עומד בשעת הכרזת הבית דין שהחודש מקודש, וכיון שהחודשים שלנו נקבעו [בישיבה] ע"י הלל השני שקבע את הלוחות, ואנו עושין את ברכת החודש רק כזכר לקידוש החודש, נוהגים שאף השליח ציבור עומד[22].

אמנם מאות שנים קודם לכן בזמן גדולי בעלי המנהג האשכנזיים נהגו לשבת באמירת 'ברכת החודש', וכדי להשוות ל'ברכת החודש' צורה של קידוש החודש הנהיגו הנהגה שנהוגה גם בימינו. המהר"ז בינגא תלמידו המובהק ומחותנו של המהרי"ל כתב[23] שנהגו שכשמברכים החודש בשעה שהחזן יושב וספר תורה בחיקו[24] ושנים יושבים אצלו, משום דהוי שלשה כמו קידוש החודש, דאין קידוש החודש פחות משלשה. גם בזמנינו נוהגים שהחזן מחזיק ספר תורה, ועומדים שני אנשים נוספים לימינו ולשמאלו כדי שיהיה הדבר כבית דין.

מנהג נוסף שלא נהוג בזמנינו הוזכר ע"י המהר"ז בינגא: "שמעתי מאדם חסיד אחד ושמו קופלמן מבונא ז"ל שקיבל מרבותיו שהשנים היושבים אצל החזן על הבימה, אומרים זה לזה 'נקדש החודש', ועונים 'הן', כמו קידוש החודש. מנהג זה לא נהוג בזמנינו. מנהג דומה הוזכר ע"י בפנקסו של רבי יוזפא שמש (שחרית שבת סי' ל"ו בהגה"ה), ששימש קהילת וורמיישא לפני כ-300-400 שנה וכך כתב: 'בשבת אחרון בכל חודש וחודש מברכין בו ראש חודש, וכן מנהגו כשסיים החזן יקום פורקן שותק ואומר לאותן שיושבין בצידו לימינו: 'אברך ראש חודש והוא יהיה ביום פלוני ופלוני', ואח"כ אומר גם כן לאותן שיושבין בצדו, ואחר כך מתחיל לנגן מי שעשה נסים ומברך החודש כנהוג בכל הקהילות'.

י. מולד הירח

חודשי ישראל נקבעים ע"פ הלבנה, והשנים נקבעות על פי החמה[25]. המילה 'חודש' היא מלשון חידוש, על שם הלבנה המתחדשת ונולדת לעינינו מדי חודש (יראים שם, רמב"ם שם, ספר העיבור לר"א הנשיא מאמר ב' שער א', ראה בפירוש האבן עזרא שמות י"ב ב').

ההסבר לכך שהירח נולד לעינינו מידי חודש הוא ש@4הירח @3או בשמו האחר הלבנה מקיף את @4כדור הארץ@3. והקפה אחת של הירח סביב כדור הארץ נקראת @4חודש @3ירחי. מראהו של הירח, לצופה הניצב על פני כדור הארץ, מושפע מהמיקום היחסי של שלושת גופים אסטרונומיים אלו – השמש, הירח וכדור הארץ. כאשר הירח נמצא בין כדור הארץ לבין השמש, מרבית השטח של פני הירח הנצפים מכדור הארץ חשוכים, והירח איננו נראה כלל. לעומת זאת, כאשר הירח והשמש נמצאים בכיוונים מנוגדים ביחס לצופה על פני כדור הארץ, מופנה חלק הירח המואר כלפי כדור הארץ, והירח נראה כעיגול. בשל התנועה המעגלית של הירח סביב כדור הארץ, מראהו של הירח משתנה באופן מחזורי – במשך כ-15 יום הוא הולך ומתמלא, מחרמש דק לעיגול שלם, ובמשך כ-15 יום הוא מתרוקן והולך, מעיגול שלם לחרמש דק.

המולד הנראה הוא הזמן בו נראה הירח לראשונה אחרי המולד האסטרונומי ב@4ארץ ישראל@3. הראיה הראשונה של המולד היא קובעת את היום הראשון בחודש העברי –ראש חודש.

