אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » הדלקת נרות חנוכה לאדם המגיע מאוחר לביתו

הדלקת נרות חנוכה לאדם המגיע מאוחר לביתו

שאלה:

אני מסיים את עבודתי בשעה 19:00, ולכן איני יכול להדליק נר חנוכה בשעת השקיעה או צאת הכוכבים. נאמר לי שאפשרי, וגם עדיף מבחינה הלכתית, שאשתי תדליק במקומי בזמן, ואני אצא בזה ידי חובה. אשתי ואני מעדיפים שאשתי תמתין לי עד שאשוב מהעבודה ונדליק יחד. גם מפני שאשתי 'מרגישה משונה' להדליק בלעדי, ואין לה תחושה טובה בכך, וגם משום שאני רוצה לזכות להדליק את הנר ולקיים את המצווה בשמחה עם אשתי. האם באמת עדיף להדליק בזמן על ידי שליח (-אשתי), או שעדיף לאחר את זמן ההדלקה ולהדליק ביחד?

תשובה:

אם מנהגם הוא שמדליקים בתוך הבית, ופרסום הנס הוא לבני הבית, ודאי שיש להמתין עד שהאיש יחזור מעבודתו וידליקו כשבני הבית נמצאים. במקרה שמנהגם שמדליקים על פתח הבית ופרסום הנס הוא לעוברים ושבים, יש סברות לכאן ולכאן, האם עדיף שידליקו יחד בשעה שהאיש חוזר מעבודתו לביתו, או שאשתו תדליק ויצא גם הוא בהדלקתה ידי חובה, ומורינו הגאב"ד פסק שהאשה תמתין ושהבעל חוזר מהעבודה ידליק הנרות.

הרחבה:

השאלה הזו בעיקרה היא שאלה בסדר עדיפות בקיום מצווה: האם עדיף לקיים מצווה כתקנתה לכתחילה על ידי שליח, או שעדיף לקיים את המצווה בעצמו בזמן שאינו עיקר זמן מצוותה.

בשאלה דומה הסתפק בספר חיי אדם – חלק ראשון – כלל סח, ז: "מצוה בו יותר מבשלוחו (צ"ע אם הוא יעשה המצוה לא יהיה מהודר כ"כ כגון הרוצה לכתוב לו ס"ת ואין מכתבו מהודר ואם ישכור סופר יהיה מהודר איזה עדיף וצ"ע בתשוב' מבי"ט סימן מ"ט)". החיי אדם מביא אם כן שתי דוגמאות דומות, אחת משל עצמו ואחת מדברי המבי"ט:

א. שאלת החיי אדם: מי שרוצה לכתוב ספר תורה ואינו יודע לכתוב כתב מהודר, האם עדיף שישכור סופר או שיכתוב בעצמו.

ב. השאלה שעוסק בה המבי"ט: אדם שיש לו אתרוג כשר שאינו מהודר, האם עדיף שיצא ידי חובת מצוות אתרוג באתרוג שלו, או שיצא ידי חובה באתרוג מהודר של חברו. המבי"ט פוסק בנידון של שאלתו שעדיף שיצא ידי חובה באתרוג שלו. ולכאורה מכאן סובר חיי אדם שניתן לדמות את השאלה שלו, שלדעת המבי"ט נראה שעדיף לקיים המצווה בעצמו באופן פחות מהודר מאשר על ידי שליח באופן מהודר. אך החיי אדם כותב "וצריך עיון בתשובת מבי"ט…" היינו שאין להביא משם ראייה ברורה. החיי אדם אינו מפרט את הסיבה שמפניה הוא אומר שאין שם ראיה ברורה, אך ניתן להעלות כמה סברות לחלק בין הנידון של החיי אדם לבין הנידון של המבי"ט:

א. המבי"ט מדבר באופן שכל העיר הולכים לאדם אחד שיש לו אתרוג מהודר, ובזה הוא אומר שיש כמה חסרונות, שלא ברור שיודעים להקנות את האתרוג כראוי, וכן שנראה שמוציאים לעז שאין אתרוגים כשרים, וגם שעל ידי זה עולים מחירי האתרוגים. אבל במקרה שרוצה לצאת ידי חובה באתרוג של שכנו שאין בזה פרסום ולא כל העיר באים אליו יתכן שהמבי"ט היה אומר שעדיף לצאת באתרוג מהודר מאשר באתרוג של עצמו.

ב. יתכן שיש לחלק בין קיום מצווה על ידי שליח לבין קיום מצווה על ידי אתרוג של חברו. אך יש להעיר על החיי אדם, מדוע קישר את השאלה שלו לשאלה של המבי"ט הרי לכאורה הוא קונה את האתרוג של חבירו כדי לצאת בו, וא"כ אין בזה כלל חסרון מצד שיוצא ידי חובה בשל אחר, אלא חסרונות ששייכים שם כמו שנתבאר.

מ"מ, למרות חילוקים אלה, נראה שבעיקר הדבר החיי אדם סובר שעיקר כוונת המבי"ט שראוי לאדם לצאת ידי חובה באתרוג שלו עצמו אם הוא כשר אפילו אינו מהודר, ולא באתרוג של חבירו אפילו שהוא מהודר. ומכאן יש ללמוד בקל וחומר שראוי לאדם לקיים את המצווה בעצמו אפילו שלא בהידור מאשר לקיימה על ידי שליח בהידור. ורק מחמת סברות החילוק החיי אדם אינו מכריע בזה.

