אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » הדלקה במקום ציבורי

הדלקה במקום ציבורי

נשאלתי ע"י אחד שמדקדק במצוות, העובד עם אנשים חילוניים ומסורתיים, שביקשו ממנו להדליק נר חנוכה במקום העבודה, האם מותר לו לברך על ההדלקה.

נראה בהקדם דין הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת דהנה מצינו ג' טעמים שמדליקין ומברכים על נר דבהכ"נ. בשו"ע תרע"א ס"ז כתב דמדליקין ומברכין משום פרסומי ניסא, אך בבאר הגולה שם כתב דמברך משום מנהג כשם שמברך על הלל בר"ח כמבואר בתוס' ובראשונים, ולכאורה אין כאן שתי טעמים שונים אלא דבריהם משלימין זא"ז דעיקר הטעם שנהגו להדליק בבתי כנסת משום פרסומ"נ הוא, אך לכאורה אין לברך על הדלקה זו כיון שאינה עיקר מצות נ"ח אלא דמברכין על המנהג כמבואר, ונמצא שפרסומ"נ היא טעם ההדלקה ומנהג הוא טעם הברכה.

אך באמת מצינו בזה טעם נוסף, דמבואר בערוך השלחן סעיף כ"ו ובאמת מקורו בבית יוסף דשורש מנהג זה משום אורחים הנקלעים לעיר ואין להם בית להדליק בו וכדי להוציאן ידי חובתן נהגו להדליק בבתי הכנסת, וטעם זה כבר כתוב בספר המכתם בפסחים ק"א לגבי המנהג לקדש על היין בליל שבת ויו"ט בבהכ"נ משום אורחים שאין להם יין דכך נהגו גם לגבי נ"ח להדליק בבתי כנסיות ואף בזמה"ז דלא שכיחי אורחים המנהג לא זז ממקומו ומנהג אבותיהם בידיהם עי"ש.

והנה החכ"צ בסי' פ"ח (והובא בבאר היטב כאן) תמה על דברי השו"ע דהלא הבית יוסף פסק בסי' תכ"ב דאינו מברך על הלל בר"ח הרי שאין מברכין על מנהג ולמה מברך על הדלקה בבהכ"נ, ולכאורה היא תימה רבתי.

ובנו הגדול של החכ"צ הגר"י עמדין במור וקציעה סי' תרע"ב כתב לחדש דשאני ברכת נר חנוכה שהוא כחלק מעצם המצוה דללא ברכה ליכא פרסומי ניסא והרואה אומר לצרכיה אדלקיה ומשו"כ מברכינן על ספק בנ"ח ולא אמרינן ספק ברכות להקל עי"ש וזה דבר מחודש מאד.

ובבהגר"א כתב לדמות מנהג זה למה שנהגו לברך על ההלל בליל א' דפסח בבהכ"נ אף שעיקר מצותו לאמרו על סדר ההגדה, ומנהג זה נהגו אף בני ספרד דאין מברכין על הלל בר"ח ואפשר דשאני הלל בליל פסח ונ"ח בבהכ"נ שאינם מנהג מחודש לגמרי אלא מעין הרחבה של מצוה הנוהגת בזה הזמן, בנ"ח להדליק בבהכ"נ ולא רק בבית, ויש כאן הרחבה במקום ההדלקה, ובהלל לקרוא אותו בבהכ"נ אחר התפלה ולא רק באמירת ההגדה ובזה שפיר מברכינן אף להב"י משא"כ הלל בר"ח שבזמן הזה אין מצוה זו נוהגת וכל כולו מנהג ביסודו ודו"ק ועדיין צ"ע.

ועוד מצינו טעם ושורש למנהג זה להדליק בבתי כנסיות בריב"ש סי' קי"א שכתב דכיון דאנו מדליקין בתוך הבית ואין עושין פרסומ"נ לרבים נהגו להדליק בבהכ"נ כדי לעשות פרסום לרבים, עי"ש.

ומ"מ כתב הרמ"א שם דאף מי שהדליק בבהכ"נ לא יצא בכך יד"ח וחוזר ומדליק בביתו בברכה, ויש לעיין בזה, האם זה משום שעל ההדלקה בבהכ"נ אין כלל שם מצוה ואינה ראוי לצאת בה יד"ח וכל גדרה ומהותה מנהג בעלמא דחסר בה כל החפצא דמצוה, או שמא באמת יש מצות נ"ח בהדלקה זו אלא שעדיין מוטלת עליו חובת נר איש וביתו ולא נפטר בהדלקה בבהכ"נ.