פרק הזמן של הקפת הירח את כדור הארץ הוא כ-29.5 ימים, אך זמן זה הוא איננו קבוע. וכמו שאמרו חז"ל (גמרא שם, רמב"ם שם), שהירח 'פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה שנאמר (תהלים ק"ד י"ט): 'עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו' – שמש הוא שיודע מבואו, אבל הירח לא יודע'. ההפרש באורכם של חודשים ירחיים מגיע עד כ-14 שעות: 29 יום וכ-20 שעות למשך החודש המקסימלי, ו-29 יום ו-6.5 שעות למשך החודש המינימלי.

זהו החשבון המדוקדק, אבל חז"ל קבעו שבממוצע מאז שהירח נמצא בין כדור הארץ לבין השמש, והירח איננו נראה כלל, עד שיקרה דבר זה פעם שניה, עוברים 29 ימים, ו-12 שעות מהיום השלושים, ו-793 חלקים (רמב"ם פ"ו מקידוש החדש ה"ג ופ"ח ה"א, טור או"ח סי' תכ"ז), שהם 44 דקות ושלוש שניות ושליש שניה מהשעה השלוש עשרה[26]. וזהו הזמן שבין כל מולד ומולד[27] שקובע את זמן מלוד החודש הבא. אותו נוהגים לברר בבית הכנסת לפני 'ברכת החודש'[28].

בלוחות של זמנינו המירו את השעות של המולד מצורתם המקורית לשעות שעל פי השעון שלנו. כלומר – שעות המולד המקורי נמנו מתחילת היממה בערב, ואילו שעות המולד המחושבות בלוחות המצויים, נחלקו לשעות היום ושעות הלילה, שעות הלילה נמנות החל מהשעה 6 בערב, ושעות היום נמנות מהשעה 6 בבוקר[29]. גם את החלקים המצטרפים לדקות שלימות של ימינו המירו, שכאמור כל 18 חלקים שווים לדקה אחת[30].

בזמן הנהגת שעון קיץ, י"א שאין להוסיף שעה אחת לשעות המולד, אלא מכריזים [או מבררים] את שעת המולד מבלי לשנותו, לפי שבכל אופן אין זמן המולד הנ"ל מכוון לפי שעוננו הנהוג [ראה להלן אות י"א][31]. רבים נוהגים בזמן שנהוג בו שעון קיץ להוסיף שעה לזמן הנכתב בלוחות [אף לנוהגים לסמוך על הזמן המופיע בלוחות המתאים לאופק קהיר ולא לאופק ירושלים[32]].

יא. זמן המולד שבלוחות על פי אופק קהיר ואינו מדויק

הזמנים שבלוחות שלנו נכתבים על פי אופק קהיר, אף שיש הפרש בין שעוננו הקבוע לפי אופק קהיר, לבין אופק ירושלים[33].

ההסבר לדבר – לפני כמאה שנה הסכימו חכמי אומות העולם לחלק את כדור הארץ לכ"ד חלקים, שבהם משתנית השעה, הבסיס לקביעת כל מקום ושעונו הוא, שלכל מקום יהיה זמן ממוצע של חצות היום והלילה בשעה 12. דהיינו, שבמרכז אותו אופק, ארבעה פעמים בשנה, השעון יהיה מכוון השעון לשעה 00,00 בדיוק בחצות הלילה.

קו השעה הנהוג בארץ ישראל הוא לפי אופק קהיר, דהיינו, לפי זמן חצות הממוצע בעיר קהיר שבמצרים. שינוי האופק בירושלים דהיינו חצות הממוצע בירושלים, מקדים את השעון הזה בעשרים ואחת דקות. ולכן לדוגמא, כשכתוב שהמולד יהא ביום ד' שעה 7 וג' חלקים, הרי שבאמת המולד לפי אופק ירושלים יהיה בשעה 6:39 וג' חלקים[34].



[1]. ראה שבלי הלקט השלם (סי' ק"ע), מובא להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' ענף א'.

[2]. יראים השלם (סי' רנ"ט) ורוקח (סי' נ"ג), ראבי"ה (ר"ה סי' תק"ל), אור זרוע (ח"ב סי' תנג [תנב]) ושבלי הלקט השלם (סי' ק"ע), ארחות חיים (סדר תפלת שבת שחרית אות ז'). אבודרהם (סדר ראש חודש), כלבו (סי ל"ז תפלת המוסף).

