אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » רפואה ואתיקה בהלכה » דין סוד מקצועי רפואי

דין סוד מקצועי רפואי

שאלה:

רופא המומחה בבעיות כלי דם, שיודע באחד מחבריו הרופאים שפיתח שיטה מיוחדת שמוכיחה את עצמה כמועילה ביותר. רופא פלוני שומר בקנאות על סודיות השיטה והוא גובה תשלום גבוה לחולים הנזקקים לעזרתו. רופא א' שאל אם מותר לו לברר בדרכי ערמה את יסודות הטיפול ולהשתמש בו לתועלת החולים, ולדבריו אפשר שיש בזה אף הצלת נפשות.

תשובה:

אסור לברר את הסוד ולהשתמש בו ללא רשותו של המומחה.

נימוקים ומקורות:

בעניינים דעלמא, בוודאי שאסור לאדם לגנוב סוד מקצועי של חברו, ולעשות בו שימוש אישי או לפרסמו ברבים, שכן גורם בכך נזק כבד לבעל הסוד. וכבר האריכו הפוסקים בדין התורה הנוגע לזכויות יוצרים, ואין כאן המקום להאריך בעניין, ורק נעתיק את דברי שו"ת שבט הלוי (ח"ד, סימן רכ):

"ופשוט אצלי שפועל שעובד במקום שעובדים בדברים סודיים או שמשתמשים במכשירים שהם עדיין בגדר סוד, או אפילו פעולה שהיא המצאה של בעל העבודה, שאסור לפועל להעתיק לעצמו או לאחרים, ובגדר גזל הוא מן הדין".

דבריו מתאימים לתפיסה שכתב בשו"ת שואל ומשיב (ח"ד סימן מד) שיש להתייחס לזכויות יוצרים כגזל מן הדין, ולא כולם הסכימו לתפיסה זו, ויש שטענו שלא שייך איסור גזל על דבר שאין בו ממש (ראה בשו"ת מחנה חיים, חלק ה, ב, מט; שו"ת מהר"ם שיק, יו"ד קנו; שדה חמד, מערכת א, לה) – אך כפי שנאמר ברור במסגרת שלנו שאין היתר לגנוב סוד מקצועי, וכאמור לא נאריך בנקודה זו.

אך מה שיש לדון בנידון דנן הוא בכך שמדובר על מצווה, שכן מצווה על רופא לרפאות כמבואר בגמרא (נדרים מא, ב), ושמא נאמר שכיון שמצווה על הרופא לרפאות, הרי שעליו לעשות כן בחינם, ואין לו רשות אפוא לדרוש תגמול על רפואתו, גם אם הוא הממציא של הסוד הרפואי. כיון שחייב הרופא לרפאות בחינם, שמא נאמר שאין כל איסור בגילוי סודו המקצועי, שהרי בלאו-הכי חייב לעשות בו שימוש ללא קבלת שכר.

אולם, במקומות רבים בדברי חז"ל אנו מוצאים תשלום שכר לרופאים. במקום אחד נאמר בגמרא (כתובות קה, א): "אדם חש בעיניו, נותן שכר לרופא". עוד אמרו חז"ל כי רופא המרפא בחינם אינו שווה כלום (ב"ק פה, א; עי' רא"ש פ"ח סימן א). כך במקומות מרובים אנו מוצאים את ההיתר ליטול שכר בעד רפואה (עי' סמ"ג, עשין עד; שו"ת התשב"ץ, ח"א, סימן תקפא; ים של שלמה, ב"ק פרק י, סימן לח; שו"ת בנימין זאב סימן ד; רמ"א, חו"מ סימן רסד, סעיף ז; ועוד), ואחד מהרופאים הקדומים אפילו כתב: "ככל שתרבה לדרוש בעד שירותיך בקביעת המחיר בעד טיפוליך, כן תגדיל את ערכך בעיני הבריות. אלה שאתה מרפא בחינם יראו את אומנותך כחסרת ערך" (יצחק ישראלי, מוסר הרופאים, סימן מ).

