אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » דקדוק בשם לעילוי נשמת

דקדוק בשם לעילוי נשמת

שאלה:

האם כשלומדים משניות או שעורכים אשכבה לעילוי נשמת אדם שנפטר יש לכנות את הכינוי שקראו לו כולם כגון אדם המכונה 'צביקה', או לקרוא כפי השם שנתנו לו בברית  'צבי'?

תשובה:

בשם כמו שציינת, כאשר עורכים לנפטר השכבה, קוראים אותו בשמו המקורי שנקרא בו בברית, ולא בשם החיבה שכינוהו כולם, מאחר ובכלל השם המפורסם ישנו גם השם המקורי. ולכן גם כאשר אתה מזכהו בלימוד לעילוי נשמה, יש להזכיר את השם המקורי דהיינו צבי.

מקורות.

שאלת כינוי ושם חיבה המפורסמים בפי כל, נשאלת בעיקר בכתיבת גט או כתובה, כאשר יש לדקדק במאד בכתיבת השם, אחר שדעת רבים מהראשונים שכתיבת השם בגט הוא מדאורייתא, ואילו לא נכתב השם כמו שצריך יש חשש לפסלותו של הגט.

ובמקרה כגון זה ששאלת, כתב בשו"ע (אבן העזר סימן קכט סעי' טו): מי שיש לו שני שמות, והשם השני יוצא מהשם הראשון בשם הנערות, כגון יצחק חקין, אהרן ארנין, וכיוצא בזה, אין צריך לכתוב שם הנערות כלל, אלא אם כן יש אחר ששמו יצחק או אהרן. ע"כ. דבריו ברור מללו שאנשים שנקראו בעריסתם בשם שלם, ובמשך החיים התרגלו לקרוא להם בשם מקוצר או ארוך יותר, בצליל היוצא או קרוב לשם הראשון, ומזכיר חיבה, כגון משה שנקרא מוש או מוישי או מוישלה, אין צורך להזכיר כלל את שם החיבה, כי עדיין שם העריסה השלם קיים, שהרי בעלייתו לתורה נקרא בשם העריסה.

אמנם בדבריו לא הקפיד השו"ע שיהיה שם העריסה קיים אצל חלק מהאנשים, אך בספרי הפוסקים מצאנו מחלוקת (עי' פתחי תשובה על הב"ש שמות נשים אות ב שסיכם השיטות) באופן ששם העריסה אינו קיים כלל, ונקרא בפי כל רק בשם החיבה, וכגון שאינו שומר תו"מ ומחמת כן אינו עולה לתורה וכיו"ב. אך למעשה, כל שהשם העריסה נכלל בשם החיבה, ולא כינוי חדש שאינו קשור, נהגו לכתוב רק את השם הנכון של העריסה ולא את שם החיבה, וכמו שכתב בדרכי משה (אות ז) לגבי אשה ששמה זוסא ורובא בעלמא קורין אותה זוסלין, שכותבין זוסא. ובפרט בכה"ג שהשם הנכתב בת.ז. ובשאר המסמכים הממשלתיים הוא שמו המקורי ולא שם החיבה.

כל שכן וכל שכן כאשר לומד לעילוי נשמת הנפטר, או מתפלל לעילוי נשמתו, שאין צורך בדקדוק השם כל כך, כי אין זה כלפי בני האדם אלא כלפי שמיא, ובשמים יודעים למי כוונתו, ולכן די להזכיר את שמו המקורי.

בדרך אגב יש לציין מה שהובא בספר חוט המשולש בתולדות הגאון רבי עקיבא איגר, אשר מינה נאמנים שיהיו שלוחיו לבקר את החולים שבעיר, וישאלו בשמו בשלומם ומעמדם, ויגישו להם מנחה, וגם יחקרו אחרי שם כל אחד ושם אמו, והוא הקדוש התפלל עבורם. ובהערה שם מובא מאגרות סופרים מעשה שהיה שבא גביר מופלג אחד לפני הגאון ר' שלמה איגר והציע בקשתו להיות כי אשתו רבקה בת שרה צריכה ישועה גדולה, ע"כ מבקש שיכתוב לאביו הקדוש [הגאון רבי עקיבא איגר] שיתפלל בעדה וכו', והשיב לו אם כי אין מדרכי להטריח על אבי הקדוש בענינים כאלה, אבל לגודל המצוה להחיות שני מאות מתלמידיו בבגדים חמים המגיעים לסך עצום, אמלך מבוקשך. ומרוב טרדותיו, יצא הדבר לפי שעה מלבו. ולאחר זמן כשבא המבקש לחקור אם כבר בא איזה תשובה, נזכר רבי שלמה ששכח, ואז כתב שאלת האיש לאביו וכתב שם האשה שרה בת רבקה. ובאה התשובה: "התפללתי בעד שרה בת רבקה ולא נעניתי, אולי יש טעות בשמות". ובנו הגאון חשש שאולי ברוב הימים טעה בשם האשה, וחקר כלאחר יד אצל בעלה, וראה כי כן הוא שטעה, וכתב עוד הפעם לאביו השם כהוגן, וקיבל תשובה: "התפללתי בעד רבקה בת שרה ונענתי". וכן היה. ולהאשה היה ישועה במלואה. והדבר פלא. עכ"ל. הרי שיש להקפיד בשמות גם במי שברך והשכבה וכיו"כ, אך בשם כגון דא שנתבאר, נראה דיש לקרוא את השם העיקרי המקורי.

הגב על הנושא

לתחילת הדף