ובבהגר"א כתב על הלכה זו שברמ"א דצריך לחזור ולהדליק "שאף חצר שיש לה שני פתחים וכו', ועוד שהרי אמרו נר איש וביתו" ולפי הטעם הראשון נראה ברור שיש מצוה בהדלקה בבהכ"נ אלא שצריך לחזור ולהדליק בביתו משום חשדא וכחצר שיש לה שני פתחים, ולכאורה יש לתמוה דהרי כתב הרמ"א (ס"ח) דאין מברכים על נר שמדליק מפני החשד וכאן הרי מדליק, ולכן נ"ל בכונת הגר"א לשיטת הפר"ח דמברכים, ואכתי צ"ע. ולטעם השני שבדבריו יש לעיין האם כונתו דנר איש וביתו בעינן ואין כלל גדר מצוה בבהכ"נ כיון שאין זה ביתו או שמא באמת יש מצוה בהדלקה זו אך עדיין אינו נפטר על ידה משום חובת הבית וכמ"ש כמה אחרונים דתרי הלכתא יש בנ"ח חובת הגברא וחובת הבית, וצ"ע. (ועל הטעם הראשון שכתב הגר"א יש להעיר דהלא אין מברכים על נר שמדליקים משום חשד כמבואר ברמ"א סעיף ח' וצ"ל דכונת הגר"א לכעין ק"ו דאם בשני פתחים צריך להדליק ק"ו שלא ביטלו הדלקה בביתו אף שמדליק בביהכ"נ, ודו"ק).

ובמקום אחר דנתי לגבי הדלקות במקומות ציבוריים אם יש לברך עליהם דאפשר דרק בבהכ"נ נהגו לברך והבו דלא לוסיף עלה וכן נראה לכאורה (אמנם במקומות עבודה שנהגו להתקבץ במקום מסויים לתפלת מנחה יש להדליק לענ"ד דלא צריך בזה דין בהכ"נ וגם מקום תפלת הציבור דינה לענין זה כבהכ"נ) ודנתי באריכות להוכיח מתשובת הרמב"ם דבאמת יש להדליק בברכה בכל מקום שיש בה פרסומי ניסא לרבים אך מ"מ להלכה נראה יותר דאין לברך בכה"ג.

אך בני"ד נראה דאם יש אנשים מסויימים בתוך קהל העובדים שאינם מדליקים בביתם ויכול הוא להידבר עמם ולהוציאם יד"ח בהדלקה ובברכה, אפשר דהמברך לא הפסיד, דהלא לפי דברי הב"י והמכתם עיקר המנהג תוקן כדי להוציא אחרים יד"ח ובכה"ג לכאורה יש לברך מעיקר הדין ולא רק משום מנהג (ומה שאמרו דמברך על המנהג היינו אף במקום ובזמן שכל אחד מדליק מ"מ מנהג אבותיהם בידיהם אבל כשיש בנ"א שאינם מדליקים יוצאים הם יד"ח בהדלקה זו שבבהכ"נ כמבואר), ואף שמצינו גם טעמים אחרים בהדלקה זו כמבואר מ"מ גם סברת הפוסקים שיש לברך על הדלקה בכל מקום קבוץ רבים שיש לה מקום בדברי הרמב"ם חזיא לאצטרופי, ובפרט לפי"ד הגרי"ע דבברכה זו לא אמרינן ספק ברכות לקולא.

ומשום כ"ז אף שלדעתי אין לברך על הדלקה זו לכתחלה מ"מ לענ"ד המברך לא הפסיד ואין מוחין בידו כי יש לו על מה לסמוך. ולכאורה יש עצה לומר ברוך אתה השם אלוקינו וכו' ובדרך כלל מי שלא מדליק בבית ולא מברך אמרו בצורה כזו.

ובשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' שע"ד כתב שהחת"ס היה נמנע מלהדליק נ"ח בבהכ"נ משום ספק בברכה, וזה חידוש, דאף שמצינו כן גם בשבלי הלקט ובתניא רבתי, מ"מ לאחר שהסכימו הב"י והרמ"א דיש לברך על הדלקה זו וכך נהגו למה נמנע החת"ס, ואם יש בזה ספק למה הניח לאחר להדליק בבית מדרשו וצ"ע. וביותר צ"ע דהרי פשוט שבבית מדרשו נהגו לקדש על הכוס בליל שבת והרי ע"ז כתבו הפוסקים (עיין שו"ע סי' רע"ד) דיש למנוע ולהפסיק ואעפ"כ עשו זאת כ"ש בנ"ח וצ"ע.

הגב על הנושא

לתחילת הדף