[3]. ראה יראים (סי' רנ"ט) שכתב 'ומה שנהגו העולם להגיד חודש בשבת אין זה קידוש כי ראש בית דין אינו בינינו והמצוה הזאת אינה תלויה אלא בראש בית דין אבל תקנוה ראשונים להגיד לעולם [מתי חל] ראש חודש [כדי] להזהר [בו] ובתלוי בו. ובאור זרוע (סי' תנ"ב [תנ"ג]) כתב 'ומה שאנו מברכין ראש חודש בבית הכנסת מי שעשה נסים לאבותינו כו' ראש חודש פלוני ביום פלוני אין זה קידוש אלא הכרזה בעלמא שתקנו רבותינו להכריז בציבור בלשון ברכה שידעו מתי יהא ראש חודש ויזהרו בכל הלכות החודש'.

[4]. כך משמע באור זרוע שם ובראבי"ה שם, וכ"כ בלבוש (סי' תכ"א): "נוהגין לברך ראש חודש בכל שבת שלפני ראש חודש" וכן במגן אברהם (סי' תי"ז סק"א): "בשבת שלפני ראש חודש מברכין החודש".

[5]. תועפות ראם על היראים (סי' ק"ג אות ו'), ובערוך השולחן (סי' תי"ז ס"ו). ובצפנת פענח על הרמב"ם (פי"א מברכות הט"ז), ובהערות מקור הברכות לסדר רב עמרם גאון לרא"ל פרומקין (ח"ב עמ' מ') בשם ספר מים חיים, ובנפש חיה (סי תי"ז). הגהות מיכל מים לירושלמי סנהדרין שם בירושלמי (הוצאת ניו יורק תש"י). [ראה בתועפות ראם על היראים שם שדחה את פירושו של הפני משה, שמדובר שם על על תפילת מוסף של ראש חודש, דא"כ למה המתין לברר אם ראש חודש היום דוקא קודם מוסף ולא קודם תפלת ערבית ושחרית].

[6]. בדרכי משה בסי' תקמט אות א' נאמר "כתב הגהות מרדכי דמועד קטן השייכים להלכות ט' באב (סי' תתקלד) דאיתא בתוספתא דשבת שלפני ראש חודש אב אין מברכין החודש שנאמר (איוב ג' ו') במספר ירחים אל יבא, וליתא דאדרבא צריך לברך ישראל באותו זמן שהוא זמן מוכן לפורענות עכ"ל, וכן נוהגים". ולא הביא הרמ"א דין זה בהגהותיו לשו"ע. ובדרכי משה סי' תכ"ה אות ג' נאמר "כתב מהר"א טורנא במנהגיו (מנהג שבת עמוד כו) ראש חודש שחל להיות בשבת אין אומרים אב הרחמים ולא מזכירין נשמות וכן בשבת שמברכין החודש או כשיש בו חתונה או יום טוב, ויש מקומות שאין אומרים אותו [אלא בין פסח לשבועות ואז אומרים אותו] אפילו כשמברכין החודש עכ"ל". דין זה הובא ע"י הרמ"א בהגהותיו שו"ע סי' רפ"ד סעיף ז' וז"ל "ויש מקומות שאין אומרים [אב הרחמים] כשמברכין החודש, מלבד בימי הספירה, והולכים בכל זה אחר המנהג". וצריך עיון כיון דמשמע מדברי הרמ"א הנ"ל שהוא נהג במנהג זה של אמירת ברכת החודש, למה לא הביאו בפירוש להלכה בהלכות ראש חודש.

[7]. ראה שבולי הלקט שם ויראים שם ע"פ הגירסא הישנה שהובאה בתועפות ראם שם.

[8]. שבולי הלקט שם בשם אחיו ר' בנימין. הלבוש (סי' תכ"א) כתב שזה הטעם העיקרי וכ"כ המג"א (סי' תי"ז סק"א), והמשנה ברורה (שם סק"א). וכן איתא בנוהג כצאן יוסף (צאן אובדות, ערך 'ראש חודש'] שכתב שכיון שאיסור מלאכה בראש חודש אינו מפורסם, לכן נהגו לומר 'ברכת החודש'. ובליקוטי מהרי"ח הביא טעם נוסף בשם ספר ייטב פנים ע"פ ספר באר מים חיים (פרשת נצבים) שעיקר התחדשות החודש תלויה בשבת שלפניה וכדברי הזוהר 'כל ברכאן דלעילא ולתתא ביומא שביעא תליין', ולכן מברכים בשבת שלפני ראש חודש את החודש כיון שעיקר ההתחדשות והברכה במה שיקרה במשך השבוע תלויים בשבת שלפניו. – דבריו בשלימות הובאו להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' ענף א'.

