אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » האם המחמיר בפסח יכול להאכיל אדם שאינו מחמיר

האם המחמיר בפסח יכול להאכיל אדם שאינו מחמיר

שאלה :

היות ובחג הפסח רבו המנהגים והחומרות השונות יש לשאול האם אדם הנוהג בפסח להחמיר על עצמו ואינו אוכל מצה שרויה או שאינו אוכל קטניות האם מותר לו להאכיל לאחרים ? .

וכן להיפך האם אחרים שיודעים ממנהגו והם אינם מחמירים כמהו, האם מותר להם להאכילו בדבר שהם סבורים בו להיתר אע"פ שהוא אוסר על עצמו ? .

תשובה :

המחמיר על עצמו רשאי להאכיל את חברו שנוהג בו היתר . אך להיפך הנוהג היתר בדבר מאכל אינו רשאי להאכיל את חברו הנוהג באותו דבר מנהג איסור ואכן חברו יכול לסמוך עליו גם בלא לשאול אותו להדיא שאכן חברו אינו מאכילו דבר שהוא נוהג בו איסור בתנאי שאכן ידוע למתארח שחברו המארח מודע למנהגו ביחס לאיסור שהוא נוהג .

מקורות :

 ותחילה בנידון השני האיסור להאכיל דבר שהוא נוהג בו היתר אם השני נוהג בו איסור. כתב הרמ"א יו"ד סי' קיט סע' ז' שמי שנוהג באיזה דבר חומרא שהחמיר על עצמו מכוח שסובר שדינא הכי או מכוח חומרא שהחמיר על עצמו מותר לאכול עם אחרים שנוהגים בו היתר דודאי לא יאכלהו דבר שהוא נוהג בו איסור מפני שאסור להאכיל אדם דבר שלדעתו הוא אסור ואף שלדעתם הוא טועה עכ"ל.  והש"ך כתב שם ס"ק כ' שהטעם משום שודאי לא יעברו על לפני עיוור לא תיתן מכשול . ומקורו מדברי הראשונים וביניהם המרדכי ביבמות (פ"א סי' צו ) ומקור דברי המרדכי מהגמ' ביבמות יד ע"א שאמרו שם שלא נמנעו תלמידי ב"ש לישא מתלמידי ב"ה ואף שלדעתם צרת ערווה אסורה ובניה ממזרים משום שסמכו על כך שיודיעום . וכ"כ המאירי שם וכן כתב בספר המאורות ( יומא עח ) שאסור לאותו שנוהג היתר להטעות ולהכשיל כיון שעל כל פנים הוא נוהג בו איסור וחייב משום לפני עיוור לא תיתן מכשול.  וכן כתב בפר"ח יו"ד סי' קיט ס"ק נ' ואף שהסתייג מאיסור לפני עוור כתב שמ"מ מכוער הדבר למתיר להעביר האוסר על דעתו ואף הכלים של המתיר אסורים לאוסר ע"כ.

 אף שהפוסקים דנו בדבר שנחלקו בו הפוסקים והמחמיר אינו משום מנהג אלא מחמיר באיסור תורה. מ"מ  נראה שה"ה במקום חומרא של מנהג כמו איסור קטניות וכד' שאסור להאכיל למי שנוהג בו איסור  ואף שאולי אין משום לפני עיוור מכל מקום מכוער הדבר כלשון הפר"ח לעיל .

[ אמנם לעניין מכירת מאכלים שלדעת המחבר יש בהם משום איסור בישולי עכו"ם ולהרמ"א אין בהם משום חשש, התיר בשו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' סב לאשכנזי ההולך בדרכו של הרמ"א למכור לספרדי ההולך בדרכו של המחבר ואוסר, אך זאת רק בצירוף כמה טעמים הנוגעים רק לאיסור בישולי עכו"ם }

ובנוגע לנידון הראשון ההיתר להאכיל לאחרים דבר שהם נוהגים בו היתר אף שהוא נוהג בו איסור .

בשאלה זו דן הכתב סופר יו"ד סי' עז והסיק שמי שנוהג בדבר איסור משום שכך הכריע מדעתו וסברתו או אחז בשיטת האוסרים וחברו הוא מן המתירים מותר לו לתת לחברו ואין בזה משום לפני עיוור . וכן כותב במנחת שלמה ח"א סי' מד לעניין היתר מכירה שאין הלוקח מסוחר שסומך על היתר מכירה עובר משום לפני עיוור במה שהסוחרים שוקלים ומודדים ועושים לכאורה סחורה בפירות שביעית.

והביא ראיה לדבריו  מהמבי"ט ח"א סי' כא  ס"ל שחייבים לנהוג קדשות שביעית בפירות נכרים שמותר לקנות ולמכור ממי שאינם נוהגים קדושת שביעית בפירות ולא חוששים שלא ינהגו בהם קדושה משום שהדבר להם היתר שהם סומכים על המורים להם היתר בדין תורה ולא נדון אותם לדעתנו כעיוורים שלא לתת להם מכשול בדבר הנראה לנו איסור ואנו נזהרים בהם והם נראה להם היתר ואינם נזהרים עכ"ל .

הגב על הנושא

לתחילת הדף