מניין ההיתר לרופא ליטול שכר? יש אומרים שהיתר זה נלמד מן הפסוק עצמו (כך נאמר בתוס' הרא"ש ותוס' ר"י החסיד, ברכות ס, א), שנאמר "ורפא ירפא" (שמות יט, כא; כך גם נראה מדברי תרגום אונקלוס שם). מנגד, יש אומרים שאסור לרופא ליטול שכר על מלאכת הרפואה (שכן מצווה היא), אבל מותר לו ליטול שכר על הטורח ועל הבטלה (כך מבואר ברמב"ן, ספר תורת האדם, וכן הובא בטור ושו"ע, יו"ד סימן שלו, סעיף ב).

גם לפי השיטה השנייה, רוב הראשונים סוברים שרשאי הרופא ליטול גם שכר גבוה כפי שירצה, ואסור לפציינט להסכים על שכר גבוה, ולבסוף לשלם שכר נמוך בלבד כפי שכר בטלתו (כך פסק הרמב"ן שם, ובחידושיו ליבמות קו, א; וכן כתבו רבים: שו"ת התשב"ץ ח"ד חוט המשולש סי' כ; ריטב"א קידושין ח, א; מגיד משנה, גזלה ואבדה יב, ז; חידושי הרשב"א יבמות קו, א; שו"ת בנימין זאב סי' ב; כפתור ופרח סוף פרק מד; ים שם שלמה ב"ק פ"י, סי' לח; דרכי משה יו"ד שלו, סק"א). טעם הדבר הוא מפני שמקובל ליטול שכר על כך (ויש שחלקו על הלכה זו: עי' ריטב"א, יבמות שם; ועי' גם מרדכי, ב"ק סימן קעב, בשם מהר"ם מרוטנברג; שו"ת בעי חיי סימן רלז; עי' ברכי יוסף סימן שלו, ס"ק ח).

הרמב"ן מחלק בעניין תשלום שכר הרופא בין התשלום הניתן על תרופות וסממנים, לבין השכר הניתן על הרפואה עצמה. בנוגע לתרופות, קובע הרמב"ן שחולה המבטיח לרופא תשלום גבוה עבור תרופות, אינו חייב לשלם אלא את עלות התרופות בשוק, כי יכול לטעון שהיה חייב להציע את המחיר הגבוה מחמת מצבו הלחוץ, ולא התכוון לכך ברצינות. אבל בנוגע לעצם מלאכת הרפואה, קובע הרמב"ן שצריך החולה לשלם לו כל מחיר שהסכים, כי הרופא מקבל כסף עבור חכמתו, ואין שיעור לשיווי חכמתו, וכל מה שמבקש הוא השווי האמיתי של הרפואה (ראה גם בשו"ת חכמת שלמה, חו"מ סי' רסד, סעיף ז, שמי שמבקש סכום מופרז על סוד מקצועי צריך לשלם כפי אשר הסכימו, שכן אין ערך לחכמה זו).

כיון שרשאי הרופא ליטול שכר מלא על מלאכת הרפואה, וכמו שביאר הרמב"ן מותר לו ליטול שכר עבור חכמתו, שוב שווה דין סוד הרפואי לדין כל סוד מקצועי אחר. כמו שאין היתר לגלות ולעשות שימוש בסוד מקצועי אחר, כך בתחום הרפואה אין לרופא להערים על חברו ולגלות סוד מקצועי רפואי על-מנת להשתמש בו, אלא זכותו של הרופא לעשות בו שימוש בלעדי, וליטול על כך שכר.

תגובות (1)

  • שלמה קושלבסקי

    שלום הרב פפר שליט"א, גדול בחכמה ובתורה –
    הדברים לכאורה סותרים סוגיה מפורשת:

    תלמוד בבלי מסכת יומא דף פד/א
    רבי יוחנן חש בצפידנא אזל גבה דההיא מטרוניתא עבדא ליה מלתא חמשא ומעלי שבתא אמר לה בשבת מאי אמרה ליה לא צריכת אי מצטריכנא מאי אמרה ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לאלהא דישראל לא מגלינא נפק דרשה בפירקא והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא הא לעמו ישראל מגלינא והא איכא חלול השם דמגלי לה מעיקרא

    הגב

הגב על הנושא

לתחילת הדף