[9]. בלוח ארץ ישראל להרב טיקוצינסקי כתב בשם האדר"ת שיש לומר 'את החודש הבא'.

[10]. ויש מסיימים 'בזכות תפלת רבים' או 'בזכות תפלת רב', תוספות אלו אינם במקור תפילה זו שהיא תפילת רב שהובאה במסכת ברכות (ט"ז ע"ב). אך הקטעים הללו הובאו בכמה סידורים. ועיין ב'מקור הברכות' בסדר ר"ע השלם (ח"ב עמוד מ'). שבמקור היה כתוב בסוף התפילה 'ברכות, תפלת רב', כלומר שקטע זה נמצא במסכת ברכות בשם רב, והמעתיקים טעו וכתבו: 'בזכות וכו' וכ"כ במגיד תעלומה לבעל הבני יששכר, שמנהג זה הוא טעות, וכ"כ בליקוטי מהרי"ח ובכתר שם טוב (גאגין), ובערוך השולחן – וראה על כך בארוכה להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' סוף ענף ג'.

[11]. בנוסח הקדום 'הבא עלינו וכו' לטובה, הוא תוספת מאוחרת שהובאה לראשונה בספר נוהג כצאן יוסף, והסידור שהדפיסה לראשונה הוא סידור בוויען שנת תקע"ו. וראה בזה להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' סוף ענף ו'

[12]. לבוש (סי' תכ"א סעיף א'). אמנם הלבוש שם דחה טעם זה, עיי"ש. וראה דרך פיקודיך (מצות עשה ד' חלק הדיבור סעיף ה') שהאריך בטעם מנהג זה. – דברי הלבוש ובני יששכר בשלימות מובאים להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' ענף ה' ד"ה: דברי ה"בני יששכר".

[13]. לראשונה בסידור פראג שנת תקמ"ב. וראה ערוך השולחן (סי' תי"ז סעיף ט') שהעיר על מנהג זה האיך מבקשים על פרנסה ושאר דברים בשבת. – וראה מש"כ בזה בארוכה להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' ענף ג' מד"ה: "נוסח ומקור ה"יהי רצון" לבני אשכנז".

[14]. ומוסיפים מענינו של ראש חודש 'שתחדש עלינו את החודש הזה' בכדי לכוין תפילה זו לענין ראש חדש.

[15]. כך בסידורי האשכנזים. ראה במחזור ויטרי עמ' 179 שכתב שאומרים בקשה זו אחרי קריאת התורה של שבת במנחה.

[16] הנוסח המלא של מחזור בני רומא ראה להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' ענף י"א.

[17]. החלק השני "ומ"מ אם לא ידע וכו" מקורו רק בשערי אפרים, אך כך משמע גם מדברי סידור הרב.

[18]. ספר שער הכולל על סידור שו"ע הרב, להג"ר אברהם דוד לאוואוט, (פכ"ו אות ז'). טעם נוסף לידיעת המולד בעת הכרזת החודש, על דרך סוד, נכתב בספר קרנות צדיק (לרבי אליהו סלימאן מאני, אב"ד חברון, עמ' צ"ג. דבריו הובאו בשערי רחמים על ספר שערי אפרים שם): "עוד מתיקון הברית, בשבת לפני ראש חודש, בעת שמברכין את החודש, כשיאמר "מי שעשה ניסים לאבותינו, יזכור עת המולד באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה חלק יהיה, כך שמעתי בשם מקובלים", ע"כ. מנהג זה הובא גם בכף החיים (תי"ז סק"ז). וכן הוא בהרבה סידורי הספרדים.