והנה כתב בזה מו"ר הגאון רבי אשר וייס שליט"א, בספר מנחת אשר בראשית, פרשת וירא:

"נסתפק הפמ"ג (אשל אברהם תרכ"ה סק"א) במי שיכול לקיים מצוה בעצמו שלא בהידור, אבל אי יקיימנה ע"י שליח יהדר בה שליח טפי אי עדיף הא דמצווה בו יותר מבשלוחו או ענין זריזין מקדימין. וכיוצא בזה נסתפק החיי אדם בכלל ס"ח אם עדיף לכתוב ס"ת בעצמו בכתב שאינו מהודר או ע"י סופר מומחה בכתב מהודר. ולענ"ד נראה שיקיים המצוה בעצמו דמצוה בו יותר מבשלוחו עדיף טפי. דכבר הארכתי במק"א לבאר דכל גדר שליחות לא נתחדשה אלא בדינים דהיינו חיוב עונש בעבירות, יציאת ידי חובה במצוה, וחלות קנינים וגירושין וכדו' אבל אין שליחות בסגולה והעושה מצוה ע"י שליח אינו עובד ה" וכן שכר המצווה לא יקבל אלא השליח דענין השליחות הוא ב'דינים' ולא ב'סגולה' ולכך בוודאי עדיף שיקיים המצוה בעצמו דזהו עיקר קיום המצווה ולא יקיימנה ע"י שליח אף שיעשנה בהידור טפי. אמנם לגבי ס"ת נראה יותר שיכתוב ע"י סופר כדי שיקראו לעולם בספר מהודר יותר דמצות כתיבת ס"ת אין עצם הכתיבה עיקר המצוה אלא תוצאת הכתיבה דהיינו שיהיה בידו ס"ת ללמוד בו וכבר הארכתי במק"א להוכיח דבמצוות שעיקרן בתוצאה אין דין מצוה בו יותר מבשלוחו ואכמ"ל עיין לעיל פרשת לך לך סי' טו אות ב". עכ"ל.

ולפי זה, נראה שנידון דידן ודאי יש להורות שיקיים המצווה כשיחזור לביתו, משום כמה טעמים:

א. על פי מה שנראה כעיקר בדברי חיי אדם ומהרי"ט עדיף לאדם לקיים המצווה בעצמו אפילו שלא בהידור, מאשר לקיימה על ידי שליח בהידור.

ב. בנידון דידן כתבו כמה מפוסקי זמנינו שהדלקה בשעה שרגל אדם בשוק משתנה לפי המציאות, וכיום המציאות שבשעה 19:00 יש בני אדם רבים מאד ברחובות, ואם כן יתכן שזה עיקר זמן ההדלקה, ונחשב שמקיים בזה המצווה כתקנה לכתחילה. (בספר פסקי תשובות הביא מקורות בעניין זה: מועדים וזמנים ח"ב סי' קמ"א וח"ו סי' פ"ו, ותשובות והנהגות ח"א סי' ש"צ. והביא, שכבר הקדימו בזה בעל הבני יששכר זי"ע בחידושי מהרצ"א דף ב' טור א', שמדייק מלשון הרמב"ם פ"ד דחנוכה ה"ה, 'מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכמה זמן זה כמו חצי שעה או יותר וכו", משמע דחצי שעה לאו דווקא וזמן שתכלה רגל מן השוק יכול להיות יותר מכך. אך הביא שבשו"ת אור לציון ח"א סי' מ"ה דוחה הראיה מהרמב"ם ומסיק שגם בזמננו יש לשער זמן שתכלה רגל מן השוק חצי שעה אחר צה"כ ותו לא).

ג. עיקר המצווה היא משום פרסום הנס ובזה שמדליק "איש וביתו" בזמן שהוא ואשתו נמצאים יחד בוודאי יש בזה עיקר פרסום הנס.

ובספר תשובות שהתפרסם לקראת חנוכה תשע"ד מהגאון רבי אשר וייס שליט"א, ראיתי שפסק שידליקו בשעה שהאיש חוזר לביתו, כיון שבזה מקיים המצווה בגופו וזה עדיף מקיום המצווה על ידי אשתו.

אמנם, שאלתי את מו"ח הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א וענה לי אחרת ממה שהסקתי:

א. אם הם נוהגים להדליק בתוך הבית הרי שפרסום הנס הוא דווקא לבני הבית, ואם כן, לא רק שאפשר להדליק כשהוא חוזר אלא יש להדליק דווקא כשהוא חוזר כיון שהמצווה היא ההדלקה לבני הבית. וכמו שכתבו הפוסקים שיש להעיר את בני הבית להדלקה לפרסום הנס שהמצווה היא ההדלקה לבני הבית. וכמו שכתב רמ"א בסימן תרע"ב סעיף ב: "יא אומרים שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות), ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה". ואף שלכתחילה ראוי להדליק בזמן, מ"מ בנידון דידן שאינו יכול להדליק בזמן, הרי יש להדליק כשהוא חוזר הביתה כעיקר הדין שא"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק.

ב. מאידך, אם הם נוהגים להדליק בפתח הבית הפונה לרחוב, שפרסום הנס הוא על ידי העוברים והשבים, אז אשתו תדליק בשביל שניהם. ואין זה מדין שליחות אלא שזו המצווה "נר איש וביתו" שאם אחד מהם מדליק כולם יוצאים בזה ידי חובתם. שכיון שהרמב"ם פוסק

"אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר עבר זמן זה אינו מדליק" (רמב"ם יד החזקה – הלכות חנוכה פרק ד, ה)  נמצא שאחרי זה כבר לא יוצא ידי חובת המצווה, ואם כן שאין ראוי לסמוך בזה על קולא אלא יש להדליק בזמן. ואין שום הפסד במה שמדליק על ידי אשתו כיון שאין זה אפילו מדין שליחות אלא שהמצווה היא נר איש וביתו ואין חילוק מי מדליק.

הגב על הנושא

לתחילת הדף