[19]. שו"ת רבי יהודה מילר (סי' קי"ג). הספר יצא לאור מכתב יד בשנת תשנ"ג ע"י מכון בית אהרן וישראל ומכון ירושלים. רבי יהודה שולח אותנו לחלק א' של ספרו, חלק זה לא יצא לאור [הספר שיצא הוא חלק ג' של הספר המקורי, כמו שכתבו המו"ל הנ"ל בהקדמה]. אך מצינו איזכור נוסף לדברי רבי יהודה מילר אודות הכרזת המולד, בקונטרס "צאן הנחלות" שחיבר רבי יהודה מילר על ספרו של חתנו "נוהג כצאן יוסף", וכתב שם: "מדין הכרזת ראש חודש בשבת שקודם ראש חודש וכו', כתבתי בכתביי, מה שנוהגין לראות בלוח אימתי יהיה המולד הוא טעות, אלא צריך לראות המולד מחודש העבר ולחשוב וכו' המולד של עכשיו, כי היא חכמתכם".

[20]. ראה ליקוטי מהרי"ח (השמטה לח"ב, נדפס בראש ח"ג, על דף פ"ח ע"ב), שכתב: "והנה יש מקומות שהשמש מכריז זמן המולד, והנה ידידי וכו' מוה"ר פנחס הורוויץ אב"ד פ"ק קאסוב העיר אותי, שבספר אוהב ישראל (פרשת בא) משמע שאין נכון להכריז בפרהסיא את יום המולד, ורמז על זה, אין אסתר מגדת מולדתה [ואסתר בלשון יוונית, אסתהר, דהיינו הלבנה], עיי"ש. אך הרב וכו' מו"ה אהרן גוטמאן מווראנוב שכתב לי שהיה ש"ק ברימינוב ושמע שהכריזו המולד, ובודאי מנהג זה נובע עוד מהגה"ק מו"ה מנחם מענדיל זצללה"ה מרימינוב, ע"כ דעביד כמר עביד וכו'". עכ"ד. [ויעויין בספר אוהב ישראל שם, שלא דיבר כלל מענין הכרזת המולד בברכת החודש, אלא אהא דאין מולד הלבנה קבוע, ופעמים בא בארוכה פעמים בקצרה, וזמן המולד נסתר מהחיצונים. עיי"ש].

[21]. סי' תי"ז סק"א וכ"כ במשנה ברורה (סק"א), שערי אפרים (שער י' סי' ל"ו). ובדעת תורה למהרש"ם או"ח סי' תי"ז הביא מקור לדבריו מספר האשכול (הל' ברכת הודאה סי' כ"ג).

[22]. עיין שם באגרות משה שהאריך בזה, וראה משנת יעב"ץ (או"ח ח"א סי' ס"א). דברי האגרות משה ותירוצים נוספים על קושיית הגרע"א מובאים להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' ענף ב' ד"ה: "קושית הגרעק"א דהיכן מצינו דקידוש החדש הוא מעומד".

[23]. בספר חידושיו שיצא לאור בשנת תשמ"ה (עמ' קנ"ט, הליכות ראש חודש סעיף ל"ו ובהגהות מ"ב, מ"ד).

[24]. מנהג זה הובא גם בט"ז (סי' צ"ו סק"א) ובמשנה ברורה (שם סק"ב), עיי"ש. דברי הט"ז והמ"ב בשלימותם מובאים להלן בקונטרס "שלמי אליעזר" פרק א' ענף ב' ד"ה: "ההיתר להחזיק הספר תורה בברכת החדש".

[25]. ראה רמב"ם (פ"א מקידוש החודש פ"א ה"א והמפרש שם). ונלמד מהפסוקים (שמות י"ב ב') 'החדש הזה לכם ראש חדשים', והפסוק (במדבר כ"ח י"ד) 'עלת חדש בחדשו' – שחודש בחדשו משמעו כשתתחדש לכם ראייה בירח, אחר שנסתר באור השמש, ויראה לעינים, אז תקריבו עולת ראש חודש, והחודש הזה לכם שנאמר על ניסן, הרי הזה מורה על הלבנה, שאמר לו ה' 'כזה ראה' (ר"ה כ' ע"א). וביראים השלם (סי' רנ"ט) כתב 'מנין שהחודש הזה בחודש לבנה הוא ולא בחודש חמה, שהרי הזה פירושו כזה ראה וקדש, ואיזהו שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, הוי אומר זה לבנה. ועיי"ש שכתב טעם שני ש'חודש' משמע דבר המתחדש. [ראה גם דברים ט"ז א'].

[26]. חלק אחד הוא 1/1080 של שעה דהיינו 3 שניות ושליש, כמבואר ברמב"ם שם פ"ו ה"ב.

[27]. רמב"ם פ"ו ה"א וה"ג, ע"פ ראש השנה כ"ה ע"א לגירסתנו, ועיין בברייתא דשמואל הקטן [שמואל ירחינאה]  פ"ה [הברייתא הוזכרה ברש"י ישעיה ט' י"ג, ופעמים רבות במפרש המיוחס לרש"י על המדרש, [ובעוד ראשונים]. הודפסה לראשונה מכת"י בסלוניקי בשנת תרכ"א, ואח"כ בפרנקפורט בשנת תרכ"ג, ובווילנא בשנת תרכ"ו, אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' תקמ"ב, ועוד. הברייתא הוזכרה פעמים רבות ע"י הגר"ח קנייבסקי בהערות קרית מלך על הרמב"ם, ועוד], ופרקי דר' אליעזר פ"ז וספר העיבור שם ותורה שלמה כרך י"ג פ"ז.

[28]. זמן המולד הוא צירוף כל משך החודשים שעברו מאז בריאת העולם. זמן זה מחושב מהמולד הראשון בבריאת העולם, וקיבלו חז"ל שהיה זה אור ליום ב', ה' שעות, ור"ד חלקים [והוא הנקרא 'מולד בהר"ד'], כמבואר ברמב"ם (פ"ו מקידוש החודש ה"ח). ועיין בתשובות רב סעדיה גאון ורב האי גאון, שהובאו בשלימותן באוצר הגאונים ר"ה סי' ז'-ט', תוס' ר"ה ח' ע"ב ד"ה לתקופות [התוס' מתחיל בעמוד א'], , בעל המאור לע"ז פ"א ב' ע"ב מדפי הרי"ף, ועוד.

[29]. לדוגמא: במקום ז' שעות מתחילת היממה בערב, לפי זמן המולד המקורי, נוקבים: שעה 1 בלילה, ובמקום כ' שעות מתחילת היממה בערב, לפי המולד המקורי, נוקבים: שעה 2 ביום.

[30]. שהרי כל חלק הוא שלוש שניות ושליש, כמו שכתב הרמב"ם שם פ"ו ה"ב.

[31]. ראה לוח דבר בעתו – תשנ"ה עמ' צ"ג, ובעמ' תנ"ט, וראה בכל ענין הכרזת המולד, במאמרו של ר"י לוינגר, שם עמ' קמ"ט]. וראה מה שהאריך בזה הרב יהושע שמעון בריזל בקובץ בית אהרן וישראל (קובץ י' עמ' ע"ג). אמנם אם מקפידים להכריז המולד לפי שעוננו במדוייק [ולא לפי אופק קהיר] יש להוסיף שעה בשעון הקיץ כך כתב הגאון רבי יחיאל אברהם זילבר בלוח דבר בעתו שם עמ' תשנ"ט בהערה. [ובענין הכרזת המולד על פי שעוננו במדויק, ראה בקובץ "המעיין" ניסן תשד"ם ובתשרי תשמ"ה].

[32]. לוח דבר בעתו שבת מברכין חודש אייר [מהדורת תשס"ט עמ' 905] ע"פ הסכמת הגר"מ שטרנבוך בשנת תשנ"ז, וטעמו שאף שהזמן המופיע בלוחות לפי אופק קהיר אינו מדויק [ראה להלן אות י"א] והוא מאוחר ב-21 דקות מאופק ירושלים, מ"מ אם נכריז את זמן שעון החורף הזמן יהיה מוקדם ב-39 דקות, ועדיף להקדים ב-39 דקות מאשר לאחר ב-21 דקות.

[33]. אופק ירושלים, שלפיו נקבע מולד בהר"ד, וממנו חישבו את חשבון כ"ט י"ב תשצ"ג, כמבואר ברמב"ם (פ"ו מקידוש החודש ה"ח), ראה לעיל.

[34]. ראה בזה עוד בספר ראש חודש לידידי הרב יעקב טננבוים (מהדורת תשנ"ח עמ' כ"ט), שנעזרתי בו רבות.

הגב על הנושא

לתחילת הדף